מתקרבים אל הירח

לאחר ההכרזה הרשמית על עלייתה של SpaceIL לישורת הסופית בתחרות Google Lunar Xprize מספר אחד מהמייסדים, כפיר דמארי לאתר הידען על כמה מהאתגרים ההנדסיים * במסגרת שבוע החלל תציג העמותה את מסעה של החללית הישראלית לירח במשקפי מציאות מדומה

המסע הארוך עומד להגיע לסופו, אומר בראיון לאתר הידען, כפיר דמארי, אחד ממייסדי עמותת SpaceIL בראיון לאתר הידען לרגל ההכרזה על הכללתה של SpaceIL בין חמש הקבוצות שאושרו לשלב הסופי של תחרות Google Lunar XPRIZE.

“זה מסע ארוך הרבה יותר ממה שדמיינו במקור אבל הוא מתכנס לקראת סיום. לפני שנה הכרזנו על רכישת שיגור שיוכל לקחת אותנו לירח והיינו הקבוצה הראשונה שהצליחה לעשות את זה. התחלנו למעלה משלושים קבוצות ולאט לאט נשרו בדרך קבוצות שהבינו שהמסע הזה קשה ולא פשוט. גם מארגני התחרות הבינו את זה. כשרכשנו את השיגור, היו איתנו בדרך לרכישת שיגור עוד 16 קבוצות אבל ההחלטה של מארגני התחרות שכל מי שלא קונה שיגור עד סוף 2016 יוצא מהתחרות גרמה לכך שרק חמש קבוצות אושרו: קבוצה אמריקאית אחת, קבוצה בינלאומית, קבוצה הודית וקבוצה יפנית כאשר רכב השטח שפיתחו היפנים יטוס על גבי החללית של ההודים, אם כי ייתכן שיהיה להם גם רכב משלהם.”

איזו תחרות זו אם לא כולם משגרים באותו המועד?

“תאריכי השיגור אינם מסונכרנים. כל קבוצה הולכת לשגר הכי מהר שהיא יכולה (בהתאם ליכולות של ספקית השיגור א.ב.). והקבוצה שתנצח הראשונה שתצליח לנחות נחיתה רכה על גבי הירח ולבצע את המשימה שכוללת צילום, וידאו וסטילס ודרישות נוספות כגון תזוזה של 500 מטר על אדמת הירח וחזרה על אותן משימות באתר החדש. הקבוצה הראשונה שתצליח לעשות את כל הדברים הללו, היא זו שתזכה בתחרות.

הרכב הקופץ
בתשובה לשאלה איך הגיעה SpaceIL למחשבה מחוץ לקופסה, כך שבמקום לבנות רכב שטח, החללית עצמה תקפץ אומר דמארי: “זה קרה ממש כשהתחלנו, בנובמבר 2010. היינו הקבוצה האחרונה שנרשמה לתחרות. ראינו שקבוצות אחרות התחילו שלוש שנים לפנינו והבנו שצריך לעשות אחרת. הסתבר לנו שבשלוש השנים הללו הם עבדו על בניית שינוע לפני הירח עוד לפני שחשבו איך להגיע לשם. חשבנו איך לעשות זאת בלי לבנות רכב. קראנו את התנאים והיה כתוב שם שמותר גם לטוס את 500 המטרים ולאו דווקא לנסוע על הקרקע. מארגני התחרות אישרו לנו זאת, וכך חסכנו לפחות שנתיים של מו”פ ומיליוני דולרים.

כיצד יתבצע השיגור?
אנו נחלוק שיגור של SPACEX עם לוויין אחר. הלוויין השותף שלנו ישוחרר במסלול סביב כדור הארץ. גם החללית שלנו תשוחרר, אם כי בגובה רב יותר, אך למעלה מ-90% מהדרך נצטרך לעשות בכוחם של מנועי החללית.
“זה לא בדיוק שיגור משני (או טרמפיסטים, כפי שמכונים ננו לווינים המשוגרים לחלל במשגרים שלא מילאו את כל הקיבולת שלהם א.ב) כי בכל זאת החללית שוקלת חצי טון.
החללית תצטרך לחצות את המרחק לירח – 340 אלף קילומטר ולבצע תמרון מדוקדק שיגרום לו להיקלע לכוח המשיכה של הירח ואז לנחות, זה האתגר. החללית תגיע לירח במהירות של למעלה מ- 7,200 קמ”ש ונצטרך להוריד אותה למהירות אפס ולבצע בקרת נחיתה אוטומטית. לא תהיה שליטה מכדור הארץ בשלב הזה. זה עדיין לוקח סדר גודל של שלוש שניות הלוך ושוב, ולכן החללית תקבל פקודת נחיתה ותדע לבצע את הנחיתה בעצמה. אנו עושים כמה שיותר בדיקות כדי לוודא שהרגע הזה יעבור בהצלחה.

“אחרי שנבצע משימה ראשונית וחלק מהמשימה המדעית (של מכון ויצמן ואוניברסיטת תל אביב, ראו בהמשך), ולאחר שנוודא שאף רגל לא נתקעו בקרקע, נגדיל את עוצמת הבערה, והחללית תעלה בתנועה בליסטית, תתאזן ותנחת שוב.”
האם תוכלו לבחור את איזור הנחיתה?
“אנחנו קובעים את האיזור הכללי שבו אנחנו נותנים הוראה לחללית לנחות בפעם הראשונה והשניה. איזור בו הקרקע מישורית ויש בו כמה שפחות אבנים בגדלים בינוניים (כי גדולים ניתן לראות מרחוק וקטנים פחות מפריעים א.ב.), ממפים איזורים כאלה אבל את הנקודה המדוייקת החללית תצטרך לקבוע בכוחות עצמה.”

איך מתקדם הפרויקט מבחינת מימון?
“הפרויקט כולו עולה כ-70 מיליון דולר ומתוך זה גייסנו למעלה מחמישים מיליון. לאחרונה פרסמנו שסמי סגול תרם סכום משמעותי והצטרף למוריס קהאן שלדון אדלסון לין שוסטרמן ועוד הרבה מאוד תרומות גדולות וקטנות, מתנדבים מאות אנשים שתורמים ומתנדבים בהרבה דרכים ועוזרים לחלום הזה להפוך למציאות.”

ומה עם החינוך שהוא מרכיב חשוב ב-SpaceIL?
“פגשנו כבר למעלה מרבע מיליון תלמידים עובדים קשה להגיע כמעט לכולם. בשבוע החלל שייתקיים שבוע הבא הולכים לחשוף בפעם הראשונה חווית VR – לשבת ולחוות את הדרך לירח שתעבור החללית. אנו ועובדים גם ברמה החינוכית וגם ברמה השיווקית בשיתוף עם משרד החינוך וגופים לייצר תוכנית שתועבר בתקופת הנחיתה בכל בתי הספר בארץ. ”

איך מתבצע שיתוף הפעולה עם התעשייה הישראלית?
“השותפים העיקריים שלנו הם התעשייה האווירית משרד המדע וסוכנות החלל לתעשיה האווירית יש חלק משמעותי, גם משום שהחללית נבנית בתוך מפעל חלל בתעשייה האווירית ובנוסף, מהנדסים רבים בעלי ידע ייחודי מסייעים לנו במשימה. בלי התעשיה האווירית לא באמת ניתן היה לבנות חללית בארץ. מהתעשיה בכלל אנחנו מקבלים תמיכה מהרבה גופים, כמון גם מההאקדמיה ובתוך כך מכון ויצמן ואוניברסיטת תל אביב שיקיימו ניסוי מדעי.”