סיקור מקיף

דברים שיורמים יודעים: למה הפיהוק מדבק?

לימור שואלת :למה מפהקים ולמה הפיהוק מדבק?

אריה מפהק. צולם בדרום אפריקה. <a href="https://depositphotos.com. ">המחשה: depositphotos.com</a>
אריה מפהק. צולם בדרום אפריקה. המחשה: depositphotos.com

 לפי המסורת המוסלמית הפיהוק הוא יצירת השטן : פתח דרכו הוא מבקש להיכנס אלינו, ככל שישמע הדבר מוזר עד היום אין למדע תשובה טובה יותר לתפקידו של הפיהוק. הפיהוק הוא תופעה אוניברסאלית, לא רק שכל אחד מאיתנו מפהק לפחות 5 פעמים ביום אלא שכמעט כל בעל חוליות: יונק ציפור ואפילו זוחל מפהק לפעמים. סביר שלהתנהגות שנשמרת בקנאות בכל עולם החי יהיה תפקיד אבל ככל שהדבר משונה נראה שסודות המפץ הגדול יפוענחו לפני תעלומת הפיהוק. ההשערה הותיקה ביותר והפשוטה ביותר היא שהפיהוק הוא סוג של נשימה עמוקה שנועדה להזרים עוד חמצן וכך לשמור על ערנות. 

העובדות, מצידן, מתעקשות לקלקל את התמונה הפשוטה.  במחקר בו שונה הרכב האוויר מחמצן טהור (לעומת 21% חמצן באוויר רגיל) ועד לתערובות המכילות דו תחמוצת הפחמן בריכוזים של פי 100 מהריכוז האטמוספרי  שמרו הנבדקים על תדירות פיהוקים רגילה לחלוטין.  תיאוריה אחרת טוענת כי הפיהוק הוא אמצעי קירור של המוח: לפי התיאוריה הזו, במצבי עייפות נחלשים מנגנוני הבקרה השומרים על טמפרטורה קבועה של המוח וכדי לקרר את התאים האפורים אנו מפעילים את שרירי הפנים וכך מגבירים את זרימת הדם לראש ואת פיזור החום. התיאוריה הזו מקבלת אישוש מכך שנשימה דרך האף מונעת פיהוקים (הנה טיפ מדעי למנוע פיהוק מביך בישיבות משעממות) כמו  גם קירור של המצח ע"י הצמדת רטייה ספוגה במים קרים.

פגיעה באיזון הטמפרטורות בחולים במחלות רבות

מצבים בהם נפגעת יכולת איזון הטמפרטורה של המח מלווים גם בפיהוק רב , כך בחולי טרשת נפוצה, אפילפסיה, מיגרנה ומחלות אחרות.  ובכל זאת כנראה שגם תיאוריה זו אינה מספקת תשובה שלמה: למה מתמתחים תוך כדי פיהוק ולמה מפהקים גם בעלי חיים בעלי דם קר (שאינם מטרידים עצמם בשמירה על טמפרטורת גוף קבועה).    פיהוק אינו רק נשימה עמוקה אלא  התמתחות בו זמנית של קבוצת שרירים גדולה, החל משרירי הפנים והלסתות , שרירי הצוואר וכמובן שרירי מערכת הנשימה. הפיהוק מופיע, גם אצל בני אדם וגם אצל בעלי החיים בזמני המעבר בין ערנות לנמנום ובמעבר ההפוך: היקיצה.  הפיהוק, לפי השערה אחת  הוא אמצעי של מערכת העצבים לקבל מידע על מצבה של המערכת ולעבור ממצב של קפאון כלומר מתח נמוך בשרירים למצב של שליטה מלאה וערנות. אם להשתמש בדימוי צבאי   הפיהוק הוא מעין מסדר שעורכת מערכת העצבים האוטונומית לחיילים שאמורים לבצע את המטלות שהיא מנחיתה עליהם. ה"מסדר" הזה מחזיר את השרירים למוכנות גבוהה, מחדש את מתח השרירים שהתרפו בעת הגלישה לנמנום ומעדכן את האינפורמציה של המוח על מצבם ומיקומם של חלקי המערכת החיוניים.

ממש כמו מסדרים בצבא, כל הפיהוקים אצל בעלי חיים מתרחשים במעברים שבין מצבי מנוחה לערנות גבוהה כלומר הם מעין פעולת איפוס של מערכת העצבים המאפשרת לה להתחיל לתפקד במצב החדש.  כך, מסבירה התיאוריה, משותף הפיהוק לכל בעלי החיים שיש להם מחזורי שנת REM  (שנת החלום) בה המח מתפקד במרץ אך השרירים מתרפים ומשתתקים כך שמחשבות החלום לא מתורגמות  לפעולה.  נראה כי שנת הREM  היא העתיקה ביותר מבחינה אבולוציונית ולכן המנגנון המאפשר יציאה טובה ממנה משותף לכל הישנים. היוצאים מן הכלל שאינם מפהקים כוללים את  הג'ירפה ששנת הREM שלה קצרצרה והיא יכולה לעבור ימים רבים בלי שינה בכלל וכן את הדולפין והלוויתן ששולחים כל חצי מח (המיספרה) לישון בנפרד.  עוברים מפהקים ברחם כבר בתחילת החודש הרביעי כאשר מתחילים מחזורי השינה והערות. עוברים ותינוקות חווים הרבה יותר מחזורי REM ממבוגרים ובהתאם גם מפהקים הרבה יותר.

מפהקים רק ממחשבה על פיהוקים

ולמה אנחנו נדבקים בפיהוק למראה אדם מפהק או אפילו תוך קריאה או מחשבה על פיהוקים? אנחנו יצורים חברתיים ובהתאם מוחנו עסוק בפענוח מצבם הרגשי של הסובבים אותנו. תאי עצב הקרויים "תאי מראה" משחזרים עבורינו תחושות שאנו "קוראים" מהשדרים ששולחים אלינו אנשים אחרים. השחזור הזה כולל לעיתים גם את המחוות הגופניות הנלוות, דוגמה מובהקת  היא הורה המאכיל את ילדו ופוער את פיו כשהוא מגיש את הכפית. ככל שהאדם משמעותי יותר עבורנו עולה הסיכוי ש"ניכנס לנעליו" ונפהק יחד איתו כפי שהודגם בניסוי בו נבדקה השפעת פיהוקי זרים לעומת פיהוק של בן זוג.  גם אצל קרובינו השימפנזה והאורנגאוטן ניתן לעורר פיהוק ע"י הקרנת סרטים המציגים קופים מפהקים. היכולת הזו מזכירה, ולא במקרה, נקודת דמיון אחרת ביננו לבין הקופים הללו: יכולת הזיהוי העצמי במראה. ההדבקות בפיהוק היא ביטוי של אמפתיה, כלומר שיקוף שעושה המוח למסר שנקלט מהזולת. לצורך אמפתיה יש צורך ביכולת שלרוב בעלי החיים אין והיא לתפוש את עצמנו "מבחוץ" (כמו הדמות הנשקפת במראה) וליצור דימוי פנימי של עצמנו כפי שאנו נראים לאחרים.

הפיהוק כרפלקס נפוץ מאוד אבל ההדבקה בפיהוק מוגבלת למינים בחיים בקבוצות מלוכדות בעלות מבנה חברתי מאורגן  כדוגמת שימפנזים, זאבים, אריות, פילי ים, כבשים ואפילו מין אחד של ציפור חברתית – התוכון  המצוי (Melopsittacus undulatus) הנפוץ כחיית מחמד. אצל בעלי החיים ממינים אלו הפיהוק מדביק יותר ככל שהמפהק רלוונטי יותר מבחינה חברתית. כך בלהקת שימפנזים יפהקו הזכרים יותר לאחר פיהוק של זכר האלפא השליט ואילו אצל הבונובו יידבקו הזכרים בעיקר מפיהוקי הנקבות.

כלבים נדבקו בפיהוק מבני אדם

בניסוי מעניין  הצליחו חוקרים לגרום לכלבים לפהק כשצפו בהשתקפות אדם מפהק בראי. לא פחות מ72% מהכלבים נדבקו בפיהוק: יותר מבני אדם (45-60% ) או שימפנזים (33%). אם הפיהוק הזה מעיד על אמפתיה של ממש מצד הכלב אל האדם יתכן שמדובר בהתאמה אבולוציונית המאפשרת לכלב להגביר ערנות יחד עם בעליו. חוקרים אחרים מפקפקים ברעיון שהקשר לאדם נטבע בתגובות הרפלקס של הכלב וטוענים כי בדומה לתנועת ליקוק האף פיהוק התגובה של הכלב הוא סימן למתח וחרדה חברתית ולא הזדהות. מתן אוקסיטוצין: הורמון המגביר פעילות גומלין חברתית דווקא הפחית את הנטייה לפיהוק מדבק אצל הכלבים בניסוי.

 בניסוי בו נבדקו הבדלי אישיות בין אנשים שנדבקו בפיהוקים שהוקרנו להם לבין אלו שנותרו אדישים נמצא כי מי שנדבק בפיהוק הצליח לזהות תמונה של עצמו מתוך כמה אפשרויות במהירות רבה יותר מאלו ששמרו על פה סגור. בעלי מאפייני אישיות סכיזוטיפלית (Schizotypal personality) – הפרעות המתבטאות בין היתר בקושי ביצירת קשרים חברתיים נדבקים פחות בפיהוקים.  נשים הרות נוטות יותר להדבק בפיהוקים מבנות גילן שאינן בהריון ויש הקושרים זאת לשינוים הורמונליים והעצביים המגבירים יכולת התקשרות רגשית לקראת הלידה.  יש   מי שמציע כי הפיהוק שימש בעברנו הרחוק כאמצעי תקשורת: תזמון משותף של "שעת כיבוי האורות" וההשכמה אצל אבותינו הקדמונים, סוג כזה של פיהוק חברתי נצפה אצל קופי מקוק.

 אם נאמין לפרסומים הפסיכולוגים הרי שכ45% מקוראי הטור הזה פיהקו בזמן הקריאה וככל שהאחוז הזה גבוה יותר נראה שמצבם הנפשי משופר.  

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל : [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן