ארוע אלים בעיירת האנדים הפרואנית אנדהאוליאס ANDAHUAYLAS (כ-400 ק”מ מהבירה לימה) שם הותקפה ונתפסה תחנת משטרה
יורם המזרחי
מאמר זה משותף לאתר הידען ולאתר קולמוסנט
ארוע אלים שהתרחש לפני יותר משבועיים בעיירת האנדים הפרואנית אנדהאוליאס ANDAHUAYLAS (כ-400 ק”מ מהבירה לימה) שם הותקפה ונתפסה תחנת משטרה, לא היה “מופע אופרטת סבון פוליטית” אופיינית לאמריקה הלאטינית, אלא סימן לקשיים המטלטלים את פרו, שמזה שנים נעה בין דמוקרטיה לדיקטטורה וחוזר חלילה.
פרואנים מקרב הרוב האתני של “האמרו-אינדאנים” ראו בהתקפה, בה השתתפו כמאתיים חמושים, מסר מחושב של תנועה לאומנית ססגונית “אתנו-סס’אריס’טא מובמנטו” ETNOCACERISTA המושפעת מעידן ממלכת האינקא. שם הארגון, נגזר לכבוד דמות פוליטית מהמאה ה19, הנשיא אנדראס אוולינו סוסארס, שאחרי “מלחמת האקיאנוס השקט” הנהיג את ארצו במאבקים נגד צ’ילה ואקוודור, שבעיני לאומנים פרואנים נחשבות עד היום “מדינות עויינות המעונינות לבלוע את פרו”.
האינקה – עם אינדינאני עתיק, שלטו באימפריה שהתקיימה עד הכיבוש הספרדי 1531 ופרחה באיזור הכולל רוב שטחי (בגבולות היום) פרו, אקוודור, בוליוויה וחלקים של צי’לה. האינקה האמינו באל שמש, שמקדשו המפואר עמד בעיר קוסקו והצטיינו ביכולת ארכיטקטונית וחקלאית. הממלכה נחרבה לחלוטין במאה ה-16. ספרד שלטה בפרו עד 1821 ובה ישב המשנה-למלך, נצמיג מדריד, שתחום שלטונו הקיף רוב אמריקה הדרומית. בסוף מלחמת-שחרור הוכו הספרדים בקרב אייקוצ’ו 1824 ומאז נשלטה המדינה הפרואנית בשיטת משטר נשיאותי. המדינה החדשה לחמה כמה פעמים (במאה ה19 ובמאה ה20 )נגד שכנותיה, בעיקר צ’ילה ואקוודור ובמלחמות אלה איבדה שטחים עתירי מחצבים. כמה ממאבקי הכח באיזור ניטשו סביב שליטה או זכות מעבר לאוקיאנוס -השקט. בשנות התשעים וראשית שנות המאה העשרים ואחת, התרחשו “ארועי מלחמה” בעיקר לאורך הגבול הפרואני -אקוודורי. נשיאה הקודם של המדינה, אלברטו פוג’מורי, בן מהגרים יפנים, הנהיג משטר “יד חזקה” שמרכיביו דמו לדיקטטורה. אחרי נפילת ממשלו ותקופת שלטון ממשלה זמנית הוכרז פוג’ימורי “עבריין נמלט” זאת באשמת מעילה בכספי ציבור וניצול לרעה של תקנות החרום, נעשים שארעו בעיקר בשנות המלחמה נגד שתי מחתרות שמאל שביקשו להקים בפרו רפובליקה עממית. “הטופק אמארו” והמחתרת המאואיסטית “סונדרו לומינוסו” מילים שפירושן “הנתיב הזוהר”
על הנשיא טולדו: שמו המלא MANRIQUE ALEJANDRO RTOLEDO יליד 1946 בוגר הרוורד. בעל תאר דוקטור בכלכלה היה בעבר מראשי הבנק העולמי. סיפור חייו כיליד איזור עוני, מתואר בדרך כלל “מלבוש סחבות לעושר”
המורדים באנדהאוליאס, רובם חיילים ושוטרים לשעבר, בהנהגת רב סרן מיל. אנטוארו הומולא, ANTOARO HUMALA פשטו על העיר המאוכלסת בעיקר אינדיאנים עניים, שרבים מהם מזדהים עם מעשי הקצין הכריזמטי שנשבע לחדש אימפריית-אינקא. הפעולה סיחררה לזמן קצר את המדינה בת ה 28 מליון התושבים והביאה לחידוש ויכוח ישן חדש, בשאלת דרכה הפוליטית מבית ואופי יחסי פרו עם שכונתיה. המרד שעלה בחיי ארבעה שוטרים, פציעת אחרים והחזקת עשרה מהם כבני ערובה, תרם לאווירה היכולה לדחוף להדחת הנשיא אלחנדרו טולדו TOLEDO וALEJNDRO, או להביא להתפטרותו כולל מפלה בקלפי. עוד יש לתקרית שחוסלה בתוך ארבעים ושמונה שעות, השפעה על יציבות אזורית ועתיד כלכלת מדינות האנדים בכלל.
תנועת- האינקא, השואפת להקים “מדינה אינדיאנית חדשה בגבולות האימפריה ההיסטורית” בחרה לפעול דווקא בעיירה מוזנחת להוכיח לתושבי האנדים, רובם ילידים ממוצא אינדיאני, החיים בתנאי עוני, שחלום מדינת האינקא יכול להתגשם אם העם ישאף לחדש תהילת העבר ויענה לקריאת-הקרב של אלה הטוענים להיות נציגיו. מלבד מניע לאומני, תרמו למתח שהביא להתקפה על תחנת המשטרה, גם אנשי צבא ומשטרה בדימוס, המאשימים הממשל בהזנחתם אחרי דעיכת המרד המאואיסטי וקרבות גבול עם אקוודור ובין השאר תובעים שיפור מצבם הכלכלי והטבות שונות.
הקרב הקצר באנדהאוליאס, הביא לתגובה מהירה מצד הממשלה, שפתחה משא ומתן שיעדיו שחרור בני הערובה והכנעת המורדים. הציבור למד לדעת על המתרחש בעיירה ההררית שעות מספר אחרי ההתקפה ופתיחת מגעים עם רב סרן הומולא. מהר מאד “הועלה” המרד מדרגת פשיטה מקרית, אופיינית למדינה מוכת טרור ופשע, לנושא בעל הביטים רחבים, לאומנים וכלכליים-חברתיים. מקורות דיפלומטיים בבירה לימה, אמרו אחרי שנודע על העימות באנדהואליאס, שהארוע זעזע קשה מעמד הנשיא טולדו, כלכלן בוגר אוניברסיטה אמריקאית ובעצמו ממוצא אינדאני “קטעי רזומה” שעד לפני זמן לא רב תרמו לתדמית העממית שטולדו משתדל להפגין. מצבו הפוליטי של הנשיא התערער באחרונה על רקע פרשות שחיתות, הרודפות זו אחר זו, מינהל ציבורי לא יעיל ושערוריית זיוף בחירות בה מואשמת אחותו. לפי סקרי דעת קהל, שנעשו בערים הגדולות סמוך למרד ונוהלו ע”י עיתונים בלתי תלויים – עולה שטולדו איבד בשנה האחרונה אחוזי תמיכה גבוהים שפגעו בפופולאריות ממנה נהנה אחרי עידן פגו’ימורי. אחד הסקרים הראה שעמד הנשיא הדרדר לתמיכת 11 אחוזים של האוכלוסיה בלבד.
טולדו, שהורה לכוחות הבטחון לדכא ללא דחוי המרידה באנדים, קיווה ככל הנראה שהכח הצבאי המובחר שנשלח לעיירה יחסל את מנהיגי המורדים, תוך קרב מהיר שיוכיח החלטיות. המפקדים בשטח, בהם כאלה המכירים אישית את ראש המורדים, בעיקר קצינים ממוצא אנדי- אינדיאני, לא מיהרו לפעול ובמקום להביא להצלחה מוחצת, העדיפו להשאר מחוץ לטווח הנשק הקל של המורדים ולהניח למפקד המשטרה הלאומית, לכמרים ופעילי שדולות לנהל משא ומתן. מפקד המשטרה גנרל פליקס מוראא’זו, המכיר את מנהיג המרד ואחרים התומכים בו, שכנע את הומולא להסגיר עצמו לצבא והבטיח שאנשיו לא יעצרו ויורשו לצאת העיירה, אחדים, שמעצרם נראה “הכרחי” בגלל התפקיד שמלאו בהתקפה על תחנת המשטרה קבלו הבטחה להשתחרר ממעצרם תוך זמן קצר. מהבירה לימה, היה נראה כאילו עלה בידי הנשיא טולדו לרסק מרידה מסוכנת, אולם רוב הפרואנים, בפרט מקרב האינדיאנים, פירש הארוע באופן שונה לחלוטין ובהחלט לא מחמיא לממשלה. מהתבטאויות שונות שליוו העימות, מסתבר שרבים ראו בהתקפה על תחנת המשטרה הפגנת כח מוצלחת וחשובה של המורדים, לצד האזנה לחרושת שמועות לפיה “אלפי אינקא ממתינים להקרא בכל רגע לקרב כדי להתלכד סביב דגל השחרור”. שרות הבטחון הפרואני, הזהיר בינתיים שכניעת הומולא, אינה אלא הישג זמני בלבד.
רב סרן הומולא שטרם כניעתו רואיין בטלפון, אמר למשל שהתנועה המייצגת את האינקא לא תוותר על “אף שעל מהאדמה הקדושה שנגזלה ע”י צי’לה” והעלה תביעות טריטוריאליות גם נגד אקוודור. עוד דרש הומולא חלוקת משאבים צודקת בין כל הפרואנים, בפרט בין תושבי אזורים בהם פועלות חברות זרות העוסקות בכריית מחצבים ופיתוח מקורות דלק. שעות מספר אחר כך, צולם הרב סרן כשהוא מחייך מאוזן לאוזן, מוקף חיילי היחידה למלחמה בטרור. מעמד הכניעה נעשה לפי דרישת המורדים לעיני צלמים וצוותי טלוויזיה. אחר כך הוטס הומולא לכלא היחידה ללוחמה בטרור שהוא מתקן הנפרד מרשת בתי המעצר והכלא של המשטרה. לדברי מקור פרואני היה אחד מתנאי כניעתו של הומולא, זה שהוא יעצר דווקא בידי חיילי היחידה המובחרת וישאר “בהשגחתה” כנראה מפני שביחידות העילית יש לא מעט אוהדים לתומכי רעיון אימפריית האינקא. הומולא אינו פנים חדשות בכלא המיוחד וכשהובל למעצר, חייך והזכיר לנכחים “אני מכיר המחנה מבפנים”. הדברים באו בעקבות ארוע מרידה דומה, שהתרחש בשנת 2000 שבראשו עמד אחיו של הרב- סרן, אוללאנטה הומולא. גם בעקבות המרד ההוא נעצר רב סרן אנטוארו הומולא ובתוך זמן קצר שוחרר, בעקבות לחץ מצד הצבא והמשטרה. הארוע משנת 2000 שהיווה חלק מתהליך הפלת משטרו של הנשיא-עריץ אלברטו פוג’ימורי, כך גם התקרית האחרונה באנדים, לא עורר תשומת לב מיוחדת מחוץ לפרו. גם הפעם היה “כסוי” המרד מוגבל, זאת על רקע ארועי הגל-על וכך כמעט שלא זכה לכסוי בין לאומי.
מעקב אחר תהליכי התפתחות תנועת האינקא וארגונים דומים באמריקה הלאטינית. מלמד שמרידות קצרות, כובשות לפעמים כותרות מהסוג המעלה מנהיגיהן לרמת פופולאראית ציבורית רחבה, בדרך כלל זמנית. איש מודיעין אמריקאי לשעבר, שעסק בעניני אמריקה הלאטינית, העריך בשיחה עם כותב המאמר, שסיכון מעצר ואפילו העמדה לדין ולכאורה עונש כבד בעוון מרד “מהווה עבור מנהיגים כריזמטים חלק מהמשחק הפוליטי פנימי” דוגמא טובה היא זו של נשיא וונזואלה, הוגו שאווז, שבשנות התשעים המאוחרות, בהיותו סגן אלוף ומפקד גדוד צנחנים, ניסה לבצע הפיכה צבאית, נכלא שוחרר בלחץ הצבא, הקים תנועה פוליטית פופוליסטית ו.. . חזר לבירה הוונזואלית כנשיא.
פרשן דיפלומטי העריך שהמרד הקצר הביא לשאלות נוקבות מצד צ’ילה ואקוודור, נגדן יש לאנשי תנועת האינקא טענות טריטוריאליות. בין השאר ביקשו הצ’ילאנים להבטיח שהאינקא לא מתכננים פעולות גרילה או טרור נגד צ’ילה ואילו האקוודורים ביקשו לברר אם האינקא חיזקו קשריהם עם תושבי האנדים שלהם. באחד מנאמיו האחרונים, האשים רב סרן הומולא את הנישא טולדו “בהשפלת המדינה ומכירת איננטרסים כלכליים שלה” ההאשמה באה מפני ממשלת טולדו קושרת קשרים כלכליים עם צ’ילה, המשקיעה בפרו הון עתק בפיתוח אזורי ותכניות סחר ושוק משותף, מה שבעיני האינקא נראה “מכירת המדינה לאויב”
שבועיים אחרי המרד משוכנעים בלימה שרב סרן הומולא. ישוחרר בהקדם ואחד המשקיפים אמר לדיפלומט מערבי “הנשיא טולדו והומולה יודעים הייטב שלמשחק יש כללים. אם הנשיא רוצה להשאר בתפקידו, עליו להאזין, כעת יותר מאשר בעבר, לרב סרן ותביעותיו הלאומניות והסוציאליות” אחרים יעצו לנשיא לנסות להפוך את הומולא לבן ברית” מקור אחר הוסיף שידיעות שהופיעו בתקשורת הפרואנית, הבליטו מחדש מוצאו האתני של הנשיא, כדי להוכיח שאינו איש האוליגרכיה הספרדית- ארופאית, המחזיקה ברוב המשאבים והוא מנהיג מקרב פשוטי העם. העקבות המרד נסחפו טולדו ועוזריו לויכוח סוציאלי פנימי, המחובר לסכסוך טריטוריאלי ישן עם שכנותיה של פרו, ויכוח הנראה חסר מוצא או פשרה והוא מסוג קוטביות-מדינית המאפיינת מדינות לא מעטות..
משקיפים בארגון מדינות אמריקה העריכו בסוף השבוע שעבר שלארוע באנדים יש “טבעות השפעה” המתסיסות ילידים ואינטלקטואלים ברחבי האיזור, או כפי שאחד מפרשני קול-אמריקה העריך “מעשי התנועה התובעת הקמת אימפריית אינקה נראים בעיני האינדיאנים של אמריקה הלאטינית חלק מתהליך שחרור חברתי” הפרשן מנה אחד לאחד ארועי מרד, או מרי אזרחי של ילידים, החל באינדיאנים של מחוז חיאפ’ס במקסיכו, הממשיך להחשב “חבל מסוכן” כל זה אחרי מרד אינדיאני ש/התרחש בסוף שנות התשעים וכלה בתנועות איכרים אינדאנים בהונדוראס ובוליוויה.
המרד לא הצליח להסתיר שיפור מסויים שחל במצבה הכלכלי של פרו, שם נרשמה צמיחה בענפי משק שונים בעיקר כריית מתכות, אנרגיה, טכסטיל ודייג. השיפור מורגש בערים הגדולות, או באזורים בהם מתבצעות פעולות פיתוח, כולל פעולות משותפות לפרו ושכנותיה, כמו קידוחי גז ופריסת צנרצת מובילה. הנשיא טולדו מבטיח שיפור גם השנה ובשנה הבאה, אלא שההישגים המרשימים את הבנק העולמי, האו”ם ומוסדות פיננסיים בין לאומיים, לא הצליחו לצמצם עוני בערות והזנחה אנדמית שהיא, יותר מכל נושא אחר, הדוחפת מנהיגי אינדיאנים איכרים ופועלים לתבוע לא רק חילופי שלטון – אלא גם חלוקה חדשה של המשאבים.
