ידענים: דארווין

מאת 25 במרץ 2009 44 תגובות

לרגל 200 שנה להולדתו של דארווין ב-1809 ו-150 שנה לפרסום ספרו "על מוצא המינים" (1859), מציג היכל התרבות שרין בפרנקפורט את התערוכה דארווין – אמנות והחיפוש אחר מוצא המינים שתינעל ב-3 במאי * רשמי ביקור בתערוכה ב-7 במארס 2009

העלון הרשמי של תערוכת אמנות בהשראת דארווין בפרנקפורט

העלון הרשמי של תערוכת אמנות בהשראת דארווין בפרנקפורט

לרגל 200 שנה להולדתו של דארווין ב-1809 ו-150 שנה לפרסום ספרו "על מוצא המינים" (1859), מציג היכל התרבות שרין בפרנקפורט את התערוכה דארווין – אמנות והחיפוש אחר מוצא המינים.

צ'ארלס דארווין אינו אדם שבאופן אינטואיטבי מקשרים בינו לבין אמנות, אך מבקרים שיגיעו למרכז התרבות שרין בפרנקפורט עד ה-3 במאי 2009 יוכלו ללמוד הכל אודות ההשפעה שהיתה לו על אמנים רבים. כותרת התערוכה: אמנות והחיפוש אחר מוצא המינים.

התצוגה מאחדת מספר רב של יצירות אמנות שהושפעו ישירות מספרו של דארווין מוצא המינים שפורסם ב-1859. בנוסף לנגישות ישרה לתורת האבולוציה, נטלו האמנים השראה מהתגובות הרגשיות לרעיונות דארווין מצד תומכיו ומבקריו.

מרי קארו, החוליה החסרה - תצוגה של אנשים שעירים שנחשבו לחוליה המקשרת בינינו לקופים והפכו למעשה למעין חיות קרקס. פוסטר מאת אמן לא ידוע. לא יאוחר מ-1884. צילום: מוזיאון שרין, פרנקפורט (צורף להודעה לעיתונות)

מרי קארו, החוליה החסרה - תצוגה של אנשים שעירים שנחשבו לחוליה המקשרת בינינו לקופים והפכו למעשה למעין חיות קרקס. פוסטר מאת אמן לא ידוע. לא יאוחר מ-1884. צילום: מוזיאון שרין, פרנקפורט (צורף להודעה לעיתונות)

תערוכה זו היא הראשונה מסוגה המבקשת לחקור את הדרך שבה אמנים ויזואליים הגיבו להתפשטות הדארוויניזם בארה"ב, צרפת, גרמניה ובריטניה. היא מכסה תקופה בין השנים 1859 ל-1959, ומתחילה איפוא מיד בתקופה הראשונית שלאחר פרסום ספרו של צ'ארלס דארווין – מוצא המינים, ומסתיימת בשנת המאה לפרסומו.

בשנים אלו התפתח ויכוח לוהט אודות מוצא המינים שלבש צורות רבות. בהלך שלב המהפכה – בין 1859 ל-1930 הדארויניזום הוגדר כהסבר לעולם החי באמצעות תהליכים טבעיים. הסבר זה פרץ את גבולות מדע הביולוגיה, אלא גם נתפס ותפס את תשומת הלב של הציבור הרחב.

אחת ההשפעות הרדיקליות היתה על אלכסנדר פון הומבולדט, שתפס את העולם הטבעי כאחיד והרמוני, ותוצר הלוואי של הברירה הטבעית המהווה מרכיב חשוב באבולוציה –משמעה תחרות, מאבק והצלחה רבייתית. עבור דארווין, הטבע הוא קרב – לא עקרון סדר בדרגה גבוהה או כוח פנימי בפעולתו.

כל האמנים המוצגים בתערוכה הראו עניין במדעי הטבע, אך בדרגות שונות. כמה, למרות הידע שלהם בתורת דארווין נשארו בריאתנים אדוקים – פרדריק אדווין צ'רץ' באמריקה הוא הבולט שבהם. אחרים כמו אולידון רדון בצרפת, עברו לעמדתו של דארווין לפיה יצורים שונים חולקים אבות משותפים. בבריטניה אמנים היו זהירים יותר בתגובתם לתופעה מאשר בגרמניה, שם הדארוויניזם הפך לסוג של פילוסופיה פופולארית.

