הישג לבריטים: הצליחו לגנוב את הכוכב, שנמצא 4.5 מיליארד ק”מ מכדור הארץ. מחקר חדש מגלה שהקרדיט על גילוי הכוכב נפטון נגנב מהצרפתים, בעזרת זיוף מסמכים והעלמתם
בריטניה נמצאה אשמה באחד הפשעים החמורים בהיסטוריה: גניבת עולם אחר. קבוצת היסטוריונים הגיעה למסקנה שהבריטים לקחו לעצמם, במרמה, קרדיט על גילוי הכוכב נפטון, וגזלו מהצרפתים את רגעי התהילה שהגיעו להם בדין.
נפטון חג סביב השמש במרחק של 4.5 מיליארד קילומטרים, והוא כוכב הלכת השני בריחוקו מהשמש. בכוכב נרשמו הרוחות החזקות ביותר במערכת השמש, שמהירותן מגיעה ל-2,000 קמ”ש. מאז התגלה ב-1846, נפטון עדיין לא השלים סיבוב מלא סביב השמש.
הקבוצה הגיעה למסקנה שהבריטים גנבו את הקרדיט על גילויו לאחר שנים של עבודת בילוש, הודות למסמכים שהתגלו בצ'ילה ונגנבו ממצפה הכוכבים המלכותי בגריניץ' שבבריטניה. ממסמכים אלה וממסמכים נוספים עולה שבריטניה לא בחלה בתרגילי הטעיה כדי לחזק את טענתה שהמתמטיקאי הבריטי, ג'ון קראוץ' אדאמס, חזה את מיקומו של נפטון.
אבל זה פשוט לא נכון, טוענים ויליאם שיהאן, ניקולאס קילרסטורם וקרייג ואף בגיליון האחרון של כתב העת “סיינטיפיק אמריקן”. “הבריטים גנבו את נפטון”, הסיקו הכותבים בביטחון. שורשי הקרב על גילוי נפטון נטועים בגילויו של כוכב אחר, אוראנוס, כוכב הלכת השביעי של השמש, שהתגלה ב-1781 על ידי האנגלי ויליאם הרשל. התגלית הכתה בתדהמה מדענים ואת הציבור, שהופתע לגלות שחלק ממערכת השמש אינו נראה.
אלא שאוראנוס נצפה פעם אחר פעם על ידי אסטרונומים במקומות שונים. המדענים החלו לתהות מה הסיבה לכך, ואם יש בקרבתו כוכב נוסף. המתמטיקאי הצרפתי אורבן לה ורייה סבר שהתשובה היא כן, והורה לאסטרונומים בברלין לאן בדיוק להפנות את הטלסקופים שלהם. ב-23 בספטמבר 1846 הבחינו המדענים בנקודה כחולה בשמים, בדיוק בנקודה שעליה הכריז לה ורייה. גילוי נפטון נחשב אז לניצחון למדע הצרפתי.
ואז נכנסו הבריטים לתמונה. נכון, הצרפתים הסתדרו יפה מאוד גם קודם, אבל הבריטים טענו שחישבו כבר קודם את המקום, ופשוט לא הספיקו לכוון את הטלסקופים שלהם. כהוכחה לכך הציג האסטרונום המלכותי, סר ג'ורג' בידל איירי, סדרת מסמכים שבה שטח את טענותיה של בריטניה. בין המסמכים היו גם חישובים ותחזיות של אדאמס.
בסופו של דבר, הוחלט שהגילוי ייזקף במשותף לזכות בריטניה וצרפת, שיחלקו ביניהן את התהילה, והוכרז כי אדאמס, מתמטיקאי מבריק אך מתבודד ומוזר, ולה ורייה הצרפתי, הם מגליו הרשמיים של נפטון. עם זאת, הקהילה האסטרונומית תמיד התייחסה בפקפוק מסוים לסיפור הבריטי. במאה ה-20 החליטו היסטוריונים לפתוח בחקירה מקיפה של המסמכים שהציג איירי. “אבל בכל פעם שהם ביקשו את תיק המסמכים מהמצפה בגריניץ', הספרנים טענו שהוא לא נמצא”, כתבו השלושה במאמרם.
אדמס אכן חישב את מיקום נפטון, אך לא סיפר לאף אחד
אדמס. ביישן, רציני, קפדן, דתי וגם סבל מהפרעה דומה לאוטיזם למעשה, התיק נגנב על ידי אסטרונום בשם אולין אגן, ורק אחרי מותו, לפני שש שנים בצ'ילה, הסתיים המרדף אחריו. המסקנה מעיון בו היא שבריטניה הפריזה בגסות בתרומתו של אדאמס. אדמאס היה אדם ביישן, רציני, קפדן ודתי, שסבל, כנראה, מתסמונת אספרגר (הפרעה התפתחותית שמתבטאת בקשיי תקשורת חמורים, בדומה לאוטיזם), והיה המתמטיקאי המוערך ביותר בתקופתו. עמיתיו נתנו לו גיבוי רב, אף כי לא מוצדק, בעוד שהצרפתים לא הצליחו לתמוך בלה ורייה, שלא היה אהוד בקרב עמיתיו.
אדאמס אכן חישב נכונה את מסלולו של נפטון, אך הוא לא טרח לעשות דבר כדי לשכנע אחרים בצדקתו. הניסיון היחיד שעשה כדי לעניין את איירי, שהיה אז האסטרונום החשוב בבריטניה, התרחש ב-21 באוקטובר 1845. באותו יום הופיע אדאמס בפתח ביתו של איירי בגריניץ' היל. אדאמס הציג את ניירותיו, ואולם איירי, שהיה ידוע כביורוקרט מתנשא, סירב להסתכל. רק מאוחר יותר ניסה איירי לתקן את המצב וטען שאדאמס היה על סף גילוי הכוכב. אדאמס אכן עשה כמה חישובים מעניינים, אך לא יותר.
“תואר 'מגלה הכוכב' צריך להיזקף לזכותו של האדם שהצליח גם להעריך נכונה את מיקומו וגם לשכנע את האסטרונומים לחפש אותו במקום המשוער”, נכתב במאמר. “לפיכך, רק לה ורייה זכאי לתואר”. במלים אחרות, ההחלטה הבינלאומית, ולפיה לבריטניה מגיע חלק מהתהילה על גילויו של נפטון, התבססה רק על תרומתה הגדולה של בריטניה לאנושות: תיק מסמכים “משופץ”.
