אחדות הניגודים: שני שכלים ומוח אחד – קווים לדמותן של ההמיספרות

פרק 12 מתוך הספר: ‘מאחורי הקלעים של מופע המוח’ מאת ד”ר זאב ניצן. חלק ראשון

התפתחות ההמיספרות

ההמיספרה הימנית מתפתחת מהר יותר בינקות. היא חווה תקופת גדילה מואצת החל מהלידה ועד גיל שנתיים לערך ומאפשרת למוח לבסס כישורי תפיסה למן פגישתו הראשונה עם העולם. ההמיספרה השמאלית מתפתחת בקצב איטי יותר ומשתנה – גם זמן רב לאחר הלידה. יש הטוענים שככל שהמוח מתבגר, מתעצמת השפעתה של המיספרה שמאל על יכולותיה הלשוניות והמושגיות והיא מעצימה את השפעתה המעכבת על כישורי המיספרה ימין.
בספרות הרפואית מוכרים מקרים שבהם המיספרה מוחית שלמה ניזוקה והאדם הנפגע המשיך חייו כשרק מחצית מוחו מתפקדת. דוגמת המקרה של חולה שבשל הפרעה בזרימת עורק התרדמה השמאלי, המהווה מסלול מרכזי לאספקת הדם למחצית המוח, לא התפתחה בחייה העובריים כמעט בכלל ההמיספרה השמאלית והיא נולדה עם מחצית מוח ימנית מתפקדת בלבד.
חולה זו הגיעה בעזרת אימון עצמי להישגים מרשימים בזיכרון לפרטים אולם התקשתה מאוד במחשבה מופשטת, כגון בפירוש פתגמים. כמו כן סבלה מחסר קבוע בשדה הראייה הימני ומחולשת פלג הגוף הימני.
דוגמאות נוספות מוכרות גם ממקרי החולים שעברו ‘המיספרקטומיה’ – ניתוח נרחב ונדיר בו מוסרת המיספרה שלמה (ימנית או שמאלית). במקרים הנדירים עד מאוד של אנשים המתפקדים עם מחצית מוח אחת, עולות שאלות, כגון אילו תפקודים שורדים כשמרחב המחייה המוחי מצטמצם למחצית. האם יכולות מורכבות כגון עושר הבעה מילולי, אבחנה בדקויות הרגש ועוד ישרדו (כתלות, כמובן, גם באלו אזורים ייפגעו) ו”כמה מוח” נחוץ לאדם כדי “להיות אדם”?

אפיונים מבניים ותפקודיים של ההמיספרות

טווח ההבדלים המבניים והתפקודיים בין שתי ההמיספרות הוא רחב ומשתרע מרמת המיקרו ועד רמת המאקרו.
שוני מבני מרכזי בין שתי המיספרות המוח, שיש לו גם השלכות תפקודיות, נעוץ בדפוס הקישוריות השונה בין האזורים השונים בתוך ההמיספרות: המסילות העצביות בהמיספרה הימנית נוטות יותר לקשר בין אזורי מוח מרוחקים ואילו בהמיספרה שמאלית הן נוטות יותר לקשר בין אזורי מוח סמוכים.
שוני חשוב נוסף נובע מתהליכי עיבוד המידע בשתי ההמיספרות: הימנית נוטה לעיבוד מידע “רב ערוצי” ורעותה השמאלית נוטה לעיבוד “חד ערוצי”. המיספרה ימנית מעדיפה עיבוד באזורי קליפת המוח האסוציאטיבית הרב-חושית (“רב-ערוצית”), זו הממזגת רשמי תפיסה ממספר חושים לכדי חוויה לכידה אחת. בהמיספרה השמאלית ניתנת עדיפות לעיבוד באזורי קליפת המוח המוקדשים לקלט חד-חושי, כלומר, המידע המתווך על-ידי איבר חוש אחד, כגון קליפת המוח השמיעתית שאליה מנותב הקלט השמיעתי מהאוזניים.
יתכן שנטייתה של המיספרה ימין לעיבוד רב-ערוצי, מקנה לה יתרון בהתמודדות עם מידע חדש ולהיותה נמל הבית המועדף להפלגות אל הדמיון.
בשירות תעבורת האותות המקיימים את הדיאלוג הבין-המיספרלי, קיימים “כבישי רוחב” המורכבים מאגדים של סיבוני עצב. הללו מתווכים העברת מידע בין שתי ההמיספרות, דוגמת המסלולים הקרויים כפיס המוח (Corpus callosum) והשליבה הקדמית והאחורית (Anterior and Posterior Commissure).
בקרב כשני שליש מהאיטרים, פרופיל ההתמחות ההמיספרלית דומה לזה שבקרב ימניים. בקרב כשליש מהאיטרים נראה שפרופיל ההתמחות ההמיספרלי הוא הפוך, כלומר, כבתמונת ראי.