טורים שבועיים מצוירים בעיתונים הביאו את הויכוח אודות הדארוויניזם להמונים. הדפסים ותיאורים גרפיים ביצירתו של ברהם – החיים של בעלי החיים (1864-69) העבירו את עיקרי רעיונתיו של דארווין למבוגרים וילדים ברחבי העולם. החיפוש אחר המקורות הפך לפופלארי בספרו של ז'ול ורן "מסע למרכז כדור הארץ" (1864) ועשרים אלף מייל מתחת למים (1869-70). עד 1871, השנה שבה פרסם דארווין את מוצא האדם, הויכוחים אודות מוצא המינים החל להתפשט בכל רחבי אירופה ואמריקה.

בין הדוגמאות ניתן למצוא ציורים של הצייר האמריקני מרטין ג'ונסון, שחקר את רעיונות של דארווין באמצעות הצגת הטבע כגדל נהר שנראית יפה, אך משמשת זירה לקרב קשה על השרידה. הציר הסוריאליסטי מקס ארנסט הושפע גם הוא מתורתו של דארווין ויצר ציורים וקולאז'ים המעלים שאלה באשר למוצא החיים ותוהה באשר לעתידה של האנושות.

פרנטיסק קופקה, אנטרופואידים - 1902. מתוך תערוכת דארווין בפרנקפורט.

פרנטיסק קופקה, אנטרופואידים - 1902. מתוך תערוכת דארווין בפרנקפורט.

דארווין שינה לנצח את תחושתנו את היקום: מה שהאמינו קודם שהוא סטטי ופנימי, נראה כיום כממשיך להתהוות. אף כי התמונות שהציירים ציירו בתגובה להתפשטות הדארווניזים שונות לחלוטין, נושא אחד משותף לכולם. לאורה של התורה החדשה כולם החלו ליצור יצירות שמבקשות לתאר ת הטבע האמיתי.

תערוכה זו, לדברי מארגינה היא הראשונה החוקרת את חשיבותה של הפופולריזציה של רעיונתיו של דארווין עבור אמנים העוסקים באמנות חזותית מ-1859 ועד אמצע המאה ה-20. בתערוכה כ-150 ציורים, רישומים וליטוגרפיות, וכן חומר תיעודי נדיר. היא מתמקדת באמנים שונים ומגוונים החל מפרדריק צ'רץ', מרטין ג'והנסון היד, פרנטיסק קופקה, אודיאן רדון, ג'ורג' פרדריק ווטס, ארנולד בוקלין, גבריאל פון מאקס, אלפרד קובין ומקס ארנסט. כל האמנים הללו הוקסמו ממדעי הטבע ברמות שונות, בין על ידי קריאת טקסטים של דארווין וכן טקסטים של אלו שהתנגדו לו. גם רעיונותיו של דארווין אך גם רעיונותיהם של תומכיו ומתנגדיו תפסו את תשומת ליבם של האמנים החזותיים.

בגרמניה, ארנולד בוקלין יצר קשר עם התיאוריות של דארווין בשנת 1872. בכמה ציורים עוקבים, צירף בוקלין מוטיבים מיתולוגיים ונוצריים ביחד עם רעיונות אבולוציוניים רדיקאלים במיוחד ותרשימים ציוריים אלה קודמו בידי מדעני טבע באותם הזמנים. מאוחר יותר בשנת 1880, בילה בוקלין שבוע עם אנטון דוהרן, ראש התחנה הזואולוגית בנאפולי, שראה את משימתו כבאה לאשר את תורת דארווין באמצעות ממצאים אמפיריים. לפיכך הצייר צייר כמה תמונות כשהמוטיב השולט בהן הוא בנות ים ויצורים ימיים אחרים בעלי תכונות המזכירות תכונות אנושיות.

אחת מיצירותיו של קובין ובה יצור ביניים. צילום בתערוכת דארווין בפרנקפורט: אבי בליזובסקי

אחת מיצירותיו של קובין ובה יצור ביניים. צילום בתערוכת דארווין בפרנקפורט: אבי בליזובסקי

שהוא משוכנע כשהחיים החלו במעמקי האוקיאנוס, הציג אלפרד קובין תמונה מבעיטה של האבולוציה בתמונותיו המוקדמות המציגות יצורים היברידיים. הרישומים הראשונים של קובין חשפו את האובססיה שלו כמעט לכל היבט של הדארוויניזם. היצורים שנמצאים תמיד בשלבי ביניים, תמיד מרושעים ולעיתים מוזרים שאכלסו אותם, לועגים בעדינות לאופטימיות, הקדמה והרציונליזם של המדענים. יחד עמם הוא הדגיש את ההשלכות הפראיות ביותר של רעיונותיו של דארווין.

