‫שליטה במחשבה / ג’ייסון ג’ גולדמן‬

דמיון מפעיל חלק מן המנגנונים הגופניים הקשורים בראייה ממשית

רוב האנשים אינם מייחדים זמן רב למחשבה על קוטר האישונים שלהם. בפועל, אין לנו שליטה רבה על האישונים, אותם פתחים במרכז הקשתיות המאפשרים לאור להיכנס אל העיניים. חוץ מהתערבות כימית, כמו טיפות העיניים שבהן רופאי עיניים משתמשים כדי להרחיב את אישוני הנבדקים שלהם, הדרך היחידה להרחיב או לצמצם את האישונים היא באמצעות שינוי עוצמת האור בסביבה. כבו את המנורה והאישונים שלכם יתרחבו כדי לקלוט יותר אור. צאו החוצה לאור השמש, והם יצטמצמו.

פעולת האישונים, פעולה מכנית ככל שתהיה, מאפשרת לחוקרים לבדוק את המשותף לדמיון ולתפיסה. ברונו לֶנג ואוּני סוּלוּטווֶדט, חוקרים בתחום מדעי המוח הקוגניטיביים באוניברסיטת אוסלו, הציגו למתנדבים בסדרת ניסויים שערכו לאחרונה משולשים ברמות בהירות שונות על גבי מסכי מחשב ותיעדו את גודל האישונים שלהם. כצפוי, האישונים התרחבו כשהצורות היו כהות והצטמצמו כשהצורות היו בהירות. לאחר מכן, התבקשו המשתתפים פשוט לדמיין את אותם המשולשים, ואישוניהם התכווצו או התרחבו, כאילו הסתכלו על הצורות בפועל. לֶנג וסוּלוּטווֶדט הבחינו בדפוס זהה כשביקשו מן המשתתפים לדמיין תמונות ומצבים מורכבים יותר, כגון שמים בהירים או חדר חשוך.

מקובל לחשוב על הפעלת הדמיון כעל “חוויה פרטית וסובייקטיבית, שלא נלווים אליה שינויים פיזיולוגיים מורגשים היטב או ניכרים כלפי חוץ,” אומר לנג. אלא שהממצאים החדשים, שפורסמו בכתב העת Psychological Science, קוראים תיגר על התפיסה הזאת. המחקר מרמז על אפשרות שהדמיון והתפיסה מסתמכים על סדרה דומה של תהליכים עצביים: כשאתם מדמיינים מסעדה אפלולית, המוח והגוף שלכם מגיבים, במידה מסוימת, כאילו אתם שוהים באותה מסעדה במציאות.

הניסויים החדשים משלימים שיטות נפוצות לחקר התודעה שמספקות לנבדקים גירויים חזותיים בלי שהם יהיו מודעים לכך. ג’ואל פירסון, חוקר בתחום מדעי המוח הקוגניטיביים מאוניברסיטת ניו סאות’ וויילס באוסטרליה, מסביר שמחקרים על דימויים מנטליים נוקטים גישה הפוכה ומתירים לנבדקים להיות מודעים לתמונה המנטלית ללא הגירוי הנלווה. ייתכן שבעזרת שילוב של שתי הגישות יוכלו המדענים להיטיב להבין את אופן הפעולה של התודעה.

הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל