סיקור מקיף

סוכנויות הידיעות כשומרי הסף של הדיווחים מדיוני האקלים הבינלאומיים

מחקרו של עידו ליבן אודות סיקור דיוני האקלים על ידי סוכנויות ידיעות בינלאומיות הוצג בכנס החמישי למדע בתקשורת שהתקיים השבוע באוניברסיטת ת”א

מפגינים מול כנס האקלים בקופנהגן, דצמבר 2009. צילום: <a href="http://www.shutterstock.com/gallery-460567p1.html?cr=00&pl=edit-00">Piotr Wawrzyniuk</a> / <a href="http://www.shutterstock.com/?cr=00&pl=edit-00">Shutterstock.com</a>
מפגינים מול כנס האקלים בקופנהגן, דצמבר 2009. צילום: Piotr Wawrzyniuk / Shutterstock.com

לא מכבר דיווחנו על טענה של כתב סביבה שפוטר מסוכנות הידיעות רויטרס על כך שהמנהל החדש שלו, שהוא מכחיש אקלים מנע פרסום של דיווחים שלו על השפעת התחממות כדור הארץ (להלחם בהתחממות באמצעות השתלטות על התקשורת המדווחת עליה. עידו ליבן הציג מחקר שערך בדבר אופי הדיווחים של סוכנויות הידיעות מכנסי האקלים הגלובליים. סוכנויות הידיעות הן המקור העיקרי למידע מכנסים אלה ומסתבר שהוא מוטה בדרכים שונות. הנה תקציר ההרצאה של עידו בכנס החמישי לתקשורת המדע. באדיבות המחבר

מאת: עידו ליבן
באמצעות כלי תקשורת ברחבי לעולם המנויים לשירותיהן, מספר מצומצם מאוד של סוכנויות ידיעות בינלאומיות שולzטות למעשה בזרימה הגלובאלית של חדשות בינלאומיות – ביומונים של ראשית שנות החמישים כמו באתרי חדשות של המאה ה-21.

ואולם השאלה, אם היקף פעילותן החובק עולם נתמך בשיח המייצג תפיסת עולם גלובאלית, נותרה עד כה פתוחה.

על ידי התמקדות בשינויי האקלים כמקרה של משבר גלובאלי שהגורמים לו, כמו השלכותיו, הם מטבעם חוצי גבולות, ובפרט בסיקור של סוכנויות הידיעות הבינלאומיות את התהליך הפוליטי המיועד להתמודד עם המשבר הזה, מחקר זה מבקש לבחון איך ובאיזו מידה משקף השיח העיתונאי בדיווחיהן של סוכנויות ידיעות בינלאומיות את המציאות הנוכחית בְּעולם של תלות גומלין וקשרים הדדיים גוברים.

מספר ניתוחים קודמים חשפו את הנתח המרכזי שתופסים חומרים מסוכנויות ידיעות בסיקור שינויי האקלים בכלי תקשורת בעולם, ובמיוחד במדינות מתפתחות. לכן, כמענה לקריאות מהעת האחרונה לבחון את האופן שבו סוכנויות ידיעות בינלאומיות עצמן מסקרות את סוגיית שינויי האקלים, המחקר המוצג כאן הוא למעשה הראשון לעשות זאת.

ההשראה למתודולוגיה במחקר זה מגיעה מקולות מתרבים הקוראים לחוקרי עיתונאות לאמץ פרספקטיבה גלובלית. בהתאם, המחקר נשען על קונספט ה-Global Journalism (Berglez, 2008), המציע מסגרת ניתוח לבחינה של תוכן חדשותי באמצעות הקטגוריות מרחב, כוח וזהות, הן לאור בחירת נושאי הסיקור (“הציר האופקי”) והן לאור הפרשנות העיתונאית שהם מקבלים בפועל (“הציר האנכי”).

לשם כך מתמקדת עבודה זו בכנס שינויי האקלים של האו”ם שנערך בסוף 2011 בדרבן, דרום אפריקה, ועושה שימוש בניתוח שיח על מנת להשוות את הסיקור בשלוש סוכנויות ידיעות: Associated Press, Agence France Presse ו-Xinhua. שלוש הסוכנויות נמנות על הספקים העיקריים בעולם של תוכן חדשותי בינלאומי. הן גם מייצגות את שלושת הכוחות הגיאופוליטיים המובילים בעולם היום (ארצות הברית, האיחוד האירופי וסין, בהתאמה), ובהתאם משקפות, לא רק מסורות עיתונאיות נבדלות, אלא גם מחויבות לאומית חזקה.

 

באותו נושא באתר הידען:

הממצאים ממחקר זה מראים, כי גם אם הדברים מקבלים ביטוי שונה בכל אחת מהסוכנויות, שלושתן נתנו ייצוג למספר זהויות קולקטיביות על-לאומיות – ברמה היבשתית (האיחוד האירופי, אפריקה), ברמה הדתית, וברמת החברה העולמית – ובכך המחישו למעשה את הדחיפות בשילוב זרועות עולמי במטרה להתמודד עם שינויי האקלים.

בצד זאת, הייצוגים של כוחות בשלוש הסוכנויות מדגימים את אחיזתה של לוגיקת מדינת הלאום, בדומה לאבחנותיהם של רבים מהמחקרים הקודמים שבחנו סיקור חדשות חוץ. במקרה הנוכחי, השקפה זו סייעה ביצירת מצג ריאל-פוליטיק שבו מספר מצומצם של מעצמות-על (קרי, ארצות הברית, סין והאיחוד האירופי בתווך) מנווטות את המערכת העולמית כמעט ללא התחשבות במדינות אחרות השותפות בשיחות.

בסיכומו של דבר, אם חדשות על אודות העולם, כפי שטען וולטר ליפמן (Lippmann, 1921), מציירות את “התמונות בראשינו”, הרי שההשקפה הדיסוננטית הזו – הרצוי מול המצוי – כפי שהיא מגולמת בסיקור של שלוש סוכנויות הידיעות, מבטאת למעשה את הדואליות המבנית שלהן עצמן, המתח בין הלאומי לגלובאלי, ובהתאם, יש להניח, משפיעה על השיח הציבורי סביב סוגיית שינויי האקלים וסביב נושאים רבים אחרים.

עידו ליבן הוא עיתונאי עצמאי המסקר בעיקר חדשות חוץ ונושאי סביבה עבור כלי תקשורת בישראל ובעולם. המחקר לעיל בוצע במסגרת תזה לתואר שני באוניברסיטת אמסטרדם שהוגשה בקיץ 2012 כחלק מהתכנית Erasmus Mundus Masters: Journalism, Media and Globlisation באוניברסיטת אורהוס, דנמרק ובאוניברסיטת אמסטרדם, הולנד. דוא”ל: [email protected]

 

3 תגובות

  1. בהרצאה הוא נתן כמה דוגמאות, למשל של ראיונות עם אישים משלושת האזורים שאליהם שייכות הסוכנויות (אירופה – בעיקר צרפת אם הבנתי נכון, סין וארה”ב)

  2. זו שיחת סיינפלד מהשורה הראשונה.

    דיבורים כלליים סביב הנושא
    שבה הכותב מנסה להוכיח לקורא
    שהוא מכיר את כל ה”באזז וורדס”
    מבלי לתרום שום דבר חדש.

    אילו הטייות ספציפיות יש לסוכנויות הידיעות?
    אני הייתי מצפה לתיאור מגמה, מתן כמה דוגמאות
    וניתוח ההבדלים בין הסוכניות
    והסבר כיצד הבדלים אילו עולים בקנה אחד עם האינטרסים המעצמתיים של כל אחד מהגופים.
    שום דבר מזה לא הצלחתי לראות בכתבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.