לאחרונה הודיע המימשל הפדרלי של ארה'ב על תמיכתו בתיעוד (דיגיטאלי) של שפות בעולם, זאת לאור התחזית כי: "עד תחילת המאה הבאה, כחצי מ 7000 שפות מוכרות, ידועות שעדין בשימוש יעלמו כלומר יוכחדו. מסתבר כי מיזם שניתמך ע"י: "תרומת הלאום לאנושות" (NEH) ו"הקרן הלאומית למדע" (NSF) יכול להציל יותר מאשר כמה שפות-אם, הצלחת המיזם תביא גם להצלתם של צמחים וחיות מהכחדה.
ארגון בשם טרה-לינגוה (Terraligua) מיפה את החלוקה הגיאוגרפית של השפות בעולם והשווה אותו למפת המגוון הביולוגי, ההשוואה העלתה התאמה בין אזורים גיאוגרפים בהם מדוברות שפות (ילידיות) רבות לבין ריכוזים גדולים של חיות וצמחים כמו: אגן האמזונס, גינאה-החדשה, דרום מזרח אסיה.
בנוסף להיות שפות ילידיות (אבוריגינס) "מראה-מקום" למגוון מינים רב, הן גם מהוות סמן לתרבות מגוונת של קבוצות שמבינות את סביבתן, מאחר ואנשים "מאחסנים" את המידע הסביבתי של החברה בשפתם. בכל מקום בו מתקיימים אנשים (לאורך זמן), נוצרים יחסים חזקים בינם לבין האדמה והסביבה, ע"י פתוח הכרות מעמיקה בינם לבין הצמחים והחיות, בד בבד עם ידע איך "לנצל" להשתמש (ולנהל) את המשאבים המקומיים תוך כדי הבטחת המשכיות הקיום העתידי של המשאבים. או מה שהפך לסיסמה הסביבתית הנפוצה: ניצול בר קיימא.
בשפות ילידיות מידע רב ערך לשמירה על המגוון הביולוגי, שמות רבים לתיאור צמחים, למקום ואופן גדילתם (ואיסופם), בהתאם לערכם התזונתי והרפואי, אלא שלעיתים קרובות המידע אינו שורד תרגום לשפה אחרת שכן לימוד עובדות מדובר שפה (ילידית) ע"י מתרגם קשה להנחלה מודעת למי שאינו דובר השפה.
דוגמאות: בקולומביה-הבריטית כינו הילידים בשם "סקני" (Sekani) את ההבערה המבוקרת של היער, הבערה מבוקרת שגורמת להתחדשות הצימוח, כש הצמחיה המתחדשת מאפשרת מרעה ומעבר חיות בר והשריפה מונעת התפשטות טפילי חיות וצמחים.
מגיפת אבעבועות פגעה קשה בילידים, תעשיית העץ (המודרנית) השתלטה על נהול היער וההבערה המבוקרת הופסקה. כתוצאה מכך: נפוצה חיפושית טפילה והשמידה כ 30 אלף קמ"ר של יער,
כלומר: בגלל התמעטות האוכלוסייה (הילידית) אבדה מסורת שגרמה לפגיעה ביער, הפגיעה ביער גורמת לילידים להתפזר מה שגורם לאובדן התרבות, השפה ומגוון המינים.
לאחרונה נינקטו בתאילנד אמצעי הגנה על גדול דגי המים המתוקים "השפמנון הענק של המקונג", שנימצא בסכנת הכחדה. בקמבודיה ניקרא הדג "מלך הדגים" ונושא הסטוריה "מלכותית", ציורי קיר במערות מלפני 3500 שנים מתארים את השפמנון ואת חשיבותו לילידים, דייגים מסורתיים בתאילנד מאמינים כי אסור לדוג את הדג, כאשר עולה שפמנון ברשתם הם מבצעים טקס דתי להסרת המזל הרע, בחגיגות לכבוד המלך התאילנדי, נדרו דייגים לקיים את האיסור העתיק, לא לדוג את השפמנון. בנהר המקונג יש כ-1200 מיני דגים, ע"י מילוי עכבות עתיקות וחזרה למסורת נימנעה (אולי) הכחדתו של גדול הדגים !
במדינת וושיגטון נלמד שיעור בכבוד לטבע: דורות רבים של שבטי התוליפה ( Tulipa), היקימה (Yakima) ושבטי ילידים אחרים היו תלויים בדגי האילתית (סלמון) כמקור חשוב למזון לכן גם העריכו את הדגים, "כיבדו" אותם ודגו אותם במידה, זאת כדי להבטיח שהדגים יחזרו כל שנה. כל שנה התקים טקס לכבוד הדגים ובו שרו, רקדו וסיפרו "סיפורי אלתית" שעברו מדור לדור. עד שהגיעו המתיישבים החדשים, אלה עסקו בדייג מסחרי שהביא את המין לסכנת הכחדה. ב 1974 בעקבות התדלדלות להקות האלתית הוחלט להחזיר לילידים את זכויותיהם ההיסטוריות, כלומר הפסיקו את הניצול הפרוע של הדגים ואיפשרו להם להשריץ / להטיל במעלה הנהרות, ע"י כך לאפשר לאוכלוסית הדגים להשתקם ולאוכלסית הילידים לשמור על מסורתם (ושפתם), שכן דגי האלתית "קדושים" לילידים לא בגלל ערכם המסחרי אלא כתוצאה ממסורת רבת דורות שאפשרה ליושבי המקום להתקיים ללא פגיעה במשאב כה חשוב.
ההכרה בזכויות הילידים (באשר הם) תביא לשימור מסורת ושפה, מסורת שנישמרת ע"י שפה בה נשמרים המושגים, הביטויים, המילים,י בהם משולבת חכמת חיים מאוזנים עם הסביבה, שנאמר – שימוש בר קיימא.
בארצנו אין שקט, לאורך ההסטוריה לא ישבו עמים לאורך זמן, זמן שיספיק כדי ליצור את הקשר החיובי בין המתיישבים למקום מושבם / לאדמה / לסביבה, שהרי אנחנו חדשים כאן ( מקורם של רוב המתישבים בגולה בה לא היו קרובים לאדמה), יתכן כי זו אחת המכשלות הגדולות בפני שמירת הטבע והסביבה. ולמרות זאת ניתן לציין הצלחות.
אסף
ד'ר אסף רוזנטל
מדריך/מוביל טיולים באפריקה ובדרום אמריקה
0505640309 / 077-6172298 לפרטים טל'
דוא'ל [email protected]
