כיצד כלכלנים זלזלו ביתרונות של פעולה למניעת משבר האקלים במשך עשרות שנים * לכלכלה אין כלים לטפל בכלכלות במעבר והיא החמיצה את הכדאיות הכלכלית של מעבר לאנרגיה נקיה
מאת דימטרי זנגהליס יועץ מיוחד למכון בנט, אוניברסיטת קיימברידג’, אוניברסיטת קיימברידג’. דימטרי זנגהליס עמד בעבר בראש צוות סקירת סטרן במשרד לשינויי אקלים, לונדון, והיה כלכלן בכיר ב-Stern Review on the Economics of Climate Change.
העלויות של לא לעשות כלום עולות בהרבה על העלויות של הסרת הפחמן מהכלכלה הגלובלית, שמאז המהפכה התעשייתית, מונעת על ידי דלקים מאובנים. מדובר בסדרי גודל, כלומר אפילו פי אלף.
זה אולי נראה מובן מאליו היום, כאשר שריפות ושיטפונות קטסטרופליים נותנים לנו תזכורות יומיות עד כמה יקר חוסר המעש המתמשך במאבק בשינויי האקלים. אבל לפני 15 שנה, התובנה הזו הייתה פורצת דרך.
השתתפתי בסקירת שטרן על הכלכלה של שינויי האקלים ב-2006 ככלכלן בכיר, הייתה זו הפעם הראשונה שבה ארגון G7 המאגד את הכלכלות החזקות ביותר השתמש בניתוח כלכלי לפרט את הסיבות לצורך בהפחתה בדחיפות של פליטת גזי חממה. אחרי עשור וחצי, מסקנותיה והמלצותיה תקפות מתמיד.
החמצת טרנספורמציות כלכליות
הסקירה גם חשפה את המגבלות של שימוש במודלים כלכליים קונבנציונליים כדי לענות על שאלות טרנספורמציה. הדבר גרם למרוץ לא בריא בין כלכלנים שכל אחד הכניס הנחות עלות משלו וכך הגיעו לתוצאות סותרות.
המקרה מצביע על בעיה מתמשכת בכלכלה. מודלים קונבנציונליים מניחים שכלכלנים יודעים מראש מה יהיו העלויות של טכנולוגיות חדשות, העדפות והתנהגות בעתיד. אלו הדברים שיקבעו את העלות של כל מעבר ירוק. במילים אחרות, ההערכות שלנו לגבי הדברים שאנחנו הכי מתעניינים בהם נקבעות מראש על ידי הנחות שאולי אינן מדויקות.
העובדה היא שהטכניקה המכונה “ניתוח עלות תועלת סטטי”, סוס העבודה של מודלים כלכליים, פשוט לא תוכננה להעריך את הסיכונים והמעברים הגדולים הכרוכים בהתמודדות עם שינויי אקלים. הדבר חשוב מכיוון שגישות קונבנציונליות הפחיתו בעקביות את הסיכונים משינויי אקלים בלתי מטופלים והפריזו בעלויות של מעבר למשק דל פחמן, ובכך עיכבו את שינויי המדיניות הנדרשים.
חיזוי העלות של מעבר מערכתי הוא מורכב עד מאוד. אימוץ מוקדם של טכנולוגיות חדשות ונקיות מעורר יצירתיות וחדשנות בכל המשק ומייצר למידה והתנסות חדשה לאורך הדרך. האימוץ המוקדם ישחרר את יתרון הגודל של גילוי וייצור ועסקים שדאגו לעבור להפצה יעילה וחכמה הורידו עלויות באופן דרמטי. זה בתורו הופך את פריסת הטכנולוגיות החדשות לאטרקטיביות עוד יותר, ומייצר מחזור של חדשנות, השקעות וירידת עלויות.
