סיקור מקיף

ההיסטוריה של הצבע: מציורי מערות ועד לצביעת הבית המודרני

התיעוד המוקדם ביותר לשימוש בצבע לקישוט הקירות הוא מלפני 17,000-40,000 שנה, ועבורו השתמשו באמולסיה שהכילה פיגמנט שעורבב עם מדיום נוזלי. הצבעים של ימנו הפסיקו להשתמש בעופרת באופן וולנטרי עד שב-1979 הדבר הפך לתקן מחייב

בתים צבועים מבחוץ באי סנטוריני, יוון.
בתים צבועים מבחוץ באי סנטוריני, יוון.

בצבעים המודרניים יש אינספור תרכובות ותערובות מיוחדות של חומרים, אך איך בדיוק הגענו למוצרים האלה? ובכן, לצביעת הקירות יש היסטוריה לא קטנה של עשרות אלפי שנים, ומאז תקופת האדם הקדמון ועד לימינו אנו השתנו הטכניקות והכלים שבהם אנו משתמשים לצביעת קירות מקצה לקצה.

צביעת קירות בעבר הרחוק

על אף שכולנו שמענו על ציורי המערות, האמנים של העבר הרחוק התחילו לקשט את סביבתם עוד הרבה לפני המצאת הצבע, על ידי חריטות על הקירות. התיעוד המוקדם ביותר לשימוש בצבע לקישוט הקירות הוא מלפני 17,000-40,000 שנה, ועבורו השתמשו באמולסיה שהכילה פיגמנט שעורבב עם מדיום נוזלי. האדם הקדמון היה צריך להתלבט בין אפשרויות כמו פיח אפור או אדמה אדמדמה, ולעיתים היה צורך לערבב את החומרים האלה עם חומר נוזלי אחר, כמו שמן או דם. 

האדם הקדמון השאיר אחריו תיאורים גרפיים שמייצגים את חייו, על ידי ציור חיות וכלים שבהם הוא השתמש לציד, כמו חניתות למשל. קצת לאחר מכן החל האדם הקדמון לקשט את המערות בציורים מופשטים יותר, למשל על ידי יצירת טביעות יד על הקירות. 

נלך קצת קדימה בזמן ונגיע לתקופת האימפריה המצרית, בה נעשה עד לפני כ-2,000 שנה שימוש בצבעים בוהקים שעמדו עד היום במבחן הזמן ונראים כעת כמעט כמו שנראו פעם. זאת בניגוד לצבעים שבהם אנו משתמשים כיום לצורך צביעת דירות, שלא מסוגלים להחזיק אלפי שנים מבלי להתקלף לחלוטין. המצרים יצרו 6 צבעים על ידי ערבוב שמן או שומן עם עופרת, אדמה, דם של חיות, זכוכית טחונה או אבני חן, כשהפאלטה שלהם כללה גוונים של לבן, אדום, צהוב, ירוק, שחור וכחול.

הציורים של המצרים הקדמונים הציגו את התרבות וההיסטוריה שלהם יחד עם פריטי הריהוט וחללי המחיה של הפרעונים ובני המעמד העליון. הציורים היפים והמרשימים ביותר נעשו בתוך קברים. 

תחילת המקצוע "צבעי"

באופן כללי, האנשים שהיו ממונים על ציורי וצביעת הקירות לאורך ההיסטוריה היו אמנים, ואילו המקצוע "צבעי מקצועי" צץ בעולם רק במאה ה-13, אולם חוקרים מסוימים משערים שהעיסוק כצבעי החל אף לפני. מאחר שיוהאן גוטנברג המציא את הדפוס המודרני רק באמצע המאה ה-15, אין הרבה תיעוד היסטורי כתוב שמתאר צביעה לדירה בתחילת דרכו של המקצוע.

מה שכן ידוע זה שבמהלך המאה ה-14 צבעי הבתים באנגליה התחילו להתאגד בגילדות – אגודות של בעלי מקצוע שעוסקים באותו תחום, שמטרתן להגן על האינטרסים המשותפים שלהם ולהבטיח כללי אתיקה ביניהם. זה למעשה מה שהפך את המקצוע "צבעי" למכובד, וכך הגיעו חברי הגילדה יחדיו להסכמות על סטנדרטים מסוימים שקשורים לעיסוק זה. 

