יותר מכל מעבדה אחרת עד כה, סוליוט 4 היתה המבשרת של העתיד – מיר ותחנת החלל הבינלאומית
ב־26 בדצמבר 1974 שוגרה סוליוט 4 באמצעות המשגר פרוטון H־1־D מסלול הטיסה היה 219-270 ק”מ, זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 89.1. דקות. מטרת השיגור הייתה להמשיך ולבדוק את מערכות המעבדה וציודה ולהמשיך במחקר הטכני והמדעי. האותות הטלמטריים של המעבדה זהים לאלה של קוסמוס 557 ושונים מאלה של המעבדות הקודמות.
ב־28 בדצמבר הוגדל משך ההקפה ל־91.3 דקות וב־30 בדצמבר שונה המסלול למסלול מעגלי 350 ק”מ.
ב־6 בינואר 1975, המסלול הוא 343 – 355 ק”מ, זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 91.3 דקות.
ב־4 במארס 1975, המסלול הוא 331– 358 ק”מ, זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 99.2 דקות.
ב־22 במארס 1975, המסלול הוא 343 – 356 ק”מ, זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 91.3 דקות.
ב־26 באוגוסט 1975, המסלול הוא 337 – 373 ק”מ, זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 91.5 דקות.
ב־19 בספטמבר נמסר כי בהתאם לתכנית מחקר נוספת נעשו בדיקות נוספות בקרינת Roentgen רבת עצמה הבאה מקבוצת הכוכבים Monoceros והשתמשו ב־Filin Roentgen טלסקופ ספקטרומטר. סימולטנית נעשו תצפיות אופטיות בנושא זה ממצפה הכוכבים בשטרנברג.
ב־31 באוקטובר, המסלול הוא 338 – 358 ק”מ, זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 91.3 דקות. סוכנות נובוסטי מסרה שהמעבדה עובדת לפי תכנית חדשה. מערכותיה של סוליוט, יחידות ואלמנטים שלה נבדקים כל אחד בנפרד בתנאים של טיסת חלל ממושכת.
ב־26 בדצמבר 1975 סיימה סוליוט 4 שנה אחת בחלל. במהלך שהותה בחלל היא ביצעה תכנית חשובה בתחום תצפיותיה הארציות. היא שידרה אינפורמציה רבה בנושאים מדעיים וכלכליים בכל עונות השנה. ב־14 במארס 1976 השלימה המעבדה 7,000 הקפות ומסלולה היה 323 – 356 ק”מ וזווית הנטייה 51.6 מעלות. כל מערכות המעבדה פעלו כמתוכנן בתוך גבולות המיקרו אקלים שסודרו בה לפני שיגורה. בעקבות שלוש חלליות סויוז שהיו צמודות אליה, מערכותיה של סוליוט 4, יחידות ואלמנטים שלה נבדקו כל אחד בנפרד בתנאיה של טיסת חלל ממושכת.
ב־20 בספטמבר 1976 השלימה סוליוט 4 10,000 הקפות סביב כדור הארץ. בין 22 באוקטובר ל־28 בוצעה סדרת ניסויים חדשה בסוליוט 4. תדר השידור היה זהה לזה של סויוז. בתדר זה לא נעשה שימוש במעבדה זה 18 חודשים. ב־24 באוקטובר הוגבה המסלול ל־290 –307. ב־2 בפברואר 1977 הסתיימה פעילותה של סוליוט 4. על פי אות ממרכז הבקרה היא נכנסה לאטמוספירה ונשרפה. היא הקיפה את כדור הארץ 12,188 פעם.
מבנה המעבדה
משקל המעבדה 18.5 טון. במעבדה 1,300 מכשירים ויחידות במשקל כולל של 2.5. טון. במעבדה מתקן לשימוש חוזר במים. המתקן יכול להקפיא את כל המים המתאדים במעבדה מהאסטרונאוטים ומהצמחים עד לקיבול של ליטר אחד לאדם ליום. האסטרונאוטים יכולים לשתות מים אלה ולהתרחץ בהם. הציוד הרפואי כולל רצועה נעה שממדיה הם 0.4 מטר על 0.9 מטר, אופניים – ארגומטר ושני סוגי חליפות, אחת למנוע הצטברות של דם ברגליים והשנייה לעבודה יומיומית הנותנת תחושה של מאמץ לשרירים, הן לרצועה הנעה הן לבגד היומיומי מחוברים חוטים אלסטיים היוצרים תחושה של מאמץ אנכי עד למאמץ מקסימלי של 50 ק”ג. כן מצויה במעבדה מערכת “אואזיס” לגידול ירקות במסגרת ניסויים הקשורים לטיסות ממושכות בעתיד.
כל המכשירים האלה באו למנוע השפעות פיזיולוגיות שליליות כמו אובדן סידן בעצמות והחלשת השרירים. ואמנם טייסי סויוז 17 היו במצב רוח מרומם במהלך הטיסה והתפתחה אצלם תחושה של כוח.
מחזור פעילות רפואי
הפעילות הרפואית מתבצעת במחזור של ארבעה ימים. שלושה ימים אינטנסיביים ויום אחד למנוחה אקטיבית. ביום הראשון כל התרגילים מבוצעים במהירות גבוהה, ביום השני התרגילים הם באורכי זמן קצרים כמו הרמת משקולות, ביום השלישי תרגילי כושר וביום הרביעי כל אסטרונאוט מבצע תרגילים באופן חופשי. טייסי סויוז 17 השתמשו רק במחצית האנרגיה הדרושה לכך על כדור הארץ.
סויוז 17
ב־11 בינואר 1975 שוגרה סויוז 17 ובה האסטרונאוטים אלכסיי גוברב מפקד הטיסה וגיאורגי גרצ’קו מהנדס הטיסה. סויוז 17 זהה לחללית סויוז שנטלה חלק בטיסה המשותפת עם חללית אפולו האמריקנית, אך אינה כלולה במסגרת ההכנות לטיסה זו. הטיסה נערכה במסגרת תכנית החלל העצמאית של ברית־המועצות ומטרותיה היו:
1. להתחבר לסוליוט 4, לבדוק את מערכותיה של המעבדה המשופרת ולבצע ניסויים משותפים אִתה.
2. לבצע מחקרים בנושא תהליכים פיזיקליים בחלל.
3. לבדוק את מערכות הבקרה ומערכות החיים החדשות שהפכו לסטנדרטיות בחלליות הסויוז.
4. לערוך חקירות גיאולוגיות מורפולוגיות ומחצבים בעלי עניין כלכלי לאומי.
5. לחקור פורמציות אטמוספריות.
6. לבצע ניסויים ביו־רפואיים – השפעת חוסר המשקל על גוף האדם.
7. לערוך ניסויים ביולוגיים – בניסויים אלה כלולים חרקים, מיקרואורגניזמים וצמחים.
8. לחקור את השמש, כוכבי הלכת והכוכבים.
שבוע ראשון, מ־11 עד 17 בינואר
11 בינואר – יום השיגור. החללית נכנסת למסלול של 190 – 260 ק”מ וזווית הנטייה 51.6 מעלות. אחר כך הופעלו מנועי החללית ושינו את מסלולה ל־293 – 354 ק”מ. תמרון נוסף העביר את החללית למסלול מעגלי 350 ק”מ. זהו תמרון שלפני התחברות. בתום ההקפה השביעית נמסר שהאסטרונאוטים התרגלו לחוסר המשקל.
12 בינואר – 30 שעות לאחר שיגורה, התחברה סויוז 17 עם סוליוט 4. במרחק 4 ק”מ מהמעבדה החלה סויוז בתמרונים אוטומטיים ובמרחק של 100 מטר האחרונים התמרונים היו ידניים. ההתחברות הייתה מושלמת. לאחר ההתחברות נבדקו מערכות המעבדה. האסטרונאוטים נכנסו לתוכה, אכלו והלכו לישון. גוברב וגרצ’קו היו בבגדיהם התחתונים בזמן ההתחברות.
טלמטרייה רפואית שהתקבלה מספינת המעקב “קורליוב” הועברה למוסקווה דרך לוויין התקשורת מולנייה, כיון שבזמן ההתחברות (באותו זמן החללית והמעבדה היו מחוץ לתחום הקליטה של ברה”מ) הדופק ולחץ הדם היו יותר נורמליים מאשר אלה שנמדדו במהלך האימונים שלפני הטיסה. באימונים אלה נעשה שימוש בסימולטור. גובה החללית והמעבדה בזמן ההתחברות היה 350 ק”מ.
13 בינואר – נבדקו מערכות המעבדה ומכשיריה. סוליוט 4 נמצאה תקינה וללא פגם. לאחר מכן בוצעו ניסויים רפואיים. המסלול 342 – 355 ק”מ, זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 91.3 מעלות, מסלול החוסך מחצית מתצרוכת הדלק של מעבדות חלל קודמות. טיסת סויוז 17 תוארה כטיסת עבודה רגילה.
14 בינואר – הניסויים הרפואיים שנעשו ביום הקודם עייפו את האסטרונאוטים והיום הם נחים.
15 בינואר – האסטרונאוטים התקינו מחיצה בין שתי החללית כדי למנוע את התייבשות האוויר בסויוז. זהו סידור חדש במבצעי סוליוט. היום גוברב וגרצ’קו השלימו לבדוק את מערכותיה של המעבדה. היום נערכו ניסויים בשיטות ניווט חדשות לפי השמש, הירח וכוכבי הלכת. ניסויים ביולוגיים בחרקים, במיקרואורגניזמים ובצמחים וניסויים רפואיים. הם השתמשו באופניים כדי ללמוד על השפעות פנימיות של חוסר המשקל. המסקנה הייתה שהאסטרונאוטים בריאים. העיתון “פרבדה” דיבר על שלב חדש בחקר החלל – טיסות חלל ממושכות כדי לבדוק תגובות לחוסר משקל.
16בינואר – נערכו ניסויים אסטרונומיים באמצעות שני טלסקופים בקרני X וחקירת האטמוספירה העליונה של כדור הארץ. המדידות של האטמוספירה העליונה נעשו במדידת הטמפרטורה של שכבת אטמוספירה זו ומדידת גזים ניטרליים.
17 בינואר – היום נמסר כי בארבעת הימים הראשונים לטיסה, סבלו האסטרונאוטים מקשיי הסתגלות לתנאי החלל. הקשיים נבעו מהעבודות הרבות מדי אשר גוברב וגרצ’קו נטלו על עצמם. רק לאחר ארבעה ימי שהייה בחלל הם הסתגלו לתנאי הטיסה. בשבוע הראשון לטיסה ביצעו האסטרונאוטים בדיקות רפואיות מושלמות. מדדו את דופק לִבם ולקחו דגימות דם.
שבוע שני, מ־18 עד 24 בינואר
19 בינואר – המסלול 335 – 340 ק”מ. נערכו ניסויים ביולוגיים ואסטרונומיים. התצפיות האסטרונומיות נעשו בתיאום עם טלסקופ קרני X ומד קרינת X כדי לאתר את מיקומם של פולסרים וכוכבי ניטורנים. ניסויים בטלסקופ הסולרי.
20 בינואר – נעשו ניסויים בוטניים בגינה, באפונה (החלו לנבוט שבוע לאחר שנשתלו) ובצמחים אחרים. ניסויים בתרביות של בקטריות, ביצי צפרדעים מופרות, fruit flies ודגימות של tissues .bamsterנערכו תצפיות בקרני X (הטלסקופ) לעבר סופר נובה בקבוצת הכוכבים וולה. תצפיות לעבר כדור הארץ באינפרה אדום כדי לקבוע את הפרופיל התרמי של האטמוספירה ולמדוד את נפיצותם של אדי מים ורכיבים אחרים באטמוספירה.
מ־22 עד 24 בינואר המשיכו האסטרונאוטים לבצע ניסויים טכניים ורפואיים. הם בחנו שיטות למניעת ההשפעה הבלתי־נעימה של זרימת הדם בגוף בתנאי חוסר משקל. ב־22 בינואר נמסר שגוברב וגרצ’קו התרגלו היטב לעבוד בצוות.
בשבועיים הראשונים לטיסה בוצעו תצפיות בטלסקופ הסולרי, תצפיות בערפילית הסרטן באחד משני הטלסקופים בקרני X. ניווט וחקירת התאמתם של תנאי המעבדה לתרביות algae וצמחים מפותחים יותר ובדיקות רפואיות. האסטרונאוטים מצאו גם זמן לנקות את המעבדה.
