מנורת קסמים לתיקון גנים / מרגרט נוקס

שיטה לעריכת דנ”א המבוססת על “זיכרונות” חיידקיים יכולה לחולל מהפכה ברפואה. אך יש המודאגים מכך שהשיטה עלולה לצאת משליטה

עידן ההנדסה הגנטית החל בשנות ה-70 כשפול ברג חיבר דנ”א מנגיף חיידקי לנגיף של קוף, והרברט ו’ בוייר וסטנלי נ’ כהן יצרו יצורים שהגנים שהוחדרו לגנום שלהם נשארו פעילים במשך דורות. בשלהי שנות ה-70 ייצרה ג’ננטק, החברה של בוייר, אינסולין לחולי סוכרת שהפיקה מחיידק E.coli מהונדס שהכיל גן סינתטי מאדם. באותה עת החלו מדענים בארה”ב להשתמש בעכברים טרנסגניים כדי לחקור מחלות.

הניצחונות האלה שינו את פני הרפואה. אך היו להן שתי מגבלות עיקריות: הכלים שעמדו לרשות המדענים היו לא מדויקים ולא מתאימים לקנה מידה גדול. בשנות ה-90 התגברו החוקרים על אי הדיוק, כשתכננו אנזימים שיכלו לחתוך מקומות מוגדרים בדנ”א: שיפור עצום לעומת הכנסת דנ”א לתאים באקראי, בתקווה שיתקבלו מוטציות רצויות. אך עדיין היה עליהם “לתפור” אנזים חדש לכל יעד רצוי של רצף דנ”א, תהליך אִטי הדורש דקדקנות רבה.

ואז, לפני שנתיים, ב-2013, דיווחה קבוצה קטנה של חוקרים העובדים במעבדות של עמנואל שרפֶּנטייה באוניברסיטת אומאו בשוודיה, ושל ג’ניפר דוּדְנָה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, על גילוי מנגנון גנטי בתאים המאפשר למדענים לערוך גנומים בקלות ובמהירות חסרת תקדים. מיד אחר כך הראו צוותי מדענים באוניברסיטת הרווארד ובמכון לטכנולוגיה של מסצ’וסטס (MIT) שבשיטה זו אפשר ליצור שינויים רבים בגנום התא בו-בזמן ובדיוק רב.
ההתקדמות כבר האיצה את תעשיית השינויים הגנטיים בדרכים שקרוב לוודאי יהיו להן השפעות עמוקות ומועילות בתחומי הגנטיקה והרפואה. מדענים יכולים להנדס עכשיו חיות מעבדה טרנסגניות כרצונם בתוך שבועות ולחסוך כשנת עבודה. חוקרים משתמשים בשיטה למצוא מרפא למחלות שונות כמו HIV, אלצהיימר וסכיזופרניה. ואולם, השיטה הֵקֵלה והוזילה כל כך את ביצוע השינויים הגנטיים עד שכמה מומחי אתיקה צופים תוצאות שליליות אפשריות.
השיטה הזאת קרויה “קריספר” (CRISPR – clustered regularly interspaced short palindromic repeats), על שם רצפי דנ”א שמורים, המאפשרים לחיידקים לזכור נגיפים שתקפו אותם. מדענים חוקרים את הרצפים המוזרים אלה מאז שגילו אותם חוקרים יפנים בשלהי שנות ה-80. ואולם, היכולת הטמונה ברצפי קריספר לשמש כלי לעריכת גנים התבררה רק כשהצוותים של דוּדְנָה ושרפנטייה הבינו איך להשתמש בְּחלבון המשמש כאנזים, הקרוי Cas9.

כוח הרנ”א
דוּדְנָה ושרפנטייה נפגשו ב-2013 בכנס מדעי בסאן חואן שבפוארטו ריקו. היה להן הרבה מן המשותף: שתיהן עמדו בראש קבוצות מחקר שחקרו כיצד חיידקים מתגוננים מפני נגיפים. שתיהן ביצעו מחקרים שהוכיחו שחיידק מזהה נגיפים התוקפים שוב בעזרת “זיכרונות” שהשאיר הפולש בעבר בדנ”א החיידקי.
זמן קצר לאחר פגישתן החליטו דוּדְנָה ושרפנטייה לאחד כוחות. מעבדתה של שרפנטייה באומאו ליקטה רמזים שחיידקים מסוג סטרפטוקוקוס משתמשים באנזים יחיד, Cas9, כמין חרב שבעזרתה הם מקצצים נגיפים שפרצו את דופן התא שלהם. המעבדה של דוּדְנָה בברקלי לקחה לעצמה את התפקיד להבין את דרך פעולתו של Cas9.
בצירוף מקרים מוזר, כמו אלו העומדים בבסיס תגליות מדעיות רבות, התברר ששני חוקרים, קרישטוף חילינסקי בקבוצתה של שרפנטייה ומרטין יִינק, אז במעבדה של דוּדְנָה, גדלו בילדותם בערים שכנות ודיברו באותו ניב פולני. “הם התחילו לדבר זה עם זה בסקייפ, נוצרה ביניהם ‘כימיה’ והם התחילו לשתף זה את זה בנתונים ולהעלות רעיונות לניסויים,” אמרה דוּדְנָה. “משם המיזם נסק.”
מדענים בשתי המעבדות הבינו ש-Cas9 יכול לשמש בעריכת הגנום, סוג של הנדסה גנטית שמשתמשת באנזימים כבמספרי חיתוך מולקולריים. האנזימים, הקרויים נוקלאזות, שוברים את הדנ”א הדו-גדילי באתרים מסוימים, והתא, שמתקן את מקום השבר, משלב לעתים חומר גנטי חדש שהמדען ממקם בגרעין. כשדוּדְנָה ושרפנטייה החלו לשתף פעולה השיטה הזמינה המקובלת ביותר לנטרול או לשנוי גן הייתה להתאים לכל מקרה ומקרה את האנזים שיוכל למצוא ולחתוך את רצף המטרה בדנ”א. במילים אחרות, המדענים היו צריכים לתפור לכל שינוי גנטי אנזים חדש שיכוּון לרצף הדנ”א הרצוי.

דוּדְנָה ושרפנטייה הבינו שCas9-, האנזים שחיידק הסטרפטוקוקוס משתמש בו להגנה חיסונית, משתמש ברנ”א כבמורה דרך שמוביל אותו למטרה בדנ”א. בחפשו את המטרה, התצמיד Cas9-רנ”א מנתר לאורך הדנ”א, לכאורה באקראי, עד שהוא מוצא מטרה מבטיחה. התברר שניתור הוא הדרך שבה האנזים Cas9 מחפש אחר אותו רצף קצר של דנ”א. האנזים Cas9 נצמד לרצף הזה, פותח את הסליל הכפול ובודק אם הגדילים שבו מתאימים לרנ”א המדריך. רק כשהדנ”א מתאים לרנ”א המדריך, Cas9 יחתוך אותו. אם אפשר לרתום מערכת זו המנווטת בידי רנ”א, החוקרים לא יצטרכו ליצור בכל פעם אנזים חדש כדי להגיע לכל מטרה בגנום. העריכה תהיה פשוטה יותר, זולה יותר ויעילה יותר.

לאחר חודשים של מחקר משותף על Cas9, הייתה לצוות הטרנס-אטלנטי פריצת דרך. דוּדְנָה זוכרת את הרגע בבהירות: יינק, אז כבר פוסט-דוקטורנט, הריץ ניסויים ב-Cas9 במעבדה, הצופה על התיאטרון היווני שעל מדרון של גבעה מיוערת בקצה הקמפוס של ברקלי. יום אחד, הוא בא למשרדה של דוּדְנָה כדי לדון בתוצאות והם שוחחו על משהו שעלה בשיתוף הפעולה עם חילינסקי: בטבע, Cas9 בחיידק סטרפטוקוקוס, משתמש לא ברנ”א-מדריך אחד, אלא בשניים כדי להתכוונן לנקודה הנכונה בסליל הכפול של הדנ”א של הפולש. מה יקרה אם הם יחברו את שני המדריכים באופן מלאכותי למדריך אֶחד בלי לפגוע ביעילותם? הצורך לשנות רצף אחד במקום שניים יאיץ את מלאכת ההנדסה הגנטית במידה רבה ביותר. קל בהרבה לבנות רנ”א-מדריך מאשר לבנות את המתווכים בקישורם של האנזימים התפורים בהתאמה, כבשיטה הישנה, על תרשימי הקידוד המורכבים שלהם.
“זה היה אחד מאותם רגעים שבהם מעיינים בנתונים ופתאום נדלקת נורה,” אומרת דוּדְנָה. “הבנו שאנו יכולים לבנות את מולקולות הרנ”א האלה כמדריך יחיד. אנזים יחיד ומדריך יחיד יהיו כלי רב עוצמה. הרגשתי צמרמורות לאורך עמוד השדרה שלי, ‘אלוהים אדירים, רוצי למעבדה, אל תלכי.’ אם זה יעבוד…'”
וזה פעל, עם השלכות שדודנה, עם כל התלהבותה, אפילו לא יכלה לדמיין. כשפרסמו דוּדְנָה ושרפנטייה את תוצאות מחקרן על קריספר-Cas9 ב-17 באוגוסט 2012, מדענים בתחום זיהו מיד את הפוטנציאל הגלום בתוצאות המחקר והחל מרוץ עולמי לבחון את היישומים.
המרוץ למִסחור
ב-2013 כבר התאימו החוקרים את מערכת הקריספר-Cas9 לעבודה בתאי צמחים ובבעלי חיים הרבה יותר מורכבים מחיידקים, ואף הרהרו ביישומים בִּדיוניים כמו להחזיר לחיים את האדם הניאנדרטלי ואת הממותות הצמריות. צוות בראשותו של הגנטיקאי ג’ורג’ צ’רץ’ באוניברסיטת הרווארד השתמש בקריספר-Cas9 כדי לשנות גנים בתאי אדם ופתח עולם שלם חדש של אפשרויות ריפוי.
לא במפתיע, כסף החל לזרום לעבודות בקריספר-Cas9. לפני קצת יותר משנה התחברו דוּדְנָה, צ’רץ’, פנג ז’נג ועוד חוקרים לצורך השקת החברה Editas Medicine עם הון סיכון של 48 מיליון דולר במטרה לפתח תרופות מסוג חדש המבוססות על קריספר. (החברה עדיין לא פרסמה באיזו מחלה תתמקד תחילה.) באפריל 2014 הושקה CRISPR Therapeutics לצורך אותה מטרה בהשקעה של 25 מיליון דולר. טיפולים שיפותחו על ידי חברות כאלה עדיין רחוקים מאוד. אבל חברות המספקות מוצרי מחקר למעבדות כבר שולחות ללקוחות בכל רחבי העולם קריספר-מוכן-להזרקה, ועכברים, חולדות וארנבים שעברו שינוי בשיטה זו.
ביום מהביל בקיץ 2014 ביקרתי בחברת SAGE Labs בסנט לואיס, החברה הראשונה שרכשה את הזכויות לשיטת קריספר של דוּדְנָה לצורך הנדסה גנטית של מכרסמים, כך שיכולתי לראות במו עיני איך השיטה פועלת. סייג’ מספקת סחורה לכ-20 חברות-על לתרופות, לאוניברסיטאות רבות ולמכונים ביוטכנולוגיים. (בספטמבר 2014 נקנתה סייג’ ב-48 מיליון דולר על ידי Horizon Discovery Group, חברה ביוטכנולוגית שהוקמה בקיימברידג’ שבאנגליה וייצרה כבר אז קריספר משלה.) בסייג’, הממוקמת בכמה בנייני משרדים נמוכים באזור תעשייתי, מדענים מקבלים הזמנות מקוונות. לדוגמה, הזמנה מסקרמנטו שבקליפורניה של 20 חולדות שבהן הגן Pink1 פגוע, לצורך חקר מחלת פרקינסון. באגף חדש ששוֹויו שני מיליון דולרים, שוכנות חולדות כאלה לצד חולדות אחרות שעברו שינוי גנטי באמצעות קריספר. הכלובים נקיים למשעי, מווּסתים מבחינת טמפרטורה ומאוכלסים בחולדות מן הרצפה עד התקרה. כדי לבצע הזמנה נדרש רק לבחור את 20 החולדות המתאימות, לארוז אותן בעדינות בקופסאות ולשלוח אותן בטיסה לקליפורניה. אותו תהליך נכון גם לחולדות המשמשות למחקרים במגוון מחלות מסכיזופרניה ועד שליטה בכאב.
אבל אם ללקוח כלשהו דרושים חולדה או עכבר שאינם במְצַאי, התהליך שונה. ללקוח של סייג’ המעוניין לחקור את הקשר שבין פרקינסון לגן חשוד חדש, או אפילו למוטציה מסוימת בגן, יש כמה אפשרויות. המדענים בסייג’ יכולים להשתמש בקריספר כדי לשתק את הגן, ליצור מוטציה, או להחליף את הגן ולהכניס במקומו גן של אדם. מחלות רבות מפרקינסון וסיסטיק פיברוזיס ועד איידס מושפעות מגרסאות גנטיות שונות. בשיטה הישנה נדרשת בדרך כלל שנה כדי ליצור בחיות את כל המגוון המורכב של מוטציות עוקבות הדרושות כדי לחקור מחלות כאלה. שלא כמו שיטות העריכה שקדמו לו, קריספר מאפשר לחוקרים ליצור בתא שינויים גנטיים רבים בו-בזמן ובמהירות ולהפחית את הזמן הדרוש לייצר בעל חיים מהונדס לכדי שבועות.

העובדים בסייג’ מתחילים את התהליך בהכנת דנ”א מותאם לצורך מסוים כשהם נעזרים בעֶרכה כימית וברנ”א שמתאים לדנ”א. בצלחת פטרי הם מערבבים את הרנ”א עם Cas9 ואלו מתחברים לתצמיד כימי בעל סגולות של עורך-גנים: כלי הקריספר. במשך כשבוע הם בודקים את פעולת הקריספר בתאים של בעלי חיים. לצורך כך הם משתמשים בכעין סורק שולחני שמעביר זרמים חשמליים המאפשרים לקריספר לחדור לתאים. קריספר מתחיל לעבוד, חותך את הדנ”א ויוצר תוספות או חסרים קטנים. מכיוון שקריספר אינו יעיל במאה אחוז, הוא עושה חתכים ויוצר מוטציות בחלק מן התאים אבל לא בכולם. כדי לבדוק את יעילות ביצועיו של קריספר, המדענים אוספים את הדנ”א מן התאים, מצרפים למאגר אחד ומשעתקים את האזור שסביב אתר המוטציה האמורה. לאחר עיבוד ובדיקת הדנ”א הם בוחנים את התוצאות בצג מחשב. הדנ”א שעבר מוטציה נראה כפס עמום, וככל שקריספר חותך יותר דנ”א, הפס נהיה זוהר יותר.

אחר כך עובר התהליך לאגף בעלי החיים, שם המדענים משתמשים בקריספר לייצר במהירות עוברים שעברו שינוי גנטי וליצור מכרסמים שעברו מוטציה. אני עקבתי אחר הביולוג אנדרו בראון כשהפעיל את הקסם של קריספר. חמוש בכפפות ובגדים מנייר כחול: חלוק, ערדליים ומצנפת תפוחה, הוא רכן מעל מיקרוסקופ ניתוחים ושאב בפיפטת זכוכית ביצית מופרית של חולדה. משם העביר את הביצית למיקרוסקופ גדול יותר בעל זרועות רובוטיות, שִחרר אותה לתוך טיפת נוזל שעל זכוכית נושא והתיישב על שרפרף. בידו הימנית הוא הפעיל מוט היגוי שהזיז מחט זכוכית חלולה אל מול דופן התא.
מבעד לעדשת המיקרוסקופ, שני הגרעינים, אחד של כל הורה, נראים כמו מכתשים קטנים על פני הירח. בראון התעסק עם התא עד שאחד הגרעינים הגיע קרוב לקצה במחט. הוא לחץ על כפתור עכבר-המחשב והמחט הזליפה טיפה זעירה של נוזל שמכיל קריספר דרך קרום התא. הגרעין התנפח כמו פריחה של פרח בתנועה מהירה. עם קצת מזל בראון יצר תא שעבר מוטציה. שלושת הטכנאים של סייג’ חוזרים על תהליך זה 300 פעם ביום, ארבעה ימים בשבוע.

כשבראון סיים להזריק לביצית המופרית של החולדה, הוא שאב אותה בפיפטה והעביר אותה לצלחת פטרי שאוכסנה באינקובטור בטמפרטורת הגוף. בסופו של דבר הוא הזריק את העובר המהונדס, ועוד 30 עד 40 אחרים, לחולדה ששימשה אם פונדקאית. אחרי 20 יום תמליט החולדה 5-20 ולדות וכשהגורים יהיו בני עשרה ימים, המדענים בסייג’ יקחו דגימות רקמה לבדוק מי מהם נושא גן מהונדס.
“זה החלק המסעיר,” אומר בראון. “ייתכן שרק אחד מתוך 20 נושא את השינוי, והוא קרוי בפינו החיה המייסדת. כשמגיעים לשלב הזה כולם חוגגים.” כשמתבוננים במדענים של סייג’ מכינים רנ”א או מזריקים לעוברים מתרשמים שהתהליך נעשה בקלי קלות. בתהליכים כאלה מקבלים בעלי חיים מהונדסים בהנדסה גנטית במעבדות רבות. מנכ”ל סייג’, דייוויד סמולר, מכנה זאת עריכת גנים ל”המונים.”
הבטחה הטומנת בחוּבָּה אולי מעט סכנה
בעוד קריספר שועט קדימה לעבר שימוש מסחרי, מדענים ויזמים ממציאים יישומים חדשים לשיטה, שכמה מהם גובלים ביוהרה. יהיה אפשר לתקן את החריגות הכרומוזומלית הקשורה בתסמונת דאון בשלב מוקדם בהיריון, או להחזיר את הרגישות לקוטלי עשבים לעשבים עמידים, או להחזיר לחיים בעלי חיים שנכחדו. לא פלא שהרעיון מפחיד כמה אנשים. פרשנים מבוהלים הזהירו שבמרוץ שלנו לבער את יתושי המלריה, לרפא את מחלת הנטינגטון או לתכנן תינוקות טובים, אנחנו יכולים ליצור גנים חדשים מזיקים בסגנון “פארק היורה”.

חִשבו למשל על הרעיון של שימוש בקריספר לביעור יתושי המלריה. עניין אחד הוא להשמיד את טפיל המלריה, אבל עניין אחר לגמרי הוא להשמיד את הנושא אותו, אומר טוד קְוִויקן, מנתח אבטחה של נשק ביולוגי במרכז הבין-לאומי ללמדנות על שם וודרו וילסון. לדבריו, אם המטרה היא להדביר מלריה, מחלה שמדביקה 200 מיליון איש בשנה וקוטלת 600,000, עלינו להיות זהירים ולא ליצור עשר בעיות אחרות. “עלינו לשאול, ‘האם אנו באמת רוצים לעשות זאת?’ ואם התשובה היא ‘כן’, איזו מערכת הולמת יש לנו, איזה סוג של אמצעי ביטחון?”

לזכותם של המדענים ייאמר שהם מתקדמים במהירות להבנת הסכנות המעשיות שצפויות בשיטת קריספר ולפיתוח תגובות מתאימות. ביולי 2014 כשפרסם צוות מהרווארד מאמר על חיסול יתושים בעזרת קריספר, המדענים קראו לדיון ציבורי והחלו להציע פתרונות טכנולוגיים ורגולטוריים לבקרת גנים מהונדסים שיֵצאו מכלל שליטה. “קריספר מתפשט במהירות כה יוצאת דופן,” אומרת ג’נטין לנשוף, ביואתיקאית בקבוצת המחקר. “אנשים רבים לא שמעו על זה אבל רבים כבר משתמשים בזה. זוהי דינמיקה חדשה.” במסגרת היוזמה לחדשנות גנומית בברקלי, הקימה דוּדְנָה קבוצה שמטרתה לדון בהשלכות המוסריות של היישומים של קריספר.
קשה לראות איך חרדות אתיות יוכלו לדכא את ההתלהבות מקריספר. ביוני 2014, לדוגמה, חוקרים ב-MIT דיווחו על ריפוי עכברים מבוגרים מטירוזינמיה, הפרעת כבד נדירה שנגרמת בשל מוטציה באחד האנזימים, באמצעות הזרקה של קריספר היישר דרך הזנב. באמצעות שלושה גדילים של רנ”א-מדריך עם Cas9 והרצף הנכון של דנ”א לגן שעבר מוטציה, הם הצליחו להחדיר את הגן הנכון לאחד מתוך 250 תאים בכבדי העכברים. חודש לאחר הטיפול שגשגו תאי הכבד הבריאים ובסופו של דבר החליפו שליש מתאי הכבד הפגועים. היה די בכך כדי להתגבר על המחלה. באוגוסט דיווחו קמל חלילי, וירולוג באוניברסיטת טמפל וצוותו שהצליחו לסלק את נגיף ה-HIV שגורם לאיידס בכמה שורות תאים מאדם.
לחלילי, שמקדיש את כל מאמציו לחקר האיידס עוד מן הימים החשוכים של שנות ה-80, קריספר הוא לא פחות ממהפכני. על אף ההתקדמות העצומה בטיפול באיידס, כל התרופות שבהן משתמשים היום רק שולטות בנגיף ואינן משמידות אותו. אבל באמצעות קריספר, הצוות של חלילי מסלק לגמרי את עותק ה-HIV מגנום התאים והופך תאים מודבקים לבריאים. לדברי חלילי, קריספר יכול גם להגן על תא שאינו מודבק. חיסון באמצעות שילוב של רצף מן הנגיף התוקף, הוא אותו מנגנון ממש כמו שדוּדְנָה וצוותה ראו בחיידקים הפרימיטיביים. אפשר לקרוא לזה חיסון גנטי. “אם הייתם שואלים אותי לפני שנתיים ‘האם אני יכול לסלק במדויק את נגיף ה-HIV מתא של אדם?’ הייתי עונה שזו משימה בלתי אפשרית. עכשיו עשינו זאת,” אומר חלילי, “זה המרפא האולטימטיבי.”

בקיצור

• מדענים ידעו כיצד לשנות את הגנומים של יצורים חיים כבר בשנות ה-70, אך הכלים שעמדו לרשותם היו לא מדויקים ולא מתאימים לקנה מידה גדול. משום כך, ניסויים רבים היו קשים ויקרים מדי.עכשיו, שיטה חדשה הקרויה קריספר יכולה לחולל מהפכה בעריכת הגנום. שיטה זו, המבוססת על מערכת ההגנה החיסונית של חיידקים, מהירה, זולה וקלה בהרבה מן השיטות הישנות.
  חוקרים כבר עובדים על טיפולים מבוססי-קריספר במחלות ובכללן HIV וסכיזופרניה. אך היות שקריספר מאפשר ביצוע שינויים בגנום של יצורים חיים בקלות רבה כל כך, חוקרי אתיקה חוששים מהשלכות שליליות.

על המחברת
מרגרט נוקס (Knox) היא כותבת עצמאית ועורכת בבולדר, קולורדו.

• יסודות
  כיצד עובד קריספר
  חיידקים משתמשים בנשק הקרוי קריספר לקיצוץ נגיפים פולשים. מדענים יכולים להשתמש בתהליך כדי לקצוץ רצפי דנ”א שהם מבקשים לשנות. שלא כמו שיטות קודמות לעריכת גנומים, בשיטת קריספר משתמשים באנזים יחיד, Cas9, לכל מטרות החיתוכים. כל מה שצריכים החוקרים לעשות הוא ליצור מולקולה של רנ”א-מדריך שתנווט את האנזים למטרה. קל יותר לאין שיעור לסנתז רנ”א כזה מאשר לסנתז אנזימים.
• יוצרים רנ”א-מדריך הכולל חלק שמתאים לרצף הדנ”א הרצוי.
• מחברים את הרנ”א-מדריך לאנזים החותך כל מטרה, Cas9, וכך יוצרים את הכלי קריספר.
  מחדירים את קריספר לתא המטרה. הרנ”א-מדריך מוצא את הדנ”א המתאים בגנום.
• האנזים Cas9 חותך את שני גדילי הדנ”א כך שהגן יהיה מנוטרל או שבמקומו יוכנס מקטע של דנ”א מהונדס והגן ישתנה.
• עוד בנושא
  RNA-Programmed Genome Editing in Human cells. Martin Jinek et al. in eLife, Article No. 00471; January 29, 2013.
  Cas9 as Versatile Tool for Engineering Biology. Prashant Mali et al. in Nature methods, Vol. 10, pages 957-963; October 2013.
  Cas9 Targeting and the CRISPR Revolution. Rodolphe Barrangou in Science, Vol. 344, pages 707-708; May 16, 2014.
  מהפכת הרנ”א. כריסטין גורמן ודינה פיין מרון, סיינטיפיק אמריקן ישראל, אוגוסט-ספטמבר 2014 ; http://www.sciam.co.il/archives/8113
  Post to Twitter

הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל