הטורף – דמותו השנויה במחלוקת של טרוריסט ביולוגי בן חצי מיליארד שנים

האנומלוקאריס לא דמה לשום יצור ידוע אחר שחי בתקופתו. למעשה, רבים סברו שהוא גם לא דומה לשום יצור שקיים בהווה

מאובנים שנמצאו במערב סין ,שופכים אור חדש על אופיו ועל אורח פעולתו של אחד מטורפי העל הקדומים ביותר בכדור-הארץ. טורף על הוא בעל-חיים הניצב בראש שרשרת המזון בסביבה נתונה. כלומר, הוא ניזון – במישרין או בעקיפין – כמעט מכל בעלי-החיים האחרים, ושום בעל-חיים אחר לא ניזון ממנו. מדובר בבעל-חיים נכחד הקרוי אנומלוקאריס, שלפני כחצי מיליארד שנים, שלט כנראה במקווי המים של כדור-הארץ, כשועל בלול תרנגולות.

המאובנים הראשונים של האנומלוקאריס התגלו כבר לפני יותר ממאה שנים, בשנת 1866. לרוע המזל, היו אלה חלקי שלד חיצוני, שקשה מאוד היה לשחזר על-פיהם את מבנה גופו של בעל-החיים כולו. מאז נמצאו במקומות שונים בעולם עוד חלקי שלדים חיצוניים מאובנים של האנומלוקאריס, אך מעולם לא נמצא שלד חיצוני שלם. כך ניסו הפליאונתולוגים, במשך שנים, להרכיב את חלקיו הידועים השונים של בעל-החיים, כפי שמנסים לשלב יחד את חלקיו של משחק תצרף (פאזל).

נראה שבמהלך ניסיונות ההרכבה האלה שגו חוקרים לא מעטים באיבחונם של רוב האיברים הידועים של בעל-החיים. הטעויות נבעו מהסתמכות יתרה על מיני בעלי-החיים שהיו ידועים לחוקרים. אלא שכפי שהתברר בהמשך, האנומלוקאריס לא דמה לשום יצור ידוע אחר שחי בתקופתו. למעשה, רבים סברו שהוא גם לא דומה לשום יצור שקיים בהווה. שמו של בעל-החיים – אנומלוקאריס – שמשמעותו “חסילון מוזר”, ניתן לו על בסיס השערה שגויה שהוא קרוב משפחה כלשהו של החסילונים – שרימפס. מגלה השלדים החיצוניים המאובנים הראשונים של האנומלוקאריס, הפליאונתולוג הקנדי ג’יי ווייטיבס, מצא למעשה רק את שלוחותיו הקדמיות של בעל החיים, ובשל צורתן סבר שלפניו שלד חיצוני של חסילון מוזר.

פליאונתולוגים אחדים שנתקלו בשרידי גופו המאובנים של האנומלוקאריס סברו שלפניהם מלפפון ים. במקרים אחרים ניסו החוקרים להרכיב איברים נפרדים של אנומלוקאריס על שלדים של בעלי-חיים אחרים. מלתעותיו העגולות האימתניות של הטורף הקדום אובחנו כשרידי מדוזה “עם חור באמצע”.

רק כ-100 שנה לאחר ששרידיו הראשונים נתגלו, הורכב לראשונה שלד של אנומלוקאריס על-ידי הארי וייטינגטון ודארק בריג’ס מאוניברסיטת קימברידג’, אנגליה. הם זיהו לראשונה, יחד, את הקשר שבין המלתעות העגולות, השלוחות המביאות את המזון אל הפה והגוף כולו, הבנוי מאחד עשר חלקים.

מעבודתם של וייטינגטון ובריג’ס הצטייר יצור באורך 60 סנטימטר, שנע במים באמצעות סנפירים אופקיים דמויי כנפיים. השלוחות הקדמיות, שנראו לווייטיבס כמו חלקי חסילונים, היו למעשה איברים מותאמים להפליא ללכידת טרף, לפיצוח קונכיות ולהבאת הטרף אל המלתעות. לפי התיאור הזה, האנומלוקאריס היה מסוגל לפצח בקלות את המעטה הנוקשה של הטרילוביטים שאיכלסו באותה תקופה את מקווי המים העולמיים. עיניו של הטורף נישאו על גבעולים קצרים והעניקו לו ראייה מרחבית טובה. בפיו העגול והמוזר, שכמוהו לא נודע עוד בממלכת החי, הייתה טבעת עגולה שהכילה 32 שיניים. טבעת זו לא הייתה מסוגלת להיסגר, אך היא יכלה לרסק את הטרף ולהעבירו פנימה, אל טבעת נוספת של שיניים, וייתכן שאחרי הטבעת השנייה המתינה, בעומק פיו של היצור, טבעת שיניים שלישית שהשלימה את המלאכה.

השלד שהרכיבו וייטינגטון ובריגס נראה “נכון” ו”הגיוני”, אלא שהוא לא התאים לשום קבוצה של בעלי חיים ידועים. חלקים ממנו התאימו לקבוצה אחת, בעוד חלקים אחרים מצביעים, כביכול, על שייכותו לקבוצה אחרת. מכיוון שכך, קשה היה למצוא את מיקומו האבולוציוני של האנומלוקאריס, דבר שעורר ספקות או לפחות אי נוחות באשר לנכונות תפיסתם של וייטינגטון ובריג’ס.

כאן סייעו מאובנים שנמצאו במערב סין, על-ידי הפליאונתולוג צ’ון יאן שן מהמכון לגיאולוגיה ולפליאונטולוגיה שבננצ’ינג, סין. שן מצא שהאנומלוקאריס, אחרי ככלות הכל, לא היה בודד. הוא היה בן לקבוצה קטנה של בעלי-חיים דומים לו, ששן קרא להם “אנומלוקארידידים”. הקבוצה הורכבה על בסיס ממצאים מאובנים שנמצאו במערב סין. מאז נחקרו הממצאים בידי שן ועמיתו, לארס ראמסקולד, מאוניברסיטת אופסלה, שוודיה.

בדו”ח המחקר שלהם מתארים שן וראמסקולד שלושה מינים שונים של אנומלוקארידידים. בתחילה הם הוסיפו לאנומלוקאריס של וייטינגטון ובריגס, מעין זנב רחב שממנו נמשכים שני עוקצים. המין השני מתאפיין בגוף רחב מזה של האנומלוקאריס המקורי, ובשלוחות קדמיות קצרות ועבות יותר, המצוידות במעין מלקחיים דמויות צמד פגיונות. המין השלישי אובחן רק על סמך מלתעותיו המאובנות 25 סנטימטרים קוטרן. על-פי קוטר המלתעות, טוענים שן ועמיתיו, כי מין שלישי זה מקבוצת האנומלוקארידידים הגיע לאורך של שני מטרים. שן ועמיתיו גם סבורים כי האנומלוקארידידים נעו במים באמצעות תנועות גוף וסנפירים אנכיים, בדומה לדגים, ולא באמצעות סנפירים אופקיים דמויי כנפיים, כפי שהציעו וייטינגטון ובריג’ס.

שן ועמיתיו אף מציעים לשייך בעלי-חיים אחרים מתקופת הקמבריון, לקבוצת שיוך רחבה יותר, יחד עם האנומלוקארידידים. ראשון הקרובים הרחוקים האלה, לפי שן, הוא בעל-החיים מגרינלנד הקרוי קריגמצ’לה, שגם לו שתי שלוחות קדמיות גמישות, מבנה גוף בעל 11 חלקים, איברי תנועה דומים ושני עוקצי זנב. שן סבור שקרוב רחוק נוסף של האנומלוקארידים הוא בעל-החיים הקרוי אופביניה. בעל-חיים זה ניזון באמצעות שלוחות קדמיות דמויות צינור, המשמשות אותו לשאיבת מזון. הוא בעל עיניים הנישאות על גבעולים קצרים ואיברי תנועה דומים לאלה של האנומלוקארידים.

שן ועמיתיו מאמינים כי קבוצת בעלי-החיים הכוללת את האנומלוקארידידים, יחד עם הקריגמצ’לה והאופביניה, היא קבוצה קרובה יחסית לקבוצת הארתרופודים הכוללת את החרקים ואת הסרטנים. אם סברה זו נכונה, משמעות הדבר היא כי לפחות חלק קטן מה”מורשת הגנטית” של מפלצות הים הקדומות האלה, צלחה עידנים רבים והגיעה עד לבעלי-חיים הקיימים בהווה. למעשה, אם סברה זו נכונה, כי אז השם המקורי שניתן לאנומלוקאריס בטעות- “חסילון מוזר”, אינו כל כך שגוי כפי שאפשר היה לחשוב עד כה.