ידענים: תכנון סביבתי

מאת 24 במאי 2014 5 תגובות

כך אמר כתב מוסף הארץ, אבנר הופשטיין, שזכה לציון לשבח בטקס פרס פראט על כתבה בה חשף את האינטרסים שמאחורי 'ניסוי' פצלי השמן שנעשה מאחורי גבם של התושבים. השר להגנת הסביבה עמיר פרץ הבטיח כי הצעד הבא יהיה הפסקת חלוקת שקיות השרוול במרכולים

השר להגנת הסביבה עמיר פרץ בטקס הענקת פרס פראט לתקשורת סביבתית לשנת 2013, שהתקיים במאי 2014. צילום: מרכז השל

השר להגנת הסביבה עמיר פרץ בטקס הענקת פרס פראט לתקשורת סביבתית לשנת 2013, שהתקיים במאי 2014. צילום: מרכז השל

ביום חמישי קיימו מרכז השל וקרן פראט בת"א, את הטקס השנתי ה-12 של הענקת פרס פראט בתחום התקשורת הסביבתית.
הרבה דברים קשים נאמרו בכנס. אחד הבולטים שבנביא הזעם היה גו' קונפינו, עורך ה Guardian Sustainable Business (ראו דיווח נפרד).

נביא הזעם הגדול ביותר היה כתב מוסף הארץ אבנר הופשטיין שזכה בציון לשבח על הכתבה "פצול ומשול" (שהתפרסמה ב-26.4.2013 במוסף הארץ): "לכתבה על חבל עדולם היו כמה וכמה שותפים: אביב לביא, אלוקה גנאה, שחר אלתרמן, העורך מייקי דגן שעמד יפה מול כל האיומים. מעניין שהמאבק הציבורי בנושא פצלי השמן בעמק האלה נולד לאחר שאחד התושבים שם הבחין יום אחד בצאתו לעבודה בקידוחים בלתי מוסברים בשטח ביתו. הוא יצא מביתו, דיווש על אופניו וראה שקודחים באדמה, חוזר הביתה ורואה שעדיין קודחים באדמה. לבסוף הסקרנות גברה עליו והוא ביקש להבין למה קמה תעלת בלאומילך באמצע הטבע. הוא ניגש לקודחים. בפעם הראשונה טענו שקודחים כדי לחפש מים. זה לא נשמע לו הגיוני, שאל שוב, אמרו לו שזה משהו שקשור למע"צ. כשהבין שלא יקבל תשובה מאנשי המקצוע הוא פנה לשומר הבדואי וזה אמר לו: "זה מיליארדר אחד מחפש נפט".
מעניין שדווקא השומר הבדואי סיפר את האמת משום שלכאורה אין לו עניין אישי בסיפור, לא רווח ולא הפסד. הוא זה שהצליח להדליק נורה אדומה אצל תושבי האיזור שהבינו שמשהו לא כשר מתרחש מתחת לאדמה הטהורה שלהם.

אנו נמצאים היום כדי להעניק פרסים לשומרים הבדואים באשר הם. כולנו פה הזוכים, השופטים והקהל הצטרפנו למקצוע הזה כי אנו רוצים לספר את האמת בלי אינטרסים ובלי ספינים ובלי שיקולים של כדאיות ממש כמו אותו שומר בדואי. וגם מעלינו, כמו מעל אותו שומר יש המון אנשים שמחפשים נפט במקום עיתונות ובדרך גם מנסים לשדל אותנו להפסיק לומר את האמת כדי שחלילה לא נפריע לאיכות הנפט שהם מנסים לזקק מתוך אותה עיתונות אבל אנחנו חושבים שאנו צריכים להמשיך לקדוח לאותם קודחים במוח עד שיתחילו להבין שהסביבה המזוהמת שהם יוצרים בין אם זה בעמק האלה או במסדרונות השלטון פוגעת באיכות החיים של כולנו.

