ארבעת האסטרונאוטים שיטוסו בכיוון אחד למאדים מסכנים את נפשם בכפם, משום שהם עלולים למות בתוך 68 ימים. כך עולה מאחד התסריטים בסימולציה שערכו חוקרים מ-MIT.* יזם הפרויקט בתגובה: ההערכות שלהם לא קשורות למציאות
עד כמה סבירה האפשרות להנחית בני אדם על מאדים והאם מארס וואן, הארגון המציע להתחיל בהקמת המושבה על מאדים באמצעות שיגור ארבעה בני אדם לכיוון אחד, תצא לדרך בשנת 2025 כמתוכנן?
ארבעת האסטרונאוטים שיטוסו בכיוון אחד למאדים מסכנים את נפשם בכפם, משום שהם עלולים למות בתוך 68 ימים. כך עולה מאחד התסריטים בסימולציה שערכו חוקרים מ-MIT. המחקר שכותרתו “הערכה עצמאית של ההיתכנות הטכנית של משימת מארס וואן” הוצגה בקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי שהתקיים לפני מספר שבועות בטורנטו, קנדה.
המחקר חושף כי התפיסה הטכנולוגית של מארס וואן נופלת בכמה נקודות חשובות: שיעור החמצן עלול לזנק לרמות בלתי בטוחות. שימוש במשאבים מקומיים אינו מוכח והטכנולוגיה הדרושה לו יקרה מאוד. החוקרים, סידני דו, סמואל צ’ריינר, אנדרו אוונס ואוליבר דה וויק – כולם מ-MIT מסבירים כי מהחישובים שערכו עולה כי המשאבים הראשונים יאזלו לאחר 68 ימים מיום הנחיתה, בהנחה שלא תהיה יכולת ייצור מקומיטת, או שזו תהיה לא מספקת.
“באמצע 2012 הודיעה תוכנת מארס וואן, כי היא מתכננת לבנת את ההתיישבות הראשונה על פני השטח של מאדים. בעקבות סדרה של משימות מקדימות לפיתוח הטכנולוגיות החשובות, יטוסו ארבעת חברי הצוות הראשונים אל המאדים וינחתו על פניו.
צוות נוסף של ארבעה אנשים יישלח למאדים בכל הזדמנות שיגור כדי לתמוך ולהרחיב את המושבה המאדימאית. בעוד לתוכנית הזו יש קהל מעריצים הולך וגדל, מעט מאוד פורסם בספרות הטכנית אודות הארכיטקטורה של המשימה.”
“מכיוון שחברת מארס וואן מייצגת דרך שונה מהגישות השמרניות לטיסות מאוישות, יש המון אי ודאויות בתכנון המשימה. הקמת משימה על מאדים תסתמך על ניצול המשאבים בשטח (ISRU) in-situ resource utilization ומערכת תמיכת החיים הדרושה לכך היא יותר חדשנית מאלו המתקמדמות ביותר הקיימות. יתרה מכך, לוגיסטיקת האספקה והכנת חלקי החילוף תשחק תפקיד חשוב במושבה המוצעת, והשפעת נדבר על התושבים עדיין לא הוערכה (בתוך המאמר מפרטים החוקרים כי יכולת השרידות של התחנה תהיה תלויה בידע וביכולת של האסטרונאוטים להחליף חלקים פגומים – כלומר בפשטות המערכת).”
“לאור זאת, פיתחו החוקרים כלי לניתוח מושבה על מאדים המשולבת עם סימולציה של סביבת החיים ביחד עם מודל לניהל המשאבים בשטח וניתוח חלקי החילוף. מודל לוגיסטי זה ישמש לחיזוי מספר המשגרים הדרוש ויספק הערכה ראשונית לעלות התוכנית. החוקרים השתמשו בכלים אלה כדי לבצע הערכה עצמאית של ההיתכנות הטכנית של ארכיטקטורת משימת מארס וואן.
זמינות משאבים
“סימולציה ראשונה של קו הבסיס של סביבת החיים של מארס וואן מעידה על כך שללא ניצול משאבים מקומיים, ימותו אנשי הצוות הראשונים בתוך 68 ימים. זאת בשל מחסור בחמצן ולחץ אוויר חלקי בתוך סביבת המגורים.” כותבים החוקרים.
