ש’ שואל “האם צריך שכל בשביל לשחק כדורגל”
“אין לי מה להוכיח והוכחתי את זה היום על המגרש”
“צריך לתת את המקסימום המינימלי “
“אני מאוד שמח שהבקענו שער חוץ, במיוחד במשחק חוץ”
“מאז המשחק מול צרפת עברו איזה שש-שבע שנים, הייתי אז בן 20, היום אני בן 29”.
“אשחק באירופה או בספרד”
ציטוטים דוגמת אלו של כדורגלנים ידועים מספקים לכאורה את התשובה, ענף שאלו כוכביו אינו דורש מן הסתם אינטליגנציה. ברשימת המזלזלים בחכמת הכדורגלן ניתן למצוא ענקי רוח כישעיהו ליבוביץ’ שהגדיר את המשחק כ” עשרים ושניים חוליגנים רצים אחרי כדור אחד “. מקס נורדאו, מאבות הציונות, חובב ספורט נלהב, הוגה חזון “יהדות השרירים”, ומי שקידם בלהט את החינוך הגופני טרח להוציא מהכלל את הכדורגל ” הזריזות הרוחנית, בהירות התפיסה והחריפות הן התנאי המוקדם הדרוש לגמישות וחריצות גופנית . שום כוח שרירים ..אינו מסוגל להפוך ברייה מטומטמת, אווילית וכבדת תנועה לאתלט. אינני מכיר אף סוג אחד של ספורט, חוץ מכדור הרגל הגס ומחוסר הרוח שבו יהיה כוחו של הברנש המגושם והברוטלי יפה מכוחו של איש הרוח ” .(למרבה האירוניה כיום קרויה על שמו של נורדאו קבוצת כדורגל ירושלמית). ובכל זאת מחקר פסיכולוגי מערער על הנחת הכדורגלן הטיפש.
מהי אינטליגנציה?
פנים רבות לאינטליגנציה ושפע הגדרות. באופן רחב מאוד מדובר ביכולת של הפרט להשיג מטרות, להבין את סביבתו ולפתור בעיות באמצעות מחשבה. מדובר, לכן, במושג רב גוני ממש כמו המטרות, הבעיות, והסביבה בה הן צצות. בכדורגל המטרה היא להניע כדור במגרש צפוף אל יעד הנשמר ברגלי הקבוצה היריבה. כדי לנצח צריך מיומנות טכנית וקואורדינציה (“שליטה בכדור” בשפת השדרנים), כושר גופני ומה שחשוב לעניינו: תפיסה מרחבית וקבלת החלטות מהירה. שני הכישרונות הללו שלובים זה בזה; שחקן כדורגל צריך לבנות תמונה של המגרש הכוללת שחקני יריב, שחקני קבוצתו, מיקום וכיוון הכדור, כולם בתנועה מהירה. התמונה הזו מתיישנת במהירות והשחקן צריך לסרוק את השדה ולעדכן אותה מדי 5 שניות. את התפיסה המרחבית הזו צריך הכדורגלן לתרגם להחלטות. החלטה, שצריכה להתקבל בזמן אמת תוך פעילות פיזית מאומצת פירושה איתור, הערכה וניצול של שטחים פנויים. בהתקפה על השחקן לאתר ולנצל שטחים פנויים להנעת הכדור ובהגנה לחסום שטח העלול לשמש את היריב. אינטליגנציה מרחבית –דינמית כזו לא תתבטא ביכולת מילולית, מתמטית או לוגית מהסוג הנדרש במבחנים פסיכומטריים קלאסיים אבל לפסיכולוגים יש כלים לבדוק גם אינטליגנציות כאלו. כך למשל, השתמש הפסיכולוג קונטר (Erkut Konter) במבחנים לא מילוליים שפותחו במקור עבור נבחנים שאינם מסוגלים לקלוט הוראות או להתבטא באופן מילולי (למשל בשל חרשות או אי שליטה בשפתו של הבוחן) . במבחנים כאלו ניתן לדרג את היכולת לקלוט, להבין וליישם מידע ויזואלי (צורה, מיקום, תנועה) בלי הטיות הנובעות מהבדלי תרבות או יכולת ביטוי. באופן זה מצא קוטנר התאמה בין רמת המשחק (הליגה) ל”אינטליגנציה לא מילולית” וכך התקדם לאישור מדעי של האבחנה אותה ניסח אלון מזרחי (האווירון) “כדורגלנים הם אנשים חכמים, יש לנו ראש על המתניים”.
ומה בדבר יכולת למידה? כדי להיות כדורגלן בליגת העל צריך אדם להקדיש שנים ארוכות מחייו לאימונים. כמעט כל כדורגלן מקצועי החל את דרכו הספורטיבית כילד והתמיד בעיסוק הזה לאורך גיל ההתבגרות ולאחריו. לרציפות מאמץ כזו נחוצה בנוסף למחוייבות ומוטיבציה גם יכולת מכוונות עצמית בלמידה (Self-regulated learning) כלומר השגת רמה גבוהה של ושליטה במחשבות ורגשות כדי לזהות אופני התנהגות ותרגול שיניבו את מירב השיפור ביכולת. כדורגלן טוב יוצר לעצמו מנגנוני משוב שמכוונים אותו להשקיע את המאמץ הגופני והנפשי באופן היעיל ביותר כלומר נדרשת ממנו מודעות עצמית גבוהה.
למה מחמיצים פנדלים?
אבל יש עוד סוג אינטליגנציה, כזו שלא זכתה להכרה אלא בשנים האחרונות שמתבררת כחשובה לספורטאי לפחות כמו הטכניקה והכושר. מרק וילסון (Mark Wilson) ושותפיו בדקו את החידה המציקה לכל צופה כדורגל: למה הם מחמיצים פנדלים? לכל שחקן כדורגל מקצועי יש את כישורי הבעיטה הנדרשים להבקיע ממצב נייח במרחק 11 מטרים בלבד מהשער ולכן קרוב ל100% מהפנדלים אמורים היו להניב גול. לפי וילסון, מה שחסר לשחקנים וגורם להם להחמיץ כשליש מהפנדלים הוא מרכיב מפתיע: אינטליגנציה רגשית. האינטליגנציה הזו היא היכולת לזהות ולהבין רגשות (שלך ושל אחרים) ולשלוט בהן במקום להיסחף איתן. קצת קשה לקשר בין מודעות לרגשות ואמפתיה לתחום גברי ומיוזע ככדורגל אבל תחום פסיכולוגיית הספורט מזמן לנו הפתעות. אם נחזור אל הנקודה הלבנה והפנדל הרי שהשחקן אמור להתרכז בכדור ובשער: מלבן באורך 7.3 מטרים ובגובה 2.4 מטרים. השוער אינו יכול כמעט אף פעם לעצור פנדל שנבעט כהלכה ולכן הדרך הנכונה והידועה היטב לבועט היא פשוט להתעלם ממנו. אבל לרגש האנושי חוקים משלו, אבולוציה ארוכה אילפה אותנו כך שבמצבי לחץ ננסה נמקד את תשומת ליבנו בסכנות ובמכשולים בסביבה וגורם הסכנה אליו סוחף הרגש הוא השוער. מי שממקד מבטו ב”יריב” יבעט לאותו כיוון כלומר יבצע את הבעיטה הגרועה ביותר. וילסון בחן כדורגלנים בפנדלים בשני מצבים: באימון רגוע ואשר יצר מתח מלאכותי ( נאמר לבועט שהוא נבחן או שהוצע פרס כספי). אותם שחקנים שבעטו היטב לפינות בבעיטות תרגול החלו לבעוט בזוית קטנה באופן מובהק (כלומר יותר למרכז) בתנאי לחץ. במהלך המשחק מה שמתפרש בעיני הצופה כ”אגואיזם” – פריצת סולו במצבים בהם מתבקשת מסירה הוא לעיתים תוצאת אותו מנגנון רגשי המוביל להתמקדות ביעד וביריבים על חשבון החברים לקבוצה. הבנה ושליטה ברגשות חשובה בהיבטים רבים אחרים בקריירה הספורטיבית, התרגשות למשל משפרת את הסיבולת אך מחבלת בקואורדינציה ושחקנים טובים אמורים, לשלוט במידת ההתרגשות שהם חווים. ספורטאי צריך להתמודד עם מתח, תסכול ומצבי רוח שלו ושל חבריו וכל זאת כשהוא במרכז תשומת הלב של הקהל. אינטליגנציה רגשית חיונית גם בהתמודדות פורייה עם אכזבות בפרט ליכולת לשחזר במחשבה החמצות וטעויות כדי ללמוד מהן בלי לשקוע בדיכאון. מחקר שהתמקד באלופים אולימפיים בענפים שונים מצא כי כמעט כולם השיגו תוצאות מעולות במדדים של אינטליגנציה רגשית כדוגמת התמודדות ושליטה בחרדה, בטחון, ריכוז והתעלמות מהסחות דעת, חריצות, תקווה ואופטימיות. הרגשות הן כלי רב עצמה ליצור מוטיבציה אך השחקן צריך לדעת לכבות אותן ולעבור ל”טייס אוטומטי” כשהמטרה דורשת מיומנויות שהוטמעו ומבוצעות היטב דווקא בלי מודעות יתר. כשעוברים מהיחידים שעל דוכן המדליות אל הספורט הקבוצתי חשובה לא רק האינטליגנציה הרגשית העצמית אלא גם היכולת לקרוא, להבין ולהסתגל לרגשות של חבריך לקבוצה. דייויד קרומבי (David Crombie) בדק את האינטליגנציה הרגשית אצל שחקני קריקט ולפי חישוביו למעלה מ60% מהבדלי היכולת בין הקבוצות נובעים מההבדלים במנת המשכל הרגשית של השחקנים. בכך מאשר המדע את אבחנתו האינטליגנטית של כדורגלן העבר דני נויימן “ההבדל המהותי בין שתי הקבוצות הוא השחקנים”.
עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל : [email protected]
עוד בנושא באתר הידען:
8 תגובות
ולא רק כדורגלנים יודעים לנפק פנינים:
“אני כמו סיפור הצלחה – רק בלי הצלחה” (לייזי גורדון – כדורסל)
“לילה טוב צופים יקרים, נוחו על משכבכם בשלום” (משה גרטל – לא צריך להציג).
“אתה צופה בכדורגל?” (דן שילון שואל את אנדראה בוצ’לי – הוא עיוור!!!)
“עכשיו יעלה למכשיר מורגן האם, אחיו התאום של פול האם. מעניין אם הם נולדו באותו תאריך בדיוק” (דני לוינשטיין – פרשן התעמלות)
לא כל הציטוטים של מזרחי
“אני מאוד שמח שהבקענו שער חוץ, במיוחד במשחק חוץ” – של המלך של מכבי (נימני)
“מאז המשחק מול צרפת עברו איזה שש-שבע שנים, הייתי אז בן 20, היום אני בן 29” – של הגדול בדורו (ברקוביץ’)
“ההבדל המהותי בין שתי הקבוצות הוא השחקנים” – של נויימן כאמור
מזכיר לי את הציטוט שאיך שהוא לא תמצאו במרשתת:
“יש לו (למאמן) עוד כמה תותחים בקנה” – נדמה לי של הפרשן ניר לוין באחד המשחקים של מכבי חיפה
כל הציטוטים כאן הם של אותו שחקן, מדובר בשחקן לא כל כך חכם כמעט כמו השטויות של כותב הכתבה
מאמר מענין. אני רוצה להוסיף כמה תובנות לגבי הקשר בין יכולת ורמת משחק ובין אינטלגנציה, על סמך נסיוני האישי (שיחקתי כדורגל שנים אחדות בקבוצות הילדים והנערים של מועדון שנחשב אז למועדון פאר במושגים ישראליים (הפועל ת”א), ועל סמך התבוננות ארוכת שנים במשחקי כדורגל ובמרכיבי התפקוד של שחקנים ברמה העילית.
1. סוג האינטלגנציה משתנה כפונקציה של העמדה האידיאלית של השחקן במערך הקבוצתי. לענין זה, לא הרי הבלם 1,2 (במערך המקובל) כהרי קשר אחורי 5, קשר 50-50, קשרים תוקפים או חלוץ 9.
2. כבר בקבוצות הנערים, הנוער והצעירים – אפשר להבחין שהשחקנים אינטלגנטים יותר מהמוצע הכללי. לענין זה, חשוב להבדיל בין אינטלגנציה להשכלה פורמלית ולא פורמלית. השחקנים משכילים פחות (ולעיתים – הרבה פחות) מהממוצע הכללי בחברה, אבל זה ענין של שיוך לסטאטוס סוציואקונומי של שחקן, לדפוסי תרבות של הסביבה ולנתיבי הסללה של שכבות חברתיות נמוכות, ולא ענין של אינטלגנציה.
3.לאורך זמן, הכדורגלנים היותר מצליחים הם גם אלה שהם אינטלגנטים יותר באופן כללי. למעשה, רואים את התופעה כבר בקבוצות נערים, ועוד יותר אצל הנוער והצעירים.
4. באופן כללי, בעמדות הקישור (כולל קשר אחורי) מתפקדים שחקנים שהאינטלגנציה הכללית שלהם גבוהה יותר. עם זאת, חלוצי 9 או 9 מדומה שהם טופ קלאס מפגינים אינטלגנציה יוצאת דופן מבחינה התפיסה המרחבית שלהם, ומגינים תוקפים עשויים להיות יצירתיים במיוחד.
5. שחקן מעולה הוא לעיתים קרובות מאוד שחקן שלא רק למד מטעויותיו, אלא שחקן שהתבונן וניתח באופן אישי ומכוון, בגישה קוואזי מחקרית, את התנהגות המשחק של שחקנים אחרים. זה מתחיל בחקירה ולמידה של ה’בייס’ – טכניקות הכדרור, המסירות והבעיטות. דוגמה אישית – אני זוכר שדי מוקדם ב”קריירה” שלי הבנתי שעלי להתבונן ולחקור כמה סטנדרטים של תרגילי מעבר אפקטיביים מול שחקן יריב (“”דריבל”) משחקנים מוכשרים במיוחד בכדרור, ולתרגל אותם היטב עד לשליטה אבסולוטית. לאחר השקעה של שעות רבות בצפיה, אבחנתי כמה וכמה סטנדרטים של מהלכי כדרור, מהם חמישה שהיו אפקטיביים במיוחד. אחרי תרגול, נבראתי מחדש כשחקן מעולה לגילי, ויכולתי עוד להתקדם בנושא הזה. תהליך הלמידה נוגע גם בנושאים חשובים נוספים: התנועה עם כדור ובלי כדור, ראיה טקטית וכללים של קבלת החלטות מהירה וריאלית. שחקן טוב הוא שחקן אינטלגנטי הוא שחקן לומד של ה”בייס”; מתבונן ומנתח כחוקר, ולבסוף מתרגל היטב. לאחר כל זה, אם השחקן מעמיק במיוחד ו/או יצירתי, הוא עשוי לפתח ידע וכישורים ברזולוציות גבוהות ופרטניות יותר, ולהיות מעולה ממש, וראיתי זאת בפועל. שחקן כזה יכול להתפתח בעתיד גם למאמן טוב.
6. שחקן המרבה לנגוח חווה לעיתים לאורך הזמן ירידה הדרגתית ביכולות עדינות במיוחד, למשל בכדרור. זה עלול לקרות גם לשחקני טופ קלאס. אני משער שהאינטלגנציה הדרושה ליכולות עדינות פשוט נפגעת עקב זעזועי המוח הנגרמים בוודאות עקב כל נגיחה שהיא עוצמתית דיה. יתכן שזה מה שקרה לכריסטיאנו רונאלדו, למשל (בהתיחס ליכולת המשתנה שלו כאמן כדרור לאורך הקריירה שלו). זאת, מעבר לכך שהוא נטה עם השנים להתמחות כגולר אולטימטיבי.
לצערנו לא משנה מה רמת ה IQ ההתחלתית של כדורגלן, אחרי 5-6 נגיחות בכדור היא יורדת לחצי ממה שהיה. צריך לאסור משחק בראש – בכדור רגל צריך להתיר רק משחק ברגליים. בפוטבול אמריקאי כבר חקרו את העניין ומבינים מה קורה, רק שמעורב יותר מדי כסף ולמנהלים לא אכפת מהשחקנים. (בפוטבול אמריקאי אין נגיחות בכדור, אבל הרבה התנגשויות ראש בראש או ראש בשחקן בין שחקנים, שלא נחשבות לעברה.
מדובר ב 22 מטומטמים שרצים אחרי כדור
גם אם יש צורך ב״אינטלגנציה״ מסוימת
כדי לשחק כדור-רגל.
הרי שאם לשפוט על פי ה״פנינים״ שמצוטטות בהתחלה
או על פי הופעות כדורגלנים ישראלים בתקשורת
ובתכניות ״ריאליטי״,
אין ספק שרבים מהם הם בורים על גבול האידיוטים …
טעות !!!
הסיבה המרכזית להחמצת פנדלים היא – לחץ !
בכל תחום לחץ גורם לטעויות שבנסיבות אחרות לא היו מתרחשות.
לכן בין יתר התכונות שדרושות לשחקן כדורגל – הוא חייב להיות קר
רוח או כפי שפרשן כדורגל התבטא פעם על מסי : יש לו קרח בוורידים…