ישי צימרמן וחתנו רונן אצילי הם הזוכים בתחרות “טכנוראש 2014”. המתקן שלהם, שהונע בכוחה של מברגה, עלה לגובה במהירות וזיכה אותם במקום הראשון ובפרס של 10,000 שקלים.
ישי צימרמן וחתנו רונן אצילי הם הזוכים בתחרות “טכנוראש 2014″. המתקן שלהם, שהונע בכוחה של מברגה, עלה לגובה במהירות וזיכה אותם במקום הראשון ובפרס של 10,000 שקלים.
מתחרי ה”טכנוראש” נדרשו השנה לבנות מתקן שיטפס לגובה של 25 מטרים על גבי חבל כמעט אנכי, ולאחר מכן יגלוש מגובה זה תוך הרמת “מעלית חלל” התלויה בקצה השני של החבל. על המתחרים נאסר להשתמש במקור אנרגיה הכולל בעירה או להבה פתוחה כלשהי.
זו הפעם השלישית שצימרמן משתתף בתחרות, והפעם השנייה שאצילי משתתף בה. “הנכדה שלי גלשה באינטרנט ופתאום ראתה פרסום על התחרות,” סיפר צימרמן בן השמונים, מנהל המסגריה בקיבוץ עין חרוד, “ובהכירה אותי ואת הרוח הספורטיבית שלי היא הציעה לי להשתתף.”
“את הרעיון של מנוע-מבוסס-מברגה לקחנו מהעולם של ייצור צינור פלסטיק באמצעות משיכה, כשהחומר יוצא מהאקסטרודר. במילים פשוטות יותר, זה רעיון שבא מעולם הפלסטיקה שבו אני עובד.”
ומה תעשו עם הכסף? “נממן את הוצאות התחרות הנוכחית, ובמה שנשאר נממן את ההוצאות על התחרות בשנה הבאה.”
התחרות מתקיימת לזכרו של ניב-יה דורבן ז”ל, בוגר הטכניון וסטודנט מצטיין, וממומנת על ידי ד”ר רוברט שילמן (“ד”ר בוב” בפי כל), שהשתלם בטכניון.
המהנדס יורי ארטסוטאנוב, מפתח רעיון “מעלית החלל”, היה אורח הכבוד ואחד השופטים בתחרות. את הרעיון, שפיתח בעקבות המדען קונסטנטין ציאולקובסקי, הוא פרסם בסוף שנות החמישים. לתחרות ה”טכנוראש” הוא הגיע במימון בעזרת משרד דיקן הסטודנטים ומכון אשר לחקר החלל והקרן שייסדו בני משפחת נורמן והלן אשר משיקגו. זהו ביקורו הראשון בישראל. “התחרות היתה מהנה ומשעשעת מאוד,” הוא אמר.
4 תגובות
קראתי על מעלית חלל ב
http://en.wikipedia.org/wiki/Space_elevator
אין כיום חומר שמאפשר יישום כבל למעלית כזו שלא יקרוס. החוקרים משערים שננו צינוריות פחמן עשויים לספק חומר עתידי כזה. המעלית חייבת להיות ממוקמת מעל הקוטב בדיוק, כי אחרת הכבל יסתובב סביב כדור הארץ בליפוף וייקרע.
בנימין. ראשית לכל תודה לך. ההמשך איננו התרסה נגדך כי תשובותיך תקינות, אלא משום שיש לי תחושה שאין סיבות מספיק טובות נגד הרעיון והסיבה העיקרית היא ירוקים ובטיחות. גם בנושאת מטוסים/צוללת לא ניתן לתחזק את הכור ישירות אלא ממוחשב. הטכנולוגיה כיום מאפשרת.שנית להעלות עופרת לחלל אפשרי, מעלים תחנת חלל.
שמעתי גם שאם יוצרים 2 דפנות וממלאים במים נוצר מיגון אנטי קרינה טוב – אינני בטוח שאפשרי. אלא
שאם חושבים במגבלות הטכנולוגיה הפרימיטיבית שלנו, מה עדיף לסחוב תחנת דלק למסע לחלל, ליסוע למאדים עם מעט דלק בכוח ההתמדה, ותנועת הקליע הנזרק מכדור הארץ, או לקחת כור גרעיני עם ליבה בגודל תפוח שתזין אותו 13 שנים. לי נראה שהגורם העיקרי למניעת הפצת טכנולוגיה כזו הוא החשש מזיהום האטמוספירה, אבל נראה לי גם שאין בעיה לייצר כור שלא יהיה פעיל אלא בחלל.
ליוסי
יש יותר משיטה אפשרית אחת להשתמש בכור גרעיני להנעה רקטית.
אלא שצריך לזכור שברגע שהכור יתחיל לעבוד אי אפשר יהיה
לתחזק ולתקן אותו בגלל הקרינה (מגיני קרינה של כורים
על כדור הארץ עשויים עופרת ומשקלם בהתאם ולכן אינם
מעשיים בחלל, לפחות כל עוד לא נמצאה שיטה חסכונית
יותר להעלות מטענים לחלל).
בכל מקרה, מדובר בטכניקה חלוצית שפיתוחה יקר וכנראה
שמשום כך אינה קוסמת למפתחים.
האם כבל שאורכו 40000 ק”מ ועוביו מטרים עד עשרות מטרים יכול לשאת את משקלו ולהיות יציב?
אינטואיטיבית זה נשמע לא סביר, ואשמח אם מישהו יבאר במאמר, כי היו כאן כבר לא מעט, איך זה אפשרי.
אם הכבל הוא כמו בניין, אז היחס גובה לעומת שטח חתך, נשמע שהכבל יתכופף ממשקלו ויישבר או יתמוטט.
אבל היות ועוסקים בזה בלי סוף כנראה שיש משהו.
בנוסף מדוע אוסרים הנעה גרעינית לגמרי בחלל? אני לא מתכוון לדלק גרעיני אלא לכור גרעיני.
זה הדבר הקרוב ביותר ללקחת את הדלק איתך לדרך, אלא שבמקום מיכלית אפשר לקחת תפוח וזה יספיק ל 13 שנה. ברור לי שיש טעמי בטיחות, אך נראה שעם הגיון פשוט אפשר לפתח כור שעובד רק בחלל, ושמפיק את האנרגיה הדרושה להנעה רקטית. שהרי מדובר בחימום, ובשימור תנע. ייתכן שאני טועה ואי אפשר לייצר הנעה רקטית מכור גרעיני
http://en.wikipedia.org/wiki/Nuclear_thermal_rocket