דברים שיורמים יודעים: האמנם נחבאות כל אותיות הא”ב העברי במגן דוד?

יפה שולחת קישור לסרטון הזה המדגים כיצד צפונות ונסתרות כל אותיות האלף בית העברי במגן הדוד שלנו. ותוהה אם מגן הדוד אכן מותאם לשפת הקודש.

אכן מרתק. מה שמומחש יותר מכל היא יכולתנו ליצר תבנית מוכרת כזו של “אלף” או “בית” מצירוף קוים גם אם הם שונים מאוד מהאות התקנית אותה למדנו בכיתה א’. שימי לב, למשל, עד כמה שונה האות מ’ כפי שהיא מבליחה בשנייה 16 של הסרטון מכל ייצוג גרפי מוכר שלה ועדיין היא מזוהה ככזו. המח מחפש תבניות וכשהדבר מגיע לאותיות הרי העסק הופך קל במיוחד. מחקרים שבדקו את מיקוד המבט בתמונות הראהו שפרצוף האנושי וטקסט גונבים את תשומת הלב מכל מרכיב אחר.

את האותיות נזהה גם כשהם מעוותות, הפוכות או משתקפות בראי. מה שדרוש לנו הם בעיקר הצמתים כלומר נקודות המפגש בין הקוים המרכיבים את האות. ליכולת הזו אחראי אזור קטנטן -כמה מילימטרים בקליפת המחצית השמאלית של המח המתמחה בפענוח אותיות ומילים. קריאה היא יכולת חדשה מאוד והאבולוציה לא הכינה אותנו לקראתה, הייעוד המקורי של אותה יכולת מוחית הוא כנראה זהוי מהיר של עצמים חשובים בסביבה באמצעות קווי מתאר אופייניים בלי צורך לזכור ולשחזר פרטים. לכן, בתהליך הקניית הכתיבה הכרת צורת האותיות קלה יחסית אך חוזרות טעויות של כתיבת ראי. ילדים שמתבלבלים בין ג’ ל ז’ באותיות הכתב יכולים להאשים את הברירה הטבעית. בסביבה בה צמחה מערכת הראיה שלנו היה זה מועיל אם הכרה של גוף שראינו מצפון תישמר גם כשניתקל בו מדרום. בדף הנייר אנחנו נדרשים להסתכל רק מכיוון אחד ולכך קשה לנו להתרגל.

האותיות, בכל שפה כתובה הן בעיקר צירוף זוויתי של קטעי קוים. מאפיין זה אינו מובן מאליו, כתב קצרנות, למשל נוח בהרבה לשרבוט והוא מורכב בעיקר מקוים מתפתלים – גליים; כתב הבריל ממחיש אפשרות אלגנטית לייצוג כל האותיות והמספרים כסידור של נקודות בתאים. העובדה שאפשרויות כאלו נזנחו בכל תרבות שהעלתה את שפתה על נייר, חימר או אבן מעידה שהכתב התאים עצמו לקלות הקריאה ולא לנוחות הכתיבה. למרות שאנו רושמים לעצמנו בעיקר באותיות כתב מעוגלות הרי שלקרוא נעדיף באותיות דפוס זויתיות. כך, למרות שגופנים (פונטים) של כתב יד עומדים לרשותנו במעבד התמלילים נדיר מאוד השימוש בהם. לצורת אותיות הדפוס יש, לכן, משמעות בהבנת העדפותיה של מערכת עיבוד התמונה.

החוקר מארק צ’נגיזי (Mark Changizi) טרח וספר את מספר הקוים הנדרשים לרישום אות ב114 שפות שונות. מתברר שההבדלים די קטנים: כמעט בכל מערכת אותיות נדרשים 3 קטעים בממוצע לאות ( 2.93 בעברית). כיוון שמספר האותיות הממוצע במילה 4-5 הרי שלכתיבת מילה בשפה הבנויה מאותיות נדרשים בערך אותו מספר קוים המשמשים שפות סימנים כסינית: נראה שלמוח האנושי קל לזהות במהירות עצמים על סמך מספר כזה של תווי היכר. כשממיינים את הדרכים השונות בהן 1-3 קטעים יכולים להתחבר זה לזה ליצירת אות מתקבלים לא פחות מ36 אפשרויות (כשמתעלמים מאותיות לא רציפות המיוצגות בעברית ע”י קו”ף וה”א). כך ניתן לקטלג את האותיות לפי המאפיינים הגיאומטריים הבסיסיים הללו (בדומה לאופן בו מטפלת הטיפולוגיה בגופים תלת מימדיים) בלי להתחשב ביחסי האורך או צורת הקו (ישר או עקום). הדגשת הצמתים על חשבון הקו מבוססת על ניסויי תפיסה המראים שקל יותר לזהות אותיות בהן מושמטים קטעי אמצע מאשר כאשר נמחקים החיבורים.

שני קטעי קו ניתן לחבר בשלושה אופנים:

1. קצה- קצה לקבלת L (כמו ב רי”ש העברית)
2. חיבור קצה לאמצע כמו בT (או דל”ת עברית)
3. חיבור X שאינו קיים באלפבית העברי.

כשיש 3 קטעים באות מתקבלות 32 אפשרויות חיבור (צירופים של L, T ו X . ( אין הבדל לפי שיטה זו בין הF הלטיני ל גימ”ל , לעי”ן ולצד”י העבריות (חיבור L אחד וחיבור T אחד בכל האותיות הללו) או בין Z לכ”ף (שני חיבורי ( L . צ’נגיזי בחן את שכיחויות הצורות הבסיסיות שבשיטות הכתב ומתברר שממציאי האותיות אהבו בעיקר ליצור וריאציות על L, T ,Y, H ו F לעומת זאת בולטת ההתעלמות כמעט מכל צירוף שיש בו יותר מצומת X אחת. לטענת החוקר אנו מותאמים לזהוי של צורות כאלו משום שהן נפוצות בקווי המתאר של עצמים בסביבה הטבעית. נתוח תמונות של נופים טבעיים מראה שאכן קל לאתר L כמעט בכל קוי הקצה של עצמים , T נפוץ מאוד בנקודות מפגש ושבר ו Y מופיע מאליו בכל קודקוד. מתברר ששכיחות האלמנטים הגיאומטרים באותיות וסמלים אחרים עוקבת אחר השכיחות ה”טבעית” של הגרפיקה אותה חוו אבותינו ואליה הסתגלה מערכת עיבוד התמונה שלנו.

ואיך מתקשר כל זה למגן דוד ולפלא האותיות?

בעברית קטעים לא מצטלבים (אין אות דמויית X לטינית) , אין חיבור 3 קצוות קטעים בנקודה (כמו ב Y לטינית או ط ערבית), אין מפגש בין 2 קצוות לאמצע קטע (כמו באותיות B ו K) ואין קטע המחבר שני אמצעי קטעים אחרים דוגמת H. במערכת שכולה צירופי T ו L אין קושי לבנות את האותיות מקטעי מגן הדוד. אילו ניסית, יפה, את התרגיל עם האותיות המוכרות מהאנגלית לא היית מצליחה לייצר, למשל, K. למה ענייה העברית כל כך בצורת האותיות? מה שאנחנו מכנים “כתב עברי” הוא למעשה כתב אשורי שהחליף את הכתב העברי המקורי, שינוי מהפכני שהמסורת מייחסת לעזרא הסופר. יתכן שהדלות הטיפוגרפית של העברית “שלנו” משקפת שלב מוקדם במעבר מחריטת אותיות בחימר או אבן (כמו בכתבי היתדות) לשימוש בדיו על קלף או פפירוס. אמצעי הכתיבה הגמישים אפשרו גיוון בצורת האותיות: הוספת צמתים וחיבורים שקשה לחרוט. הכתב העברי מתקופת בית ראשון היה דומה למדי לכתב הפניקי אביו של הכתב היווני ממנו צמחו לימים גם האותיות הלטיניות והקיריליות ועשיר יותר בגיאומטריה שלו. “אנכי” – המילה הראשונה בטקסט הראשון שנכתב לפי המסורת בעברית – לוחות הברית מכילה 2 אותיות: כ”ף ויו”ד שלא ניתן להתאים למגן דוד.

ה”מגן דוד” עצמו הוא סמל שהקשר שלו ליהדות (מחוץ לקהילת פראג) מפוקפק, חדש מאוד ולא התבסס אלא במאה ה-19 (מה שניתן לומר גם על התנועה שחתומה על הסרטון הזה).
עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:

• תגלית: כתב סמוי מהעין נחשף בקטעי מגילות גנוזות
• עשרות כתובות משומרון בירת ממלכת ישראל הקדומה נכתבו על ידי שני אנשים בלבד – ככל הנראה סופרי או פקידי המלך ירבעם בן יואש המוזכר בספר מלכים ב’
• מחקר: חומשי התורה היו קיימים כבר בימי בית ראשון
• בראשונה: ארכאולוגים מהאוניברסיטה העברית חשפו תעודת חוקים הכתובה בסגנון חוקי חמורבי