כישורי החשיבה המאפיינים את ההמיספרות

המיספרות שתיים והשערות על-אודותיהן- מרובות:

מאמצע שנות ה-70 של המאה ה-20, רווחה חלוקת המוח על-פי מאפייני התמחות המיספרלית לימין ולשמאל. למחצית השמאלית של המוח מיוחסות באופן מסורתי מיומנויות הפעילות הסמלית והמופשטת כגון שפה ואריתמטיקה. המחצית הימנית בראייה “מסורתית” היא משכן המיומנויות הלא מילוליות, ההתמצאות במרחב והדמיון. ההמיספרה השמאלית אופיינה כשכלתנית, לוגית, חובבת ההמשגה המילולית ומנגד – ההמיספרה הימנית אופיינה כמעבדת מידע בדפוס הוליסטי, קשובה לרחשי הרגש ומעבדת מידע מרחבי.
מקובלת גם ההנחה כי המוח הימני מצטיין בעיבוד מקבילי, כלומר, עיבוד של פיסות מידע בו-זמנית ומיזוגן לתובנה לכידה. למוח שמאל מקובל לייחס עיבוד סדרתי. נראה כי כל אחת מההמיספרות בעלת יכולת לעבד מידע בדפוס סדרתי או מקבילי, אך קיים שוני בנטייתן.
אפיון רווח נוסף רואה בשמאלית כתורמת העיקרית לזיהוי העצמי ומחוללת המודעות של העצמי ובימנית – כתורמת העיקרית לזיהוי הזולת.
ישנן ראיות המכוונות לכך שבעת עיבוד של חוויה, האונה הקדם-מצחית השמאלית אמונה על אגירת הפרטים השונים ואילו הימנית אמונה על מיצוי רעיונות הלִיבה מתוך מכלול החוויה (הפרדת עיקר מטפל) והבנת ה”פואנטה”.
מחקרי דימות של המוח הראו כי מידע ויזואלי בעל תוכן מעניין או חיובי מאוד מעורר פעילות בעיקר באמיגדלה השמאלית.
ההמיספרה השמאלית מכוונת יותר ליצירת הלימה בין רשמי התפיסה לתבניות (הממים) האצורים בה, ולעתים לא נדירות מתעורר בקרבה “הברון מינכהאוזן” הבודה “ראיות” כדי ליצור את ההלימה המקוּווה.
נראה שלמוח שמאל תפקיד מרכזי בתפירת טלאי הווייתנו לשמיכה אחידה, להוויה לכידה.

קליפת המוח הקדם-מצחית הימנית היא לִיבתו של כדור הבדולח המוחי, או הרחם אשר ממנו מגיחה ראיית הנולד שלנו. איזור זה מפיק צפי מתמשך לגבי תרחישי עתיד אפשריים. אנשים הסובלים מליקוי בתפקודה של האונה הקדם-מצחית הימנית לוקים בין השאר ביכולת החיזוי שלהם.
האני הנפרד של שתי ההמיספרות, הוא בעל נטאי לתקווה – משמאל, או נטאי לצביעת המציאות בגוון קודר – מימין.

