גירוי מוחי לא פולשני עשוי לשפר ניידות ויציבות ולמנוע נפילות מסוכנות בקרב קשישים

החוקרים מצאו כי גירוי חלש של האזור הקוגניטיבי במוחם של קשישים משפר את הביצועים בפעילות משולבת של הליכה/עמידה יציבה עם משימה קוגניטיבית.  החוקרים: “זהו טיפול בטוח מאוד, ואנו מקווים שבעתיד אנשים יוכלו לבצע אותו בעצמם בביתם.”

חוקרים באוניברסיטת תל אביב, בהובלת פרופ’ ג’ף האוסדורף מהפקולטה לרפואה ע”ש סאקלר, ומבית הספר סגול למדעי המוח, ומהמרכז הרפואי תל אביב, בחנו את השפעתם של גירויים מוחיים חלשים ולא פולשניים על יכולתם של קשישים לבצע במקביל מטלת הליכה ומשימה קוגניטיבית – פעולה כפולה המהווה מדד לתפקודם הכולל.

המחקר העלה כי גירוי האזור הקוגניטיבי במוח האחראי על התפקוד הניהולי משפר משמעותית את ביצוע המטלה הכפולה בטווח המיידי. פרופ’ האוסדורף: “אנחנו מקווים כי סדרת טיפולים עשויה להביא לתוצאות חיוביות דומות לטווח ארוך יותר. זהו טיפול בטוח מאוד, ואנו מקווים שבעתיד אנשים יוכלו לבצע אותו בעצמם בביתם.”

במחקר השתתפו חוקרים מאוניברסיטת הרווארד, ממוסדות מחקר ורפואה בארה”ב ובספרד, ומהמרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). המאמר פורסם בכתב העת  Annals of Neurologyשל האגודה הנוירולוגית האמריקאית (American Neurological Association).

פרופ’ האוסדורף: “ביצוע משולב ((dual tasking של הליכה ומטלה קוגניטיבית כרוך ביכולת של פיצול קשב. ידוע כי קושי בביצוע המשימה הכפולה מעיד על בעיות קיימות ו/או עתידיות בשני התפקודים אצל קשישים, וספציפית על עלייה בסיכון לנפילות, שיש להן השלכות שליליות רבות וקשות בגיל הזקנה. אנחנו ביקשנו לבחון טיפול באמצעות גירוי חשמלי לא פולשני בעוצמה נמוכה מאוד באזורים שונים במוח, בתקווה שהוא ישפר את היכולת לבצע את שתי הפעולות במקביל. “

במחקר השתתפו 57 בני אדם בני יותר מ-70, וכל אחד מהם התנסה ב-4 טיפולים שונים: פלצבו, שאינו אמור להשפיע כלל; גירוי אזור קוגניטיבי במוח הקשור לתפקוד ניהולי וליכולת לפיצול קשב;  גירוי אזור מוטורי במוח הקשור להליכה; וגירוי משולב של שני האזורים – הקוגניטיבי והמוטורי יחד. כל טיפול כלל גירוי לא פולשני, בזרם חשמלי חלש מאוד, במשך 20 דקות. מיד לאחר הטיפול נבחנו ביצועי הנבדקים במטלה כפולה של הליכה ועמידה יציבה עם משימה קוגניטיבית.

המחקר העלה כי הגירוי באזור הקוגניטיבי – בין אם בפני עצמו ובין אם בשילוב עם האזור המוטורי, הפחית בכ-50% את ההשפעה השלילית של מטלה קוגניטיבית מקבילה על מהירות ההליכה ויציבות העמידה.  לעומת זאת, גירוי של האזור המוטורי לבדו לא השפיע על יכולות הנבדק. החוקרים מסבירים כי מכיוון שהגירוי הוא בעוצמה נמוכה מאוד, הוא אינו מפעיל נוירונים במוח, אלא רק מעלה את העוררות ((excitability שלהם. במילים אחרות הוא מקל על המטופל להפעיל את אותם נוירונים במוחו.

מסכם פרופ’ האוסדורף: “במחקר שלנו הראינו כי גירוי חלש של אזור קוגניטיבי מסוים במוח יכול לשפר את ביצועיהם של קשישים במטלה כפולה של הליכה ועמידה תוך התמודדות עם מטלה קוגניטיבית, לפחות בטווח המיידי. אנחנו מקווים כי סדרת טיפולים מסוג זה עשויה להביא לתוצאות חיוביות דומות לטווח ארוך יותר: לשפר את היציבות וההליכה, להפחית את הסיכון לנפילות, ואולי גם להיטיב את התפקוד הקוגניטיבי בקרב קשישים. זהו טיפול בטוח מאוד, ואנו מקווים שבעתיד אנשים יוכלו לבצע אותו בעצמם בביתם. בנוסף, ייתכן שבעתיד ניתן יהיה לשלב טיפול מסוג זה עם תרגול והתערבויות נוספות לשיפור ההליכה והפחתת הסכנה לנפילות. קיימות עדויות כי טיפול משולב עשוי להיות היעיל ביותר, אך דרוש מחקר נוסף כדי לבחון זאת.”

בעתיד יהיה מעניין לשלב טיפול מסוג זה ביחד עם פעילות גופנית וצורות התערבות אחרות כדי לשפר את יכולת ההליכה ולהפחית את סכנות הנפילה. יש כבר כמה עדויות לכך שהטיפול המשולב יהיה אופטימלי, אך עדיין נדרש לכך מחקר נוסף.

מחקר נוסף של פרופ’ ג’ף האוסדורף על שיפור הניידות של קשישים שהתפרסם ב-:CELL REPORTS.

המחקר