מערך הטלסקופ הגדול בעולם

בשני הניסויים קושרו הטלסקופים בהוואי ובצ'ילה ביניהם כך שיפעלו כטלסקופ גדול הרבה יותר, לתצפית בכוכב בודד.

באמצעות שיטה בשם אינטרפרומטריה, הושגו באחרונה הצלחות אדירות באסטרונומיה מהקרקע – לאחר שחיברו את הטלסקופים הגדולים בעולם למערך ענק, לצורך תצפית בכוכב בודד במעמקי היקום

במחצית הראשונה של השנה נרשמו שתי הצלחות אדירות באסטרונומיה הקרקעית, באמצעות ניסויי אינטרפרומטריה (התאבכות) בשתי מערכות טלסקופ ענקיות, זו שבמצפה קק (Keck) בהוואי וזו שבמצפה האירופי הדרומי, בצ'ילה. קוטר כל טלסקופ בשתי המערכות הללו: 10-8 מטר.

בשני הניסויים קושרו הטלסקופים ביניהם כך שיפעלו כטלסקופ גדול הרבה יותר, לתצפית בכוכב בודד. המכשירים החדשים איפשרו קליטת תמונות שמיים בכושר הפרדה מעולה, בחיפוש מעמיק אחר מערכות-שמש וכוכבי לכת מחוץ למערכת השמש שלנו, כאלה המצויים בקירבת כוכבים המשמשים להם בגדר שמשות.

עוד ב-1867 הציע המדען הצרפתי פיזו למדוד את הקוטר של כוכבים, בשיטה האינטרפרומטרית. ההוכחה הניסיונית לנכונות שיטתו נתקבלה לראשונה ב-1890 במעבדתו של האמריקני מייקלסון ומ-1920 זוהי השיטה המקובלת ביותר.

בדרך כלל, טלסקופ מראה גרם שמיימי כתמונה, שבה ניתן להבחין בפרטים – אבל רק אם הדמות הנראית גדולה מכמה שניות-זווית (עקב המיגבלה שביציבות האטמוספירה). כך אפשר לראות פרטים שונים בפני השטח של מאדים או כוכבי לכת אחרים.

כוכבי השבת, השמשות, רחוקים הרבה יותר מאתנו, יחסית לכוכבי ה לכת. כל טלסקופ בעולם שיופנה לעבר כוכב-שבת, יראה דמות נקודתית, “מרוחה” במידה לא מבוטלת בגלל האוויר הלא-יציב.

שיטת מייקלסון התבססה על דגימת האור מהכוכב הנעשית משתי נקודות שמרוחקות יחסית זו מזו, וחיבור אופטי של שתי הקרניים. חיבור הקרניים יצרה “תמונת התאבכות”, בה הופיעו פסים שחורים ליד פסים בהירים. על סמך מדידת המרחק בין הפסים, חושב הקוטר הזוויתי של הכוכב. תוצאה זאת, יחד עם חישוב המרחק לכוכב הנמדד בדרך אחרת, מספקת את הקוטר המבוקש, בק”מ.

בניסיון להגדיל את המרחק בין שתי נקודות הדגימה של אור הכוכב, החלו האסטרונומים להשתמש בטלסקופים אחדים, שאורם חובר לקבלת תמונת ההתאבכות.

מערכת הטלסקופים האירופית הדרומית בצ'ילה, שאיננה פעילה עדיין בתצורתה הסופית, תכלול ארבעה טלסקופים ענקיים, שקוטר כל אחד מהם 8 מטר ועוד טלסקופים קטנים, של 1.8 מטר כ”א. הם ייאפשרו דגימת אור וחיבורו באופנים רבים ושונים. זה יהיה מערך האינטרפרומטר הגדול בעולם. אגב: שני הטלסקופים בקק (בקוטר 10 מטר) מסוגלים למדוד רק קטרים ומרחקים בכיוון הקו המחבר בין הטלסקופים במצפה. וזה בשלב זה חסורנם.

החיפוש אחר כוכבי לכת החגים סביב כוכבים אחרים (שמשות) בשיטה האינטרפרומטרית, מבוסס על האפשרות של חיבור האור משניים או יותר טלסקופים כך שאור המקור – יתבטל.

הבעיה בסוג זה של גילוי: נוכחות כוכב הלכת בקירבת הכוכב שאותו הוא מקיף (באופן שרואים זאת מהארץ). בעזרת הביטול האופטי של מקור האור החזק, אפשר לראות את כוכב הלכת ישירות, למפות תנועתו סביב השמש שלו, ולנסות לגלות סימני חמצן חופשי על-פניהם – מה שיצביע על קיום צמחים משחררי חמצן על כוכבי לכת אלה.
נח ברוש