ממצאים חדשים על מוחו של איינשטיין

סיפורו האומלל של מוחו של איינשטיין, שהופרד מגופתו לאחר פטירתו, ומרבית הגופה, פרט למוח ולעיניים, נשרפה

איינשטיין נולד בעיר אולם בגרמניה ב-11:30 ב-14 למרץ 1879 ונפטר לאחר אחת בלילה ב-18 לאפריל 1955 בגיל 76. תוך שעות ספורות מזמן פטירתו בבית החולים פרינסטון בניו ג’רזי מוחו הוסר; מוחו נמדד במשקל של 1230 גרם והוא הוטבל ורוסס ב-10% פורמלין. נטען שנתקבל אישור מבנו של איינשטיין הנס אלברט ומהאפוטרופוס על אחוזת איינשטיין אוטו נתן לשמור ולחקור את מוחו של איינשטיין. אולם למעשה מוחו של איינשטיין נשדד על ידי הפתולוג המנתח תומס ס. הארבי ללא רשות בנתיחה שלאחר המוות והרשות למחקר כנראה שלא נתנה.

לאחר שהמוח הוצא, גופתו של איינשטיין (ללא המוח והעיניים) עברה שריפה ביום מותו וזאת בהתאם לצוואתו של איינשטיין. העיניים הוסרו בידי רופא עיניים והם בידיים פרטיות. דו”ח הנתיחה אחרי המוות – דו”ח מספר 33 – לשנת 1955 בבית החולים פרינסטון נעלם ולא נמצא במשך למעלה מ-18 שנים. ועל זה אומרים עדיף לפעמים לא להיות אייקון עולמי וגאון עולמי ולמות כאחד האדם…

ד”ר הארבי השתמש במצלמת 35 מילימטר כדי לצלם עשרות תמונות בשחור-לבן של המוח המנותח בטרם הוא חצה אותו ל-240 בלוקים (חתיכות) שנעטפו בצלואידין. הוכנה “מפת דרכים” שמדגימה את המיקומים של כל בלוק במוח. הוכנה סדרה של סליידים היסטולוגיים מ-240 הבלוקים.

גורלו של מוחו של איינשטיין ו-240 הבלוקים האלה היה אומלל למדי בחמש העשורים הבאים. הם עברו מסע בטנדר בארה”ב יחד עם ד”ר הארבי: מפרינסטון למערב-מזרח ארה”ב; בדרך הארבי חילק חלקים מהבלוקים לחוקרים שונים ובסוף ב-1996 המוח וד”ר הארבי חזרו חזרה למרכז הרפואי האוניברסיטאי בפרינסטון. לפחות 18 חוקרים בדרך קבלו מד”ר הארבי רקמות מהמוח של איינשטיין או תצלומים של המוח. כתוצאה הם פרסמו ששה מאמרים שבצעו אנליזה של רקמות הבלוקים או של התצלומים שהארבי ביצע ממוחו של איינשטיין.

למשל, דיאמונד וקבוצתו מצאו ב-1985 יחס גדול בין תאי גליה לניורונים באוניה הפריאטלית השמאלית התחתונה; ואילו אנדרסון והארבי ב-1996 מצאו צפיפות נוירונים גדולה יותר באונה הימנית הקדמית; קיגר וקבוצתו מצאו ב-1997 הגברה ביחס בין תאי גליה לניורונים בניאו קורטקס (ניאו קליפתי) הטמפורלי בילטרלי. ב-1988 בוצע גם ריצוף דנ”א ממוחו של איינשטיין שהיה עטוף בצלואידין. בסופו של יום נותר אוסף של 180 בלוקים מתוך ה-240 חתיכות המקוריות שהגיע בסוף המסע למרכז הרפואי האוניברסיטאי בפרינסטון.

ישנן כמה חתיכות רקמה מפוזרות באונטריו, קליפורניה, אלבמה, ארגנטינה, יפן, הוואי ופילדלפיה. מלבד רקמות אלה לא ידוע לאן שאר השרידים של הרקמות של מוחו של איינשטיין נדדו ומיקומם כנראה יישאר לא ידוע. ישנו אוסף עצום של 567 סליידים של רקמות ממוחו של איינשטיין, שמצוי כיום במוזיאון הלאומי של הבריאות והרפואה.

