מי יציל את המעיינות?

כדי לרפא את הנחל הגוסס הגיעה רשות הטבע והגנים להסדר עם רשות המים. ההסדר קובע כי בעשרות השנים הבאות יוזרמו מים מתוקים לנחל, ההסדר קובע גם כי את עלות ההזרמה תשלם תשלובת כי”ל שדליפות מבריכות שפכים שהיו אמורות להיות אטומות גרמו לכך

מצוקי מדבר יהודה שמזדקפים ממערב לים-המלח שומרים על סוד ידוע – מים. המים פורצים במעיינות לרגלי המצוקים ויוצרים נאות מדבר מיוחדים, החל מעיינות צוקים (פשחה) בצפון דרך ארבעת המעיינות בשמורת עין גדי, מעיינות קטנים בנחל צאלים ועד לנביעות זעירות לרגלי מצוקי החוואר בין שפכי נחל אשלים ונחל פרס. בין לבין שופעות נביעות שמזינות את זרימת המים בנחל בוקק.

מדרום ומעל לשפך הנחל שרידי מיצד רומאי ומעליו מעיין זעיר שמימיו חמים (עד 39 מעלות צלזיוס) – עין-נואית שוותיקי המקום קראו לו שתיים (2) בגלל צורת הספרה שייצרה הצמחיה. עם הקמת מתחם המלונות בשפכו של נחל בוקק ״נתפסה״ הנביעה העיקרית כדי לספק מים למלונות, הזרימה יבשה כמעט כליל וכדי להחיות את הנחל הוסכם כי ״התפיסה״ תשחרר די מים שיאפשרו זרימה כמעט עד לכביש 90. הנחל חזר לחיים והיווה מסלול טיול קצר ונעים עבור באי המלונות.

בשנות השישים הוקמו בשוליו המזרחיים של מישור רותם המפעלים – ״פריקלס״ ו”רותם אמפרט״, שני המפעלים השייכים לכי”ל. מפעלים אלו מנצלים את המינרלים מים המלח (שמשונעים במסוע) ואת הפוספטים מנחלי צפע ואפעה לייצור כימיקלים שונים שחלקם רעילים. מוצרי לוואי הם שפכים רעילים וחומציים שנאספים בבריכות שאמורות להיות מוגנות ואטומות.

עד כאן כתבתי כמורה דרך, מכאן אמשיך כאקולוג.

לאורך השנים היו מספר ארועים בהם להקות של עופות נודדים – בעיקר חסידות, שנחתו בבריכות הרעילות. התוצאה היתה מאות ציפורים מתות. מפעילי המתחם הבטיחו לעשות למניעת הנחיתה אך לא עשו דבר.

חזרה לנחל בוקק ועין בוקק. כמו שציינתי, תקופת מה שימשו המים למלונות, אלא שכבר בסוף שנות השבעים חדל השימוש בגלל עליה במליחות המים. המלונות קיבלו מים מחברת מקורות ובנחל בוקק שוב זרמו מים כבעבר, אך לא בדיוק. עם הזמן הסתבר כי הצמחייה בנחל סובלת, חרקי מים, סרטנים וצפרדעים התמעטו ונעלמו, במילים אחרות – הנחל גוסס.

בדיקות העלו כי מליחות המים עברה את הרמה שמאפשרת חיים. מסתבר כי הבריכות ה״אטומות״ של פריקלס ורותם דולפות. מה שהיה אמור להיות אטום אינו אוטם ומים בריכוזים גבוהים של חומצות ומלחים מזהמים את האקווה (אקוויפר) שמזינה את המעיינות לרגלי המצוקים, ולכן בעין בוקק נובעים מים מלוחים.

כדי לרפא את הנחל הגוסס הגיעה רשות הטבע והגנים להסדר עם רשות המים. ההסדר קובע כי בעשרות השנים הבאות יוזרמו מים מתוקים לנחל, ההסדר קובע גם כי את עלות ההזרמה תשלם תשלובת כי”ל. בימים אלה מתבצעות העבודות להסדרת הזרימה של מים מתוקים לנחל. ניתן לקוות כי אחרי מספר שנים בהן יוזרמו לנחל מים חיים יחזרו החיים לנחל.

נשאלות מספר שאלות:
מה עלה בגורל הנביעות הזעירות בנחל אשלים לרגלי המצוק ממזרח לבריכות הרעילות?
מה קורה לנביעות הזעירות שלרגלי מצוק החוואר בין מפעלי ים המלח לצומת נאות הככר? רוב הסיכויים שאלה גם אלה יומלחו ויורעלו. מה קורה לגבים ולבריכות מים עונתיות בוואדיות שממזרח לבריכות הרעילות?
‫כמו שציינתי נחל בוקק מהווה נווה מדבר ומסלול טיולים מקובל וידוע. מי יפצה את המטיילים על החוסר, על הצמחיה והחי המתדלדלים. מי יפצה את הטבע והסביבה בעבור הפגיעה?
‬
כמו באסון בעברונה כך גם בעין בוקק קיימת החובה על הסיירת הירוקה ועל רשות הטבע והגנים לחקור ולהעמיד לדין את המזהמים. יש לקוות כי כמו באסון עברונה גם כאן יהיה מי (המלונות?) שיגיש תביעה ייצוגית, שכן חובה על כל מי שהסביבה יקרה לו להראות למזהמים את מקומם.