“גם אם הם ישתמשו בצמחים כדי לחדש את מלאי החמצן מחקר המשך חושף כי ישנם גם תוצאות לוואי מסוכנות ולא אינטואיטיביות שעלולות להיגרם מעודף חמצן שצמחים עלולים ליצור, דבר שיגדיל את ריכוז החמצן , דבר שעלול לגרום למערכות בקרת הלחץ לשחרר אוויר. מכוון שהמערכת לא מסוגלת לפנות גז ספציפי, שיעורו של החמצן ישאר זהה לאחר הפחתת הלחץ ולחץ האוויר הכללי יפחת. יש להוסיף מחמקן למערכת כדי להביא את החמצן לריכוז המתאים. אחרי מחזורים רבים של שחרור אוויר והחדרת חנקן, יאזל מכל החנקן ביום ה-66 של המשימה. גם ללא צרות אלה, המזון מהווה אף הוא בעיה – ואם לא ייצור מהר מזון מקומי, יאזל המלאי בתוך קצת למעלה מ-100 ימים.”
עלות: 4.5 מיליארד דולרים
“ההערכה שלנו חשפה מספר תובנות אודות ההחלטות הארכיטקטוניות באשר להקמת מושבה על פני השטח של מאדים. אם גידולים חקלאיים ישמשו כמקור המזון היחיד, הם ייצרו רמות חמצן בלתי בטוחות עבור סביבת המגורים. יתרה מכך, מערכת ניצול המשאבים המקומיים תהווה 8% מהמסה של המשאבים המיוצרים במהלך שנתיים. משמעות הדבר היא שמערכת הייצור המקומית תיזדקק לטכנולוגיות לייצור חנקן, חמצן ומים לפני השטח של מאדים תהיה פשוטה יחסית. ניתוח חלקי החילוף חושף כי חלקי החילוף יהוו מהר מאוד את המסה השלטת במשימות האספקה ככל שהמושבה תגדל: לאחר 130 חודשים על פני השטח של מאדים, יהוו חלקי החילוף 62% מהמסה שתועבר מכדור הארץ אל פני השטח של מאדים. ניתוח הלוגיסטיקה חושף כי בתסריט הטוב ביותר, אספקה לתמיכה בצוות הראשון תדרוש את הקיבולת של כ-15 משגרי פאלקון כבדים, דבר הכרוך בעלות של 4.5 מיליארד דולרים, ומספרים אלה יגדול עם שיגור אנשי צוות נוספים. חשוב להעיר גם כי מספרים אלה נגזרו רק כאשר מתחשבים בכך שמשימות שיגור מערכות תמיכת החיים והייצור המקומי ביחד עם חלקי חילוף יעלו הרבה יותר בפועל, ויש עדיין צורך בחקרים נוספים כדי לחשב את עלויות הפיתוח והתפעול, כמו גם השילוב עם רכיבים אחרים של המשימה, כגון מערכות תקשורת ואנרגיה.
שיפור יכולת הייצור המקומי של מערכות תמיכת חיים והיכולת לייצור מקומי של חלקי חילוף יוכלו להפחית את עלות ארכיטקטורת הקמת מושבה על מאדים.
בתגובה על חישוב זה אמר לאנדרופ כי לא ידרש קו אספקה קבוע למאדים, וניתן יהיה להסתפק ב-13 שיגורים, בעלות של 125 מיליון דולר לשיגור או 1.625 מיליארד דולר לכל הפרויקט.
תגובת יזם פרויקט מארס וואן: ההערכות מתבססות על טכנולוגיות שונות מאלו שייעשה בהם שימוש במבצע
“המחקר מתבסס על הטכנולוגיות הזמינות כיום בתחנת החלל הבינלאומית” אומר באס לנדרופ, יזם פרויקט מארס וואן בראיון לאתר יוניברס טודיי. “ולכן התוצאה שלהם היא משימה שונה לחלוטין ממארס וואן. לפיכך אין לניתוח שלהם כל קשר למשימה שלנו.”
המשימה יצרה ויכוח בציבור אודות שיגור בני אדם למסע בלא הבטחה להחזירם, אך אלפי מועמדים התחרו על הסיכוי לעשות זאת. לאחר שתי הפחתות, הרשימה הנוכחית עומדת על 700 בני אדם הממתינים לראיונות, ואין עדיין תאריך לסינון הבא.
עוד בנושא באתר הידען:
16 תגובות
לשלוח אנשים למאדים הוא פשע בלתי נסלח בכל קנה מידה. מעבר להיבט של 4 תמהונים עם כרטיס בכוון אחד. שברור כי הם ימותו אם לא אחרי 68 ימים, הם לא ימותו מזיקנה.
הפשע הוא זיהום ביולוגי של המאדים, שלא יאפשר בעתיד כל מחקר מדעי. לא ברור לי מדוע אין אפשרות לשלוח רובוטים חכמים שיבצעו את כל המשימות המדעיות הדרושות. לא סתם לא נמצא כל סממן ביולוגי לא על המאדים ולא על כל כוכב בסביבה הקרובה. גם הסיכוי למצוא ישות ביולוגית בגלקסיה שלנו קטן. הסיבה פשוטה. המורכבות של יישות ביולוגת כה גדולה שכוללת: א. התפוצצות סופר נובה. ב. התכנסות של מסה בדמות שמש ומסביבה כוכבים עם הרכב מדוייק של יחס חומרים של חמצן, חנקן, פחמן, כלור, נתרן, מים, וכל השאר. ג. כדור מאסה שיפגע בכדור הארץ ויזיזו בכ-37 מעלות, על מנת ליצור עונות השנה. ד. שיהיה לו ירח לייצוב זוית הסיבוב. ה. שיסתובב במהירות הנכונה. ו. שיהיה ממוקם בקצה הגלקסיה כדי שלא יופרע ע”י פגיעה ממאסות המתרוצצות בסביבה. ועוד מליון סיבות.
אז שיקומו אנשים שפויים ויעצרו את הפשע הזה.
מישהו ניסה ליצור רובוט שייצר כיפה גדולה המווסתת גזים ורובט אחר שישטול ויגדל עצים בתוכה על כדור הארץ? נראה לי שצריך לנסות את זה כאן לפני שמטיסים לשם.
לא ברור לי כיצד 4 אנשים יכולים לשרוד שם לבד. מה יקרה אם אחד מהם יחלה בשפעת? יתקרר? יצטרך טיפול שיניים או יפצע ויזדקק לניתוח? הרי כל אחד מהם אמור למלא פונקציה חשובה כמו: הנדסה, ביולוגיה, רפואה, ניהול. אם אכן מהם חולה ואין מספיק תרופות, כלי אבחון, סביבת טיפול או ידע ניתוחי מתאים, הוא ימות מהר, ואז האחרים יצטרכו להסתדר בלעדיו. אם מי שחלה זה הרופא, אז השאר בבעיה.
מדפסות תלת מימדיות יכולות לעשות דברים נפלאים בהינתן חומר גלם ותוכנה. כשהחומר גלם מוגבל התוכנה צריכה להיות המוצר המוגמר משלב ראשוני, מה שלא קורה במציאות. אז זה רובוט נחמד ופתרון טוב עבור ספרי מד”ב, אבל כשהיא מתקלקלת או לא מפיקה את החומר עם התכונות המתאימות, אי אפשר לקרוא לאיש שירות.
בשורה התחתונה, נראה לי שצריך להתחיל להאריץ את מאדים ע”י רובוטים עם שליטה מכדור הארץ ולאחר הקמת תשתיות ראויות ובדוקות ככל האפשר, להטיס לשם בני אדם, וגם אז צריכים להיות יותר מארבעה מתאבדים לשם כך.
נקודה נוספת שהועלתה כאן היא בעיה ניהולית מדינית. אם אחד מהם היכה מישהו אחר, מי יעניש אותו? הרי אין שיטור, אין כלא והכל מתבסס על כך שכולם רוצים את טובת כולם, כמו קומונה לכל דבר. העניין הוא ששום קומונה לא מחזיקה מעמד. אנשים רוצים לנכוס מוצרים ולהגביר את איכות חייהם גם על חשבון אחרים.
חישבו על מצב בו כמות האוכל מוגבלת ואחד מאנשי הצוות הוא בעל תיאבון בריא. האם זה צודק שהוא יאכל יותר מאחרים? האם הגישה שבה כל אחד מקבל כמה שהוא צריך ונותן כמה שהוא יכול -שלא הצליחה בשום מדינה קומוניסטית ובשום קיבוץ- תעבוד על מאדים משום ש..מה? כי הם יודעים שהם יצאו למשימת התאבדות? זה יוציא מהם את הטוב וירצו להתאמץ יותר למען אחרים על חשבון עצמם? קשה לי להניח.
אם אנשים היו רובוטים בלבד שממלאים פונקציות, כמו נמלים, זה יכול היה להצליח. אבל אנשים רבים, נעלבים, פוגעים ושיתוף הפעולה שאמור להיות בעייתי גם עבור מספר כה מצומצם של אנשים שאמורים להסתדר ביחד, יפגע בשלב מוקדם.
הנקודה שמבקום להגיד ליזמים חברה תפסיקו עם השטויות שלכם, כרגע זה לא אפשרי בכלל , דנים בענין הזה בכובד ראש מופלג…..
