חוקרות מאוניברסיטת בן גוריון מצאו דרכים חילופיות לפיתוח כשורי זיהוי ויזואליים לאנשים הסובלים מליקוי מולד בזיהוי פרצופים*
מחקרן של קבוצת חוקרות מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אשר פורסם לאחרונה בכתב העת המדעיNeuropsychologia , מדגים את ייחודיות מנגנון תפיסת פרצופים על פני זיהוי אובייקטים אחרים ובוחן מנגנונים חילופיים המאפשרים התמחות ראייתית גם כאשר תפיסת הפרצופים לקויה.
פרוסופגנוזיה, הנקראת לעתים גם עיוורון פנים, הינה ליקוי המתבטא בקושי משמעותי או אי-יכולת לעבד פרצופים שונים ולהבחין ביניהם. במקרים קיצוניים, הלוקים בתופעה מתקשים אפילו בזיהוי בני משפחתם. הליקוי יכול להיות מולד או להיגרם מפגיעה מוחית. הציבור כמעט ואינו מודע לליקוי זה, למרות שמספר לא מבוטל של אנשים סובלים מהצורה המולדת שלו, ולעיתים גם הסובלים מהקושי אינם מודעים לכך שקיימת תופעה כזו אשר ידועה למדע.
בני אדם שאינם מתמודדים עם הפרעת עיוורון פנים, רוכשים לאורך חייהם מומחיות גבוהה לזיהוי פרצופים. לשם כך משמש אותם מנגנון התנהגותי בולט בתפיסת פרצופים, הנקרא “תפיסה הוליסטית”, המבצע עיבוד מהיר של מכלול פרטי הפנים (עיניים, אף, פה…) בעת הסתכלות על פרצוף של אדם, במקום עיבוד סדרתי של כל פרט בנפרד. עיבוד מסוג זה מאפשר זיהוי של הפרצוף במבט מהיר אחד, מבלי להשקיע מאמץ גדול.
שנים רבות התחבטו חוקרים מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ומדעי המוח בשאלה, האם פרצופים מהווים קטגוריה ייחודית אשר מעובדת במנגנונים מוחיים והתנהגותיים נפרדים, או שפרצופים מהווים מקרה קצה של רכישת מומחיות ראייתית (כגון מומחיות בזיהוי מכוניות או ציפורים).
המחקר הייחודי, שבראשו עומדת פרופ’ גליה אבידן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בחן האם בהינתן אימון משמעותי, מסוגלים אותם מנגנונים לשמש גם לזיהוי אובייקטים אחרים עבורם נרכשה מומחיות ראייתית. את המחקר הובילה נילי וייס, דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון יחד עם אלית מרדו, כיום דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה.
הרעיון לביצוע המחקר, עלה כאשר הגיעה למעבדתה של פרופ’ אבידן במחלקה לפסיכולוגיה סטודנטית אשר סובלת מפרוסופגנוזיה מולדת. סטודנטית זו עבדה בחוות סוסים מאז היותה בת 7, ובעקבות כך רכשה מיומנות גבוהה לזיהוי סוסים. נסיבות ייחודיות אלה, אשר בעטיין, למרות הקושי בתפיסת פרצופים, נרכשה מומחיות לתפיסת אובייקטים מקטגוריה ראייתית אחרת, מהוות צוהר לחקר המנגנונים המתווכים מומחיות ראייתית. במחקר נמצא כי הנבדקת, שבדומה לכל לקויי עיוורון פנים, אינה עושה שימוש בתפיסה הוליסטית בעת תפיסת פנים, פיתחה אסטרטגיות התנהגותיות ייחודיות, שאינן הוליסטיות, לתפיסת סוסים.
במחקר המשך אשר נערך בימים אלו על ידי פרופ’ גליה אבידן ונילי וייס באמצעות תהודה מגנטית תפקודית (fMRI), נמצא כי אצל נבדקת זו, אזורים מוחיים אשר להם תפקיד מרכזי בתפיסת פרצופים, פועלים באופן דומה גם בעת תפיסת סוסים, בניגוד לנבדקות האחרות, אשר אצלן קיימת תגובה מובחנת לפרצופים בלבד באזורים אלה. תוצאות מחקרים אלו מדגימות, כי מבחינה התנהגותית ניתן לרכוש מומחיות ראייתית ללא מנגנונים המתווכים תפיסת פרצופים. אולם מבחינה מוחית, בהינתן ליקוי בתפיסת פרצופים, מנגנונים העומדים בבסיס תפיסת פרצופים עשויים לעמוד גם בבסיס תפיסת קטגוריות אחרות של מומחיות ויזואלית.
מצ”ב תמונת החוקרת
כיתוב לתמונה:
קישור לכתבה המדעית שהתפרסמה בhttp://www.sciencedirect.com
3 תגובות
אגב – לפני שנתיים הפניתי למחקר זה שני אנשים שהיכרתי, אשר סובלים מקושי בזיהוי פנים, ביניהם זה שכתבתי עליו בתגובתי הקודמת. ועוד: מאמר קודם בנושא פורסם כאן לפני שנה https://www.hayadan.org.il/face-perception-bgu-0207149
אריה
זו תוספת מעניינת, תודה!
היכרתי אדם שסבל מהפרעה זו, אך לא מסיבה מולדת ולא עקב אירוע טראומה מוחית. הוא היה בעל קוצר ראיה קיצוני, ובתקופה שבה תינוקות לומדים לזהות פרצופים, הוא ראה רק כתמים מטושטשים. כשהיו לו כבר משקפיים, זה היה בגיל שהמוח כבר פספס את התקופה שבה התינוק לומד זיהוי פרצופים ובתקופה מאוחרת יותר, כבר לא ניתן לרכוש מיומנות זו. תקופה קריטית ללמידה קיימת גם בהרבה מיומנות אחרות. דוגמה – ילדי זאב לא יכולים ללמוד הליכה על שניים.