כבר היום הרבה יותר זול לייצר חשמל מהשמש
עלות ייצור החשמל באמצעות פאנלים סולאריים ועלות אחסונו בסוללות ליתיום-יון ירדה ביותר מ-80% בעשור האחרון. ללא קשר לצורך בהפחתת פחמן, אנשים אמורים כעת ליהנות מחשמל זול יותר וממכוניות בעלות ביצועים טובים יותר מאלו הנפוצים היום. כלכלנים מעולם לא חזו זאת והשווקים לבדם לעולם לא היו מספקים זאת.
גרף המתאר את ירידת העלויות של סוגים שונים של ייצור חשמל, 2010-2020.
עלויות הפקת אנרגיה מתחדשת ירדו מאוד מאז 2010. ועדת שינויי האקלים/IRENA (2020) עלויות ייצור חשמל מתחדש ב-2019.
מה שקרה הוא שיכולת ייצור האנרגיה המתחדשת גדלה מהר יותר ממה שציפו, מכיוון שעלויות ההתקנה וההפעלה של אנרגיה מתחדשת ירדו בחדות. והעלויות ירדו בחדות מכיוון שהקיבולת גדלה מהר יותר מכפי שמישהו ציפה.
מודלים כלכליים קונבנציונליים אינם יכולים להתמודד עם הדינמיקה מערערת היציבות שנוצרת על ידי המשובים החיוביים המגבירים הללו, ולכן הם מחמיצים אותם לחלוטין, יחד עם קיצוץ העלויות המהיר שיכול לנבוע מהם. כתוצאה מכך, מודלים סטנדרטיים של חיזוי כלכלי ואנרגיה היו שגויים בעליל במשך עשרות שנים .
נבואה שמגשימה את עצמה
שום ניתוח עלות תועלת לא יכול לענות בצורה מספקת על השאלה “מהי עלות הפחמן בטווח הארוך?” התשובה תלויה בבחירות ובפעולות שננקטות היום ושינקטו בעתיד.
ברגע שמגיעים לנקודת מפנה, משובים מחזקים כאלה הופכים את המעבר לרשתות טכנולוגיות חדשות לתהליך המקיים את עצמו. אם אנשים מצפים שהמעבר דל פחמן יהיה חסכוני, הם ישקיעו בו.
בדרך זו, ציפיות לשינוי מהיר מתממשות. הדבר מחזק את הצורך במדיניות ממשלתית אמינה וצפויה לספק למשקיעים ולחברות ביטחון שעתיד דל פחמן יהיה רווחי.
מדיניות שאפתנית ליצירת מעבר אנרגיה נקייה יכולה להתבצע ללא עלויות והיא תחזיר מהר מאוד את עלויות ההשקעה הראשונית, ולספק חיסכון ניכר לעומת המצב הנוכחי.
ברגע שמכונת החדשנות הנקייה הופעלה, יש לה פוטנציאל להפוך ליעילה, חדשנית ופרודוקטיבית יותר מהחלופה הקונבנציונלית. היא תאפשר הנעת מחירים נמוכים במיוחד של טכנולוגיות משבשות. לצמיחה במגזרים חדשים תהיה השפעה חיובית על הצמיחה בפריון.
במקום לצאת לניסיון עקר לחזות את העתיד באמצעות הכלים הכלכליים הלא נכונים, עדיף לנסות לנווט ולעצב אותו. מקצוע הכלכלה נמצא במצב טוב יותר להתמודד עם הסיכון ואי הוודאות הכרוך בכך. 15 שנים לאחר ה-Stern Review, אנו יכולים לומר בביטחון רב שהסיכונים של פעולה נמוכים בהרבה מהסיכונים בחוסר מעש. יותר מזה, הסיכונים האלה הם בסדר גודל של פי אלף.
יש בכוחה של הקהילה הגלובלית להפוך את כלכלה לנקייה יותר, בטוחה ובת קיימא, אך גם יעילה, חדשנית ופרודוקטיבית יותר. בזמן שמנהיגי העולם מתאספים בגלזגו לפסגת האקלים האחרונה של האו”ם, הקריאה לפעולה מעולם לא הייתה דחופה יותר.