וזה לא אפשרי ולו בגלל הסיבות הבאות:
אין היום שום טיל המסוגל להרים מטען במשקל שכזה לעבר המאדים וזו משימה שמבחינה כספית נדרש לה משאבים של איזו מעצמה במשך 15 שנים ולא של איזה יזם פרטי
ישנן בעיות בריאות מאד משמעותיות שהתגלו בשנים האחרונות בעקבות שהייה בחוסר משקל לפרקי זמן ארוכים
( ומדובר על טיסה בזמן של שנה וחצי לפחות) הבעיות התגלו ועדיין לא יודעים איך לפתור אותן.
ישנן בעיות פסיכולוגיות ומשפטיות שלא נתנות לפתרון עדיין ( וכדוגמא אני אציין שברגע שהחברה הללו ממריאים לעבר המאדים , מורא החוק אינו קיים עליהם יותר לעולם…. ותחשבו מה המשמעות)
כנראה שלא מספיק ברור איזה הישג אדיר יהיה אם בני אדם יחיו על המאדים אפילו 67 יום! איזה כבוד להיות אחד מאותם בני האדם! להיות אחד מארבעת האנשים הראשונים שידרכו על אדמת כוכב לכת אחר, להגשים חלום אנושי שקיים מיום שהבינו שהנקודות המנצנצות בשמים הם עולמות אחרים. אני לא חושבת שהאנשים האלה “תמימים” אלא גיבורים, אני לא צופה בעיות פסיכולוגיות אצל הרובינזונים המתנדבים האלה, ואני מאחלת להם הצלחה במשימה החשובה הזאת.
יש במאמר לא מעט שגיאות כתיב, וגם כאלו שצריך להשקיע מספר רגעים בניסיון להבין למה התכוון המשורר. חבל.
אילו רק היינו מפנים את המשאבים העצומים האלה לשיפור ותחזוקה של הכדור שלנו…
ההתייבשות במאדים ללא ספק תתבצע אבל יש לדאוג למספר נקודות לפני
יצירת שדה מגנטי שידחה את הקרינה הטעונה מהמשמש
התוכנית צריכה להיות
שליחת רובוטים (בעוד 20 שנים הרובוטים יהיו מאוד מתקדמים ויוכלו לבצע המון משימות שהיום נראות בלתי אפשריות)
שליחת כור גרעיני קטן שיוכל לייצר אנרגיה
הרובוטים יתחילו במלכאת הבניה (יצטרכו לבנות מבנה עם תיקרת זכוכית ענקית שתעמוד בלחצים ותשמש מעין חממה
הרובוטים יגדלו גידולים חקלאים ינטעו עצים (שייצרו חמצן )
10-20 שנים אחרי נחיתת הרובוטים יהיה אפשר לשלוח אנשים שיוכלו לחיות שם
כל משחושב שאפשר לשלוח אנשים ושהם יתחילו להקים את המושבה חיי בעולם לא סביר
בלי שדה מגנטי ובלי מבנה גדול עם אטמוספירה זהה לזו שבכדור הארץ אני חושש שהחברה האלה פשוט צודקים
כל תשומת הלב מופנית כעת לבעיות הטכניות. זה טבעי. ואולם בהמשך יצוצו גם בעיותחברתיות, משפטיות ופסיכולוגיות שונות שגם עליהן יש לתת את הדעת. למשל, סוגיית הבעלות על הרכוש במאדים, סוגיית המבנה החברתי-כלכלי בחברת המאדים וכו’ וכו’.
אם בעיות אלו לא ינותחו ויוסדרו מראש, הרי ש(כמעט בטוח) שתתפתח שם חברה טוטאליטארית מדכאת שרוב חבריה יהיו עבדים ממש לשלטון מיעוט דקטטורי מדכא מנצל ואכזרי.
יעברו אלפי שנים (אם בכלל !!) עד שהחברה המאדימית תתפתח לחברה משוכללת,דוגמת החברה הארצית. ויתכן אף שחברה כזאת תשמיד עצמה מסיבות חברתיות-פוליטיות בדומה למה שקרה למשל לעמים הקדומים בדרום-מרכז אמריקה (האינקה והמיה).
אם יפתרו הבעיות הקיומיות על המאדים ויתאפשרו שם חיים אוטונומיים, אזי גם המשטר החברתי-משפטי-כלכלי שם יהיה אוטונומי ובלתי כפוף לחברת האדם בכדור הארץ. עד כדי כך שהם יוכלו למשל לפתח נשק השמדה המונית ולהפעילו כנגד כדה”א במטרה לכבוש אותו ולנכסו לרשותם.