ציניקנים יאמרו שתקווה אינה אסטרטגיה, אך חשיבותה בהנעת תהליכים מנטליים ובעמידות המנטלית רבה. האמת כשלעצמה היא לעתים תרופה מרה כשאינה מהולה בתקווה. לכוס הנפש של בני-האדם נמסכת פרשנות נכוחה של המציאות לצד תקווה בתמהיל משתנה תלוי נסיבות. מזיגתה של התקווה לקוקטייל תפיסת המציאות הינו חיוני לא אחת כדי ליצור הינע נפשי פנימי מתמשך. ההמיספרה נוסכת התקווה – המיספרת שמאל, ממתנת לעתים קרובות את הנטייה לפרשנות מחמירה לרוב למופעי המציאות, המשתקפת מעיניה של המיספרת ימין. בוחן המציאות שלנו נגזר לבסוף מהדיאלוג הבין-המיספרלי הזה.

השתקפות התמהיל ההמיספרלי בספרה המנטלית שלנו

נראה שאין באף שלב מצב שבו אחת ההמיספרות שולטת בלעדית על תפיסת המציאות. בכל עת מדובר בתמהיל משתנה באופן יחסי של תפיסת מציאות ימין ותפיסת מציאות שמאל, ובכל נקודת זמן אחת ההמיספרות ותפיסת המציאות שהיא מפיקה שולטת בכיפה, אך לא באופן בלעדי.
כיוון שקיים שוני בכללים שעל פיהם מאורגן ומעובד המידע בכל המיספרה, אנו מקבלים למעשה בכל רגע נתון שני שיקופי מציאות שונים זה מזה. שיקופי המציאות הללו עשויים להיות לעתים אף שונים מאוד זה מזה. דומה שהסתכלותנו השונה לעתים על מצב דומה, אף במרווחי זמן קצרים, נגרמת על-ידי שינוי בתמהיל תפיסת המציאות במשחק הכוחות שבין שתי ההמיספרות – הימנית נוטה לשיקוף מציאות אמין יותר ולרוב פסימי יותר ומשמשת לא אחת חממה לספקנות (בריאה לרוב), השמאלית שוזרת קורטוב (או יותר…) של בדיה אל תוך שיקוף המציאות ונוטה להשקפה מנחמת יותר על-אודות העולם.

סגנון קוגניטיבי אישי כביטוי לתמהיל שמאל-ימין ייחודי

כולם נוטים לסגנון עיבוד מידע המסתמך במינונים שונים על שתי ההמיספרות, אצל אחדים הימנית היא הדומיננטית ואילו אצל אחרים – השמאלית. התמהיל היחסי של השימוש בשתי ההמיספרות הוא היוצר את הסגנון הקוגניטיבי האישי. ככל שהשנים נערמות, כך נראה שהנטייה הכללית היא יותר ל”חשיבת המיספרת שמאל”, אך גם על רקע כיווניות כללית זו נשמר סגנון החשיבה הייחודי, שיש לו גם השפעה על קצב שינוי התמהיל הבין-המיספרלי בהיבט של עיבוד המידע.

כהכללה, על שלל חטאיה, ניתן לומר כי בעלי הנטאי להשקפת מוח ימין נוטים לראות את השוני ואילו בעלי הנטאי להשקפת מוח שמאל נוטים לראות את המשותף.

מתבקש לומר שכל אחת משתי ההמיספרות תורמת תובנות ייחודיות ושתיהן משקפות את פניה השונים של המציאות, שילובן מעשיר ומעמיק את תובנות העולם.

המשך הפרק בשלושה חלקים נוספים – בהמשך השבוע

לדף לרכישת הספר באתר צומת ספרים