אודי חמודי לא סתם שאל

מחקר חדש מציע שכאשר ילדים שואלים “מה זה?” הם אולי מבקשים לדעת יותר מאשר את שם האובייקט, אולי, אפילו, מה התפקוד שלו

אלי בן דוד (תרגום)

בדרך שבה עין אלקטרונית מגלה ומסתירה באופן סימולטני נקודות עיקריות של התמונה, מחקר חדש מציע שילדים עשויים לבקש תשובה יותר מפורטת משהשאלה הפשוטה, אולי, מצביעה.

בדרך כלל מבוגרים מניחים שכאשר ילדים שואלים “מה זה?” בקשר לאובייקט מסויים, הם מבקשים פשוט שם, משהו לתייג, כדי להבדיל את האובייקט בעולם המתבגר במהירות. המחקר בוחן אפשרויות שכאשר ילדים מציגים שאלה מסוג זה בעצם מבקשים לדעת את תפקודו של האובייקט ולא רק את שמו. ממצאים אלה פורסמו לאחרונה ב-Psychological Science Journal, על ידי דבורה קמלר נלסון, מורגן הולט ולואיזה צ’אן איגן, מקולג’ Swarthmore, עיתון של ה -American Psychological society.

המחקר חילק בני שנתיים, שלוש וארבע שנים לשתי קבוצות, והניח לילדים בכל קבוצה לשאול על חפצים בלתי-מוכרים. בקבוצה אחת ענו על שאלות רק בשם האובייקט. בקבוצה האחרת הילדים נענו בפרוט יתר, כלומר גם תפקודו של האובייקט סופק. בלי קשר לגיל, הניחו לכל הילדים משתי הקבוצות להמשיך לשאול בקשר לאובייקטים שונים אבל התשובות שקיבלו היו רק שם האובייקט. התוצאה הייתה שילדים שהיו בקבוצה שבה ניתן גם תפקוד האובייקט נראו יותר מרוצים מהתשובה.

יתרה מזאת, ילדים מהקבוצה שקיבלה רק את שם האובייקט נטו לנסח מחדש את שאלתם בתקופת המחקר בניסיון להפיק יותר אינפורמציה על תפקוד האובייקט. תוצאות אלה עשויות להצביע על כך שילדים קטנים עשויים להיות מעוניינים ואפילו מסוגלים להבדל בין אובייקטים על ידי יותר מסתם מיון שטחי.

“Psychological Science” מדורג בין עשרת הז’ורנלים המובילים לפסיכולוגיה ומוכר כבעל השפעה על ה-Institute for Scientific Information.

ה-American Psychological Society דוגלת במדע המבוסס על מחקר לטובת הציבור.

המאמר בשלמותו (בפורמט PDF) נמצא כאן

לידיעה באתר פסיכולוגי’קל סיינס