200 שנה של שקיעה אחרי הבום הגדול

ארכיאולוגיה / ממצאים חדשים, שלפיהם ההתפרצות הגעשית באי תירה בשנת 1654 לפנה”ס היתה עזה פי עשרה מכפי שמקובל לחשוב, מחזקים את התיאוריה בדבר הקשר בינה לבין התמוטטות התרבות המינואית

ויליאם ברוד ניו יורק טיימס

במשך עשרות שנים התווכחו חוקרים אם ההתפרצות הגעשית באי תירה (Thera), לפני יותר מ-3,000 שנה, גרמה להתמוטטות התרבות המינואית בימי שיא תהילתה. האי הוולקני (ששרידיו ידועים כיום כסנטוריני) שוכן בים האגאי, במרחק של 110 ק”מ בלבד מכרתים המינואית. לפיכך נראה הגיוני שההתפרצות הגעשית האדירה היא שגרמה לנפילתה של התרבות המהוללת.

תיאוריה זו ספגה מכה קשה ב-,1987 כשמדענים דנים דיווחו על ממצאים שלפיהם הר הגעש בתירה התפרץ בשנת 1645 לפנה”ס, כ-150 שנה מוקדם יותר מכפי שחשבו עד אז. על פי התיארוך החדש, היה פער זמנים גדול מאוד בין אסון הטבע לבין נפילת התרבות המינואית (בסביבות 1450 לפנה”ס), ולפיכך נראה היה שאין סבירות רבה לקיומו של קשר בין שני האירועים.
אולם באחרונה החלו מדענים מהאוניברסיטאות הוואי וקולומביה וממוסדות אחרים לבחון מחדש את הקשר הזה. לדבריהם, ממצאים חדשים מצביעים על כך שההתפוצצות הוולקנית היתה הרבה יותר אלימה מכפי שחשבו עד כה – חזקה פי כמה מהתפרצות האי הוולקני קרקטואה שבאינדוזיה ב-,1883 שגרמה למותם של יותר מ-36 אלף בני אדם. חוקרים אלה טוענים כי ההשלכות התרבותיות של התפרצות הר הגעש בתירה היו גם הן אדירות: הן הידהדו ברחבי מזרח הים התיכון במשך עשרות ואולי מאות שנים.

לדברי המדענים, התפרצות הר הגעש גרמה לסערות רבות עוצמה בים ולעננים דחוסים של אפר וולקני, שפגעו בערים העתיקות ובציים שלהן, גרמו לשינויים אקלימיים, השמידו גידולים חקלאיים וחוללו תסיסה פוליטית רחבה.

בכרתים המינואית מצאו החוקרים השפעות ישירות ועקיפות של ההתפרצות. ד”ר פלויד מקוי, גיאולוג מאוניברסיטת הוואי, גילה כי הגלים האדירים שנוצרו בשל ההתפרצות והגיעו לחופי כרתים התנשאו לגובה של כעשרים מטר. גלים אלה ריסקו ככל הנראה נמלים וספינות ופגעו בצורה קשה בכלכלה הימית.

חוקרים אחרים מצאו עדויות לנזק עקיף ארוך טווח. לדבריהם, האפר והתקררות מזג האוויר בשל ההתפרצות האדירה גרמו להרס נרחב של גידולים במזרח הים התיכון. המצוקה החקלאית גרמה לתסיסה פוליטית ולהפיכות שלטון, שפגעו בתרבות המינואית. אף שלדברי החוקרים עצמם הקישור בין ההתפרצות הגעשית לבין שקיעת המינואים מתבסס לעתים על ראיות שטחיות, הטענות שלהם משכנעות מספר הולך וגדל של ארכיאולוגים, גיאולוגים והיסטוריונים בכך שההתפרצות הנחיתה מכת מוות על כרתים המינואית.

התרבות המינואית שיגשגה בעידן הברונזה, בין 2000 ל-1400 לפנה”ס, והיתה התרבות המפותחת הראשונה באירופה. היא פיתחה שיטת כתב ראשונית, הקימה מושבות וייסדה אימפריית סחר. הארכיאולוג הבריטי סר ארתור אוונס טבע את השם “התרבות המינואית”, על שמו של המלך מינוס. ארמונו של מינוס נחשף והתגלה כמבנה עצום ומורכב.

באי הוולקני הסמוך תירה גילו ארכיאולוגים בתים מינואיים, חפצי אמנות ועיר שלמה, אקרוטירי, שנקברה מתחת לאפר וולקני, בדומה לפומפיי. חלק מהפרסקאות השתמרו היטב; נראו בהם חיות ומוטיבים מצריים, דבר המצביע על קשר בין שתי התרבויות. את ההשערה שההתפרצות הגעשית גרמה לשקיעתה של התרבות המינואית בתירה ובכרתים העלה הארכיאולוג היווני ספירידון מרינטוס ב-1939.

גיאולוגים מעריכים עוצמה של התפרצות געשית בין השאר על פי כמות החומר שפולט הר הגעש וגובה הענן שנוצר מעל מקום ההתפרצות. על פי הממצאים שנאספו באזור תירה נקבע כי ההתפרצות היתה בעוצמה של 6.0 בסולם המקובל למדידת התפוצצויות וולקניות, Volcanic Explosivity Index( V.E.I). הסקאלה של סולם זה נעה מ-0 עד ,8 ועלייה של מספר אחד מייצגת עלייה של פי עשרה בעוצמת הפיצוץ. גם ההתפרצות בקרקטואה היתה בעוצמה של .6.0 קרקטואה פלט סלעים ואפר לגובה של יותר מ-32 ק”מ ואת קולות ההתפרצות אפשר היה לשמוע במרחק של אלפי קילומטרים.

למרות עוצמת ההתפרצות הוולקנית בתירה, התיארוך החדש שלה על ידי החוקרים הדנים הוביל למסקנה שאין קשר ברור בינה ובין שקיעת התרבות המינואית. ממצא נוסף, שהחליש עוד יותר את התיאוריה, היה גילויו של בית בסגנון מינואי מעל שכבת האפר. ממצא זה הצביע על הישרדות תרבותית חלקית.

אולם לצד הממצאים האלה, החלו להתגלות ממצאים שלפיהם שרידי ההתפרצות התפזרו בשטח גדול מכפי שחשבו. על פי מפות מדעיות ששורטטו בשנות ה-60 וה-,70 אפר מהר הגעש התפזר ברובו במים המקיפים את האי תירה ואיים האחרים בים האגאי. אולם ב-1990 התגלה כי האפר הגיע גם למזרח הים התיכון – מאנטוליה ועד מצרים. החוקרים מצאו אפר מהר הגעש גם בקרקעית הים השחור ובדלתה של הנילוס.

ד”ר פיטר קוניהולם, מומחה לתיארוך באמצעות טבעות עצים מאוניברסיטת קורנל, גילה שעצים עתיקים, שנמצאו בתל קבורה באנטוליה, גדלו במשך כמה שנים, סמוך לזמן ההתפרצות, במהירות הגדולה פי שלושה מהרגיל – ככל הנראה משום שההתפרצות הוולקנית בתירה הפכה את הקיצים לקרירים וגשומים באופן בלתי רגיל. “החריגה שמצאנו היתה הגדולה ביותר ב-9,000 השנים האחרונות”, אמר ד”ר קוניהולם.

ד”ר מקוי נתקל לפני שנתיים בממצאים נוספים המעידים על כך שהתפזרות האפר מתירה היתה נרחבת יותר מכפי שסברו החוקרים. בסיור באנאפי, אי הנמצא במרחק של כ-32 ק”מ ממזרח לתירה, הוא גילה שבעת סלילת כבישים חדשים נחשפו במקום שכבות של אפר בעובי של שלושה מטרים, כמות גדולה מהמצופה. בנוסף, עמיתיו היוונים של מקוי הראו לו דגימות אפר שהתגלו בקרקעית הים ביוון גופא, ממצא המצביע על כך שכמות האפר שהגיעה מערבה היתה גדולה משחשבו.

מקוי הוסיף את העדויות החדשות לממצאים הישנים וערך חישוב חדש של עוצמת ההתפוצצות הוולקנית בתירה. לטענתו, עוצמת ההתפוצצות היא 7.0 בסולם ,V.E.I ולא .6.0 ב-10,000 השנים האחרונות רק הר געש אחר התפרץ בעוצמה רבה כל כך – הר הגעש טמבורה באינדונזיה, בשנת .1816 התפרצות זו יצרה ענן אפר באטמוספירה העלית, שהחזיר את קרני השמש וגרם לשנה שלא היתה בה עונת קיץ. הקור גרם להרס הקציר, ומצוקת הרעב הורגשה באירופה, ברוסיה ואפילו בארה”ב.

ד”ר ויליאם ריאן, גיאולוג מאוניברסיטת קולומביה, סבור שהרס היבולים באנטוליה גרם למלך החיתי מורסיליס לפלוש לסוריה ולבבל כדי להשתלט על מלאי החיטה שלהן. היחלשותה של בבל גרמה להתמוטטות בני חסותה, אנשי תרבות החיקסוס, השליטים הזרים של מצרים שקיימו קשרי מסחר עם המינואים. השושלת החדשה במצרים, טוען ריאן, לא רחשה חיבה לבעלי הברית של החיקסוס. כרתים המינואית, שגם כך היתה במשבר בשל נזקי ההתפרצות הוולקנית, ספגה מהלומה כלכלית קשה שממנה לא התאוששה עוד.

אתר הידען היה באותה תקופה חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