אפקט הדומינו של הניקוטין

מדוע, למרות העדויות החד משמעיות, לא מצליחים המעשנים להפסיק?

מאת ינאי עופרן

לפי ארגון הבריאות העולמי, בכל דקה מתים שמונה אנשים מנזקי
עישון. חלק גדול מהם, כנראה שאפילו רובם, היו מודעים לסכנה
הרבה שנים לפני המוות. חלק גדול מהם, סקרים אחרונים מראים
שאפילו רובם, ניסו באיזשהו שלב להפסיק. למה הם נכשלים? חוקרי
המוח וההתנהגות מתקשים להסביר. מחקר שפורסם השבוע חושף את אחד
המנגנונים המוחיים שגורמים להתמכרות לסיגריות, ומציע כיוונים
חדשים לפיתוח תרופה שתעזור למי שרוצה להיגמל.

את תחושת הסיפוק שמעניקה הסיגריה למעשן מקובל לקשר לדופמין.
הדופמין, חומר שמופרש באזורים מסוימים במוח, קשור למרץ, סיפוק
ותגמול. אחרי שאיפה אחת אפשר לאתר במוחו של המעשן סערה של
דופמין, שגורמת לתחושות של סיפוק ולפעמים אפילו עירנות. החגיגה
הביוכימית נמשכת כשעה אחרי כל סיגריה.
לקראת תום השעה, כשרמות הדופמין שוב צונחות, משתלט על המוח שקט
מתוח. או אז מתעוררת אצל בעל המוח התשוקה, והוא שולח את היד אל
החפיסה.

הרבה מחקרים ניסו לפצח את המנגנונים הביוכימיים שמניעים את
המעגל הזה. הבנה כזאת, מקווים החוקרים, תאפשר פיתוח תרופות
שיקלו על הגמילה. מחקרים שנעשו על תאי המוח באזורים שמקושרים
לתחושת הסיפוק הראו שמיד עם הדלקת הסיגריה, התאים האלה נשטפים
בגל של ניקוטין ומגבירים את ייצור הדופמין.

אבל המחקרים האלה גם חשפו תופעה מוזרה: התאים מייצרי הדופמין
באזורים האלה רגישים מאוד לניקוטין – עם מכת הניקוטין הראשונה,
הם מתחילים בייצור אינטנסיווי של דופמין. אבל אחרי מכת
הניקוטין שמגיעה עם השאיפה הראשונה, הם מאבדים לחלוטין את
הרגישות שלהם ומפסיקים להגיב לניקוטין. מאיפה מגיע, אם כן, זרם
הדופמין ששומר על המתח במשך שעה שלמה? לתעלומה הזאת מחפשים
חוקרי ההתמכרות הסבר כבר כמה שנים.

צוות חוקרים בראשות הויברט מנסלבר מאוניברסיטת שיקגו מדווח
השבוע על פתרון התעלומה הזאת. הם עקבו אחרי רשת סבוכה של העברת
מסרים בין אזורים שונים במוח וגילו שמכת הניקוטין הראשונה
גורמת לתגובת שרשרת מורכבת. אחרי שהניקוטין מפעיל את התאים
מייצרי הדופמין באופן ישיר, התאים לומדים להתעלם ממנו. אבל
הניקוטין מצדו פועל על תאים באזורים אחרים במוח, שפועלים על
תאים באזורים אחרים, שבסופו של דבר משפיעים על התאים מייצרי
הדופמין, וגורמים להם להמשיך בייצור מוגבר של דופמין. דרושה
לפחות שעה כדי להרגיע את השרשרת הסבוכה הזאת ולחזור לשגרה. רק
כשכל ההמולה הזאת שוככת, יורדת רמת הדופמין, ורק אז מתעוררת
מחדש הכמיהה לניקוטין.

הממצאים האלה, טוענים מנסלבר וצוותו במאמר שפורסם השבוע בכתב
העת,” “Neuron יכולים לעזור מאוד בסיוע לנגמלים. אם יימצא
כימיקל שיחסום את המעגל הזה הוא ידכא את ייצור הדופמין וייטול
מהמוח את היכולת ליהנות מסיגריות. אם הילולת הדופמין תיבלם,
תתבטל גם הנפילה הגדולה שבאה בסופה ומולידה את התשוקה לעוד
סיגריה.

חברות התרופות אולי יתחילו כעת לחפש כימיקל שיוכל לחסום את
המעגל הזה, אבל יש מי שלא בטוח שתרופה כזאת יכולה להבטיח
הצלחה. לפי הממצאים של מנסלבר די במכת הניקוטין הראשונה, כלומר
בשאכטה אחת, כדי לחולל את תגובת השרשרת הזאת ולגרום לשעה תמימה
של ייצור דופמין מוגבר. אבל אם את תחושת העונג אפשר להפיק
משאיפה אחת, למה אנשים מעשנים סיגריות שלמות, ואפילו עשרות
סיגריות ביום? ואם ההתעוררות המוחית נמשכת שעה, שאחריה באה
הנפילה המרה, מדוע יש מעשני שרשרת שמעשנים כמה סיגריות בשעה
אחת, ולעומתם מעשנים שמסתפקים בסיגריה אחת כל שעתיים או שלוש?

אולי, מציע למשל דייוויד בלפור מאוניברסיטת דנדי באנגליה,
דופמין הוא רק חלק מהסיפור. סביר להניח שההסבר לתופעה מורכבת
כמו עישון קשור לא רק לתגובה הכימית לניקוטין ולדופמין, אלא גם
להרבה דברים אחרים – דימוי חברתי, הצורך לשחק במשהו, ההנאה
מפעולת העישון עצמה, הפחד משינוי. כדי להתגבר על ההתמכרות צריך
לחקור ולהבין גם את הגורמים האלה, שאתם, כך נראה, לא כל כך
פשוט להתמודד באמצעים כימיים. ייתכן גם שהגורמים האלה יכולים
להסביר את העובדה ש-%40%-20 מאלה שמנסים להפסיק לעשן מצליחים
בסופו של דבר; כבר היום, עוד לפני שנמצאה תרופת הפלא.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~302178613~~~239&SiteName=hayadan