לאורך הזמן הצבעים אירגנו את עצמם בשתי קבוצות: "Painter’s Company" ו-"Stainer’s Company". אחרי כמה מאות שנים השתיים התאחדו לחברה אחת שנקראה " Worshipful Company of Painter-Stainers", והטכניקות שבהם השתמשו עובדי החברה לערבוב צבעים ומריחתם על הקירות נשמרו בסוד כדי להגן על מקור ההכנסה שלהם. 

התפתחות טכנולוגיית הצבע

בתקופת הקולוניזציה האירופית של אמריקה נמנעו החלוצים מלצבוע את ביתם. הם החשיבו את זה כמעשה לא צנוע וראוותן, וב-1630 תושבי צ'ארלסטון אף הרשיעו כומר בחילול הקודש רק מכיוון שקישוט את ביתו בצבע. אך על אף ההתנגדות של החלוצים, צביעת דירה המשיכה להיות שירות נדרש. שמן ומים הפכו להיות הבסיס שבו ערבבו שלל חומרים ליצירת צבעים, כמו עופרת, קונכיות טחונות, ברזל או נחושת מחומצנים, גרגירי קפה, אורז, ביצים, פירות או ירקות. 

יצרני הצבע הכינו את המוצרים שלהם למרות שהיו לא חוקיים, ובתים רבים קושטו בציורי קיר שמתארים שמים, תצורות אבנים או נופים – הן על הקירות והן על התקרה. כלי העבודה שבהם השתמשו הצבעים בתקופה זו היו דומים מאוד למברשות שבהן משתמשים צבעים כיום, כשהם חיברו בין ידיות עץ לבין שיערות מסוגים שונים. המברשות המודרניות עשויות מסיבים סינתטיים, אך מטרתם היא זהה – ליישם שכבת צבע בעובי מסוים על ידי משיחתה על גבי הקיר. אף על פי כן, הצבעים של היום הרבה יותר קלים למריחה מאשר הצבעים הסמיכים של פעם.

בשנת 1718 המציא מרשל סמית' "מכונה לטחינת צבעים", שהציתה מרוץ חדשנות ליצירת הדרך הטובה ביותר לטחון חומרים שיכולים לשמש כפיגמנטים. עד לאמצע המאה ה-19 החלו הצבעים להשתמש בשמן זרעי פשתן כמרכיב מקשר זול שאף סייע להגן על עצים במהלך צביעתם, ובשנת 1866 צצה החברה הראשונה שיצרה צבע מוכן לשימוש – "Sherwin-Williams", שקיימת עד היום ומספקת צבעים ליותר מ-120 מדינות. הנרי שרווין, אחד ממקימי החברה, פיתח לאחר מכן פחיות צבע שהלקוחות יכלו לאטום מחדש.

בשנת 1883 החלה תחרות שנמשכת עד ימינו בין חברת Sherwin-Williams לבין חברתBenjamin Moore, כשהחדשה החלה לשים דגש גדול יותר על תהליכים כימיים לשיפור תהליכי ערבוב וייצור הצבע. זאת ועוד, בשנת 1982 הייתה זו החברה הראשונה שעיצבה מערכת התאמת צבעים ממוחשבת, שבה משתמשים עד היום. 

צביעת הבית בעת החדשה

כבר לפני מלחמת העולם השנייה החלו הצבעים לחפש תחליפים למרכיבים כימיים שבהם השתמשו לייצור צבע, על מנת להפוך אותו לבטוח יותר לשימוש. כך למעשה בשנות ה-50' הצבעים החלו אט אט להפסיק את השימוש בעופרת לצביעת הבית, ועשו זאת באופן התנדבותי, מאחר שהנזקים הבריאותיים של החומר הזה היו ידועים לכל. צבעי הבית הנפוצים הכילו מעט מאוד עופרת אם בכלל, ורק בשנת 1978 ה-CPSC אסר על פי חוק את השימוש בעופרת בצבע. 

היום כמעט שלא תראו דירה ובית שאינם צבועים מבפנים ומבחוץ, בין אם בצבעי פסטל רכים, צבע לבן פשוט וחד-גוני או צבעים דקורטיביים בתצורות כאלה ואחרות. נראה שמאז ומתמיד האדם אהב להקיף את עצמו בביתו בצבעים, והטכנולוגיה והטכניקות של היום מאפשרות לנו לעשות זאת בצורה שבעבר יכלו רק לחלום עליה.

המאמר הוא תוכן מקודם באדיבות חברת תצבע לי – מומחים לצביעת דירות.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook
לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן