חוקרים במכון הפוליטרני בוורצ'סטר גילו כי תרכובות ייחודיות הקיימות במיץ מונעות בדרך כלשהי מן החיידקים להיצמד לדופן מערכת השתן
החוקרים השתמשו במיקרוסקופ כוח אטומי – בעל רזולוציה גבוהה במיוחד, ובמכשור מתוחכם נוסף כדי ללמוד כיצד קבוצה של טאנינים, הנקראים פרואנתוציאנידינים, הנמצאים בעיקר בחמוציות, מתקשרים עם החיידק ברמה המולקולרית. הם גילו כי התרכובות מונעות מן האי-קולי להיצמד לתאים בגוף (צעד ראשוני חיוני בגרימת זיהומים) במספר דרכים. כך למשל, השינויים הכימיים שגורמות תרכובות אלה לחיידק יוצרים מחסום אנרגיה המונע מן החיידק להתקרב לדופן מערכת השתן.
בנוסף, מדידות ישירות הראו שכוח ההיצמדות של החיידק לתאי דופן מערכת השתן פוחת משמעותית בנוכחות מיץ החמוציות. החוקרים גם גילו מנגנון נוסף: הם הבחינו שמיץ החמוציות מונע מן האי קולי לייצר מולקולה שנקראת IAA, מולקולה המעורבת בתופעה שנקראת quorum sensing – “תחושת קוורום”. המונח קוורום מתייחס למספר המינימלי של משתתפים בישיבה הדרוש לקבלת החלטות מחייבות. באמצעות המולקולה, החיידק מאפשר לחיידקים אחרים מסוגו לדעת שהוא נמצא שם, ולחוש מתי אוכלוסיית החיידקים מסוגו גדולה דיה כדי להתחיל ליצור זיהום. מניעת ייצור המולקולה עשויה להיות דרך נוספת שבאמצעותה מצליחות תרכובות הטאנינים לעכב את יכולת החיידקים לגרום לזיהומים חמורים.
לממצאים אלה חשיבות רבה, שכן חיידק האי-קולי אחראי לא רק לזיהומים בדרכי השתן, אלא למגוון של מחלות, החל מזיהומים בכליות ועד בעיות בדרכי העיכול. כעת, המטרה הבאה של החוקרים היא להעריך מהו המינון המינימלי הדרוש של מיץ חמוציות (או טאנינים) והתדירות האופטימלית הנחוצה על מנת למנוע זיהומים.