בנוסף, האוסף העצום של התצלומים של מוחו של איינשטיין שביצע ד”ר הארבי – שהיו ללא פגע ב-1955, חלק מהסליידים ההיסטולוגיים ומפת הדרכים שמאפיינת את המיקומים של הבלוקים שהניבו את הסליידים, כל אלה נתרמו על ידי משפחתו של הארבי למוזיאון הלאומי לבריאות ולרפואה רק ב-2010.

מלבד אלה לא ידוע המיקום של תצלומים אחרים שעדיין כנראה נמצאים היכן שהוא והם לא מתועדים. החומרים האלה נתקבלו על ידי המוזיאון ביוני 2010 ונכנסו לאוסף הקבוע של המוזיאון. הערת אגב: אילו איינשטיין היה יודע על כל הנעשה עם מוחו הוא לבטח היה מתהפך בקברו מהמניעים שהובילו את ד”ר הארבי להוציא בנתיחה את מוחו ולחלק לחוקרים את נתחי מוחו – מניעים שהם בעיקר בצע ופרסום עולמי ולא מניעי מחקר טהורים. למזלו של איינשטיין הוא עבר קרמציה והוא אינו יכול להתהפך בקברו מרוב זעזוע…

מאז שהחומרים נמצאים במוזיאון הלאומי לבריאות ולרפואה החוקרים עטים עליהם, שכן לראשונה ניתן לבצע מחקר מדוקדק של המורפולוגיה של קליפת המוח של איינשטיין בגלל התצלומים החדים שבמוזיאון. והנה מהר מאוד צצו החוקרים הראשונים שעשו זאת עתה: דין פאלק מבית הספר למחקרים מתקדמים בסנטה פה ופרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת המדינה של פלורידה, פרד לפור, רופא עיניים שמתמחה בנוירולוגיה מבית הספר לרפואה על שם רוברט ווד בניו ג’רסי ואדריאן נאו, מנהל המוזיאון הלאומי לבריאות ורפואה – המכון שעתה מחזיק בתצלומים של ד”ר הארבי.

פאלק וקבוצתו נתחו את המורפולוגיה של האונות הקדמית והפריאטלית כדי לחקור יכולות קוגניטיביות אנושיות ידועות שקשורות בחלקים מסוימים של אונות אלה. החוקרים תקנו עתה מידע שגוי שפורסם במשך השנים אודות מוחו של איינשטיין בגלל שלא הייתה לחוקרים הקודמים לפניהם גישה לחומרים החדשים במוזיאון הלאומי לבריאות ולרפואה. למרות שהמסקנות של החוקרים תקפות למורפולוגיה הקדמית והפריאטלית, הם מתארים מאפיינים מעניינים שהם תקפים לכל מוחו של איינשטיין ושניתן לבצע קורלציה ביניהם לבין בלוקים אחרים ממפת הדרכים של מוחו של איינשטיין. מרבית המאמר של החוקרים עוסק בניתוח נוירו-רפואי של המוח של איינשטיין; הוא טכני מאוד מבחינה נוירולוגית והוא אינו מסייע להבנה הקוגניטיבית של החשיבה של איינשטיין המדען, היוצר והאיש. הוא בעל עניין לרפואה התיאורטית, הוא מספק צוער מאוד צר לחוקרי המוח כיצד פועל מוחו של גאון, ולא נראה שהוא מסייע לפתרון בעיות רפואיות מעשיות (מחלות, בעיות פתולוגיות וכולי).

להלן כמה נקודות שיכולות לשפוך אור על איינשטיין עצמו. החוקרים מצאו אצל איינשטיין קמט גדול בצורת בליטה באונה הימנית, האזור ששולט בתנועה, שפירושו ייצוג מוטורי נרחב עבור יד שמאל. זהו מאפיין שמוצאים אותו אצל מוזיקאים, בייחוד אצל כנרים שמנגנים ביד ימין לאורך זמן רב מילדות. אנשים שמנגנים בכלי מיתר מילדות נוטים לפתח קמט זה בצורת בליטה. איינשטיין ניגן בכינור כתחביב מילדות וכל חייו.

החוקרים מצאו ממצא נוסף בשתי ההמיספרות. הם מצאו שגודלו של מוחו של איינשטיין היה רגיל. כמו שאתם יודעים, גאון הוא בסופו של דבר בן אדם ובני אדם הם היצורים האינטליגנטיים ביותר על הפלנטה שלנו. לכן יש להעריך את היכולות הקוגניטיביות המוחיות שלהם בקונטקסט הזה.

מעריכים את היכולות הקוגניטיביות של “גאון” כמו איינשטיין על ידי שלושה פרמטרים: מוח גדול, נפח מוח גדול וקשרים בין רכיבי המוח (ארגון נוירולוגי מחדש) שאין לבני אדם רגילים כמונו. ולכן אנחנו חושבים שיש לנתח את מוחו של איינשטיין במונחים של גודל וארגון מחדש נוירולוגי. כזכור איינשטיין היה בן 76 כאשר הוא נפטר ב-1955; ובמוחו ניכרים סימני הגיל כגון שיעור איטי של הצטמקות הקורטקס, שכנראה גם תרם להקטנה צפויה של המוח. משקל מוחו בנתיחה היה 1230 גרם. אין פרטים מדויקים לגבי האופן שבו בוצעה השקילה הזו: האם היא בוצעה יחד עם או בלי קרומי המוח וכולי. בכל מקרה משקל המוח של בן 76 הוא בממוצע קטן יותר ב-9% מזה של אדם בוגר. החוקרים ביצעו חישוב מתקן לנוכח מידע זה והמידע הידוע לגבי השקילה של המוח של איינשטיין שבוצעה ב-1955 והגיעו למסקנה שגודלו של מוחו של איינשטיין לא היה בלתי רגיל. למרות שמוחו של איינשטיין הוא רגיל בגודלו החוקרים מצאו מאפייני ארגון מחדש נוירולוגי בלתי רגילים במוחו של איינשטיין.

החוקרים לדוגמא מצאו ממצא לגבי הקורטקס הפרה פרונטלי (קליפת המוח הקדם-מצחית), שאחראית על פעולות קוגניטיביות גבוהות. בנוסף לדיבור, קליפת המוח הקדם מצחית חיונית לדמיון של אירועים והסימולציה של התוצאות שלהם. החוקרים מצאו אצל איינשטיין קליפת מוח קדם מצחית מורחבת ומפותחת, שהיא בדיוק מתאימה לשימוש בניסויי חשיבה, כמו ניסוי החשיבה המפורסם של איינשטיין שדמיין את עצמו רודף אחרי קרן אור וניסויי החשיבה מתורת היחסות הכללית: ניסויי המעלית המפורסמים.
בנוסף, התצלומים החדשים מהמוזיאון חושפים הגדלה של החלק הלטרלי בקורטקס הסומטו-סנסורי הראשוני השמאלי ובקורטקס המוטורי הראשוני השמאלי. החוקרים כותבים שניתן לפרש זאת מתוך דבריו של איינשטיין עצמו שנהג לכתוב, שהחשיבה היא אסוציאציה של תמונות ותחושות ועבורו האלמנטים של החשיבה הם לא רק ויזואליים, אלא גם מסקולאריים.

החוקרים מנתחים לפרטי פרטים את המורפולוגיה של מוחו של איינשטיין ולא נלעיט אתכם יותר במונחים מתחום הנוירו-רפואה, שלא מובילים אותנו להבין כיצד איינשטיין הגיע לתורותיו הגדולות.

http://www.pbs.org/wgbh/nova/insidenova/2012/11/poring-over-einsteins-brain.html
http://brain.oxfordjournals.org/content/early/2012/11/14/brain.aws295.full.pdf+html.