שבוע שלישי, מ־25 עד 31 בינואר
25 בינואר – האסטרונאוטים בדקו את המערכות, עשו תרגילים נחו.
26 בינואר – נמסר שהאסטרונאוטים השלימו את כל ההכנות לקראת מסיבת עיתונאים.
שבוע רביעי, מ־1 עד 7 בפברואר
1 בפברואר – גוברב סיפר כי זהו תענוג אמִתי לנווט את סוליוט 4 אף כי רוב פעולות הניווט המסובכות מבוצעות אוטומטיות. בתוך דקות הכמות הקטנה של דלק המופעלת מנוצלת לאוריינטציה מחודשת של המעבדה.
4 בפברואר – נעשו תיקונים בטלסקופ השמש. האסטרונאוטים כיסו את מראות הטלסקופים בשכבה מחזירת אור טרייה כדי למנוע את עמעומן בשל החשיפה הארוכה בחלל. המראות כוסו בחלקיקים – שברים מיקרוסקופיים שנשרו מדופן המעבדה, הקיפו אותה במעין ענן בלתי נראה, נדבקו במראות והיה צורך להסירם קודם לשימוש בשכבה מחזירת הניסוי. פעולת המכשירים לפני כיסויים בשכבה מחזירת האור ולאחר הכיסוי הושוו לאחר הנחיתה, מתוך תקווה ליישם לקחים אלה בטלסקופי חלל לעתיד לבוא. תיקון הטלסקופ נמשך כמה שעות והוא נעשה בהתייעצות עם חברי המצפה האסטרופיזי של קרים אשר תכננו טלסקופ זה.
7 בפברואר – דווח על תפקודו המוצלח של מתקן לשימוש חוזר במים. מים אלה הם כה טובים עד כדי כך שהאסטרונאוטים לא יכלו להבדיל בינם לבין מים רגילים. התוצאה, ניתן לצמצם את כמות המים המאוחסנת במעבדה ערב שיגורה. האסטרונאוטים מתכוננים לנחיתה.
שבוע חמישי, מ־8 עד 14 בפברואר
8 בפברואר – משק בית, ניקוי המעבדה, אריזת ציוד, אחסונו בסויוז והפסקת פעולתן של מערכות המעבדה. המסלול הוא 334 – 361 ק”מ, זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 91.3 מעלות.
9 בפברואר – האסטרונאוטים משלימים את העבודה שהחלו ב־8 בפברואר. לאחר שהייה של 29 יום, 13 שעות ו־20 דקות בחלל סויוז 17 נחתה. הנחיתה התבצעה 110 ק”מ צפונית מזרחית לצלינוגרד שבקזחסטן. תנאי מזג האוויר היו קשים, צוות הקליטה איתר את החללית חרף הרֵאוּת הלקויה והרוחות העזות שנשבו במקום.
גוברב וגרצ’קו נחתו בריאים ושלמים, הסתגלותם לכוח המשיכה הייתה טובה. הם לא סבלו משום הפרעות ומחלות במהלך הטיסה, אם כי לקראת סופה הראו סימני עייפות. הם שובחו על עבודתם הקשה ומצב רוחם הטוב.
האסטרונאוטים החזירו ארצה מחקרים שונים וסרטי צילום. במהלך הטיסה בוצעו בדיקות פסיכוליגנוויסטיות בשיחות האסטרונאוטים כדי לבדוק את התאמתם ומידת רצונם לעבוד. אחד הניסויים המעניינים והחשובים ביותר שבוצעו בטיסה הוא סדרת תצפיות באולטרה סגול בקטעים מסוימים של השמש. תצפיות אלה החלו בהקפה ה־500 ונמשכו שבועיים אוטומטית. רק ביום ה־16 נעשו תצפיות אלה ידנית כדי למקד את הספקטרוגרף בפריטים מסוימים שהופיעו בשמש במהלך הטיסה. מדידות ספקטרוסקופיות נעשו גם ברוב האלמנטים ביונוספירה של כדור הארץ הרגישים לשמש כמו חמצן אטומי. הניסויים הבוטניים הצליחו חלקית. מבין 20 זרעי אפונה נבטו רק ארבעה.