עוד לפני שהם יתקיפו את כדה”א הם ילחמו זה בזה , ה”וותיקים” נגד ה”חדשים”, “משתכני ההרים” נגד “שוכני העמקים” וכו’ וכו’. והחמור מכל, הם יוכלו למנוע מאנשי כדה”א לשוב ולנחות על המאדים.
בקיצור…יהיה שמח.
או שהם שמים נפשם בכפם, או שהם מסכנים את חייהם. מה שבטוח, הם לא “מסכנים את נפשם בכפם”, אלא אם כן כפות הידיים שלהם מסוכנות לנפשותיהם באיזושהי דרך.
מלבד זאת, תודה על הכתבה ובהצלחה למתיישבים במאדים. מי יתן ותשרדו יותר מ68 ימים.
כל טוב
לפי החישוב שלי יצא 69 ימים לא מבין מאיפה התוצאה המופרכת 68
גם כך,הם טסים לכוון אחד בלא אמצעים מספקים לקיום עתידי.כל הפרויקט הוא ניצול רע של אנשים תמימים!
מה הבעיות? יקחו מדפסת תלת מימדית וידפיסו חלקי חילוף, אוכל, חמצן, וגם אנשים חדשים כשמישהוא ימות. (וגם ידפיסו מדפסת תלת ממד חדשה רגע לפני שזו תתקלקל).
אבל ברצינות – עניין הקרינה בדרך למאדים הוא בעייתי. על המאדים עצמו גם יש בעיית קרינה רצינית. כור גרעיני אף אחד לא רוצה לשגר לחלל בגלל סיכון של תקלה בשיגור (אולי בעתיד הרחוק כור היתוך). ניסוי של קיום במערכת סגורה באריזונה נכשל והאנשים היו מתים אם אי אפשר היה להכניס אוכל וחמצן (המערכת האקולוגית התמוטטה ורוב הצמחים והחיות מתו).
כל דבר שרוצים לעשות בחלל ועל פלנטות אחרות חייבים לנסות קודם על כדור הארץ, למשל לחזור על הניסוי באריזונה עד להצלחה. או לנסות להפיק חמצן מסלעים דומים לקרקע המאדים. לנסות לגדל צמחים בדימוי של תנאי מאדים – סלע דומה כימית, אויר בהרכב כמו של מאדים דחוס וחלונות אטומים ל-UV וקרניים קוסמיות – ולראות שמיוצר מספיק חמצן לקיום הצמחים בלילה ותפוקה של אוכל אנושי.
יש גם בעיות שאי אפשר לנסות כלל, כמו גרויטציה נמוכה של כ-שליש g שתגרום בעיות פיזיולוגיות לאנשים.
מה שכן ניתן לפתור די בקלות זה הפרדת חמצן מדו תחמוצת הפחמן. לטענת נאסא אם יגדלו מספיק צמחים לאכילה, תיווצר כמות גדולה מדי של חמצן. אז כל מכשיר לחולה אמפיזמה מפריד חמצן בעזרת חומר שסופח גזים סלקטיבית בלחצים שונים ומשאבה חשמלית. אבל לא ברור לי אם יש מספיק גז אחר – כמו ארגון או חנקן – זמין באטמוספרה של מאדים כי חמצן טהור מסוכן מדי באזור המחיה (זוכרים את שלשת האסטרונאוטים של נאסא שמתו בניסוי בתא של חמצן טהור? הניסוי היה על הקרקע, לא בחלל).
לסיכום: אנשים יגיעו למאדים ויקימו ישובי קבע שיוכלו להתקיים עצמאית. לדעתי קיום תלוי במשלוחים מכאן בעוד 50 שנה וקיום עצמאי בעוד 150 שנה. נראה.
הביקורת משונה שלא לומר מטופשת.
האתגר לגדל מזון מספיק קשה, לטעון שהצמחים ייצרו עודף חמצן ושאין דרך להפטר ממנו? בערך כמו לחזות שמכשירים לבישים כמו גוגל-גלאס יכשלו כי אנשים יסרבו להוריד אותם כדי להסתפר.
הערכת העלות של אספקה כנראה מתעלמת מכך שעצם כמות השיגורים תוריד את העלות, שכבר נמוכה יותר בפאלקון מאשר בכל משגר מערבי אחר.
שטויות,טכנית ניתן בעזרת כור גרעיני קטן לספק אנרגיה שתפיק חמצן מהאטמוספירה והצמחים ובעלי החיים יגדלו במבנה נפרד. אבל פסיכולוגית לא בטוח שכולם ישרדו עם הידיעה שהם לעולם לא יחזרו.