עבודותיהם של אמנים שפעלו בצרפת כגון פראנטיסק קופקה ואודיאון רדון, חשפו כי ההתפשטות של הדארוויניזם קושרה לא רק לרעיון שהחיים התפתחו מהביצות והימים אך גם העלו את הדאגה באשר לאדם הפרימיטיבי (L'homme primitive). בארה"ב התגובות להוראת תורת דארווין היו מאופקות יותר.

למרות הידע אודות תורתו של דארווין, כמה ציירים נשארו משוכנעים בבריאתנותם ובהם כאמור פרדריק צ'רץ'. בניגוד אליו, חזונו של דארווין של הטבע כ"גדה מסובכת" השפיעה על מרטין ג'ונסון היד לצייר ציורי טבע בדרום אמריקה שבהם המאבק לשרידה נמצא בכל מקום והוא רמז עליו בעדינות. בבריטניה, אף כי רעיונותיו של דארווין היו נתונים בויכוח לוהט, כמה אמנים נראו מוכנים לקחת את הסיכון בנטילת צד.

תמונה של מרטין ג'ונסטון מתוך תערוכת דארווין, פרנקפורט.

תמונה של מרטין ג'ונסטון מתוך תערוכת דארווין, פרנקפורט.

ג'ורג' פרדריק וואטס היה דוגמה בולטת לכך. בציוריו הוא הציע תהליך אבולוציוני כספיריטואליזציה של החומר. כמעט רבע מאה לאחר מכן, החל מקס ארנסט לאסוף גוף של עבודות שהושפעו בעיקר מתמונות שפורסמו בספרי מדע פופולארי במאה ה-19. הוא היה מוקסם לא רק מהפלאונתולוגיה – המחקר המדעי של העבר הגיאולוגי – אלא גם מאסטרונומיה וממטאורולוגיה.

בציוריו ובקולאז'ים הרבים שלו, הוא פיתח את הגרסה שלו לאבולוציה של החיים, ויצר זירה חדשה בשם "הזמן עמוק". בעבודותיו הוא לא רק תהה אודות מוצא האנושות אלא גם התעניין בעתיד החיים על כדור הארץ. התמונות שצייר בין 1920 ל-1933 היו אופטימיות ואהדו את התהלי האבולוציוני, ואולם אלו שצייר לפני ובמהלך מלחמת העולם השניה כבר הביעו חשש מהכחדתו של המין האנושי.

בסופו של דבר, התערוכה מפצירה לשקול מחדש בשאלה שדארווין השאיר ללא מענה: האם האבולוציה מתקדמת בהכרח? האם המין האנושי ישרוד? חקירה זו היא הנושא החשוב ביותר במאה ה-21, טוענים מארגניה. לשאלות הללו יש כמובן תשובות, האבולוציה אינה מתקדמת בהכרח. יצורים מפתחים התאמות לכל מיני כיוונים ואם צריך הם גם נהיים פשוטים יותר או מוותרים על חלק מהתכונות כמו היצורים שהתרגלו לחשכה שלעין אין עוד חשיבות ולכן לא היה לחץ ברירתי למניעת התנוונותה, חיידקים רבים שהפכו פשוטים יותר. ההטיה שלנו היא להבחין בהתקדמות ולחשוב שזו כל מהות האבולוציה. באשר לשאלה האם המין האנושי ישרוד, זו כבר שאלה החורגת מתחום האבולוציה.

איור מתוך ספר פופולארי מהמאה ה-19 המתאר את רעיונותיו של דארווין. צילום: אבי בליזובסקי

איור מתוך ספר פופולארי מהמאה ה-19 המתאר את רעיונותיו של דארווין. צילום: אבי בליזובסקי

רשימת האמנים המלאה

Rene' Binet, Leopold and Rudolf Blaschka, Arnold Böcklin, Jean Carrie's, Frederic Edwin Church, Max Ernst, Le'on Maxime Faivre, Ernst Haeckel, Martin Johnson Heade, John Heartfield, Xe'nophon Hellouin, Max Klinger, Alfred Kubin, František Kupka, Gabriel von Max, Odilon Redon, George Frederic Watts.

פרטי המוזיאון

Schirn Kunsthalle Frankfurt Römerberg 60311 Frankfurt, Germany – ארבע תחנות מתחנת הרכבת המרכזית של פרנקפורט בחשמלית מס' 11,12

מנהל התערוכה – מקס הוליין, אוצרת: ד"ר פאמלה קורט.

אבי בליזובסקי

עורך אתר הידען ([email protected]) כל המאמרים של אבי בליזובסקי באתר הידען

44 תגובות ל “רשמים מתערוכת ציורים של אמנים שהושפעו מרעיונותיו של דארווין בפרנקפורט”

  1. שמעון בן דוד

    א. תודה על ההפניות , ועל החן בכפל המשמעות.לא, אני לא מוכר בתור סיימון.
    ב. רפרפתי על המאמרים, תודה.דומני שאם מרחיקים את היווצרות הזכר והנקבה לעבר הרחוק , מרוויחים את הצורך להניח יותר ממקרה אחד של חלוקה לזכר ונקבה,אך מתגבר הקושי של מוטציות מקבילות ומשלימות,בזכר ובנקבה , בכל כך הרבה מינים שונים. מאידך אם התופעה צעירה יחסית מתגבר הקושי כיצד התופעה של היווצרות זכר ונקבה קרתה ספונטנית כל כך הרבה פעמים ללא קשר בין מין למין.
    ג. גם אינני רואה סיבה להכחיש את ממצאי הביולוגיה המולקולרית שמעידה על קשר התפתחותי בין המינים.
    ד. מוכר גם עקרון האנטרופיה שמצדד בהתפתחות לכיוון של פריעת הסדר , בניגוד לתורת ההתפתחות שטוענת לסדר עולה ומתקדם, גם לאחר אין סוף מוטציות,עניין מדהים לכשעצמו.
    ה.נראה לי שגם הגילויים שהתחדשו בעקבות פיצוח הגנום האנושי,שטוענים שלא כל ההסברים לתופעות המוכרות מקורם בגנים ושיש גם התנהגות נרכשת שמועברת לדורות הבאים בדרך אחרת שאינה ידועה עדיין,מובילים למסקנה שרב הנסתר על הנגלה.
    ו. נראה לי לפיכך שאנו עוסקים בשתי קבוצות של מאמינים – אלה בבריאה ואלה בתורת ההתפתחות.ואינני מבטא בכך זילזול. כולנו, בחלקים גדולים של חיינו מניחים הנחות ופועלים לפיהן גם כאשר אין לנו הוכחות לביסוס דרכנו.אנו מניחים שעם התקדמות הידע , שלנו, של המדע , של החכמים, של החוקרים וכו' נדע יותר ונוכל להוכיח כי דרכנו נכונה.

  2. מיכאל ר. (בעבר מיכאל)

    שמעון בן דוד:
    לא ידוע לי על *הסבר* של הנושא.
    נתקלתי פה ושם בספקולציות בדבר הדרך בה עשוי היה הדבר להווצר אבל לא במשהו מאד מאושש.
    אולי כדאי שתקרא מה שכתוב כאן:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Sex#Evolution
    אגב – הביטוי "ריבוי התופעה" מעניין בגלל כפל המשמעות שלו בהקשר הנוכחי – שמת לב?
    ושאלה אחרונה (שאת תשובתה אראה כנראה רק כשאחזור מחו"ל): האם אתה סיימון שהיכרתי בצבא?

  3. שמעון בן דוד

    תוכלו להפנות אותי למקור בספרות שמסביר את היווצרות הצירוף של זכר ונקבה לפי תורת האבולוציה ? ובמיוחד לאור ריבוי התופעה ?

  4. נקודה

    דר אדי סימון,
    לא הבנתי מדבריך את דעתך על השאלה האם האדם בעברו היה קוף?

  5. נעם

    ד"ר אדי סימון,

    בעיני, חוסר האיזון המשמעותי ביותר, הוא העובדה שתיאוריית האבולוציה מותקפת ללא הרף (בעיקר ע"י אנשים דתיים), מבלי לציין את החסרונות הגדולים בהרבה של תיאוריות מתחרות.
    אני חוזר ושואל:
    האם לדעתך יש תיאוריות חילופיות לאבולוציה, הטובות יותר / מדוייקות יותר, בהסבר על מוצא המינים?

  6. אורן

    שהבאת=שהבאתי*, טעות קטנה. רק לא רציתי שתוביל לבלבול

  7. אורן

    אני מביא כאן לינק שהבאת בתגובה למאמר אחר. מגיבים אחרים, אותם תוגובות "מאירות" – כמו שאומרים "*פיפס* לא נעלמים, רק מתחלפים…" (השלימו את ה*פיפס* כרצונכם, בריאתנים מקובל עלי).

    http://www.hofesh.org.il/articles/science/acc-evo.html

  8. מיכאל ר. (בעבר מיכאל)

    אדי סימון:
    ומה עם הדיוק ההיסטורי?
    האם זה לא חשוב לציין שיהונתן לא הוכיח הבנה בשום דבר ודווקא הוא היה זה ש(גם הפעם) תקף את האחרים לפני שהללו תקפו אותו?
    ומה עם העניין ההסתברותי הפעוט שהועלה כטענה ונמוג משנדרש ביסוס לטענה?
    האם אין זה מעיד על מגמתיות לא ישרה?
    ומה בדבר התייחסות לכך שבעצם – אחרי ככלות הכל ולמרות העובדה שאתה מתאר את גישת פופר כאופנה ותו לא – גם אתה משתמש בה ורק מחליט לקרוא למה שכולם קוראים "אישוש" בשם "הוכחה" רק כדי להצדיק טענה שגויה שטענת קודם שעל פיה יש תיאוריות מדעיות שהוכחו?
    ומה בדבר העובדה שהאבולוציה אף היא "עובדת" ולכן – לפי המבחן שהגדרת – "מוכחת"?

    אבל בוא נהיה קונסטרוקטיביים.
    אתה חושב שלא פורסמו כאן מאמרים מאוזנים?
    אני בטוח שאם תכתוב מאמר מאוזן או תצביע על אחד כזה הוא יתקבל ויפורסם בשמחה רבה.
    אבי בליזובסקי תמיד מחפש מאמרים מעניינים והעובדה ששולחים לו כאלה מפשטת את החיפוש.

    שים לב – אם נמאס לך אינך חייב להגיב אבל התגובה שהצעתי – שליחת מאמר מאוזן – היא משהו אחר ובעצמך אמרת שחבל שהדיון מתקיים בתגובות ולא במאמרים

  9. דר' אדי סימון

    למיכאל:
    1.אין לי בעיה לכבד כל מיני גישות ודעות גם אם אני חולק עליהן. ברור שאנו חלוקים בכמה ענינים – וזה לא אסון גדול. זה בסדר, כל זמן שהצגת הטענות היא מכובדת ומכבדת.
    אני חושב שבעיקרון גם אתה תסכים איתי שהדיווח המדעי צ"ל ככל האפשר מאוזן, אוביקטיבי ונטול מבנה-על אידיאולוגי, שלעיתים מתברר שהוא בסה"כ גרונד-נורם אידיאולוגי, במידה זו או אחרת.
    דעתי היא שביחס לתורות האבולוציה, לא זה המצב, ונדרשות פרופורציונליות, איזון, אוביקטיביות בדיווח בגישה נטולת אידיאולוגיזמים. אתה אולי סבור אחרת, והויכוח ביננו עשה מבחינה זו את שירותו, בזה שהעלה את הסוגיה.
    2.אני מיצר על כך שהסוגיה לא עלתה בדרך המלך- קרי ברמה של מאמרים, להבדיל מדו שיח של מגיבים. במסגרת מאמרית אפשר הרי להציג תמונה שלמה וקוהרנטית מבחינה מושגית וטיעונית, דבר שהוא מן הנמנע בדיאלוג בין מגיבים , עקב הנסיבות של ספונטניות, קוצר היריעה, קיצור הזמן וכו' וכו', מה שגורם גם לאי דיוקים ואי מהוקצעות בפרזנטציה/אי הבנות בתגובה/התפרשנות לקויה וסתם כניסה לשבילים צדדיים, ולקנטרנות ואפילו למטה מזה.
    3.אתר הידען הוא במה מכובדת מספיק כדי להיענות לאתגר. וזה מופנה לעורכים
    הנכבדים.
    4.אני לא מקבל את התפיסה של קון ברמה הפילוסופית, ואת זאת גם אמרתי. אבל באשר למחקר ההיסטורי שלו – אני חושב שהוא צודק, ולכן, ולא רק (אם כי גם) בגלל דיאם, לא ניתן לקבל את פופר. יש לדרוש מתאוריה שתהיה לוגית ו'מוכחת' במשמעות שאני מדבר עליה, ודעתי האישית היא שתורות האבולוציה לא הגיעו עדיין לשלב הזה, ולכן אני שולל את קידושן כאילו הן דוגמות, ואני שולל את המסקנות המופלגות והחותכות שרוצים לגזור מהן בתחום הפילוסופי והשיח הדתי (או שמא – האנטי דתי) ואפילו בשיח הפוליטי האופנתי המתנהל, ובפרט בבמות של מדע ומדע פופולרי. בהתאם יש להמנע גם ממה שכיניתי 'חגיגות'.
    5.אם אחרי הכל אתה חושב שאני 'סתם מתוכח' – ניחא. את שלי אמרתי, וכל אחד ישפוט לעצמו.
    6.באשר ליהונתן: אני לא מנסה לעודד אף אחד, ומאידך אני מכבד כל דעה של כל אדם מתורבת. אין לי מושג מה הן דעותיו של יהונתן באופן הרחב, ועד כמה שאפשר אני גם לא מנסה לשער השערות ספקולטיביות לגביהן ולגבי גופו של אדם (אני מודה שבזה אני שונה מכמה מהמגיבים בפורום, ואני מתנצל על כך מראש). בסה"כ ראיתי שהוא קלט את המסר
    שניסיתי להעביר, ואיזה אלימות מילולית הוא ספג בשל כך – וקדמתי אותו בברכה. מבחינתי כ"א מבורך אם הוא משתדל לנהוג בהגינות ולומר דברי טעם (וזה כולל גם אותך ועוד כמה).
    7.בנקודה זו הייתי רוצה 'לסגור את הבאסטה'. סוף סוף אנו אנשים עובדים שאמורים להביא פרנסה, וכבר הקדשנו לסוגיה די משאבים של זמן ואמוציות. אז (אם לא ירגיזו אותי יותר מדי, בינתיים- ) – ביי.