בריאותם של האסטרונאוטים לאחר הנחיתה
במהלך טיסתם גוברב וגרצ’קו איבדו ממשקלם. סמוך לנחיתה הם נשקלו. גוברב איבד 2.5 ק”ג וגרצ’קו 4.2 ק”ג. כעבור שבוע הם חזרו למשקלם וכשבועיים לאחר הנחיתה חשו עייפות רבה.
סויוז 18
ב־5 באפריל 1975 שוגרה סויוז 18 ובה האסטרונאוטים וסילי לזארב ואולג מקרוב. היה עליהם להתחבר לסוליוט 4, לשהות בה חודש ימים ולהמשיך בניסויים של סויוז 17. תקלה בשלב השלישי של המשגר (ווסטוק) ביטלה את הטיסה. התקלה אירעה במהלך השיגור, מערכת המילוט הופעלה והחללית נחתה נחיתת חירום. הנחיתה עברה בשלום ומקום הנחיתה מערב סיביר שליד גורנואלטיאסק.
ב־24 במאי נעשה ניסיון נוסף לשגר את סויוז 18 והשיגור הצליח. הפעם שוגרו אסטרונאוטים אחרים והם פיוטר קלמוק מפקד הטיסה וויטאלי סבסטינוב מהנדס הטיסה. לטיסה זו אין קשר לטיסת החלל המשותפת עם חללית אפולו. כמו בתכנון המקורי המטרות היו לבצע ניסויים משותפים עם סוליוט 4 ולהמשיך בניסוייהם של טייסי סויוז 17. במהלך שהייתם במעבדה היה על האסטרונאוטים לבצע תצפיות לעבר השמש, לכוכבי הלכת ולעבר שאר גרמי השמים, לבצע תצפיות לעבר כדור הארץ ותצפיות אטמוספריות. היה עליהם גם למצוא שיטות חדשות לשימוש בחללית אחת או בקבוצת חלליות במסלולים סמוכים.
24 במאי – לאחר שתי ההקפות הראשונות המסלול היה 193– 247 ק”מ, זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 88.6 דקות. מאוחר יותר המסלול שונה ל־347 336 ק”מ, זווית הנטייה 51.59 מעלות ומשך הקפה 91.34 דקות.
25 במאי – נערכו הכנות לקראת התחברות עם סוליוט ובוצע תיקון במסלול הטיסה. המסלול היה 322 – 384 ק”מ, מסלול שיביאם בדיוק להתחברות עם סוליוט.
26 במאי – התחברות עם מעבדת החלל. סויוז 18 החלה בתמרוני ההתחברות בהקפה ה־18. התמרונים אוטומטיים. החללית האיצה את מהירותה ובמרחק 1,500 מטר מהמעבדה מחשב החללית הראה שהמהירות גדולה מדי והיא הואטה. ממרחק 800 מטר האסטרונאוטים הבחינו במעבדה. קלימוק סיפר שהוא רואה את המעבדה מוארת מהשמש. לאחר מכן, סויוז 18 וסוליוט 4 עברו לצד החשוך של כדור הארץ ואורותיה של סויוז הודלקו. במרחק 100 מטר מהמעבדה סויוז תומרנה ידנית לקראת ההתחברות. ההתחברות נעשתה ללא עזרה מכדור הארץ מאחר שהחללית ומעבדת החלל היו מחוץ לתחום הקליטה של מוסקווה.
בהיכנסם למעבדה מצאו קלימוק וסבסטינוב ברכה שהשאירו להם קודמיהם: “ברוכים הבאים לביתנו המשותף”. המעבדה נמצאה תקינה. בתום בדיקת המעבדה ולאחר עבודה של 14 שעות הם הלכו לישון. העבודה הייתה “מאומצת וקריטית”. היום נשתלו במעבדה זרעי בצל ואפונה.
טכנאים במרכז הבקרה כיוונו היום קרן לייזר מחזירת אור בסוליוט כדי לקבוע את מיקומה המדויק של המעבדה ופיתוח שיטת מעקב אחר לוויינים. רדיו מוסקווה מסר שהאסטרונאוטים “יחליפו חלקים פגומים של ציוד המעבדה. מאחר ומלאי המים שבמעבדה לא הוחלף האסטרונאוטים ישתמשו במסננים וחומרים כימיים שונים כדי שאפשר יהיה לשתות אותם”.
27 במאי – הוכן הציוד לביצוע המשימות שהוטלו עליהם ולניסויים ביולוגיים ראשוניים. המסלול הוא 344 – 356 ק”מ וזווית הנטייה 51.6 מעלות.
30 במאי – נערכו ניסויים ביולוגיים בחרקים ועבודה בגינה.
31 במאי – נעשו תצפיות לעבר כדור הארץ ואטמוספריות.
2 ביוני – סוכנות נובוסטי דיווחה שהאסטרונאוטים ביצעו תצפיות ספקטרוסקופוית באטמוספירה בחלק האירופי של ברית־המועצות, בטרנסקווקז ובצפון קזחסטן.
6 ביוני – נעשו תצפיות לעבר השמש. היום נמסר כי האסטרונאוטים קיבלו ציונים מעולים בניווט וציונים גרועים בגידולים חקלאיים. מבין 28 זרעים של צמחי אפונה זעירים שנשתלו ב־26 במאי, נבטו עד היום 10 בלבד. לגבי הבצל לא נמסר דבר. כן גודלו חיפושיות קמח.
9 ביוני – היום האסטרונאוטים פתחו בסדרת צילומים של ברית־המועצות. צילומים אלה נושאים אופי כלכלי ומדעי. לשם כך בוצעה עם המעבדה סדרה של תמרונים שפותחו לסוליוט 4 בראשית השנה.
16 ו־17 ביוני – נבדקה התנהגותם של הגזים הבלתי פעילים ושל פלסמה בכבידה אפס. נערכו תצפיות לעבר כדור הארץ ותצפיות אסטרונומיות. התצפיות האסטרונומיות היו חלק מתכנית לפיתוח שיטת ניווט כוכבית חדשה.
18 ביוני – פעילות בלתי־צפויה בשמש חייבה את האסטרונאוטים לשנות היום את תכנית העבודה לפי הוראה מהקרקע ולבצע תצפיות לעבר השמש.
20 ביוני – נערכה חקירת הקרינה הקוסמית מהשמש ומהכוכבים ונעשה תרגול בטכניקות ניווט.
24 ביוני – היום נמסר כי ייתכן שהטיסה תימשך גם בזמן טיסת החלל המשותפת לרוסים ולאמריקנים. כל טיסה מנוהלת ממרכז בקרה אחר.
16ביולי – קלימוק וסבסטינוב יצרו קשר רדיו עם ליאונוב וקובסוב, טייסיה של סויוז 19.
17 ביולי – קלמימוק וסבסטינוב צופים בתמרוני ההתחברות של אפולו לסויוז 19. היום נמסר שסויוז 18 תנחת בעוד יום או יומיים.
19 ביולי – נמסר כי האסטרונאוטים ינחתו תוך יומיים שלושה.
20 ביולי – נמסר כי הרופאים יעזרו לאסטרונאוטים להתרגל מהר לכוח המשיכה.
22 ביולי – האסטרונאוטים צילמו תופעות נדירות בחלל והחלו בהכנות לנחיתה שתהיה בעוד כמה ימים. המסלול הוא 353 – 362 ק”מ, וזווית הנטייה 51.6 מעלות.
23 ביולי – היום נמסר כי קלימוק וסבסטינוב סיימו את שליחותם.
24 ביולי – האסטרונאוטים בדקו את מנועי העזר של מנגנוני הנחיתה. המסלול הוא 349 – 369 ק”מ.
26 ביולי – נחיתה
סויוז 18 נחתה סמוך למקום הנחיתה של סויוז 19. טייסיה שהו בחלל 62 יום 23 שעות ו־23 דקות. האסטרונאוטים יצאו מהחללית בריאים, אם כי הליכתו של קלימוק לא הייתה יציבה. קלימוק וסבסטינוב איבדו מעט ממשקלם על אף השימוש המסיבי שעשו בארגומטר.
במהלך הטיסה נערכו ניסויים רפואיים במערכת חדשה לייצוב הייחוס. זוהי מערכת בעלת כושר דיוק גבוה ביותר לאורך זמן. חשיבותה של מערכת זו היא בדיוק הטבעי של הניסויים ובצמצום השימוש בדלק החיוני במקרים אלה לתיקון ייחוסה של החללית. נערכו ניסויים בפיזיקת השמש ובאסטרונומיה של קרני X .
מצבם של האסטרונאוטים לאחר הנחיתה
לאחר הנחיתה קלימוק וסבסטינוב עברו מרחק של 500 מטר ב־15 דקות ובמשך כמה ימים סבלו מחולשה כללית, סחרחורות, בחילות ועודף זיעה. הודות ללקחים שנלמדו מטיסת סויוז 17 הם התרגלו מהר יותר לכוח המשיכה. התברר כי ביום ה־16 לטיסה, איבד קלימוק 16% מכמות ההמוגלובין שבגופו וסבסטינוב 25%.
סויוז 20
ב־17 בנובמבר 1975 שוגרה סויוז 20 ללא אסטרונאוטים. מסלולה היה 198 – 262 ק”מ , זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 88.6 דקות. לאחר שני שינויי מסלול עברה למסלול גבוה יותר 473 –357 ק”מ. בהקפה ה־11 המסלול הונמך ל־ 253 – 285 ק”מ. בהקפה ה־22 הוגבה שוב המסלול ל־326 – 357 ק”מ, מסלול אשר מעבר לו באים תמרוני התחברות עם סוליוט 4. ב־11 התחברה סויוז 29 עם סוליוט 4. המסלול היה 343 – 367 ק”מ, זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 91.4 דקות.
מטרות הטיסה היו לשפר שינויים שהוכנסו בסויוז מתוך מגמה להתאים את החללית לתמרונים ולהתחברות אוטומטית לסוליוט. “לבדוק שיטות מבנה והיצמדות למעבדת החלל ובדיקת מערכותיהן של שתי החלליות” הצלחתה של סויוז 20 היא שתקבע אם המעבדה תאויש בשלישית.
סמוך לשיגורה של סויוז 20 נמסר מפי שטאלוב כי מפתחים דגם חדש של חללית סויוז – חללית משא בעלת יכולת להתחבר עם סוליוט של חלליות מאוישות ובלתי־מאוישות, לצייד מעבדות חלל מחדש ולהאריך את חייהן. פיוקוסטיוב סיפר לסוכנות טא”ס כי מבצע זה” פותח הזדמנות אמִתית למחקר כלכלי יותר”. ניתן להשתמש בחללית להעברת ציוד מדעי, מזון ומים לצוותי מעבדות. התחברות זו מעלה ללא כל צל של ספק את בטיחותן של טיסות הצלה במסלול.
מקום מיוחד הוקדש לניסויים ביולוגיים. בחללית היו בעלי חיים וצמחים:
1. צבים – לבדוק שינויים ביולוגיים בטיסה.
2. Drosophil Flies – ללמוד כיצד משפיע חוסר המשקל על הגנטיקה שלהם, גידולם והתפתחותם.
3. זרעי צמחים, דגן, קטניות, bubles gladioli ו־casti הנמצאים בתוך אריזה מיוחדת – ללמוד על שינויים במבנה המולקולרי במהלך הטיסה וכיצד הם מושפעים מקרינה קוסמית.
4. מיקרו אורגניזמים.
תוצאות הטיסה הושוו מאוחר יותר עם טיסתה של קוסמוס 782 .
ב־15 בפברואר 1976 שונה מסלול הטיסה. יום אחרי כן נותקה סויוז 20 מסוליוט 4, הקיפה את כדור הארץ 2.6 פעמים והוחזרה ארצה. סוכנות טא”ס מסרה כי הושגו “תוצאות חשובות” בטיסה זו . לא נעשה שום ניסיון לתדלק את סוליוט 4 מחדש.
טיסות סוליוט – סיכום ביניים
בהרצאה שנתן ליאונייב ב־1 באפריל 1976, הוא יום השנה לטיסתו של גאגארין, הוא דיווח כי מעבדות סוליוט ביצעו מחקרים ותצפיות במדעים הבסיסים והיישומיים בכלכלה הלאומית. הנושא האחרון כולל קרטוגרפיה, גיאולוגיה, חקלאות, יערנות והידרולוגיה.
