זוהי התמונה החדה ביותר שצולמה אי פעם של הגלעין של גלקסיה אחרת
תצלום חדש של טלסקופ החלל האבל חושף את החור השחור המרכזי שמסתו כ-100 מיליו מסות שמש בגלקסיה הספיראלית M31 הידועה גם כגלקסית אנדרומדה. מדובר בגלקסיה היחידה פרט לשביל החלב הנראית לעין הבלתי מזוינת והענקית השניה בנוסף לשביל החלב בקבוצת הגלקסיות המקומית.
זוהי התמונה החדה ביותר שצולמה אי פעם של הגלעין של גלקסיה אחרת.
אופק האירועים, האיזור הקרוב המקיף את החור השחור שממנו אור לא יכול להמלט, קט מכדי להראות, אך הוא נמצא במרכזו של צביר קומפקטי של כוכבים כחולים במרכז התמונה. הצביר הקומפקטי הזה מורכב מכוכבים כפולים המוקפים בידי הגלעי הכפול של M31, שהתגלה בידי טלסקופ החלל האבל ב-1992.
הגלעין הכפול הוא למעשה טבעת אליפטית של כוכבים אדומים זקנים המקיפים את החור השחור אך במרחק גדול יותר מאשר הכוכבים הכחולים. כאשר הכוכבים נמצאים בנקודה המרוחקת של מסלולם הם נעים לאט, כמו מכוניות בפקק תנועה. הדבר גורם לאשליה של גלעין שני.
הכוכבים הכחולים מקיפים את החור השחור הם בני לא יותר מ-200 מיליון שנה, ולפיכך הם היו חייבים להיווצר בקרבת החור השחור בהתפרצות של יצירת כוכבים. כוכבים כחולים מאסיביים הם קצרי חיים כך שאין להם מספיק זמן להגר לאיזור החור השחור אם היו נוצרים במקום אחר.
האסטרונומים מנסים להבין כיצד כוכבים צעירים למראה נוצרו כל כך קרוב בשדה המשיכה של החור השחור וכיצד הם שרדו בסביבה הקיצונית הזו.
העובדה כי הכוכבים הצעירים קרובים כל כך לחור השחור המרכזי גם בשביל החלב שלנו מציעה כי הדבר עשוי להיות בגדר תופעה נפוצה בגלקסיות ספירליות.
טוד לואר (Lauer) מהמצפה האופטי הלאומי בטוסון אריזונה שילב ת התמונה של איזור הלגעין באמצעות צילומים בכחול ובאור אולטרה סגול באמצעות הערוץ ברזולוציה גבוהה של מצלמת הסקרים המתקדמת של האבל. בכל פעם הוא הזיז את הטלסקופ מעט כדי לשנות את הדרך שבה המצלמה דוגמת את האיזור. באמצעות שילוב התמונות הוא הצליח לייצר מראה חד במיוחד של גלעין הגלקסיה.
לואר הציג את ממצאיו במפגש האגודה האסטרונומית האמריקנית באוסטין טקסס.
התמונה הגדולה של אנדרומדה, אליה צורפה התמונה החדשה של הגלעין, היא מ-2001 והיא צולמה בטלסקופ 0.9 מטרים באוניברסיטת אלסקה באנקורג’.
להודעה של החוקרים
7 תגובות
זה לא כזה קל לעבור שניית אור אחת רק לצאת מכדור הארץ זה כבר לא קל צריך להשקיע הרבה משאבים זמן כוח רק כדיי להגיע לירח ..אבל אפשר לקחת משאבים מכוכבים אחרים ופשוט להתקדם כל הזמן (בתקווה שיש את כל המשאבים)
חשוב מאוד לדעת כמה כוכבי לכת דמויי ארץ יש במרחקים “נכונים” מהשמשות שלהם. הרבה יותר מאשר כמה טיפות מים יש על הירח. אם יצליחו גם לגלות פסי כלורפיל באנליזות הספקטרליות של אותם כוכבי לכת, החגיגה תהייה מושלמת. וכך גם התמריץ לפתח דרכי הנעה משופרות.
מדע מתקדם רק כאשר כל מדען עוסק במה שהוא מבין בו הכי טוב, אי אפשר לכוון מדע כי אז יש חשש להפסד רעיונות שעשויים לקדם את האנושות.
או.קיי. מעולה. מידע מאד חשוב. תורם המון. אולי שיתחילו להפנות משאבים לחקר מערכת השמש?? אנחנו אפילו לא יודעים אם יש מים במקום קטן ושולי שנמצא שניית אור מאיתנו!! אני אומר שנתחיל למרכז משאבים ונרחיב את רדיוס החיפוש ככל שתתקדם הטכנולוגיה!! תחשבו על מה היינו יכולים להשיג אם כל המשאבים היו מופנים לירח ולמאדים.. דוגמא קטנה – אמנם סטטיסטיקות של כמה כוכבים יש ביקום (כאשר טווח הטעות הוא בין 1% ל 100,000,000%) מעניין מאד, אך אם המוחות שעבדו קשה על המחקר המדוייק הזה היו מתפנים לעבוד על משהו קרוב יותר ומוחשי יותר הם היו מוצאים דברים שידברו הרבה יותר למקבלי ההחלטות של חלוקות תקציבים. אם תשיגו טיפה אחת של מים מהירח תקבלו תקציב בלתי מוגבל כדי להשיג טיפה גם ממאדים.
יום טוב..
תיקון קל:
כתבת:”מדובר בגלקסיה היחידה פרט לשביל החלב הנראית לעין הבלתי מזוינת והענקית השניה בנוסף לשביל החלב בקבוצת הגלקסיות המקומית.”
ובכן, ישנן עוד גלקסיות, בקבוצה המקומית, שניתן לראותן בעין. לדוגמא: הגלקסיות המכונות “ענני מגלן” (לא ניתנות לצפיה מישראל כיוון שהן דרומיות מידי).
אם היית מציין שמדובר “בגלקסיה הספירלית היחידה…” – המשפט היה נכון.
הכוכבים הזקנים יצרו את אלו הצעירים רק כדי שלא ישתעממו. הם גם קראו לתוכנית השטנית הזו כוכב נולד.
מה שהצעירים לא מבינים זה שרק אחד שורד עד לגמר וכל השאר נבלעים בחור השחור עוד לפני שהספיקו להתבגר.