מומחית למשפט חלל ויחסים בינלאומיים אומרת כי גם הכניסה של חברות מסחריות לא תפתור את הבעיה משום שהן כפופות לחוקי המדינה בה הן רשומות
מאת סבטלה בן-יצחק פרופסור עוזר לחלל ויחסים בינלאומיים, אוניברסיטת אייר
גם בתקופות של עימות על הקרקע, החלל היה היסטורית זירה של שיתוף פעולה בין מדינות. אבל מגמות בעשור האחרון מצביעות על כך שאופי שיתוף הפעולה בחלל משתנה, והנשורת מהפלישה של רוסיה לאוקראינה הדגישה את השינויים הללו.
אני חוקרת יחסים בינלאומיים שחוקרת את התפלגות הכוח בחלל – מי השחקנים העיקריים, אילו יכולות יש להם ועם מי הם מחליטים לשתף פעולה. חלק מהחוקרים חוזים עתיד שבו מדינות בודדות ירדפו אחר רמות שונות של דומיננטיות, בעוד שאחרים צופים תרחיש שבו ישויות מסחריות מפגישות בין מדינות.
אבל אני מאמינה שהעתיד עשוי להיות שונה. בשנים האחרונות, קבוצות של אומות עם אינטרסים אסטרטגיים דומים על פני כדור הארץ התאחדו כדי לקדם את האינטרסים שלהן בחלל, ויצרו את מה שאני מכנה “גושי מדינות בחלל”.
ארה”ב וברית המועצות שלטו בפעילות החלל במהלך המלחמה הקרה. למרות המתיחות על הקרקע, שתיהן פעלו בזהירות כדי למנוע משברים ואף שיתפו פעולה במספר פרויקטים בחלל.
ככל שמדינות נוספות פיתחו סוכנויות חלל משלהן, קמו כמה קבוצות שיתופיות בינלאומיות. אלה כוללות את משרד האו”ם לענייני החלל החיצון, ועדת האומות המאוחדות לשימושים שלווים בחלל החיצון והוועדה המייעצת למערכות מידע בחלל.
בשנת 1975, הקימו עשר מדינות אירופיות את סוכנות החלל האירופית. בשנת 1998 הצטרפו ארה”ב ורוסיה למאמצים לבנות את תחנת החלל הבינלאומית, ששותפות בה כעת 15 מדינות. מיזמים רב לאומיים אלו התמקדו בעיקר בשיתוף פעולה מדעי וחילופי נתונים.
הופעת גושי המדינות בחלל
סוכנות החלל האירופית, הכוללת כעת 22 מדינות, יכולה להיחשב בין גושי החלל הראשונים. אבל ניתן לראות שינוי בולט יותר לעבר סוג זה של מבנה כוח לאחר תום המלחמה הקרה. מדינות שחלקו אינטרסים על הקרקע החלו להתאחד כדי לצבור נכסי חלל ספציפיים, ויצרו את גושי החלל.
בחמש השנים האחרונות, צצו כמה גושי חלל חדשים עם רמות שונות של ישויות מדיניות. אלה כוללים את סוכנות החלל האפריקאית, עם 55 מדינות חברות; סוכנות החלל של אמריקה הלטינית והקריבית המשותפת לשבע מדינות חברות; וקבוצת תיאום החלל הערבי, שבה חברות 12 מדינות חברות במזרח התיכון.
קבוצות אלו מאפשרות למדינות לשתף פעולה באופן הדוק עם מדינות אחרות בגושים שלהן, אך הגושים גם מתחרים זה בזה. שני גושי חלל אחרונים – הסכם ארטמיס והסכם הירח הסיני-רוסי – הם דוגמה לתחרות כזו.
מירוץ לירח
הסכמי ארטמיס הושקו באוקטובר 2020. הם מנוהלים על ידי ארה”ב וכוללים כיום 18 מדינות חברות. מטרת הקבוצה היא להחזיר אנשים לירח עד שנת 2025 ולהקים מסגרת שלטונית לחקר ולכרייה על הירח, מאדים ומעבר להם. המשימה שואפת לבנות תחנת מחקר בקוטב הדרומי של הירח עם תחנת חלל ירחית תומכת בשם Gateway .
באופן דומה, בשנת 2019, הסכימו רוסיה וסין לשתף פעולה במשימה לשלוח אנשים לקוטב הדרומי של הירח עד שנת 2026. המשימה המשותפת הסינית-רוסית הזו גם שואפת לבנות בסופו של דבר בסיס ירח ולהציב תחנת חלל במסלול סביב ירח.
העובדה שהגושים הללו אינם משתפים פעולה כדי לבצע משימות דומות על הירח מעידה על כך שאינטרסים אסטרטגיים ויריבויות על הקרקע הועברו לחלל.
כל אומה יכולה להצטרף להסכמי ארטמיס, אבל רוסיה וסין – יחד עם מספר בעלות ברית שלהן על פני כדור הארץ – לא עשו זאת משום שחלקן תופסות את ההסכמים כמאמץ להרחיב את הסדר הבינלאומי הנשלט על ידי ארה”ב לחלל החיצון.
באופן דומה, רוסיה וסין מתכננות לפתוח את תחנת מחקר הירח העתידית שלהן לכל בעלי העניין, אך אף מדינה החברה בארטמיס לא הביעה עניין. סוכנות החלל האירופית אף הפסיקה כמה פרויקטים משותפים שתכננה עם רוסיה ובמקום זאת מרחיבה את שותפויותיה עם ארה”ב ויפן.
השפעת גושי החלל על הקרקע
בנוסף להגברת הנוכחות בחלל, מדינות משתמשות בגושי חלל גם כדי לחזק את תחומי ההשפעה שלהן על הקרקע.
דוגמה אחת היא ארגון שיתוף הפעולה בחלל של אסיה ומדינות האוקיאנוס השקט, שהוקם בשנת 2005. בהנהגת סין, הוא כולל את בנגלדש, איראן, מונגוליה, פקיסטן, פרו, תאילנד וטורקיה.
בעוד שהמטרה הרחבה שלו היא פיתוח ושיגור של לוויינים, המטרה העיקרית של הארגון היא להרחיב ולנרמל את השימוש במערכת הניווט הסינית BeiDou – הגרסה הסינית של GPS. מדינות שמשתמשות במערכת עלולות להפוך לתלויות בסין, כמו במקרה של איראן .
תפקידן של חברות החלל הפרטיות
בעשור האחרון חווינו צמיחה אדירה של פעילויות מסחריות בחלל. כתוצאה מכך, חלק מהחוקרים רואים עתיד של שיתוף פעולה בחלל המוגדר על ידי אינטרסים מסחריים משותפים. בתרחיש זה, גופים מסחריים פועלים כמתווכים בין מדינות, ומאחדים אותן מאחורי פרויקטים מסחריים ספציפיים בחלל.
עם זאת, סביר להניח שחברות מסחריות לא יכתיבו שיתוף פעולה בינלאומי עתידי בחלל. על פי חוקי החלל הבינלאומיים הנוכחיים, כל חברה הפועלת בחלל עושה זאת בהרחבה של – ותחת סמכות השיפוט של – ממשלת מדינתה.
הדומיננטיות של מדינות על החברות בחלל הודגמה בצורה ברורה באמצעות המשבר באוקראינה. כתוצאה מהסנקציות שהוטלו על ידי המדינה, חברות חלל מסחריות רבות הפסיקו לשתף פעולה עם רוסיה. בהתחשב במסגרת החוקית הנוכחית, סביר להניח שמדינות – לא גופים מסחריים – ימשיכו להכתיב את הכללים במרחב.
גושי חלל לשיתוף פעולה או עימות
אני מאמינה שבהמשך, תצורות של מדינות – כמו גושי חלל – יהיו האמצעי העיקרי באמצעותו מדינות יעודדו את האינטרסים הלאומיים שלהן בחלל ועל הקרקע. ישנם יתרונות רבים כאשר מדינות מתאחדות ויוצרות גושי חלל. החלל הוא תווך קשה, ולפיכך הגיוני לאגם משאבים, כוח אדם וידע. עם זאת, מערכת כזו מגיעה גם עם סכנות מובנות.
ההיסטוריה מציעה דוגמאות רבות המראות שככל שהבריתות הופכות נוקשות יותר, כך גדל הסיכוי להיווצרות סכסוך. הנוקשות ההולכת וגוברת של שתי בריתות – האנטנט המשולשת והברית המשולשת – בסוף המאה ה-19 מצוטטת לעתים קרובות כגורם המפתח למלחמת העולם הראשונה.
לקח מרכזי בו הוא שכל עוד גושי החלל הקיימים יישארו גמישים ופתוחים לכל, שיתוף הפעולה יפרח והעולם עדיין עשוי להימנע מעימות פתוח בחלל. שמירה על ההתמקדות ביעדים מדעיים וחילופי דברים בין ובתוך גושי חלל – תוך שמירה על יריבויות פוליטיות – תסייע להבטיח את עתיד שיתוף הפעולה הבינלאומי בחלל.
עוד בנושא באתר הידען:
