האומן הטכנולוגי הידוע בכינויו בטוויטר קצ’ה, יצר לאחרונה פודקאסט בו מדברות שתי בינות מלאכותיות זו עם זו. הוא כתב קוד שקטף באופן אוטומטי קישורים למאמרים אקדמיים מעניינים בתחום מדעי המחשב, חילץ מתוכם את ההקדמה והסיכום, הפיק דיאלוג בין שתי ישויות מלאכותיות ולבסוף – הפך את כל זה לפודקאסט מדובב
באחד מסיפוריו של אפרים קישון, מספר הסטיריקן על מחשב חדש שיודע לשחק שחמט. מיד עולה בראשו הרעיון לקנות שניים כאלו: ישחקו המחשבים אחד נגד השני, והוא עצמו יוכל לרדת לים ולעשות כרצונו.
הבדיחה נשמעת לנו מצחיקה מכיוון שאנו מבינים מיד שאין הרבה טעם בשני מחשבים שמשחקים שחמט זה נגד זה.
ואולי דווקא יש?
האומן הטכנולוגי הידוע בכינויו בטוויטר קצ’ה, יצר לאחרונה פודקאסט בו מדברות שתי בינות מלאכותיות זו עם זו. למעשה, הוא אפילו לא עשה זאת בעצמו. הוא כתב קוד שקטף באופן אוטומטי קישורים למאמרים אקדמיים מעניינים בתחום מדעי המחשב, חילץ מתוכם את ההקדמה והסיכום, הפיק דיאלוג בין שתי ישויות מלאכותיות ולבסוף – הפך את כל זה לפודקאסט מדובב. כל זאת, ללא מגע יד אדם[1].
אם תקשיבו לפודקאסט תגלו שבניגוד לציפיות, לא מדובר באסון מוחלט. שתי הבינות אכן נמצאות בדו-שיח אחת עם השנייה, ומשתפות תוך-כדי את תובנותיהן אודות המאמרים השונים. הפורמט, בו אחת מהן מתחקרת את השנייה לגבי המאמר, תוך כדי תגובות כמו “בהחלט” או “וואו”, מזכיר קריינים אנושיים-לגמרי של פודקאסטים מוצלחים. אני מקשיב לפודקאסט, ואני מרגיש שאני לומד ממנו ומתוך החלפת המידע בין הבינות המלאכותיות.
וזוהי רק ההתחלה.
בדרך-כלל, כשאני מציע לאנשים להסתכל קדימה לעתיד, אני ממליץ להם לזנק במחשבותיהם חמש, עשר או אפילו עשרים שנים קדימה. אבל הבינה המלאכותית מתקדמת מהר כל-כך בשנתיים האחרונות, שמספיק לדמיין את יכולותיה אפילו בעוד שנה. לא צריך להיות נביא גדול כדי להבין שבעוד 12 חודשים בלבד, הבינה המלאכותית תוכל להפיק טקסט משכנע יותר, למשל. היא גם תוכל לקריין עם יותר רגש ועם יכולת לשים דגש על החלקים החשובים של הטקסט שהיא מקריאה.
מבחן טורינג הוא אחד המונחים המוכרים ביותר כיום בכל הנוגע לבינה מלאכותית. המבחן מתאר מצב בו שתי ישויות – אדם מצד אחד, ובינה מלאכותית מהצד השני – מתכתבות זו עם זו דרך המחשב. השאלה הנשאלת היא האם הצופה מהצד יוכל לקבוע נכונה מי האדם ומי המכונה[2].
אנשי מדעי המחשב שאפו בעשורים האחרונים להגיע לשוויון בין השניים. כלומר, שהצופה התמים לא יוכל להבדיל בין שתי הישויות. במקרה כזה, אפשר יהיה לומר שהבינה המלאכותית משתווה לאדם מבחינת יכולת הדיבור שלה.
אבל מה יקרה האם הבינה המלאכותית תוכל להצליח אפילו מעבר לכך? האם האדם יוכל להפסיד בסופו של דבר במבחן טורינג? האם בינה מלאכותית יכולה לשכנע את הצופים מהצד, שהיא אנושית יותר מהאדם עמו היא מדברת?
אני מאמין שבינה מלאכותית תוכל בהחלט לעשות זאת עד סוף העשור. למה? מכיוון שהיא מסוגלת להתאים את עצמה למאזינים ולצופים. לי, ככותב, יש סגנון מסוים שאימצתי והתמקצעתי בו לאורך שנים ארוכות. אם אינכם אוהבים את הסגנון שלי, אין הרבה שאני יכול לעשות בנושא. אבל הבינה המלאכותית מסוגלת לאמץ, להשיל ולאמץ-מחדש כל סגנון דיבור שירצו המאזינים. היא יכולה לסגל לעצמה כל דרך התנסחות וכתיבה שהקהל המיידי שלה מעוניין בו. מהבחינה הזו, היא תוכל לא-רק להגיע לשוויון במבחן טורינג – שזו ההגדרה הרגילה של “ניצחון” במבחן הזה – אלא לנצח ממש את האדם בו היא מתחרה.