ח"כ ניצן הורוביץ שהיה אחד ממעניקי הפרס (וגם זכה בו לפני כמה שנים כעיתונאי) דיבר אף הוא על חשיבותם של כתבי הסביבה: "הפרס מבטא את התפיסה של מה שאני רואה כאחריות משותפת לשינוי חברתי. בחברה דמוקרטית יש הרבה מוקדי השפעה – לא רק הכנסת והממשלה. התקשורת היא אחד המרכזיים בהם ולעיתונאים יש הרבה השפעה. לפעמים יש בקרבם גישה שאומרת 'אני רק מדווח, איזה כוח יש לי?'. יש לכם הרבה כוח. מאבק מוצלח תמיד מחייב שילוב כוחות ושילוב גופים שעובדים ביחד – תקשורת, בית משפט, שוק פרטי, פעילים, חברי כנסת, אקדמיה ואז מצליחים."
"כעת על הפרק מספר נושאים קריטיים: הוצאת נציגי הסביבה והחברה האזרחית בכלל מגופי התכנון, המיסוי של משארי טבע, שדה בריר מאבק שאני לא רואה את סופו, חוק החופים. אי אפשר לנהל את כל אלה בלא גיבוי תקשורתי. זה בסדר שלעיתונאי יש אג'נדה ועיתונאי מביא את הרוח שלו לתוך הכתיבה. זה טוב לעיתון, זה טוב לתקשורת וזה טוב לחברה הישראלית."

כמקובל בטקס פרסי פראט פותח את הכנס השר להגנת הסביבה, וזו הפעם השניה של עמיר פרץ במעמד זה, והוא בחר לתאר את פעילותו בשנה האחרונה, ובהם המאבק נגד יצוא הגז, שהצליח חלקית ('הפכו את ההחלטה מ-60% יצוא ל-40% מהגז שייוצא'), ועד המאבק הנוכחי של מניעת הדרתם של נציגי ארגוני הסביבה השונים בועדות המשנה של המועצה לתכנון ובניה שבהם נעשית העבודה האמיתית, כאשר מליאת המועצה סומכת ידיה על ההחלטות המתקבלות בועדות המשנה.
חלק מרכזי בנאומו הוקדש לטיפול בסילוק הפסולת, בין היתר באמצעות הצבת מארבים למניעת יציאה של משאיות אשפה ליהודה ושומרון, והקצאת תקציבים לרשויות חלשות – בעיקר במגזר הערבי לטיפול באשפה.
סוגיה נוספת בה טיפל לדבריו השר פרץ הוא הנחלים: "בכל ישוב שיש בו נחל, והיישוב רוצה להפוך את הנחל למרקם חיים עירוני, הדוגמה הבולטת ביותר הכפר ריינה, נחל ציפורי עובר בתוך הכפר. לשמחתי הרבה יש הענות גדולה השלטון המקומי מבינים שהנחלים יכולים להפוך לנכס משמעותי וזה הולך ותופס נתח משמעותי."
לבסוף תיאר השר את הצעד המשמעותי הבא שהוא מתכנן – חוק שיוציא את חלוקת השקיות במרכולים. "היום הישראלים זורקים שני מיליארד שקיות בשנה ורק עשרה אחוז מהם מצליחים לחזור ולקבל טיפול של מחזור. נחלק לכל האזרחים סלים רב פעמיים, ונטיל אגרה על שקיות הפלסטיק, שכספיה יחזרו לקרן שתשרת את האינטרסים הסביבתים. לדבריו, רשתות השיווק משתפות פעולה.

האירוע כולו התקיים בסימן השינויים לרעה שחלים הן בעולם התקשורת והן בעולם הסביבה, ורבים מהדוברים התייחסו להרחקת נציגי הסביבה מוועדות התכנון, ולמצב הכללי של רוב מערכות העיתונים. מאידך דובר רבות על החשיבות בהמשך העבודה, ולזכור להכיר גם בהצלחות שכן הושגו במוקדים שונים.

להלן פירוט הזוכים בקטגוריות הבאות:
• תקשורת רבת היקף
הפרס בקטגוריה זו הוגש על ידי ח"כ ניצן הורוביץ, בוגר תכנית העמיתים של השל וזוכה פרס פראט 2007, שדיבר על כך שפרס פראט מבטא את תפיסת השינוי החברתי, ומדגיש את המשקל יש לעיתונות במוקדי השפעה.
הזוכה בקטגוריה זו הינה נטע אחיטוב כתבת "הארץ", מנימוקי השופטים: "כתיבתה של נטע אחיטוב היא דוגמה מובהקת לעיתונות רצינית, משמעותית ונכונה. כתבותיה, העוסקות במגוון רחב של נושאים הקשורים לאדם, לחברה ולסביבה בישראל, משלבות עבודת שטח עקשנית ומעמיקה עם אומץ מרשים".
ציון לשבח הוענק לגיל קליאן כתב כלכליסט, עבור קליאן, עליו אמרו השופטים כי "אינו מתבייש או חושש לדבר על אחריות תאגידית, על ייצור מקומי, על תחלואי הכלכלה הגלובלית, ועל מחירים שקשה לשלם – והוא עושה כל זאת תחת מטריה של עיתון כלכלי- כלכליסט – שקוראיו, המחפשים אחר שורות הרווח בין שורות העיתון, הם הנמענים החשובים ביותר למלים כאלו".

• פרס הכתבה
יו"ר וועדת השיפוט, אבירמה גולן, הגישה את הפרס בקטגוריה זו, ובדבריה התייחסה לכך שהתקשורת בכל העולם עוברת משבר כלכלי-חברתי קשה, עם משמעויות פוליטיות חמורות, ושהמצב בישראל חריף במיוחד. לאור כל זה יש חשיבות גדולה ליוזמות כמו פרס פראט, שנותן במה לאלו העוסקים בקידום רעיון הקיימות, מכיוון שזה מתכתב עם העבר, הווה והעתיד של כולנו.
הזוכה בקטגוריה, יאיר קראוס כתב "מעריב" ו"מקור ראשון", זכה על כתבתו "מלחמת מים", עליה אמרו השופטים: "בעידן בו טוויטים וסטטוסים מחוללים מהפכות, והסבלנות האנושית מצטמצמת, מחוללת הכתבה "מלחמת מים" נס קטן ראשון: היא גורמת לקורא לקרוא אותה עד הסוף. הכתבה, שנדמית כעוסקת בנושא סביבתי רגיל – שלא לומר משמים – כפיקוח על מעיינות, מתגלה כפצצה מתקתקת הנוגעת בכל נושא רגיש בישראל ובישראלים. בתוך כתבה העוסקת באדם ובטבע, מתגלה כתבה המאירה את טבע האדם".

אבנר הופשטיין, קיבל צל"ש על כתבתו "פצל ומשול" על פצלי השמן בעמק האלה, עליה אמרו השופטים: "כתבתו של אבנר הופשטיין מהווה דוגמא מוצלחת לתפיסה על-פיה סיפור חדשותי יכול לצמוח מן השטח באופן (כמעט) עצמאי. בפני הקוראים נפרס תחקיר רחב היקף, החושף מפת אינטרסים סבוכה ומורכבת, תחקיר שהולך ללא פחד, בעקבות הכסף הגדול, המהלכים הפוליטיים והסכנות הסביבתיות".

• תקשורת עצמאית
יואב לרמן, מהבלוג "עוד בלוג תל אביבי" וזוכה פרס פראט 2010, העניק את הפרסים בקטגוריה זו.
הזוכה אמיר שלו, המנהל את הבלוג "הרוכב לאוטובוסים" זכה לשבחים מוועדת השיפוט במיוחד על כך ש "הבלוג הייחודי כתוב בשפה קולחת ומרתקת על התחבורה הציבורית במדינת ישראל, והקריאה בו גורמת פעמים רבות לקוראים להשתוקק לנסיעה באוטובוס כפי שהקוראים במדריכי טיולים מצפים לנסיעה הבאה".
מגזין האינטרנט העצמאי "המקום הכי חם בגיהנום" קיבל ציון לשבח, ועליו אמרו השופטים " מייסדי המגזין מתמודדים לא מעט עם מציאות כלכלית ותקשורתית לא קלה. הקמת עיתון אינטרנטי היא משימה שאפתנית ולא פשוטה. הפיכת עיתון כזה לגורם משפיע בשדה התקשורתי והחברתי – זוהי משימה בלתי אפשרית כמעט. המקום הכי חם בגיהינום עמד לדעתנו בשתי המשימות בהצלחה".
• תקשורת מקומית
אבי גרצמן מוועדת השיפוט, הגיש את הפרס לזוכים בקטגוריה המקומית, ודיבר על החשיבות בחיזוק פן זה של עיתונות, ועל כך שפעמים רבות אלו דווקא הכתבים המקומיים שמצליחים להניע שינוי ויוזמות.
אלישע בן קימון, מחדשות הוט מקומי, זכה בפרס ועליו אמרו השופטים "בעידן בו התקשורת המקומית בישראל סובלת מחוסר בהירות לגבי עתידה במקרה הטוב, וממשבר קיומי במקרה הרע, אלישע בן קימון מתמיד בעבודה עיתונאית איכותית, ותחקירנות מפורטת וחרוצה, אשר פניה, בראש ובראשונה, לתושבים המקומיים".

