עוד הוכחה להתחממות: עונת הקרח באיזור הארקטי התקצרה ב-24 ימים לעומת 1950

חוקרים מקנדה שבחנו צילומי לוויין של סוכנות החלל האירופית ונתוני תחנות מדידה קרקעיות גילו כי האגמים בצפון אלסקה מתחילים לקפוא 6 ימים מאוחר יותר ומפשירים 18 יום מוקדם יותר ב-2011 לעומת 1950

אגמים באיזור הארקטי קופאים מאוחר יתר ומפשירים מוקדם יותר, ויוצרים בכך עונת חורף קצרה יותר מאשר בשנת 1950. כך עולה ממחקר של אוניברסיטת ווטרלו בקנדה.

המחקר, במימון סוכנות החלל האירופית (ESA ) אשר פורסם בכתב העת cryosphere גם מגלה כי שינויי האקלים משפיע באופן דרמטי על עובי הקרח המכסה את האגמים בתקופה הקרה ביותר בעונה ב2011 הקרח הארקטי אגם היה דק בממוצע ב-38 סנטימטרים לעומת שנת ההתייחסות.

“גילינו כי עובי הקרח ירד מאוד בתגובה להתחממות האקלים באזור”, אמרה המחברת הראשית של המאמר כריסטינה סורטו, דוקטורנטית של פרופ’ קלוד דוגה במחלקה לגיאוגרפיה וניהול סביבתי באוניברסיטת ווטרלו. . “כשראינו את המספרים בפועל היינו המומים עד כמה דרמטי השינוי.”

החוקרים בחנו למעלה מ-400 אגמים בחוף הצפוני של אלסקה, והצליחו לראשונה לתעד את סדר הגודל של השתנות אגם קרח באזור במשך תקופה כה ארוכה .

” לפני תחילת הניתוח שלנו, ציפינו מצפים למצוא ירידה בעובי קרח המכסה את האגם וכמות הקרח על קרקעית האגמים בהתבסס על רשומות הטמפרטורה והמשקעים בחמשת העשורים האחרונים מהתחנות המטאורולוגיות באיזור, אמרה סורדו. אבל בסופו של הניתוח, כשבחנו את המגמות היינו המומים כשגילינו כי הירידה הדרמטית בכמות הקרח התרחשה ב-20 השנים האחרונות.”

אנשי צוות המחקר השתמשו בהדמיות מכ”ם מלווינים של סוכנות החלל האירופית וקבעו כי 62% מהאגמים באזור קפאו עד לקרקעיתם בשנת 1992. בשנת 2011, רק 26% מהאגמים קפאו עד תחתיתו של האגם . בסך הכל, חלה ירידה 22 אחוזים במה שהחוקרים מכנים ” קרח מקורקע ” 1992-2011 .

החוקרים הצליחו להבחין בהבדל בין אגם שלא קפא לחלוטין עד לתחתית לאגם קפוא לעד הקרעית,משום שאותות מכ”ם הלווין התנהגו בצורה שונה מאוד , בהתאם לנוכחות או העדר מים מתחת לקרח ..

אותות מכ”ם נספגים לתוך המשקעים מתחת לאגם, כאשר הוא קפוא עד לתחתית. עם זאת, כאשר יש מים מתחת לקרח עם בועות , הקרן קופצת בחזרה בחריפות כלפי מערכת המכ”ם. לכן, אגמים קפואים לחלוטין נראים בתמונות הלווין ככהים מאוד ואילו אלה שאינם קפוא עד לקרקעית נראים בהירים.

לידיעה באתר אוניברסיטת ווטרלו

חוקרים השתמש במודל הקרח הקנדי (CLIMo) כדי להעריך את כיסוי הקרח ועוביו באגמים לפני 1991, שבהן לא היו תמונות לווין זמינות. סימולציות המודל מראות כי אגמים באזור קפאו כמעט שישה ימים מאוחר יותר והפשירו 18 ימים מוקדם יותר בחורף 2011 לעומת חורף 1950. עונות קצרות יותר של כיסוי קרח עשויים להוביל לשינויים בפרון האצות והפשרת האדמה הקפואה מתחת לקרקעית האגם.

“השינויים בקרח והתקצרות החורף משפיעים על קהילות הצפון התלויות בדרכי קרח להובלת סחורות , ” אמרה סורדו. השינויים הדרמטיים בקרח האגמים עשויים גם לתרום להתחממות נוספת של האזור כולו משום שהמים הפתוחים באגמים תורמים לטמפרטורות אוויר חמים יותר , אם כי במידה פחותה ממי ים פתוחים.”