חברת ספייס אקס ממשיכה למתוח את גבולות תעשיית שיגורי החלל, כשהפעם שיגרה, בהפרש של יומיים בלבד, שני משגרי פאלקון 9. הראשון מביניהם היה גם המשגר המשומש השני של החברה. שני השלבים הראשונים של המשגרים נחתו בהצלחה על אסדות ניידות בלב ים, מה שיאפשר שימוש חוזר בהם.
ספייס אקס שיגרה אתמול (ראשון) טיל פאלקון 9, כשעל גביו 10 לווייני תקשורת של חברת Iridium. השיגור בוצע יומיים בלבד לאחר שיגור נוסף של פאלקון 9, ביום שישי שעבר, בו שוגר לחלל לוויין תקשורת של חברת BulgariaSat. שני השיגורים בוצעו בהצלחה, ובשניהם החברה הצליחה להנחית את השלב הראשון והעיקרי של המשגר על אסדה ניידת בלב ים.
השיגורים הצמודים התאפשרו בזכות שני אתרי השיגור הנפרדים שבבעלות ספייס אקס. השיגור ביום שישי נערך ממרכז החלל קנדי שבפלורידה, בעוד השיגור אתמול נערך מבסיס חיל האוויר ונדנברג בקליפורניה.
לחברה יש אתר שיגור נוסף בנמל החלל קייפ קנוורל בפלורידה, שסמוך למרכז החלל קנדי, אך הוא מושבת מאז שניזוק בפיצוץ בשנה שעברה, שהביא להשמדת הלוויין הישראלי עמוס 6. האתר נמצא בהליכי שיפוץ כעת, וצפוי לחזור לפעילות במהלך השנה הנוכחית. החברה בונה בימים אלו גם אתר שיגור רביעי בטקסס.
צפו בהילוך מהיר של נחיתת הפאלקון 9 על אסדה ימית אתמול:
שיגור שני של משגר משומש
בראשון מבין רצף השיגורים, שנערך ביום שישי, ספייס אקס השתמשה בפעם השנייה בהיסטוריה שלה בטיל משומש באופן חלקי – כזה שעושה שימוש בשלב ראשון ממוחזר של הפאלקון 9. המשגר, שגובהו 70 מטר, בנוי משני שלבים, כשהעיקרי והיקר ביותר מביניהם הוא השלב הראשון.
השלב הראשון המשומש עשה את משימתו הראשונה בינואר השנה. כמו אז, גם הפעם הוא נחת על אסדה ימית ניידת. הנחיתה בוצעה בהצלחה למרות שמייסד ומנכ”ל החברה, אילון מאסק, הזהיר מראש שיש סיכוי גדול שהנחיתה תיכשל, מכיוון “שהפאלקון 9 יחווה את את כוחות החדירה [האטמוספרית] והחום הגבוהים ביותר שלו אי פעם”, כך לפי הציוץ של מאסק בחשבון הטוויטר שלו. כאמור, הנחיתה עברה בהצלחה, אם כי המשגר נחת ממש בקצה האסדה. מאסק מסר שהוא “אקסטרה-קלוי ופגע בכבדות באסדה”, אך שחוץ מכך הוא בסדר.
הפעם הראשונה שספייס אקס שיגרה פאלקון 9 עם שלב ראשון משומש נערכה בחודש מרץ האחרון. ספייס אקס מתכוונת להמשיך לבצע שיגורים נוספים של טילי פאלקון 9 משומשים, ובכך להפחית באופן משמעותי את עלויות השיגור. החברה תשתמש בשני שלבים ראשונים משומשים בטיסת המבחן הראשונה של המשגר העתידי והחזק יותר שלה, פאלקון כבד, שמתוכננת להתבצע בהמשך השנה.
מאסק ציין כי החברה אף תנסה בעתיד להנחית בחזרה את השלב העליון והקטן יותר של המשגר. מדובר במשימה קשה ביותר מכיוון שהשלב השני מגיע למהירות גבוהה הרבה יותר מהשלב הראשון, ונכנס למעשה למסלול סביב כדור הארץ ביחד עם המטען המשוגר. אם חברת החלל תצליח לממש גם את היעד השאפתני הזה, אזי המשגרים שלה יהפכו לרב-שימושיים לחלוטין.
סנפירי הטיטניום החדשים של הפאלקון
כאילו כל ההצלחות המתוארות לעיל לא מספיקות, בשיגור השני, שנערך כאמור אתמול, ספייס אקס השתמשה בגרסה חדשה של סנפירי הרשת האווירודינמיים (grid fins) של הפאלקון 9. הסנפירים מוצבים במעלה השלב הראשון של המשגר, ובמהלך הנחיתה ארצה נפרשים ומאפשרים לטיל להכווין עצמו ולבצע נחיתה מדויקת.
הסנפירים האווירודינמיים שספייס אקס השתמשה בהם עד כה היו עשויים מאלומיניום עם שכבה נוספת להגנה תרמית, אך הם ניזוקו בעקבות הטמפרטורות הגבוהות שנוצרות במהלך החדירה לאטמוספירה והנחיתה, באופן שמנע שימוש חוזר בהם. כדי לפתור בעיה זו, החברה ייצרה הפעם את הסנפירים מטיטניום, שמסוגל לשרוד את הטמפרטורות הגבוהות.
הסנפירים החדשים אמנם כבדים מקודמיהם, אך יהיה להם יתרון נוסף מעבר ליכולת השימוש החוזר. לפי דיווח באתר NASA Spaceflight, הסנפירים גדולים יותר מקודמיהם, ויוכלו לספק כוח עילוי רב יותר עבור המשגר במהלך הנחיתה. הסנפירים החדשים ישפרו בכך את יכולת הדאייה שלו, שתפחית את כמות הדלק שנדרש עבור הבעירות הרקטיות של הנחיתה.
6 תגובות
לאליסף וליריב: לא מדויק. הלווין הזה היה הלווין הכי קל שהם הקימו למסלול כזה. הם יכולים לשגר לווינים עד 5350~ קילו למסלול כזה בקונפיגורציה הנוכחית. בשיגור הזה הם שמו את הלווין במסלול סופרסינכרוני. במסלול הזה הנקודה הכי גבוהה הרבה יותר גבוהה מהמסלול הסופי, אך ככה הלוויין צריך להשתמש בכמות קטנה יותר של דלק כדי להגיע למסלול הסופי (זה יכול לחסוך 300~ מ’/שנייה), ואורך חייו מוארך.
אולי יריב יכול לבדוק
אליסף, תודה על התשובה.
ליריב:
מאסק לא ציין את זה במפורש, אבל אפשר לנחש שהסיבה לכך היא המשקל של המטען והפרופיל של המסלול אליו הוא שוגר.
הלוויין BulgariaSat 1 שוקל כ-3,700 ק”ג, והוא לוויין במסלול גאוסטציונרי, כלומר מקיף את כדור הארץ במרחק של כ-35,000 ק”מ, במסלול שמתואם עם הסיבוב העצמי של כדור הארץ ומאפשר לו להישאר תמיד מעל אותה נקודה.
השיגור עצמו היה למסלול מעבר זמני (Geostationary transfer orbit), שממנו הלוויין עובר באופן עצמאי והדרגתי למסלול הקבוע שלו. במקרים כאלה המשגר נדרש לעבוד “שעות נוספות” ולהביא את המטען למהירות גבוהה יותר. כך נשאר פחות דלק עבור הבעירות הרקטיות של הנחיתה, שעושות שימוש במעט הדלק שנשאר לאחר השיגור.
בלוויינים גאוסטציונרים כבדים יותר ספייס אקס מוותרת לגמרי על הניסיון להחזיר את השלב הראשון, ומכלה את כל הדלק במהלך השיגור.
״הנחיתה בוצעה בהצלחה למרות שמייסד ומנכ”ל החברה, אילון מאסק, הזהיר מראש שיש סיכוי גדול שהנחיתה תיכשל, מכיוון שהפאלקון 9 יחווה את את כוחות החדירה [האטמוספרית] והחום הגבוהים ביותר שלו אי פעם”
במה הנחיתה הזו הייתה שונה מנחיתות קודמות שהעומסים בה היו כאלה גדולים?
מה הרווח מבחינת עלויות ומהאם אין ירידה משמעותית במשקל שהטיל יכול לסחוב ליעד?
הרי חלק משקל רב נוסף לרקטה בגלל הדלק הנוסף שנדרש כדי להנחיתה שוב והעיצוב הנוסף כדי להבטיח נחיתה חוזרת (שגם מעלים עלויות וגם משקל).
מה גם שעמידות המבנה השיגורים מרובים עדיין לא נבחנה, ולכן הבטיחות עדיין לא מובטחת.