אתר דוגירנט, אתר חברתי של תושבי הגליל, קיבל ציון לשבח, והשופטים ציינו במיוחד את הדבקות במשימה של אחזקת האתר באופן שוטף בשתי שפות – עברית וערבית, כמו כן הוסיפו ואמרו, "האתר בולט בנוף וקנה לו מקום של כבוד בקרב אזרחי הגליל, ערבים ויהודים. האתר מסקר באומץ ובשפה עשירה בעיות של אי צדק סביבתי ואי צדק בכלל".
• פרס האפליקצייה
קטגוריה זו מוענקת לראשונה השנה, והיא נוספה לאור ההכרה בכך שהיום מידע שזמין ונגיש לציבור, לא בהכרח נתרך דרך עיתונים או בלוגים. את הפרס הגיש ברק גולדשטיין, מ Terra Venture Partners, קרן הון סיכון המשקיעה ביוזמות בעלות איפקט חיובי לסביבה ולאדם.
האפליקציה המוכרת Moovit, שמאז השקתה נמצאת היום בשימוש כבר ב 100 ערים שונות ברחבי העולם, היא הזכטה בקטגוריה זו, ועליה אמרו השופטים כי כי "אנשי Moovit השכילו לאסוף היטב את כל המידע המפוזר כל אוטובוסים, זמני הגעה ועוד וביחד עם חוכמת ההמונים, להציגו באופן נוח, קל וברור להבנה עבור מאות אלפי משתמשי התחבורה הציבורית בארץ".
זכייה זו מצטרפת לזכייתו של הבלוג "הרוכב לאוטובוסים", ובאה כאמירה של וועדת השיפוט להדגיש את חשיבות ההשפעה הישירה בין תחבורה לסביבה, והנזקים שזו מסבה לשנייה.

אבי בליזובסקי

עורך אתר הידען ([email protected]) כל המאמרים של אבי בליזובסקי באתר הידען

5 תגובות ל “כתבי הסביבה הם 'השומר הבדואי' כמו זה שגילה לתושבי עמק האלה מה הסיבה לחפירות בחצרם”

  1. המטריקס

    שלא לדבר על הציד הפרוע הבלתי חוקי של חיות בסכנת הכחדה שאף ארגון "ירוק" לא מפרסם ולא נלחם נגדו.

  2. המטריקס

    אני בטח שהבנת, אבל למען הגולשים התמימים באמת אסביר. הכוונה הייתה לעצם הרעיון של שמירת הסביבה בנגב. כאשר כל הארגונים הירוקים שהקרן מממנת מתנגדים נחרצות לכל יישוב יהודי חדש או בניית תשתיות כמו הרכבת לאילת או תעלת הימים או תחנות כוח סולריות ובאותו הזמן מקדמים בלהט הקמת אלפי התנחלויות בדואיות בלתי חוקיות (אדמה בה הגמלים של בדואים עשו פעם את צרכיהם ישר נחשבת לאדמתם מאז הדינוזאורים) שגורמות לזיהום ומדבור אדירים.

  3. אבי בליזובסקי

    לא הבנתי את התגובה, אין פה שום קשר לבדואים, מחזיקים את הבדואים בתור שומרים אבל אם זה היה אתיופי שעובד בחברת כוח אדם אז הכתבה היתה בסדר?

  4. המטריקס

    רק בנייה ופיתוח יהודי מפריע לשמאלנים שהקרן להשמדת ישראל והקמת פלסטין ממנת אותם , "שומרי הסביבה" (מפני היהודים), הבנייה הפרועה, הזיהום והמדבור האדירים שגורמים הבדואים לא מפריעה להם אלא להפך הם מפגינים בעדה.

הוספת תגובה

  • (will not be published)