משב-רוח עשיר בהליום מן הכוכבים, אשר מגיע אל מערכת השמש שלנו מכיוון קבוצת נושא-נחש. כוח-המשיכה של השמש מרכז את החומר לצורת קונוס, אשר כדה”א עובר דרכו בשבועות הראשונים של דצמבר
עמית אורן, האגודה הישראלית לאסטרונומיה
כל שנה בתחילת דצמבר, משהו קורה שיכול לדכא מעט את ההורסקופ שלכם. השמש נכנסת לקבוצת נושא-נחש [Ophiuchus], הקבוצה ה-13 הפחות מוכרת בגלגל המזלות.
לבטח שמעתם על הקבוצות: גדי, דלי, דגים, טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב וקשת. השמש עוברת בקבוצות שמימיות אלה לאורך השנה. אלו הם הסימנים העתיקים של גלגל המזלות.
אבל… נושא-נחש?!
קבוצת נושא-נחש, כמצוייר בקטלוג שמיים
אסטרונומים בני ימנו לא מחלקים את השמיים באותה דרך שאסטרונומים בני עמי קדם חילקו אותם. כנראה, במפות מודרניות, השמש עוברת דרך הקבוצה ה-13, נושא-נחש בין ה-30 לנובמבר וה-17 לדצמבר. ובמובנים אסטרולוגיים: אם נולדת בין שני תאריכים אלה, אינך בן מזל קשת [Sagittarian], אלא נושא נחש [Ophiuchi]! אבל, זה כבר סיפור אחר…
הכתבה הזאת בודקת מה באמת קורה כשהשמש נכנסת לתחום הקבוצה השלוש-עשרה: רוח בין-כוכבית פוגעת בכוכב-הלכת שלנו.
זהו משב-רוח עשיר בהליום מן הכוכבים, אשר מגיע אל מערכת השמש שלנו מכיוון קבוצת נושא-נחש. כוח-המשיכה של השמש מרכז את החומר לצורת קונוס, אשר כדה”א עובר דרכו בשבועות הראשונים של דצמבר. אנו בתוך קונוס זה ברגעים אלה ממש.
“לא קיימת סכנה לאף אחד על כדור הארץ,” אומר פיזיקאי החלל ג'ורג' גלוקלר [Gloeckler] מאוניברסיטת
מרילנד [University of Maryland]. “בריזת ההליום פחות צפופה מאטמוספירת כדה”א פי 10 בחזקת 21 פעמים, ולכן לא יכולה לחדור למשטח כוכב-הלכת.”
למרות זאת, אסטרונומים משתוקקים ללמוד אותה.
משב הרוח הוא סימן למה שנמצא מחוץ למערכת השמש שלנו. החלל הבינכוכבי, ה”ריק” שבין הכוכבים, אינו באמת ריק, אלא מלא בענני גז ואבק. עננים אלה הם המקומות בהם נולדים כוכבים וכוכבי-לכת; הם גם משארי כוכבים שסיימו חייהם – התפוצצו. ובכן, מערכת השמש שלנו מתקדמת לכיוון ענן כזה, שנקרא בפי אסטרונומים “הענן הבינכוכבי האיזורי” [Local Interstellar Cloud]. השדה המגנטי של השמש מחזיק את רוב החומר הבא מן הענן בקירבה אל השמש, אך חלק מן הגז שבענן מצליח לחדור – ועל כן נוצר משב הרוח הבינכוכבי.
כוח המשיכה של השמש מסיט את הבריזה ממסלולה וגורם לה להתגבש בכיוון זרימתה, על-כן נוצר הקונוס המֵרכז
ACE, חלליתה של נאס”א, שנמצאת כעת בנקודת לגרנג' הראשונה [נקודה בחלל קיים שיווי משקל בין שני גופים או יותר], שרויה במצב מושלם על-מנת שתוכל לחקור את הבריזה. “כאשר כדור-הארץ נע דרך הקונוס המרכז (האיזור בו כוח המשיכה של השמש מרכז את הבריזה), כך גם ACE, ” מסביר גלוקלר, שהוא אחד מהחוקרים המובילים בצוות ACE. “עברנו דרך הקונוס זה שבע פעמים מאז ששוגרה החללית בשנת 1997.”
משימתה של ACE היא לחקור את הרוח השמשית – בריזה חמה מהשמש שלנו, כך שהחללית מצויידת על-מנת לחקור את הרוח הבינכוכבית גם-כן. מכשיר ה-SWICS שעל סיפון החללית מאתר יוני הליום בבריזה, מודד את צפיפותם, הטמפרטורה שלהם, וכיוון זרימתם. בעזרת מדידות אלה, ומידע מחלליות אחרות (בעיקר SOHO ו – Ulysses), גלוקלר וחבריו לצוות חישבו את המאפיינים של הענן הבינכוכבי האיזורי.
תפיסת אומן – הענן הבינכוכבי האיזורי [Local Intersellar Cloud]
זהו ענן חם, טמפרטורת הגז כ-6,000 מעלות, בערך כטמפרטורה שעל-פני השמש. כמו-כן, הענן אינו צפוף במיוחד, בממוצע של 0.264 אטומים לס”מ מעוקב. לשדה המגנטי של השמש יש בעיה להטות את החומר הזה לפני שהוא חוצה את מסלולו של פלוטו, אך בממוצע, חלקיק מן החומר מגיע לאיזור מערכת השמש הפנימית (0.015 אטומים לס”מ מעוקב).
יום אחד עשויה מערכת השמש להתנגש במשהו אף יותר מאסיבי. קיימים עננים בגלקסיה שהינם צפופים פי אלף מן הענן הבינכוכבי האיזורי. פריסיליה פריש [Frisch], אסטרונומית באוניברסיטת שיקגו, למדה מה עשוי לקרות אם נתנגש באחד מעננים אלה. במאמר שפרסמה בעיתון “American Scientist” מדווחת: “ענן שצפיפותו 1,000 אטומים לסנטימטר יכול לדחוס את השדה המגנטי של השמש בכמה יחידות אסטרונומיות (יחידה אסטרונומית – Astronomical Unit [AU] – המרחק הממוצע בין השמש לכדה”א). כוכבי לכת כמו שבתאי, אורנוס, נפטון ופלוטו יחשפו במלואם לאטומים ומולקולות בינכוכביות. גז בינכוכבי 'יכניע' את רוח השמש במרחק יחידה אסטרונומית אחת,” – וכל הסביבה החללית של כוכב הלכת שלנו תשתנה במלואה.
הסימנים הראשונים של שינוי כזה יכולים להראות בשינוי או צמצום כיוון זרימתו של ההליום, כמבשר על דבר העומד לבוא.
ACE זיהתה שינויים. “אנו רואים משבי רוח חזקים ותופעות 'גאות ושפל',” אומר גלוקלר. “אנו ספקים אם מקור שינויים אלה הם חוץ-שמשיים.” במקום, השמש כנראה אחראית. בריזת ההליום כנראה נושבת דרך רוח שמש צפופה בהרבה ממנה, אשר יכולה להניע את הבריזה בסביבה. כתמי-שמש משפיעים גם הם על הבריזה. קרינה על-סגולה שזורחת מכתמי השמש מייננת את הבריזה וגורמת לה להיראות שונה במכשרים כמו ה-SWICS.
מדידותיה של ACE/SWICS לזרימת ההליום בבריזה. “פסגות” מציינות מעברים שנתיים דרך הקונוס המֵרכז, ניתן ללחוץ בשביל לראות את התוצאות המלאות [משנת 1997]
“מה שאנחנו עושים עכשיו,” מסביר גלוקלר, “הוא ללמוד כיצד פעילות שמשית משפיעה על הבריזה. רק שנוכל לתת דו”ח בנוגע לשמש באופן מהימן, בפרטי פרטים, נוכל להשתמש במדידות אלה לאבחן את החלל החוץ-שמשי.”
מה נמצא שם בחוץ? מה מגיע? התשובה שוכנת במשב הרוח מכוכבי הבית ה-13.
