גילת סיימון
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/records160804.html
קיץ 2004 יחזה באתלטים הטובים ביותר של העולם, עושים את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב. אולם- מה צריך כדי להגיע לפסגה? והאם נהיה עדים אי פעם לביצוע מושלם? ומה לגבי הגבולות ליכולות האנושיות- האם אנחנו כבר שם?
מה אתה צריך כדי להיות שובר שיאים?
מומחי ספורט תמימי דעים על כך שהגורם היחיד החשוב ביותר ביצירת אלוף עולם הוא ההרכב הגנטי שלו: הבעלות על גנים המקנים את היכולת המולדת לפסוע, לזנק, לשרוף אנרגיה ביעילות או לשאוף הרבה חמצן מהאוויר. "האתלטים הגדולים הם סמנים סטטיסטיים טבעיים קיצוניים של תכונות מסוימות באוכלוסייה האנושית… פריקים פיזיולוגיים, אם תרצו" אומר מדען הספורט קרייג שארפ מאוניברסטית ברונל במידלסקס, בריטינה. כוונתו היא שלגבי תכונות גנטיות רבות, במיוחד כמותיות, קיימת שונות באוכלוסייה, המתבטאת במופעים שונים של התכונה. בדרך כלל, כאשר בוחנים תכונה מסוימת (למשל ניצול אנרגיה) מתקבלת עקומת שכיחויות בצורת פעמון לה שוליים עם שכיחויות נמוכות מאד. רוב האוכלוסייה מצויה במרכז, ומציגה תכונה ממוצעת. האתלטים הם אלה שמצויים בשולי העקומה, ומציגים ניצולת אנרגיה גבוהה בהרבה מממוצע האוכלוסייה.
מעבר לכך, אימון וטכניקה חיוניים גם הם. הם מאפשרים לאתלטים לעצב שרירים, לדוגמא, כך שהם שורפים פחות אנרגיה בזמן שהם משיגים את אותן המהירויות כמו אחרים. טכנולוגיה עדכנית יכולה להיות חיונית גם כן, במיוחד בענפי ספורט אשר מסתמכים על ציוד מיוחד, כמו טניס או קפיצה במוט. גם למזל יש תפקיד: טמפרטורות נמוכות או רוח עשויים להוסיף דחיפה נוספת לאצן או לקופץ למרחק.
בסופו של דבר, ביצוע שובר שיאים תלוי בהבאת כל הגורמים הללו יחדיו ביום הנכון, ברגע הנכון.
האם לנצח "זה הכל בראש"?
פסיכולוגיה חיונית. אתלטים זקוקים למיקוד אדיר ולדחף מניע חזק לנצח. רבים חושבים שהמחסום העיקרי לשבירת הארבע דקות למייל היה פסיכולוגי: ברגע שרוג'ר בניסטר עשה זאת ב-1954, כמה ספורטאים נוספים שברו גם הם את מחסום הארבע דקות למייל זמן קצר מאד אחריו. לעיתים שבירת שיא מערבת לקיחת סיכון באירוע, כמו יציאה מהקבוצה כשעוד נותרה הקפה שלמה, ודבר זה דורש ללא ספק מידה של חוזק נפשי.
איך נמצא או ניצור את הדור הבא של שיאני עולם?
הדרך הסבירה ביותר היא להרחיב את החיפוש שלנו אחר מישהו עם הרכב גנטי המאפשר לו או לה להתעלות על אתלטים אחרים. כאשר האצנים המזרח אפריקנים התחילו להתחרות בתחרויות בינלאומיות, למשל, בלטה מאד העובדה שהמבנה הקל של גופם הופך אותם לחסכוניים באופן יוצא דופן בשימוש באנרגיה.
כאשר המדענים יזהו את הגנים שמעניקים יתרון גנטי בספורט, ניתן יהיה לבצע סריקות באוכלוסיה לאיתור אתלטים, כדי לבחור את אלה עם הפוטנציאל הגנטי הגבוה ביותר. "ישנם כל מיני סוגים של אנשים אי שם בעולם, ואנחנו לא מודעים ליכולותיהם יוצאות הדופן" אומר מדען הכושר והספורט קארל פוסטר מאוניברסיטת ויסקונסין בלה קרוס.
לא רק שניתן יהיה לבצע סריקות באוכלוסייה לאיתור ספורטאים פוטנציאליים- את המטען הגנטי הייחודי של כל פרט באוכלוסייה ניתן לבדוק בגיל צעיר מאד, כבר בבית-היולדות אם תרצו, וכך ניתן יהיה להתחיל באימונים כבר בגיל צעיר מאד.
מאחר והפרסים הופכים שווי ערך יותר ויותר והתחרות הופכת יותר נמרצות, אתלטים מונעים יותר ויותר לעבר שימוש בסמים כדי להפיק את המקסימום מעצמם, ואף יותר מכך. מומחים צופים כי בדור הבא של האלופים, רבים מהם יעשו שימוש בסמים. הם חוששים בעיקר מ"סימום גנטי" בו האתלטים יגבירו את הופעתם של מספר גנים חשובים במיוחד (גן מפתח= key gene). הגברת פעילותו של גן חיוני מעבר לפעילות הטבעית עשויה לגביר את התכונה לממדים שעדיין לא מוכרים לנו. "מספר פלגים של הספורט העולמי מתבוננים בהתפתחויות מסוג זה בשקיקה" אומר שרפ.
האם הגענו לגבול יכולת הביצוע האנושית?
לא, אולם השיאים נשברים ע"י שוליים שהולכים ונהיים צרים יותר ויותר. כאשר סטטיסטיקאים משרטטים תרשים המתאר איך הביצוע הטוב ביותר באירוע מסוים משתנה במהלך הזמן, הם רואים שהגרף מתיישר ומתאזן. משמעות הדבר היא שעלול להגיע זמן בו לא ניתן יהיה לשפר יותר את השיאים. כמו כן, עולה מהניתוח הסטטיסטי שככל שהאירוע קצר יותר, שיפור השיא הבא הוא בפרקי זמן קצרים יותר ויותר. כך שלמרות שפאולה רדקליף קיצצה שניות שלמות מהשיא העולמי בריצת המרתון, הרי שאצנים למרחקים קצרים משפרים את השיאים במאיות שניה בלבד.
לא כל ענף ספורט ניתן למדידה כה מדויקת, כמובן. ריצה וקפיצה ניתנים לכימות עם סטופר או מד מרחק, אולם ביצוע כדורגל או טניס למשל קשים הרבה יותר למדידה.
האם אי פעם נגיע לגבול אבסולוטי?
באופן תיאורטי, גבול אבסולוטי לכמה רחוק או כמה מהר הגוף האנושי יכול להגיע קיים, אולם "איפה עובר גבול זה- לא ידוע לנו" אומר מילר. ייתכן שהדרך היחידה לזהות את הביצוע האולטימטיבי תהיה במבט לאחור, רטרוספקטיבית, לאחר שהשיא יעמוד במשך שנים ולא ישבר.
מומחים שונים ניסו לחשב את הגבול המוחלט לביצוע. הם לוקחים את הערך הגבוה ביותר לכל גורם פיזיולוגי מכריע, אשר נמדד אי פעם בקרב אתלטים, כמו צריכת החמצן המקסימלית, היעילות הגבוהה ביותר בה נשרפת האנרגיה והסיבולת הטובים ביותר. אז הם מחשבים כמה מהר יכול מישהו לנוע אם כל הגורמים האלה היו מיטביים בגופו.
בעזרת חישובים אלה, נוכל אולי בעתיד לצפות במרתון תוך פחות משעתיים או אפילו שלוש וחצי דקות למייל. אולם הסבירות למצוא אדם עם הרכב גנטי ייחודי המקודד לכל היכולות היוצאות דופן האלה יחדיו, בגוף אחד, נמוכה מאד.
בעתיד, האם האתלטים יבחנו את גבולותיהם בדרכים חדשות?
כאשר שבירת שיאים הופכת לקשה יותר ויותר, אנו עשויים להתחיל לקיים תחרויות בין אתלטים המבוססות על סטנדרטים אחרים, כמו מספר מדליות הזהב, או ביצועיהם לאורך זמן. ששת הנצחונות בזה אחר זה של לאנס ארמסטרונג בטור-דה-פראנס, למשל, עשויים להיות בלתי ניתנים לשבירה- הכוונה לא לכל שיא בפני עצמו, אלא לרצף של כל השישה יחדיו. "ייתכן שהעליתא בספורט תוגדר ע"י מספר הפעמים שהם נצחו ולא רק התוצאות עצמן" אומר מילר.
ייתכן גם שספורטאים ימציאו ענפי ספורט חדשים כדי לבחון את עצמם. ההופעה של ענף התריאתלטון בשנות השבעים נתמכה ע"י אצנים, שחיינים ורוכבי אופניים אשר חפשו אתגרים חדשים; ענף זה הופיע את הופעת הבכורה שלו כענף אולימפי באולימפיאדה של שנת 2000.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~924648596~~~48&SiteName=hayadan
