ישראל עומדת בשורה הראשונה בעולם במחקר הדלועיים ומייצאת למדינות רבות זרעים ושתילים. בתצוגה שנערכה אתמול הוצגו קישוא בצורת כוכב, דלעת בצורת סביבון ואבטיח כתום, צהוב ולבן
אלי אשכנזי, הארץ, חדשות וואלה!
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/newfruit100704.html
תשכחו ממראה דלעת הענק או האבטיח הגדול בשוק או במרכול. יש להם חיסרון גדול: מהרגע שבו נבצעו לראשונה ועד הרגע בו נפרסו לחתיכות חולפות לעתים מספר שעות, שהופכות אותם ליבשים, דהויים וחסרי חן. בקרוב, אם רק תרצו, תוכלו לקנות לעצמכם אבטיח או דלעת "אישיים".
שני הזנים הללו הוצגו אתמול ביום הפתוח בנושא ה"דלועיים" שהתקיים במרכז המחקר נוה-יער שבעמק יזרעאל. התצוגה כללה גם דלועיים שונים ומשונים רבים אחרים כמו קישוא כוכבי, דלעת סביבון ואבטיחים בשלל צבעים – כתום, צהוב ולבן.
ישראל עומדת בשורה הראשונה בעולם במחקר הדלועיים ומייצאת למדינות רבות זרעים ושתילים. המחקר נעשה בהתאם לצרכי החקלאים הישראלים והמדריכים החקלאיים, וכן על פי דרישות שמציבות חברות מסחריות לייצור זרעים. בשנים האחרונות, כשתקציבי המחקר מהמדינה הולכים וקטנים, הופכים תקציבי המחקר של חברות אלה, גם מישראל וגם ממדינות זרות, לחלק חשוב בפעילות היחידה. את הזרעים שפותחו בישראל ניתן למצוא בכל רחבי העולם, וייתכן שהם כלל לא יגודלו בישראל. למשפחת הדלועיים משתייכים אבטיח, קישוא, מלון, דלעת ומלפפון.
חברת הזרעים מציבה את הדרישות ומממנת את המחקר. אחת הדוגמאות למחקר שמבצעת היחידה, היא הניסיון ליצור רישות מושלם, דמוי שעם, על קליפת המלון. מלון שקטעים מקליפתו חלקים, חסרי אותו רישות, נפסל ליצוא.
בנוה-יער, השלוחה הצפונית של מינהל המחקר החקלאי במשרד החקלאות, יש כמה יחידות, שאחת מהן היא היחידה לדלועיים. היחידה, בראשותו של ד"ר מנחם אדלשטיין, מונה שבעה חוקרים, כולם בעלי תואר דוקטור, ועשרה חוקרים נוספים – בעלי תארים ראשון ושני, וסטודנטים. למחלקה כמה משימות מחקריות, שמתמקדות בטיפוח זנים חדשים.
"לקישוא הכתום מראה זקן"
בראשית תהליך הפיתוח של הזנים החדשים מוצבות כמה מטרות: התאמה לעונות השנה, התאמה לשווקים אליהם הם ישלחו, הארכת חיי המדף, עמידות למחלות, הגדלת היבול – והכי חשוב אולי, טעם וריח אטרקטיביים.
קבוצה של חוקרים בנוה-יער בדקה, לדוגמה, את הקשר בין צבעם של האבטיחים לטעמם. החוקרים ידעו מראש על קיומו של קשר פסיכולוגי בין הצבע האדום לטעם. אבטיח או פטל, למשל, מתקשרים אצלנו ישר עם טעם מתוק (בדרום אמריקה, אגב, הצבע האדום נקשר לטעם חריף, כמו צ'ילי או טבסקו). החוקרים מצאו כי קיים קשר ביוכימי בין הרכב הפיגמנטים בעגבניה ובאבטיח לבין הרכב החומרים הנדיפים המקנים את הארומה – ולפיכך השפעת הצבע על הטעם היא לא רק פסיכולוגית. מסקנת המחקר היתה, שפיתוח אבטיחים בצבעים שונים מאדום ידרוש תשומת לב מיוחדת לארומה כדי לקבל פירות בצבעים עזים ומגוונים שיהיו גם טעימים ויתאימו לדרישות הצרכנים.
"טעם הקהל הוא דבר חמקמק", אמר ד"ר מיכאל רביב, מנהל מרכז המחקר בנוה-יער, "תמיד יש מרחק בין המחקר למימוש, חלק מכך גם נובע מחסמים שונים של רשתות השיווק או היצואנים, שלא תמיד מוכנים לניסויים".
לד"ר אדלשטיין דוגמאות רבות לכישלונות שיווקיים של זנים חדשים. מלון בטעם חמוץ-מתוק פותח בנוה-יער, אך נכשל בשלב השיווק. כך גם ה"גולדי", הלא הוא הקישוא הכתום. "לגולדי יתרונות חקלאיים", מסביר אדלשטיין, "בגלל צבעם הבולט, זמן הקטיף אורך שליש הזמן מקטיף הקישוא הירוק. הקישוא הזה גם התברך בהרבה ויטמינים. אגב, זה תואם את המגמה היום למזון בריאות – ובכל זאת השיווק שלו נכשל. שמנו את הקישואים האלה בקרית טבעון, אבל הצרכנים הישראליים הם שמרנים, הם העדיפו את הירוק. טענו שהכתום דומה לפלסטיק, אחרים טענו שיש לו מראה זקן".
פרסומת"זה מתסכל, אנחנו מפתחים זנים טובים ובסוף זה נתקע בשלב השיווק", אמרו משתתפי הכינוס. דוגמה נוספת למה שהיה אמור להיות הצלחה במטבח הישראלי היא "דלעת פרי הספגטי": מדובר בדלעת שאחרי בישול של 20 דקות, תוכנה הופך לרצועות דקות, דמויות ספגטי. אחרי הצלחה קצרה בשוק הישראלי, הזדרז אחד המגדלים לקטוף את הדלעות טרם זמנן. כתוצאה מכך קיבלו הלקוחות עיסה דמויית דייסה במקום רצועות ספגטי, התאכזבו – ולא שבו לקנות את הדלעות.
ארנון נצר, חקלאי ממושב שדה יעקב, מתעניין פחות בפיתוחים החדשים. הוא הגיע ליום העיון במטרה לפגוש אנשי מקצוע: הוא מגדל כ-200 דונם של מלונים, ובנוה-יער הוא מקווה למצוא תשובה להתמוטטות.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~893964872~~~27&SiteName=hayadan