כשנגיע לעתיד המובטח הזה, יוכלו אלגוריתמים לייצר פודקאסטים – או אולי עדיף לקרוא להם “בוט-קאסטים” – באופן אוטומטי לגמרי. הבוט-קאסטים יהיו טובים יותר מרוב הפודקאסטים בסופו של דבר, בדיוק מכיוון שהבינה המלאכותית תוכל לנצח את האדם במבחן טורינג. המשמעות היא שכל בוט-קאסט יתאים בדיוק לאינדיבידואל שרוצה לשמוע אותו. כי אם עלות היצירה של מקטעי שמע כאלו קרובה לאפס, הרי שכל אדם יוכל להזמין בוט-קאסט לעצמו, שמתאים במיוחד לאופיו, לאהבותיו ולכמיהתו לידע מסוגים שונים.
בעתיד זה אוכל להיכנס לאתר בוט-קאסטים פופולרי ולהזמין בעלות אפסית פרק על… כל דבר. אולי סקירה על המאמרים החדשים בלמידת מכונה. אולי על הכתבות המופיעות בעמודים הראשונים של העיתונים הגדולים בעולם באותו יום. אולי דיון מעמיק על ספר לימוד היסטוריה. לאחר מכן, אוכל לבחור את הקריינים: את ג’ו-פריים הקשוח והפסימי, את צילה-בוטה החייכנית עם ההומור השחור, או את איין-ראנדזור עם נטיותיה לפרוץ במונולוגים באורך חוק ההסדרים. בוודאי יהיו קריינים-בוטים פופולריים במיוחד, עם אישיות ייחודית משלהם שתפעפע מתוך הקול הסינתטי שישודך להם. ואם אני מכיר נכון את המין האנושי, אין לי ספק שיהיו לקריינים הרובוטיים האלו גם מעריצים שרופים.
האם קרייני הפודקאסטים צריכים להיבהל? במילה אחת: כן. או ליתר דיוק, הם צריכים לחשוב מחדש אודות מקומם באקוסיסטם שיהיה כאן בעוד כמה שנים. אבל דווקא הפודקאסטרים כנראה יצליחו להתמודד עם העתיד החדש הזה, מכיוון שהם רגילים להיות מנהלים. בעלי הפודקאסטים המוצלחים הם כבר מזמן מנהלים: הם עומדים בראש מבצע בו מעורבים מספר בני-אדם שאחראים על העריכה, העיבוד המוזיקלי, ההפקה, ההפצה ועוד. הם בסך-הכל צריכים להכניס לתהליך עוד ישות שהם צריכים לנהל: הבינה המלאכותית שתוכל להשתלב בפודקאסט כקריין נוסף. ואולי אפילו תוכל לתפוס את מקומו של הקריין האנושי המקורי – אבל עדיין להשתמש בדבריו כבסיס ולבנות עליהם, תוך שהיא מתאימה את עצמה למאזין ולצרכיו ורצונותיו המדויקים.
היישומים המלאים של הטכנולוגיה הזו לא ייסתכמו במעבר מפודקאסטים לבוט-קאסטים. ילדים יוכלו ללמוד מספרי בתי-ספר בצורה שדומה לזו של ה- “חברותא” החרדית: באמצעות דיון בין שני חברים אודות נושאים שונים. עובדים ילמדו נושאים חדשים יותר בקלות באותה הדרך. שפות יילמדו בעזרת בינות מלאכותיות שיינהלו דיאלוגים בשפות שונות זו עם זו. ואלו רק כמה רעיונות נאיביים. אין לי ספק שהעתיד יהיה מוזר יותר מכל מה שאני מדמיין ברשומה הזו.
הדבר האחד שאני בטוח בו הוא שהמין האנושי יוכל להרוויח מקיומם של “שני מחשבים שישחקו שחמט אחד נגד השני”. חלקנו אולי נרד לים בזמן שהמחשבים ישחקו שחמט, אבל רבים מאיתנו ייצפו בעניין בתחרות, ינתחו את הצעדים השונים של המחשבים וינסו להבין את הרציונל שמאחוריהם. בצורה דומה, האנושות תרוויח גם מכך שהבינות המלאכותיות ינהלו דו-שיח ויחליפו דעות זו עם זו. אנו נלמד אודות הנושאים עליהן הן יידברו, נזדהה עם אחת מהן יותר מעם השנייה, ואפילו נלמד לקבל בינות מסוימות כבעלות אישיות מוגדרת משלהן וכמודל לחיקוי.
עומד להיות מעניין – בעתיד שכבר מתחיל להתממש כיום.
[1] https://twitter.com/yacinemtb/status/1608993955835957248
[2] https://en.wikipedia.org/wiki/Turing_test
עוד בנושא באתר הידען:
