מה אמורים אלה שעבדו על פיתוח נחתת השביט פילאה להרגיש עכשיו כשעמיתם עומד בפני “שינה נצחית” לאחר שניתנה החלטה לוותר על הנסיונות ליצור עימו קשר?
כתבה מוניקה גריידי, פרופסור למדעים פלנטריים וחלל, האוניברסיטה הפתוחה (בבריטניה)
איך נפרדים מעמית מוערך איתו עבדת בשיתוף פעולה הדוק במשך כמעט שני עשורים? אולי מארגנים מסיבת פרידה, אוספים כסף למתנה משותפת או אולי רק זר פרחים? אם העמית עובר למשרה חדשה ומלהיבה, הפרישה שלו עליזה ואולי מהולה בקנאה וכן חרטה. אבל מה אמורים אלה שעבדו על פיתוח נחתת השביט פילאה להרגיש עכשיו כשעמיתם עומד בפני “שינה נצחית” לאחר שניתנה החלטה לוותר על הנסיונות ליצור עימו קשר?
החללית רוזטה שיחררה את פילאה לנחיתה על השביט 67P צ’וריומוב גרסימנקו ב-12 בנובמבר 2014. למרות שהנחיתה לא הלכה בדיוק לפי התכנית, פילאה היתה עדיין מסוגלת לפעול במשך כמעט 70 שעות לפני שהסוללות העיקריות שלה נגמרו, ולהגשים כמעט את כל המטרות המדעיות. הנחיתה המביכה מנעה מהפנלים הסולאריים של פילאה להטעין את הסולולות מחדש. המדענים קיוו כי כאשר יתקרב השביט אל השמש, העליה ברמות האור יוכלו להעיר את הנחתת, וזה אכן קרה: ב-13 ביוני 2015, קיבלה רוזטה אות מפילאה, המציין כי הסוללות התמלאו וכי הנחתת היתה מוכנה לעידן חדש של מחקר.
למרבה הצער, על מנת שפילאה תפעל ביעילות, יש צורך שהיא תהיה בקשר יציב עם רוזטה. וזה לא קרה, אולי בגלל שהמשדר של פילאה נפגם בנחיתה. התאפשרה רק תקשורת לסירוגין וגם זו חדלה לאחר שרוזטה נאלצה להתרחק מ-67P כשזה שהתקרב אל השמש. זאת משום שכמות האבק הגדולה הזורמת מגרעין השביט היוותה סכנה לרוזטה. תארו לעצמכם שאתם מנווטים במכונית דרך סופת שלגים חזקה ללא דרך לנקות את השמשה הקדמית, כך היתה השפעת האבק. החללית נאלצה לסגת למרחק בטוח של כ-300 ק”מ מפני השטח, מרחק גדול מדי מכדי לקלוט את האותות מפילאה.
הייתה הזדמנות נוספת לקיים תקשורת בין שתי החלליות כאשר השביט הגיע לנקודה הקרובה ביותר לשמש במסלולו ולאחר מכן החל להתרחק ופעילותו ירדה. רוזטה כבר הייתה בטווח קליטת אותות מפליאה, אך למרבה הצער לא נשמע ציוץ. מאז ינואר נמצאת רוזטה במרחק האזנה, ועדיין לא התקבל שום אות.
צלויה, קבורה או קפואה?
איננו יודעים בוודאות מדוע פילאה לא הייתה מסוגלת לשדר. ייתכן שנגרם נזק למשדר, אולי האנטנות נעקרו ממקומן והצביעו לכיוון הנגדי, או שכמויות עצומות של אבק שנפלטו מגלעין השביט כיסו את הפאנלים הסולאריים ומנעו מהם להיטען שוב. יתכן שחלק מהאבק מצא את דרכו אל תוך המנגנון הפנימי של הנחתת, ותקע מרכיב חיוני. או הקרח שמתחת לנחתת עבר המראה – מעבר ישירות ממוצק לגז בלי שלב נוזלי, דבר שגרם לה ליפול.
אפשרויות נוספות הן שצוק הקרח שהצל על פילאה קרס וקבר אותה, או שקרינת השמש החזקה שרפה את הרכיבים האלקטרוניים. למרבה הצער לא ניתן לפתור את בעית התקשורת ולכן לא משנה מה גרם לדממת האלחוט. הדבר מאכזב, כי לא תהיה עוד הזדמנות לקבלת מידע נוסף מן הנחתת – אבל כל כך הרבה מידע הוחזר בימים הראשונים, עד כי מדעני פילאה יהיו עסוקים במשך זמן רב בניתוח הממצאים.
אבל אסור לוותר. במהלך ששת החודשים הבאים, רוזטה תחוג במסלול קרוב יותר לשביט ובאוגוסט היא תהיה בעמדה בה תוכל לצפות ישירות בפילאה. אם זה יקרה, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להסיק מדוע נותקה התקשורת. זה גם יעזור לנו לפרש את הנתונים שתועדו על ידי המכשירים, וכן נוכל לראות את הנוף שבו שוכנת פילאה.
המדענים ינסו לצפות בפילאה כל עוד רוזטה עצמה עדיין במסלול. בספטמבר היא תנחת נחיתה מבוקרת על השביט, וזה יהיה סוף מפואר למשימה מיוחדת במינה.
