איש לא יפקפק שסין מכוונת לנצח במירוץ החלל החדש. לא זו בלבד שהיא המדינה היחידה שנחתה על הירח מזה למעלה מ-40 שנה, אלא שהיא גם הראשונה שנחתה נחיתה רכה בצד המרוחק של הירח, נטעה דגל על אדמת הירח ואף הביאה דגימות קרקע ירחיות לכדור הארץ. כעת היא גם מנחיתה רכב שטח רובוטי במאדים
מאת: סטפי פלדיני, חוקר כלכלה וביטחון גלובלי, אוניברסיטת בירמינגהם סיטי. תרגום אבי בליזובסקי
אם נסתכל על הישגיה של סין בעשור האחרון, איש לא יפקפק שסין מכוונת לנצח במירוץ החלל החדש. לא זו בלבד שהיא המדינה היחידה שנחתה על הירח מזה למעלה מ-40 שנה, אלא שהיא גם הראשונה שנחתה נחיתה רכה בצד המרוחק של הירח, נטעה דגל על אדמת הירח ואף הביאה דגימות קרקע ירחיות לכדור הארץ.
המירוץ בין כמה מדינות לחברות פרטיות, לעומת זאת, רחוק מלהסתיים. סין מתקרבת כעת למאדים עם משימתה של Tianwen-1, שתגיע ב-10 בפברואר 2021. הכנסה מוצלחת למסלול תסמן ציון דרך מכריע נוסף ביותר. הרובר עצמו לא ינחת עד מאי.
מאדים קרוב יחסית לכדור הארץ, אך הוא יעד מאתגר. שום דבר לא מוכיח זאת טוב יותר מהנתונים: מתוך 49 משימות עד דצמבר 2020, רק כ-20 הצליחו. לא כל הכישלונות הללו היו ניסיונות של טירונים חדשים או מאמצים מוקדמים. בשנת 2016 התרסק סייר המאדים של סוכנות החלל האירופית על פני השטח. כמו כן, סוגיות טכניות מתמשכות אילצו את ESA ושותפתה הרוסית רוסקוסמוס לדחות את המשימה הבאה שלה, ExoMars, עד שנת 2022.
סין אינה המדינה היחידה שמתקרבת למאדים. ב- 9 בפברואר, משימת איחוד האמירויות הערביות ‘הופ’, תנסה את אותו תמרון הכנסה. היא לא מתחרה ישירה למשימה הסינית (החללית רק תקיף את מאדים בכדי לחקור את האטמוספירה שלו). החללית האמריקנית פרזרבנס אמורה להגיע כעבור שבוע, והיא בהחלט מתחרה.
כדי לסבך את המצב עבור סין, בקרב קומץ המדינות שביצעו את תמרון ההכנסה המסובך למסלול סביב מאדים, יש גם מדינה אסייתית נוספת: הודו, המתחרה הישירה של סין, גם בחלל וגם על כדור הארץ.
משימת המקפת ההודית (MOM), הלא היא ‘מנגאליאן’, הגיעה למאדים בשנת 2014 – הראשונה שהגיעה במשימה הבכורה שלה. זו אחת הסיבות לכך שהצלחת Tianwen-1 חשובה כל כך למעמדה של סין כמעצמת החלל החדשה: זו דרך להחזיר את שליטתה בחלל על פני שכנתה. שלא כמו בהודו, זו לא הפעם הראשונה שסין מנסה לשגר משימה למאדים (הקודמת, Yinghuo-1, בשנת 2011, התפוצצה בשיגור). עם זאת, בהזדמנות זו, הסיכויים להצלחה נראים הרבה יותר טובים.
עידן החלל 2.0
במדינות שונות יש דגמי פיתוח שונים בכל מה שקשור לחלל, ולכן מרוץ החלל החדש הוא בחלקו תחרות על הגישה הטובה ביותר. זה משקף את האופי הספציפי של מה שמכונה עידן החלל 2.0 , שלעומת הראשון נראה מגוון יותר, ושם השחקנים שאינם אמריקאים, ציבוריים ופרטיים, מופיעים באופן בולט, במיוחד האסיאתיים. אם סין מובילה את הטייסת הנוכחית למאדים, כך גם החזון שלה.
אבל יש דברים גדולים יותר על כף המאזניים. מאמצי הפיתוח שמאחורי תכנית החלל של סין עדיין ממומנים בעיקר על ידי הממשלה ומובלים על ידי הצבא. על פי הוועדה הכלכלית והביטחונית של ארה”ב וסין של הקונגרס האמריקני – סין רואה בחלל “כלי לתחרות גיאופוליטית ודיפלומטית”. ברור כי יחד עם המרחב הקיברנטי, החלל הפך לתחום מלחמתי בסיסי חדש, שבו ארה”ב היא היריבה העיקרית – אך לא היחידה. פירוש הדבר ששיקולים מסחריים מגיעים למקום השני עבור מדינות רבות, על אף שהם נהיו חשובים יותר ויותר בתכנית הכוללת של הדברים.
סין כבר תכננה תוכניות חומש לפעילות החלל שלה, האחרונה שבהן הסתיימה בשנת 2020 עם יותר 140 שיגורים. עוד משימות מתוכננות: תחנת חלל חדשה והבאה של דגימות ממאדים ומשימה לצדק.
התחרות מול הודו
בעוד שהמשאבים שהמדינה משקיעה נותרים ברובם לא ידועים (אנו יודעים רק מה נכלל בתוכניות החומש), ההערכות האמריקאיות לשנת 2017 העמידו את הנתון על 11 מיליארד דולר, מקום שני אחרי ארה”ב עצמה – תקציבה של נאס”א באותה שנה עמד על כ-20 מיליארד דולר.
הודו נקטה בגישה שונה לגמרי, בה האינטרסים האזרחיים והמסחריים היו דומיננטיים זה מכבר. על פי מודל השקיפות של נאס”א, המדינה מפרסמת דיווחים על פעילותה וההוצאה השנתית (כמיליארד דולר בשנה) המופנית לסוכנות החלל שלה, ארגון מחקר החלל ההודי (ISRO).
תוכנית החלל ההודית שונה מהשאיפות, ההיקף וההשקעות שלה, והשיגה כמה הצלחות מדהימות, כגון מסחור שירותי שיגור במחירים סבירים למדינות המשתוקקות לשלוח לוויינים משלהן למסלול. בשנת 2017, הודו עשתה היסטוריה עם המספר הגדול ביותר של לוויינים – 104 – ששוגרו אי פעם על ידי רקטה במשימה אחת עד כה, כולם פרט לשלושה בבעלות זרה שנבנו (שיא זה נשבר רק על ידי SpaceX לפני כמה ימים, עם 143 לוויינים ). מרשימה עוד יותר היא העלות הנמוכה יחסית למשימת המאדים ההודית 74 מיליון דולר – פחות מעשירית בהשוואה ל-Maven של נאס”א. ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, אמר כי כל המשימה עלתה פחות מהסרט ההוליוודי החללי ‘כוח המשיכה’.
עקב חששות גיאופוליטיים ויריבות, הדבר עשוי להשתנות. ממשלת הודו פרסמה את הדו”ח השנתי שלה לשנים 2019-2020, שמראה מעורבות צבאית הולכת וגוברת בגזרת החלל. ומשימות נוספות לירח ולנוגה תומכות היטב בתוכניות ISRO ההודיות, למקרה שהסינים כבר לא התגרו מספיק בכך שהם רוצים להפוך את טיאנוואן -1 להצלחה מסחררת.
מירוץ החלל 2.0 מתחמם סופית.
עוד בנושא באתר הידען:
2 תגובות
טוב נו, סין אדומה, מאדים אדום – סגור. לא צריך להיות גאון בשביל להבין. ישראל אולי תכבוש את אורנוס
לאזרח הפשוט וחובב מדע וגילויים לא נותר אלא לאחל בהצלחה לכל הצדדים