  10. מיכאל ר. (בעבר מיכאל)

    אדי סימון:
    אתה יכול להצדיק את קון (שטועה) ואת דיאם (שטועה אף הוא) אבל זה לא יעשה אותך צודק.
    אתה גם מבין את זה ולכן התפשרת פתאום על משמעות המונח "הוכחה" והגדרת אותו – איך לא – על ידי הצלחה בניסויים רבים והיעדר כישלונות (כי זה פירוש הטענה שהתיאוריה "עובדת").
    בקיצור – אתה סתם מתווכח.

    חוץ מזה אינני מבין מה אתה מנסה לעודד את יהונתן שכל מטרתו היא לתקוף את ההיגיון אבל אפילו לא מנסה להציע תחליף.

  11. דר' אדי סימון

    1.מכיון שנכנסנו לנושא,כדי שנבהיר כמה דברים בהקשר של הפילוסופיה של המדע. כשדברתי על תורות אופנתיות בפילוסופיה של המדע, התכוונתי בין היתר לפילוסופיה של פופר, שניכר שהיא המשענת של כמה מאיתנו. לפי פופר, המדע עוסק בהפרכת שקרים;המדע יכול להתקדם, למרות שבאמת אי אפשר לאמת בניסיון שחוק אוניברסלי הוא אמיתי, וזה מפני שהמדע מתקדם מפני שאינו עוסק באימות חוקים אמיתיים אלא בהפרכת חוקים שקריים (וכאן יש הבדל משמעותי לעומת בייקון וניוטון;הם טענו שניתן לגלות את האמת ע"י הפרכת כל השקרים, ופופר הבין שאפשר להפריך את שקרים, אך לא את כולם, ואין וודאות שתיאוריה שלא הופרכה עדיין, היא אמיתית).מכל מקום, הבטחון שלנו בתאוריה גדל והולך ככל שהתאוריה עומדת במבחן הניסיון, ומבחינה זו מדובר בביטחון רציונלי. כך התאוריה נעשית בדוקה יותר ויותר.
    דיאם, לפני פופר, טען שאם הניסיון אינו יכול לאמת חוק אוניברסלי(מפני שחוק כזה מדבר על מספר אינסופי של מקרים), אזי באותו אופן הוא אינו מסוגל גם להפריך חוק אוניברסלי(הבדיקה הניסויית של חוק נעשית ע"י הסקה של מסקנה קונקרטית. כדי להסיק מסקנה קונקרטית מתוך חוק, חייבים להשתמש בחוקים נוספים לחוק זה, ואלה לקוחים בחלקם מתוך התאוריה שאותה בודקים ובחלקם מתוך תאוריות אחרות. כשלון של ניסיון אינו יכול להיות מיוחס דוקא לשקריותו של החוק). פופר הכיר את הטענה של דיאם נגד אפשרות ההפרכה, אבל הוא התעלם ממנה, ומכאן חולשתו האחת של פופר. דיאם מפריך את פופר, אבל פופר בכל זאת זכה לפופולריות, כי זה מאוד אופנתי ומשתלם לאנשי מדע רבים להיחשב כאנשים רציונליים ולא סתם חבר'ה שפועלים באמצעות שכל ישר, או מגונה מזה – באמצעות סתם אינסטינקט או ניחוש.
    חולשתו השניה של פופר נובעת מטענה של קון. הוא מוכיח שבמחקר היסטורי מתברר שאנשי מדע לא משתדלים להפריך, אלא הם דוקא משתדלים לאמת את התאוריות שלהם, וכשיש הפרכות לכאורה, הם מתעלמים מהן באופן שיטתי. קון גם עומד על טענתו של דיאם, ומסיק, שתאוריה היא מעגלית, ולכן לא רק שאינה ניתנת להפרכה עפ"י עובדות, אלא שאינה יכולה לקיים דו שיח עם תאוריה אחרת… כל תאוריה היא למעשה מערכת הגדרות.קון מדבר וממליץ לתאוריה להיות בעל 'פשטות'כוללנות' ו'דיוק'.
    קון מפיל את פופר פעם שניה, אבל גם הגישה שלו היא בעיתית, כי בתרבות טכנולוגית כמו בתקופתנו לא יתכן שהתועלת הטכנולוגית תהיה מנותקת מהאמיתיות של התיאוריה. שתי תאוריות שהן אמיתיות במידה שווה, עשויות להיות נבדלות לגמרי ביעילות הטכנולוגית שלהן. אנו סבורים שמדע אמיתי הוא יעיל מבחינה טכנולוגית. מושגים של 'פשטות וכוללנות' כשלעצמם, אינם בעלי ערך עצמי מהותי. תאוריה צריכה להיות מתקבלת על הדעת או סבירה, והיא צריכה להלום את הניסיון. בלשון פשוטה ושווה לכל נפש, היא צריכה להיות לוגית ולהוכיח את עצמה, ובמינוח עממי יותר – היא צריכה להיות 'מוכחת' (ולכך כיוונתי בדברי הראשונים על תורת היחסות והקוואנטים כתאוריות מוכחות) וכל הדבורים בסגנון הפופריאני והקוניאינם אינם בעלי משמעות או אפילו בעלי שייכות היסטורית ומעשית לאמת המדעית.
    2.מיכאל:למרות ש'עזוב חבל"ז' כדאי לך לאור הנ"ל ב-1, לשקול גם את נקודות המוצא הפילוסופיות שלך בתגובה 19.
    3.למגיב האנונימי בתגובה 20: אני מסכים איתך שתאור פרשת הבריאה וכו' בספר בראשית אין לו ערך מדעי (למרות שאגב, יש לו בסיס אבולוציוני מסוים). אני גם לא בטוח שהוא נועד להיות בעל ערך מדעי – המושגים והמוטיבציות המדעיים של העברים הקדמונים היו די קלושים, ומעיניהם היו נתונים לתחומים אחרים(כמו למשל -מוסר,שתרבויות אחרות, כולל המדעיות יותר, בלטו בהם פחות). אני גם סבור שהתפיסות הקוסמולוגיות והקוסמוגניות הנ"ל לא דרושות באמת לכל שיטה
    דתית, וזו היתה ועודנה טעות להחזיק בהן כדוגמות. אינני בא להגן על דוגמה דתית, אבל באותה מידה אני נגד הגנה על דוגמה מדעית שהבסיס לפרמטרים שונים שבה הוא אפוף ספקות ואי שלמויות (מלבד העובדה הגולמית שאבולוציה כלשהי ברמה כלשהי ובאופנים כלשהם – שאכן עולה מן הממצאים) ונגד קידושה כבסיס לאידיאולוגיות. בהקשר זה אני מבקש להביא מדבריו של קון, שדעות קדומות והתנגדות להתקדמות המדע באו לעתים קרובות ביותר בתולדות המדע – מצד אנשי המדע של המימסד עצמו, יותר מאשר מצד מוסדות שמחוץ למדע, כגון הכנסיה או ההמונים הנבערים מדעת.
    אני כמובן מסכים איתך שלא הכל ידוע… ודוקא משום כך אני טוען שלא צריך לבנות יותר מדי אידיאולוגיות ולחגוג חגיגות תקשורתיות. בהקשר הזה נדרשות מאוד הפרופורציה, האיזון והאוביקטיביות בדיווח, ועל כך היתה תלונתי מלכתחילה.
    4.לכל 'החוקרים הפרטיים' והבולשים למיניהם: אתם מצחיקים נורא. כמה אנרגיות אתם משקיעים רק כדי להרגיש בנוח!
    אגב, עולה בדעתי שאם כמה מהמגיבים הבולשים למיניהם יעשו סטריפטיז על עצמם ועל כישוריהם נגלה כמה דברים לא מי יודע מהמחמיאים, שההתחזות אינה החמורה שבהם.
    בכל אופן, אם תמשיכו לחפש טוב יותר ממה שאתם מתאמצים לחשוב, ודאי תגלו שאני קיים, ולא בשם בדוי ולא בטיח.
    מעבר לכך, אני חושב משמע אני קיים…ותפסיקו להתיחס לגופו של האיש ותתחילו להתיחס לגופה של הטענה.
    5.ליהונתן:לעיל בסעיף -3 הבאתי את דעתו של קון (שהיא כמובן מבוססת על מחקר היסטורי מרשים לכל הדעות). נדמה לי שחלק מהמגיבים ה'חכמים' שאתה מנסה להתמודד איתם ניתן להכליל, במקרה הטוב, בגדר המהרסים התמימים הבאים מהמימסד. במקרה הרע מדובר באנשים מנופחים, חכמים בעיני עצמם ובכלל לא 'נחמדים' שעושים מניפולציות ממעט המושגים שקנו להם איכשהו. אל תיקח ללב.

  12. מיכאל ר. (בעבר מיכאל)

    יהונתן:
    עוד דבר שתוכל להוסיף לרשימת טעויותיך:
    אני בהחלט מכבד את עצמי.
    זה אותך שאינני מכבד.

  13. מיכאל ר. (בעבר מיכאל)

    זה מתקשר, כמובן, לכתבה על זיהוי תבניות.
    כפי שיש תבניות שמזהות את הוגין יש תבניות שמזהות את כפיליה.

  14. מיכאל ר. (בעבר מיכאל)

    אגב, יהונתן:
    גם אתה חיפשת ולא מצאת אז כנראה שגם בדעתך זה לא עלה ורק משהוכח שמדובר בעוד מתחזה – המצאת לו תירוץ והתחלת לרדת על אחרים בשל טעות שעשית בעצמך.
    אני – מצדי – כלל לא חפשתי כי ישר זהיתי שמדובר במתחזה.

  15. מיכאל ר. (בעבר מיכאל)

    יהונתן:
    אתה מקשקש וחבל שלא הצלחנו להבריח אותך

  16. יהונתן

    לאורן ולמיכאל

    גם אני חיפשתי ולא מצאתי.
    עלה בדעתכם שמדובר בשם בדוי?
    נראה לכם הגיוני שמישהו שמכבד את עצמו, יטרח לכתוב תגובות לאתר הזה בשמו האמיתי?
    דמיינו לעצמכם את פרו"פ אומן מתחיל לטקבק כאן בשמו האמיתי. מה זה עלול לעשות לקריירה שלו? מי יתייחס אליו ברצינות אחר כך?
    איכותו של אדם לא נקבעת לפי תוארו או שמו שבהם הוא משתמש באינטרנט.
    אם תשימו לב לצורת ההתבטאות ולתוכן הדברים , אולי תבחינו שלא מדובר בסחבק "מאותה הצ'כונה" שבה גרים מגיבי הידען.
    הבעיה שתמיד כשמופיע מישהו שעלול להרים מעט את הרמה הכללית של התגובות באתר, מיד נמצא מי שחושפים את החיה שבהם ומבריחים אותו כל עוד נפשו בו.

  17. אורן

    מיכאל,
    לא דווקא בהקשר ישיר לתגובות של אנשים מסוימים לכתבה הנ"ל, אבל אני חושב שהידיעה הבאה די מתמצתת את החשיבה "הלוגית והמדעית" של המאמינים השונים:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3693035,00.html

    וזה מסכם את הכל:
    "יו"ר המועצה הדתית במגדל העמק, הרב יעקב עמר, אישר את הדברים: "בדברי חכמים ובראשם רבי שמעון בר יוחאי, מהזוהר הקדוש, נכתב על כך שכאשר נשים עולות בשעת הלוויה לשאת הספדים בפני גברים נאמרים על כך דברים קשים וחמורים. החכמים מתריעים שהדבר גורם לא עלינו למגיפה בעם ישראל ושהשטן מרקד בבית העלמין בשעה שנשים נמצאות בלוויות. "

    אכן, החשיבה הלוגית של האמונות השונות יוכלו להביאנו לגאולה ולהארה מדעית שלא היתה ידועה שכמותה…

הוספת תגובה

  • (will not be published)