האמנה לחיים (CITES)

בשבוע הקרוב (24/09 – 05/10) תארח דרום אפריקה את הכנס ה-17 של האמנה לחיים (CITES) שבו יתמקד הדיון בסחר בשוק השחור שמהווה בעיה בקנה מידה עולמי, כמו גם ביחסי אדם וסביבה.

האמנה הבין-לאומית לסחר במיני חיות וצמחים בסכנה ידועה כאחת ההתארגנויות היותר חשובות לשמירת הטבע. האמנה נחתמה בשנת 1973 ואושררה על-ידי יותר מ-80 מדינות ב-1975 ובמשך השנים נוספו מדינות רבות (מספרן היום 182) שהתחייבו לאמץ את תקנות האמנה. האמנה עוסקת ״רק״ בסחר אבל ברור שככל שתהיה הצלחה בפיקוח כך גם יגדל הסיכוי לשיפור השימור.

מטרות האמנה הן לפקח על הסחר בבעלי חיים ובצמחים בכלל ובעיקר על חיות וצמחים שנמצאים בסכנת הכחדה. ברשימת הפיקוח של האמנה יותר מ-35,000 מיני בעלי חיים וצמחים. בין המינים שתחת פיקוח האמנה יש רבים שהסחר בהם מותר בתנאי שהסחר לא יפגע בשרידותם כלומר ניצול בר-קיימא, אבל שוב עיקר הפעילות מתמקדת במניעת סחר של מינים בסכנת הכחדה.

האמנה מסווגת, אוסרת או נותנת רשיונות לפי רשימת מיני בעלי החיים והמינים. מיני בר מחולקים לרמות סיכון מ-1 עד 3 שמשקפים את רמת הסיכון להכחדה ואת מיקומם ברשימה האדומה של אירגון השימור (Red List of the IUCN) שתחילתה ב-1964.
רמת סיכון 1 אוסרת כל מסחר במינים שנמצאים בסיכון גבוה, רמת סיכון 2 מאפשרת סחר תחת תנאים ופיקוח מיוחדים, ורמת סיכון 3 מאפשרת סחר בתאום ותיעוד מוצא המין. כדי לקבל אישור לסחר על המבקש להוכיח כי המסחר יהיה בר-קיימא.
אחת הדוגמאות הבולטות הן האישורים החד-פעמיים שניתנים לסחר בחטי פילים, אישורים שמתחשבים במצב שונה באוכלוסיות באזורים שונים, יחד עם זאת הקושי באישור סחר בשנהב נובע מחוסר מידע על איך יגיב השוק, שכן כמות גדולה של שנהב נמכרת בשוק שחור מה שמונע גישה לנתונים שיאפשרו החלטה על בסיס נתונים אמיתיים בעד או נגד מכירה חוקית של שנהב.

על פי דו”ח של האו”ם הסחר בשוק השחור בחיות בר הפך ל״מומחיות״ של אירגוני פשע וככזה מעצים את הסכנה לחיות וצמחים. כך למשל מאז 2009 היה גידול של 85% בהרג קרנפים באפריקה ועל פי ההערכה נותרו רק כ-6,000 קרנפים צרי שפה (שחורים) וכ- 20,000 קרנפים רחבי שפה (לבנים). בסקר האחרון שנערך (Great Elephant Census) נספרו כ-375,000 פילים נתון שמראה כי הצייד הפראי גרם לירידה של 8% באוכלוסית הפילים האפריקנים.

בדו”ח מצב מטעם אוניברסיטת אוקספורד נכתב כי ״רוב היונקים הגדולים נפגעים בגלל צייד פראי אבל גם בגלל פגיעה בשטחי המחיה״, 60% מהיונקים הגדולים מסווגים בסכנת הכחדה על-פי האירגון הבין-לאומי לשמירת הטבע (IUCN) והם רשומים ברשימה האדומה.
על הצייד הפראי וצימצום שטחים נוספת חדירה של עדרי צאן ובקר לשטחים שאמורים להיות שמורים שגורמת לחיכוכים אלימים בין אנשים לחיות.

אחד הנושאים העיקריים בו ידונו בכנס יהיה הסחר בחטי פילים. הערכות מצב השוק על-פי ההחרמות של חטים שנתפסו אינן מדויקות ולכן בהתחשב במצב בו הרג הפילים נמשך הגישה היא כי יש צורך באיסור גורף על סחר בשנהב.
זאת למרות הדרישה של מדינות באפריקה הדרומית בהן יש אוכלוסיות פילים שאינן בסכנה שנתמכת בטענה כי ב2017 פג תוקפו של האיסור הכולל לסחר. לכן הגישו: נמיביה, דרום אפריקה וזימבבואה בקשה שתאפשר להם למכור את החטים שנאספו מפילים מתים או כאלה שהוחרמו מעבריינים.

אתגר נוסף שעומד בפני האמנה הוא צייד ״פרסים״ (trophy) ברישיון שמהווה מקור הכנסה משמעותי עבור רשויות שמירת טבע בארצות המשמשת ברובה לצרכי שימור הטבע. כדי לאפשר הפסקת צייד ״הפרסים״ לוחצים אירגוני שימור בגיבוי של האיחוד האירופי לצרף אריות ופילים לרמת סיכון 1 של האמנה, כלומר הכרזה כי אריות ופילים נמצאים בסכנת הכחדה שתיתן הגנה חוקית מוחלטת וכך ימנע הצייד. כדי לכסות על ההפסדים שיגרמו כתוצאה מכך יואץ פיתוח תיירותי כך שתיירות (צייד במצלמות) יחליף את צייד הפרסים.

כדי לפקח ולאכוף את התקנות נעזרת האמנה ב״מרכז לניטור השימור״ (The World Conservation Monitoring Centre) זרוע של ״התכנית הסביבתית של האו”ם״ (UN Environment Programme). נתונים מגופים אלה מאפשרים פעילות שוטפת.

בימים אלה קיבלה האמנה חיזוק משמעותי כאשר ״בית-המשפט הבין-לאומי לפלילים״ (International Criminal Court – ICC) הכריז כי יתמקד בניצול פראי ולא חוקי של משאבי טבע, בסחר בשוק השחור ובפשעים סביבתיים, זאת על-ידי הטלת אחריות לפשעים אלה על מנהלי חברות ופוליטיקאים.

בפני האמנה עומדים אתגרים רבים שכן תחילתה בניסיון לווסת ולהסדיר סחר ולא להאבק בארגוני פשע, מאחר שלאמנה אין ״שיניים״ הצלחתה תלויה בשיתוף פעולה של סוכנויות וגופים בין-לאומיים בעלי כוח ו״שיניים״. העובדה שבארצות רבות אין אכיפת חוקים מקשה על יישום והצלחה ומסכנת חיות וצמחים, לכן ,כדי להצליח, קוראת האמנה לארצות חזקות לעזור לאחרות באכיפת חוקים בכלל וחוקי שמירת טבע בפרט.

הפיקוח על סחר בחיות וצמחי בר מהווה את אחת הדרכים החשובות לשימור מינים ומהווה חלק חשוב בשימור שמורות טבע ושטחים פתוחים, שימור סביבתי למען כולם.

ואני אוסיף כי הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.