האם ניתן ליישב בין אמונה דתית לעבודה מדעית? האם מדענים יכולים לחיות עם אל מתערב ומשפיע בטבע? פרופ’ עילם גרוס מחפש קשר בין המפץ הגדול לתפקידי האל
עילם גרוס, אודיסאה
אלוהים הוא נושא שמדענים (לפחות הצעירים שביניהם) אינם מרבים לעסוק בו. שאלת קיומו של האל היא שאלה תיאולוגית ופילוסופית, ואני לא זה ולא זה. למרות זאת, ואולי בשל גילי המתקדם (את הארבעים כבר חציתי), התבקשתי ואני מעז לנסח כאן, גם אם בהיסוס רב, כמה הערות על הקשר בין מדע לאמונה. אני רוצה להדגיש: מדען באמונתו יחיה ואיני מביע אלא את דעתי האישית.
השאלה הבסיסית הטרידה אותי תמיד. איך ייתכן שבין הפיזיקאים הגדולים ביותר שאני מכיר ומעריך, יש כמה וכמה יהודים חובשי כיפה? לכאורה, מדובר
בסתירה פנימית. הרי אם כתוב שאלוהים ברא את העולם, כפי שהוא היום, בשישה ימי עבודה, לפני כחמשת-אלפים שנה, מה נותר לו, לאדם הדתי, להמשיך ולחקור?
אם מניחים שהתנ”ך כולו אמת, המחקר שלנו נידון מראש להיתקע ולא להגיע לכדי מיצוי. כמדען, תמיד חשבתי שתכלית המחקר המדעי היא לפתור בעיה עד תומה. אם מראש הייתי יודע שבשל קיום האל אין סיכוי כזה, העניין בעיסוק המדעי ובפתרון הבעיה היה מתפוגג.
בשנת 2008 הוזמנתי להרצות בירושלים, בכנס של פסיכואנליטיקאים. נושא הכנס היה “האלוהים”, ובפאנל שבו הוזמנתי להשתתף רצו לדבר על הצורך האנושי הבלתי נגמר להאמין. אחרי התלבטויות החלטתי להיענות להזמנה ולנסות לדבר על עבודתי המדעית בהקשר של אמונה.
את מרבית זמני אני מקדיש היום לחיפוש אחר מקור המסה במאיץ החלקיקים בז’נבה, ובחיפוש אחר חומר אפל במעבדה התת-קרקעית גראן סאסו שבאיטליה. ב-2008, כשהמאיץ בז’נבה החל לעבוד, התקשורת העולמית חגגה. אז, באחד הראיונות שנתתי, מצאתי את עצמי אומר, ש”המאיץ הזה מקרב אותנו לבריאה במידה כזאת, שאולי אלוהים מתחיל לפחד”.
קצפם של רבים יצא עלי. מובן שלא התכוונתי להקניט את המאמינים או “להכעיס” את האל. רציתי לבטא, בדרך שנראתה לי הומוריסטית, כמה מרגש בעיני שבני האדם מצליחים להגיע בכוח שכלם ועבודתם המדעית עד כדי עשירית של מיליארדית השנייה ממה שמכונה “רגע הבריאה”.
ההבנה שאנו קרובים כל-כך לרגע הזה אינה נובעת מאמונה, אלא מהניסיון המדעי המוכח. היום אנו יודעים בביטחון כמעט מלא שאכן, זהו הרגע שבו הכול התחיל. כיצד אנו יודעים זאת? פשוט, כי שום דבר לא הולך לאיבוד.
אלוהים והמפץ הגדול
כשבתחילת המאה העשרים הבחין האסטרונום אדווין האבל שכל הגלקסיות מתרחקות זו מזו, לא היה קשה להסיק מכך שהכול התחיל פעם בנקודה סינגולרית. היה גם קל מאוד להפוך את כיוון הזמן ולחשב מתי הכול התחיל.
המדידות תִארכו 13.7 מיליארד שנה מאז אירע המפץ הגדול. תגליתו של האבל מצאה חן לפחות בעיני הכנסייה הנוצרית, שמיד גייסה אותה להצדקת קיומו של אלוהים. האפיפיור השתמש במפץ הגדול כהוכחה לכך שהייתה נקודת התחלה, בראשית, “ולכן – יש אלוהים”.
ברור שמדען אינו מנסה לפענח את חידת היווצרות היקום כדי להוכיח את תקפותם של כתבי הקודש. מדענים אחדים היו מודאגים מהמקום שנותן רעיון המפץ לקיום האלוהים. ארתור אדינגטון אמר אז, שתיאוריה מתקבלת על הדעת צריכה להיות כזו שבה ההתחלה לא תהיה פתאומית במידה כל-כך בלתי אסתטית.
תיאוריה שבה היקום יציב היא דוגמה לתיאוריה אסתטית. גם אלברט אינשטיין ניסה לטעון שהפתרון למשוואותיו צריך להיות סטטי, ואפילו שינה אותן כדי לאפשר זאת. עם זאת, אינשטיין נסוג מטענתו בעקבות תצפיותיו של האבל שהעידו על יקום דינמי ומתפשט.
תצפיותיו של האבל אולי שכנעו את אינשטיין ואדינגטון, אבל לא את פרד הויל ועמיתיו, שניסו נואשות לטעון ליקום יציב מאז ועד עולם. אבל ככל שהללו העמיקו לחקור ולנסות להמציא תיאוריות שתומכות בטענותיהם, כך התהדקו המסמרים בארון הקבורה של תיאוריית היקום היציב. את המסמר האחרון ואת הסימוכין ללא עוררין למודל המפץ הגדול סיפקה התחזית התיאורטית, ובעקבותיה הגילוי בפועל, של קרינת הרקע הקוסמית.
היקום זוכר את מה שאירע והשאיר סימנים לראשית בריאתו. אם אירע מפץ גדול והיקום הלוהט (ובתוכו אנחנו) התקרר, הרי משהו מ”קרינת בראשית” חייב עדיין להישאר. ג’ורג’ גאמוב ועמיתי המחקר שלו ניבאו בשנת 1948 ש”קרינת בראשית” אמורה להיות עימנו, והטמפרטורה שלה אמורה להיות היום מעלות בודדות מעל האפס המוחלט.
בשנות השישים של המאה הקודמת התגלתה על-ידי שני חוקרים, מדען ניצול שואה בשם ארנו פנזיאס ועמיתו בוב וילסון ממעבדות בל, קרינת הרקע הקוסמית בטמפרטורה של כשלוש מעלות מעל האפס המוחלט (מינוס מאתיים ושבעים מעלות צלזיוס).
רעיון המפץ הגדול הוא היום תיאוריה שמוכחת בניסויים ומהווה אולי את אחד ההישגים המרשימים ביותר של המחקר המדעי מאז ומעולם. מהיום אין לומר שאנו “מאמינים” בראשית היקום. ראשיתו של היקום בנקודת זמן אחת היא עובדה מוכחת ניסיונית. התיאוריה המדעית שלנו מרחיקה עוד יותר ומנבאת איך נוצרו החלקיקים היסודיים, ומהם החלקיקים והיסודות הקיימים בטבע שמהם אף נוצרנו אנו.
אלוהים וחלקיק היגס
במאיץ הפרוטונים הענק שבז’נבה (LHC) מתנגשים זה בזה פרוטונים, שנעים במהירות קרובה למהירות האור, באנרגיות עצומות, כמו אלה ששררו ביקום כעשירית של מיליארדית השנייה אחרי המפץ הגדול.
אנרגיה כזאת אמורה להספיק על מנת לייצר חלקיק שקיומו עדיין תיאורטי, את חלקיק ה”היגס”, שקיבל גם את הכינוי הספרותי “חלקיק האלוהים”. גם אם לא זו הייתה כוונת המשורר (לאון לדרמן) כשטבע את המונח, יש משום צדק פואטי בשם הזה.
חלקיק ההיגס מצטמד לחלקיקי החומר בטבע ומקנה להם את מסתם. מסת האלקטרון, למשל, מכתיבה את גודל האטום. לו האלקטרון היה קל יותר או כבד יותר, הכימיה, כפי שאנו מכירים אותה, לא הייתה מתקיימת ואנחנו לא היינו פה. חלקיק ההיגס מאפשר, לפחות במידה מסוימת, את קיומנו, ומכאן חשיבותו.
למרות שרוב המדענים משוכנעים בקיומו של חלקיק ההיגס, הם לא ישקטו ולא ינוחו עד שיוכיחו את קיומו בניסויים. גם הודאה בכישלון לגלותו תגרום למהפכה בפיזיקה.
השאלה שעליה מנסה לענות הניסוי בז’נבה איננה, האם יש חלקיק היגס. השאלה שעליה יכולים המדענים לענות היא: בהינתן נתוני ההתנגשויות שאנו מוצאים במאיץ, מה ההסתברות לקיומו של חלקיק ההיגס? אם ההסתברות גבוהה, נספק הוכחה נוספת לתיאור המפץ ולהבנתנו את ראשית החומר. האם אנו זקוקים עדיין לאלוהים לצורך הסבר כזה?
השערת קיומו של האל אמורה להיבחן על-ידי המדען באמצעות מתן תשובה לשאלה: בהינתן הנתונים שבידינו (כדור הארץ, שמש, ירח, כוכבים, גלקסיה, קרינת רקע קוסמית וכדומה), מה ההסתברות לקיומו של אלוהים?
אנו צריכים לנסח את השאלות שלנו בדרך שניתן לענות עליהן, ובשני המקרים, הפיזיקה והתיאולוגיה, השאלות הן: בהנחה שיש חלקיק היגס, עד כמה נתוני ההתנגשויות תואמים את קיומו? או: בהנחה שיש אלוהים, עד כמה היקום המדהים שעוטף אותנו אכן תואם את עובדת קיומו?
בשפה מתמטית ניתן גם לשאול כך: מה ההסתברות לקיומו של היקום בהנחה שקיים אלוהים? זו, כמובן, שאלה טריוויאלית, שהתשובה עליה היא 100%. זו לא שאלה שמעניינת אותנו. השאלה שמעניינת אותנו הפוכה: מה ההסתברות לקיומו של אלוהים בהינתן היקום כפי שאנו מבינים אותו?
הטיעון הקלסי של המחזיר בתשובה אומר: ראו כמה הפרפר יפה, ראו כמה מורכב האדם, האם אלו יכולים היו להיווצר במקרה? בוודאי שלא! והרי לכם הוכחה לקיום האל. במילים אחרות, בהינתן יקום כל-כך מופלא, יש הכרח להניח קיום של אל שיצר אותו.
הטיעון הזה מסתמך, כמובן, על טעות נפוצה בסטטיסטיקה, לפיה ההסתברות שבהינתן הפרפר המדהים קיים אלוהים שווה להסתברות שבהינתן אלוהים, התוצר הוא פרפר מדהים. ההסתברות האחרונה שווה ל- 100%, אבל הראשונה כמובן שלא.
משפט בייס נותן לנו את הקשר בין שתי ההסתברויות. את ההסתברות שהפרפר יפה בהינתן אלוהים יש להכפיל בהסתברות שבכלל אלוהים קיים, שהרי אם אין אלוהים אין טעם בכל הדיון ההסתברותי. ההסתברות שקיומו של היקום מצביע על קיומו של אלוהים שווה להסתברות שבהינתן אלוהים היקום קיים, אבל רק בתנאי שאכן יש אלוהים.
אלוהים מעל הטבע או בתוך הטבע
בשנת 2007 ישבנו, חמישה פיזיקאים, לארוחת צהריים במסגרת כנס על סטטיסטיקה של היפותזות בקשר לחיפוש אחר חלקיק ההיגס. דיברנו על ספר בשם “ההסתברות לאלוהים”, שיצא באותו זמן והתיימר לחשב באמצעות הנוסחה של בייס את ההסתברות לקיומו של האלוהים.
על אף שכולנו התייחסנו אל הספר כאל שטות מוחלטת, השיחה התפתחה ומצאנו את עצמנו גולשים לדיון לוהט. אחרי שעות הגענו לסוג של הסכמה בנושא “מהו האלוהים של המדען”.
פערי ידע הם מזונו המחשבתי של כל מדען. במקום שבו מוצגת שאלה, או מתגלה בעיה תיאורטית בהסבר, שם נכנס המדען לפעולה במטרה להציע פתרון. כך, למשל, חקרה מרי קירי את קרני בקרל, שהתבררו כקרניים רדיואקטיביות. המדענים שואפים לסגור את פערי הידע הללו ולהציע הסבר לתופעות, שבעבר הוסברו רק באמצעות כוחו של האל.
“אלוהי הפערים” מאוים, לפיכך, על-ידי המדע. גם אם אוגוסטינוס הקדוש אמר זאת בבדיחות הדעת, הוא לא סתם אמר, שלפני שאלוהים ברא את השמים ואת הארץ הוא ברא את הגיהנום, עבור אלו המעמיקים מדי לחקור. המדענים בהכרח מצמצמים את המקום שנשאר ל”אלוהי הפערים”.
אם כך, האם מדען דתי יכול להאמין באלוהי הפערים? בעיני, התשובה חייבת להיות שלילית. אלוהי הפערים הוא טרנסצנדנטי מעצם טבעו ובהגדרתו. הוא מנותק מהאדם הגשמי והוא כמעט מתבדל. זה אלוהים שלא מעוניין שהמאיץ יעבוד, כי עבודת המאיץ תסגור פער ידע עצום, מה שיצמצם בהכרח את נוכחותו.
לעומתו, יש אפשרות לאלוהים אחר – האלוהים האימננטי. אל זה הוא אישי, ממלא רק פערים שבנפש ויש לו שורשים מיסטיים, ולכן קשה להתווכח איתו או לתמוך בו מדעית. אם יש למדען אלוהים, הוא חייב, לפיכך, להיות אימננטי.
אחד המשפטים המפורסמים של אינשטיין נאמר בהקשר של הוויכוח שהוא ניהל עם נילס בוהר על מהותה של תורת הקוונטים. תורת הקוונטים מלמדת אותנו, שבעולם התת-אטומי חוקי הטבע הסתברותיים ואינם דטרמיניסטיים. לאינשטיין היה קשה לקבל את זה, והוא אמר ש”אלוהים לא משחק בקוביות עם היקום”. בוהר השיב, מיהו אינשטיין שיגיד לאלוהים מה לעשות.
למה התכוון אינשטיין? מיהו אלוהים שלא משחק בקוביות עם היקום? כמובן שזהו אלוהים שאינו מתערב. אלוהים שאולי היה לו תפקיד אחד בלבד, ללחוץ על הכפתור שהתחיל את הכול, ומאז הוא חסר תכלית לחלוטין בטבע ובחיי היומיום.
אינשטיין לא משאיר לנו ספקות באיזה אל הוא מאמין: “אני מאמין באלוהים של שפינוזה, שמגלה את עצמו בהרמוניה המסודרת של כל מה שקיים, לא באלוהים שמתערב בגורלות ובמעשים של בני האדם”. האלוהים שאינשטיין מאמין בו אינו אישי, אפילו לא סתם אימננטי. הוא הטבע עצמו.
אפשר לדון ארוכות במשמעות האמירה הזו, שאלוהים הוא הטבע. במפץ הגדול הומרה אנרגיה לחומר בתהליכים של היתוך גרעיני (E=mc2), בדומה לתהליכים שמתרחשים בשמש ומקנים לנו אור וחום. יציבותם של חוקי הטבע ואי-השתנותם בזמן מבטיחות את שימור האנרגיה.
מאחר שאנרגיה נשמרת שום דבר לא הולך לאיבוד, ואפשר לייחס כל דבר בטבע, ובכלל זה החיים והמוות, לאנרגיה הראשונית של המפץ הגדול. מרגע המפץ אין לנו צורך באלוהים מתערב. אנו מסוגלים להבין את הכול.
זה עדיין לא פותר את שאלת השאלות שנוגעת למפץ הגדול עצמו. יש היום תיאוריות בפיזיקה, שמנסות להפחית מחשיבות הייחוד של המפץ הגדול. הן מסבירות כי בכל רגע נתון מתרחשים מפצים גדולים ונוצרים יקומים חדשים, וכך זה היה מאז ומעולם. גם תיאוריות אלו מתחמקות למעשה משאלת ההתחלה, בטענה שאין צורך בהתחלה.
אלוהים של ניוטון
סטיבן הוקינג מייחס לאינשטיין את השאלה, כמה חופש בחירה היה לאלוהים כאשר ברא את היקום? “אם התיאוריה שלי נכונה”, משיב הוקינג, “לא היה לאלוהים שום חופש בקביעת תנאי ההתחלה של היקום”.
נושא זה נדון הרבה בפיזיקה. האם ניתן לקבל את תנאי ההתחלה מתוך המשוואות שמתארות את התפתחות היקום? זה, למעשה, ניסוחה המתמטי של השאלה על חופש הבחירה של אלוהים.
הוקינג ממשיך וטוען, שמרגע שנוצר היקום, לאלוהים עצמו אין ברירה אלא לציית לחוקים שהוא עצמו יצר. זה היה, למעשה, התסכול הגדול של אייזיק ניוטון. ניוטון, בן אדם דתי בכל רמ”ח אבריו, למד בדקדקנות את כתבי הקודש, תוך שהוא מחפש בהם צפנים שיעזרו לו לרקוח את אבן החכמים, אותו חומר אלכימי שמאפשר לכאורה הפיכת מתכות לזהב ומקנה לבעליו חיי נצח. הוא גם כתב פרשנות משלו לספר דניאל.
המכניקה של ניוטון, כפי שניסח אותה ביצירתו המפוארת “הפרינקיפיה” (העקרונות), היא דטרמיניסטית לחלוטין. היקום של ניוטון לא זקוק לשום התערבות אלוהית מרגע שנקבעו תנאי ההתחלה.
לאלוהים אין תפקיד מוגדר ביקום של ניוטון, פרט, אולי, ליצירת תנאי ההתחלה. בכל זאת, ניוטון חיפש לו תפקיד, כמעט בכוח: “גרוויטציה מסבירה את תנועת הפלנטות, אבל אינה יכולה להסביר מי שם אותן שמה והתחיל את תנועתן. אלוהים שולט בכל הדברים ויודע את כל מה שקיים או ניתן להיעשות”.
עוד גורס ניוטון: “כזו אחידות מופלאה בתנועה הפלנטרית חייבת לבוא מתוך בחירה (אלוהית)”. וכן: “אלוהים יהיה, בסופו של דבר, חייב להתערב בשל חוסר יציבות איטי שמתפתח בטבע”.
על כך השיב לו יריבו המושבע גוטפריד לייבניץ במידה של ציניות: “(נכון,) אלוהים הכול-יכול חייב למתוח את השעון מפעם לפעם, אחרת השעון יפסיק לתקתק. לא הייתה לו (לאלוהים) מספיק ראייה קדימה על מנת לתכנן שעון עם תנועה נצחית…”.
דבר אחד נשאר ברור: היקום של ניוטון הוא יקום מכני, מתקתק כמו שעון ולא נזקק לשום התערבות אלוהית. ובעולם כזה, שבו אלוהים חייב לציית לחוקיו הוא, אין מקום לנסים ונפלאות.
נקודת ההתחלה
לאלוהים הטרנסצנדנטי יש עדיין “פער” אחד ומיוחד שעליו למלא עבורנו. הוא, בינתיים, היחיד שנותן לנו את התשובה לשאלת האתחול. יש לו תפקיד אחד מוגדר היטב, ללחוץ על הכפתור שהתחיל את המפץ הגדול.
מרגע המפץ נוצרו הגלקסיות ואירעו התפוצצויות סופרנובה. מהן נוצר אבק הכוכבים, וממנו נוצרה פלנטה בשם כדור הארץ והחל תהליך אבולוציוני ארוך שבסופו אנו, בני האדם, באנו לעולם וניחנו במוחות חקרניים שאפשרו לנו לסגור פערים, לשאול שאלות ולהעלות תהיות, כגון זו המובעת במאמר זה. איני שואל מי התחיל את הכול, כי אם אנסה לתת לזה תשובה, אצטרך לשאול מי יצר אותו…
מדענים דתיים מחוברים להבנתי לאלוהים שונה – אל אימננטי ופרסונלי, שאינו רוצה או מסוגל להתערב בבריאה. לי קשה להכיל גם אלוהים שכזה. זהו, במובן מסוים, אלוהים מיסטי, שקשה או בלתי ניתן להתווכח איתו ועם השפעותיו. זה אינו “אלוהי הפערים” הטרנסצנדנטי. זה אל סובייקטיבי לחלוטין.
גילוי “החלקיק האלוהי” או חלקיק ההיגס יביא אותנו למרחק של עשירית של מיליארדית השנייה מהמפץ הגדול. האמירה שאלוהים שעד כה צחק עלינו יכול להתחיל לפחד, אינה אלא דרך פואטית להתפעל מהישגי האדם, שמצליח לגשר על אחד הפערים הגדולים שנותרו ולפתור את חידת המסה.
אם יורשה לי “לגנוב” מניוטון, אין במאמר זה כל חידוש. איני אלא עומד על כתפיהם של ענקים, אחד מהם הוא חתן פרס נובל סטיבן ויינברג, שכתב: “אם נצליח לנסח תיאוריה סופית, שבה כל הכוחות והחלקיקים מוסברים, ותיאוריה זו תשפוך אור על המפץ הגדול ותצייר תמונה קונסיסטנטית של הקוסמולוגיה, יהיה קצת פחות מקום לדת”.
מצד שני, הייתי רוצה לסיים את המאמר בעומדי גם על כתפיו של רוג’ר פנרוז ולהביא את דבריו כלשונם: “הייתי אומר שליקום שנמצא שמה יש איזו מטרה. הוא לא נמצא שם במקרה, כן, כן… יש אנשים שאומרים שהיקום פשוט נמצא שמה ועובד מעצמו… ואנו – ככה במקרה מצאנו את עצמנו בתוך הדבר הזה. אבל אני לא חושב שזו דרך בונה להסתכל על היקום. אני חושב שיש בזה משהו הרבה יותר עמוק”. אין ספק שיש ביקום הזה משהו הרבה יותר עמוק.
המאמר המלא התפרסם בגיליון 11 של כתב העת “אודיסאה – מסע בין רעיונות”.
46 תגובות
כל מחקר פיזיקלי חייב להסתיים בתעלומה חסרת פיתרון, וכאן צומחת אמונה.
פרשת בראשית חדרה לליבם של בני אדם,
והיא מציגה את הדרך הנכונה לחקירת היקום.
פרשת בראשית של הפיזיקה והגיאומטריה
בראשית ברא אלוהים
את הריקנות הגיאומטרית האינסופית.
לריקנות הגיאומטרית היה אורך בכמות אינסופית.
לריקנות הגיאומטרית היה שטח בכמות אינסופית.
לריקנות הגיאומטרית היה נפח בכמות אינסופית.
הדמיון מילא את הריקנות הגיאומטרית בצורות גיאומטריות כמו מעגל , משולש , ריבוע , ועוד
צורת המעגל נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח.
צורת המשולש נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח.
צורת הריבוע נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח.
וירא אלוהים כי הריקנות הגיאומטרית מכילה רק צורות גיאומטריות, וימלא את הריקנות הזו בזמן פסיבי העומד במקומו, והוא נח מוחלט.
ויהפוך אלוהים את הזמן הפסיבי לקר מוחלט, וכך נקבע גבול הקור בעולם.
כך התחילה הבריאה הפיזיקלית הפלאית, וירא אלוהים כי טוב הדבר עד למאוד.
וירא אלוהים את מצבו הבודד של הזמן הפסיבי הנמצא בגבול הקור, ויצרף אליו את האנרגיה העליזה מרובת הפנים .
ויטביע אלוהים באנרגיה העליזה חוק האומר:
האנרגיה העליזה תוכל להחליף פנים, אבל הכמות המתחלפת לעולם תישמר.
וכך קרה, שהמרחב האינסופי התמלא בזמן פסיבי ובאנרגיה עליזה בעלת כמות משתמרת המחליפה פנים , ומשנה את הופעותיה.
וירא אלוהים כי טוב מאוד הדבר.
ויצווה אלוהים על הזמן הפסיבי והאנרגיה, ליצור את החומר המופיע בצורות פיזיקליות רבות, כמו זהב, ברזל, פחמן , מימן, ועוד,
ויצירת החומר החלה.
הזמן הפסיבי הכמותי, התחבר עם האנרגיה הכמותית, ומצירוף כמויות מסוים, נוצרה צורה פיזיקלית של זהב.
ושוב פעם התחבר הזמן הפסיבי הכמותי ,עם האנרגיה העליזה הכמותית, ומצירוף כמויות חדש זה, נוצרה צורה פיזיקלית של ברזל.
ושוב פעם התחבר הזמן הפסיבי הכמותי, עם האנרגיה העליזה הכמותית, ומצירוף כמויות חדש נוצרה צורה פיזיקלית של פחמן .
וכך יצרו הזמן הפסיבי והאנרגיה העליזה , צורות פיזיקליות רבות ומגוונות, וסוגי חומר רבים ומפתיעים הופיעו במרחב הגיאומטרי,
וכך הפך המרחב הגיאומטרי למרחב פיזיקלי, המספק חומר ליצירת כוכבים, בעזרת צירופי כמויות של זמן פסיבי ואנרגיה.
והזמן הפסיבי והאנרגיה מילאו את המרחב האינסופי בחומרים, שמהם נוצרו הכוכבים
והאלוהים ציווה על הכוכבים לנוע , רק במסלול בעל צורה בורגית, והוא בעל 3 נתונים,
קוטר המסלול הבורגי, זווית קידום, ומהירות.
צורת מסלול זו הפכה את כל הכוכבים ליחידה דינמית אחת בעלת מבנה של דיסקוס.
דיסקוס זה נע לנצח בקו ישר במרחב האינסופי המלא בזמן פסיבי ואנרגיה.
בתוך המבנה של דיסקוס זה נעים הכוכבים.
כל כוכב נע במסלול בעל צורה בורגית ייחודית לו וצורת מסלול זו היא שיוצרת מכל הכוכבים מבנה דינמי בצורת דיסקוס.
המבנה עצמו של דיסקוס נע בקו ישר.
מהירות המבנה היא מוחלטת ואינה ניתנת למדידה
מבנה דינמי זה בעל צורת דיסקוס שכל הכוכבים שבעולם נמצאים בו, קיבל את השם … יקום.
השערה – מהירות היקום C12
כמות כוכבי היקום היא סופית אבל אינה קבועה.
היקום נע במרחב אינסופי המלא בזמן פסיבי ובאנרגיה. במהלך תנועתו של היקום נוצרים כוכבים חדשים מהזמן הפסיבי והאנרגיה הנמצאים במרחב.
במהלך תנועתו של היקום גם מתפרקים כוכבים, והם מוסרים למרחב את האנרגיה שלהם, ואת הזמן הפסיבי שלהם.
והאדם טרם נברא.
גם הזמן האקטיבי עוד לא נברא,
רק הזמן הפסיבי קיים במציאות , והוא יחד עם האנרגיה – יוצרים את חומר הכוכבים..
הזמן הפסיבי והאנרגיה של השמש , מפיצים אור.
האור הזה הוא גלים של זמן פסיבי , המתפזרים במרחב האינסופי המלא בזמן פסיבי, שהוא נח מוחלט וקר מוחלט.
אין ריק בעולם, והוא מלא בזמן פסיבי ואנרגיה.
והאדם טרם נברא, וטרם דיבר,
כשנברא האדם, הוא קיבל מהבורא ידיעה טבעית.
עם ידיעה טבעית זו המציא האדם שפה, ולא ידע כי שפה זו מבוססת על מעשים המביאים לידיעה.
המלים הביאו את מגדל בבל .
המלים גם הביאו את הזמן האקטיבי הקיים רק בדמיונו של האדם, הזמן האקטיבי מציג תמיד את מלכודת המלים המבלבלת את האדם , ומזכירה לו את מגדל בבל.
האדם שנברא על כוכב המציא בעצמו את הזמן האקטיבי. המצאה זו של האדם, יצרה את המלים עבר, הווה, עתיד, שנמצאים רק בדמיונו.
האדם אוהב את מלכודת המלים כיוון שיש בה את האהבה והתקווה, את הכעס והקנאה, ואינו אוהב את שפת המספרים היבשה והכמותית.
עם מלכודת המלים נכנס האדם לגן עדן, ומלכודת המלים גירשה אותו מגן עדן.
מלכודת המלים פועלת תמיד, ומאז מחפש האדם שפה טובה חדשה, והוא עוד לא מצא.
א.עצבר
רפאל
אתה טוען שמה שכתבתי שגוי?
רפאל
נראה לי שדווקא אתה לא מבין אותי. אז אתן לך הזדמנות.
מה זה בתוך היקום שלנו? מה זה אומר?
טוב אני רואה שאי אפשר להתקדם כאן. תהיו בריאים. ביי.
רפאל,
נו באמת.
הרבה מההרצאות הם אומרים בדיוק את מה שכתבתי לך. אני יכול להפנות אותך להרצאה של שון קארול המדבר בדיוק על כך. אני יכול להפנות אותך להרצאה של רוג’ר פנרוז בה הוא מדבר בדיוק על זה (זוכר את תוכנית הבי בי סי שאתה הסבת את תשומת ליבנו אליההמטפלת במה קדם למפץ? פנרוז היה אחד מהחמישה מדענים שרואיינו לכתבה הזו)
אז סליחה שהמדע לא קופא על שמריו אלא מתקדם. באמת סליחה
WD
לא הבנת מה אמרתי. אמרתי *שבתוך היקום שלנו* אין דבר כזה שנקרא כלום.
חוץ מזה אני לא אמרתי שהיקום נוצר מכלום אלא שזו ההנחה הרווחת.
אני לא חושב שהיקום נוצר מכלום ואם היית קורא מה כתבתי למטה היית מבין את זה.
זה מה שקורה כאשר עסוקים רק בלנגח.
WD
לא הבנת מה אמרתי. אמרתי *שבתוך היקום שלנו* אין דבר כזה שנקרא כלום.
חוץ מזה אני לא אמרתי שהיקום נוצר מכלום אלא שזו ההנחה הרווחת.
אני לא חושב שהיקום נוצר מכלום ואם היית קורא מה כתבתי למטה היית מבין את זה.
זה מה שקורה כאשר עסוקים רק בלנגח.
רפאל
א) לא הן לא.
ב) אתה לא קונסיסטנטי(אף אחד לא מופתע) מצד אחד אתה אומר כאן בהנחה שכל פי המדע היתה נקודת אפס ומצד שני אתה אומר במקום שני ובהזדמנות אחרת שהכלום של המדע הוא בעצם בכלל לא כלום על פי ההגדרה שלך כאשר אתה אומר כלום. אם היקום על פי תאורית המפץ הגדול נוצר מכלום שמבחינתך אינו כלום אז אין כאן נקודת אפס התחלתית כמו שאתה מחפש כאן.
אההה…
אז היקום לא נוצר לפני 13.7 מיליארד שנה מכלום?
מסכנים כל המדענים שכתבו והרצו כל כך הרבה בנושא זה.
לו רק היו גולשים באתר הידען כל זה לא היה קורה.
רפאל
אכן, הראיות אינן מצביעות על נקודת אפס! תורת הקוונטים אוסרת נקודה כזו, בגלל עקרון אי-הוודאות.
WD
הראיות שבידנו לא מצביעות על כך שהיתה נקודת אפס?
זה ממש חידוש בשבילי.
להגיד שאנחנו לא יודעים בוודאות זה משהו אחר אבל כל הראיות שבידנו דוקא כן מצביעות על כך שהיתה נקודת אפס.
רפאל
מצטער שהתפרצתי – זה קורה לי כשאני מגיב לשקרנים.
רפאל
“אבל בהנחה שהיתה…”
למה שנניח את זה כאשר הראיות שבידינו לא מצביעות על כך שכדאי שנניח הנחה זו?
רפאל
“אז אני בסך הכל מנסה להציג בפניכם רעיון חדש ורוצה לשמוע האם מה שידוע לנו עכשיו סותר או לא סותר אותו. רוצים להתייחס – בבקשה. לא רוצים – לא צריך.”
א) ה”רעיון” שאתה מנסה להציג אינו חדש, מדובר ב”רעיון” ישן.
ב) ה”רעיון” שאתה מנסה להציג הינו חסר משמעות. מכייון שהוא חסר משמעות אי אפשר לסתור אותו בדיוק באותה מידה שאי אפשר לאשש אותו בשום אופן או אפילו להביא ראיה אחת שתומכת בו.
ג) יש אינספור “רעיונות” מסוג זה שאפשר להמציא או למצוא ברחבי המרחב הרעיוני של אנשים בעולם. לא נדרש מאמץ רב לגבב כמה מילים יחדיו למשהו שנשמע כאילו הוא בעל תוכן אבל מעשית חסר משמעות.
ד) החוכמה היא לראות מעבר לתוכן המדומה והכביכול עמוק לפעמים שב”רעיונות” מסוג זה ולראות אותם באור ביקורתי שם מתברר שהם חסרי משמעות ושאינם אומרים דבר, במקום לבזבז זמן בלהתפעל מהעומק המזויף שלהם.
בסדר לא ברור על פי המדע שבכלל היתה נקודת אפס ואם היתה אז אף אחד לא ידע מה היה בה וכל שכן מה היה לפניה. אבל בהנחה שהיתה…
מרבה להביא – אני פוני של טריק אחד…
״אף אחד לא יודע מה קרה בנקודת האפס וגם לעולם לא ידע – גם זו עובדה.״
ממש לא עובדה ולא ברור שהיתה נקודת אפס. זו בדיוק מה שאני מנסה לכתוב.
ניסים
נראה לי שמי שסובל כאן מקצר מוחי הוא אתה. ועוד נראה לי שזה בגלל שאתה נפולת…
שמוליק
מה זה “משחק לידיו”? כבר אי אפשר לנהל כאן שיחה רגילה בלי חשדות ונסיונות להציג את מי שלא בדיוק מסכים איתך בכל דבר כתמהוני או משוגע?
ולגופו של ענין. היקום מתרחב – זו עובדה. אף אחד לא יודע מה קרה בנקודת האפס וגם לעולם לא ידע – גם זו עובדה.
אבל אתה בעצמך מרבה להביא כאן את ההרצאה של קראוס על האפשרות שהיקום נוצר מכלום
(דרך אגב אין בהרצאה שלו שום הוכחה כי היא נשענת על תופעת הופעת חלקיקים ביקום שלנו באופן אקראי מ”כלום” אבל הוא שוכח שאין דבר כזה “כלום” ביקום שלנו ומה שהיה לפני בריאת העולם כאמור אף אחד לא יודע ולא ידע באופן מדעי)
אז אני בסך הכל מנסה להציג בפניכם רעיון חדש ורוצה לשמוע האם מה שידוע לנו עכשיו סותר או לא סותר אותו. רוצים להתייחס – בבקשה. לא רוצים – לא צריך.
ניסים,
אני לא בטוח אבל מדוע להיצמד לטרמינולוגיה שהיא בבירור לא רלוונטית רק כי היא נוחה לו?
אתה משחק לידיו כאשר אתה מתעלם ממה שכבר ידוע, לאמור: יקום מתרחב – עובדה. רגע המפץ: לכל היותר רק השערה (שמגיעים אליה ע”י הסתמכות על תורה שמנבאת את קריסתה בדיוק בנקודה הזו)
שמוליק
נראה לי שצמד המילים “קפטן אחאב” גרמו לו לקצר מוחי…. אולי בגלל זה הוא לא הבין את התשובה שלי?
אין בעיה
ניסים,
אתה לא מרגיש שאתה נגרר לדבר על מונחים שאינם מוגדרים היטב?
כדי לסייע לך הבאתי לינקים מהטוויטר וממאמר (בעתונות, לא מדעי) ששון קארול פרסם.
בתמצות:
תורת היחסות מנבאת נקודה סינגולורית
אך תורת היחסות אינה התורה לטפל בנושא כיוון שהיא קורסת בדיוק בגין הניבוי הזה
מאחר ומדובר במצב בו היקום היה במצב מאוד דחוס, מכניקת הקוונטים כנראה מאוד רלוונטית לתיאור הנכון של מה בדיוק קרה שם
אין סינגולריות במכניקת הקוונטים
לכן, כל הדיון על אינסוף וסינגולריות אינו נכון
רפאל
שיעור בעברית בשבילך:
“רפאל
“האם אפשר או אי אפשר לסתור את הרעיון שהיקום לא נוצר מהתפשטות בתוך כלום אלא מצמצום בתוך אין סוף?”
לא – אי אפשר לסתור את זה”.
שאלת “האם X”. עניתי “לא, לא X”. בעברית מודרנית, זו תשובה ישירה.
אתה באמת לא ידעת את זה? לא יפתיע אותי…
…בדיוק כמו שלא ניתן להבין ממנה כלום
רפאל
אסביר לך את התשובה של ניסים בפשטות.
לא ניתן לסתור טענה חסרת חסר משמעות.
נסים
אתה עושה הכל בכדי להתחמק מלענות באופן עניני לשאלה שלי וכנראה שיש לך סיבה טובה לכך.
רפאל
“האם אפשר או אי אפשר לסתור את הרעיון שהיקום לא נוצר מהתפשטות בתוך כלום אלא מצמצום בתוך אין סוף?”
לא – אי אפשר לסתור את זה. גם אי אפשר לסתור שמובי דיק אכל את רגלו של קפטן אחאב, או תנין אכל את ידו של קפטן הוק.
מאמר מוזר ביותר.
הכותב אומר שהוא מכיר אנשי מדע דתיים ובכל זאת מקשקש במשך מאמר שלם על אמונה של אנשי מדע והכל בלי לדבר בכלל עם מישהו מהם. הואץ מניח הנחות לגבי הדת שהרבה מהן לא נכונות בכלל לגבי הרבה מאמינים ובטח שלא מדענים (זה בלי להכליל).
אם הוא כל כך מטיף לדרך חשיבה מדעית למה הוא לא פועל כך בעצמו. למה הוא לא מנסה לדבר לשאול להתעניין. אולי לבצע סקר? לדעתי הוא פשוט לא מסוגל לכך. לנהל שיחה שהיא לא וויכוח אלה באמת לנסות להבין. אבל בלי זה כל מה הוא מסוגל להפיק זה גיבובי מילים ללא שום תובנה ששווה משהו. הוא אינו מאמין בכלל אבל “הגיע למסקנה” שמדען דתי מאמין באל לא מתערב. על סמך מה? כלום!
דרך החשיבה שלו אולי מדעית אבל של המדע מהעת העתיקה במקרה הטוב. כזה שחושב שיוכל להגיע בעזרת חשיבה בלבד לתובנות לגבי המציאות.
התיאוריה שמנבא נקודה סינגולרית בזמן 0 היא תורת היחסות הכללית ובדיוק בזמן הזה היא קורסת. מאחר וכך, אסור להשתמש בה בזמן 0 ואסור לסמוך על הניבויים שלה לזמן 0. צריך להבדיל בין רגע המפץ הגדול (זו השערה שהיה משהו כזה) לבין תיאוריית המפץ הגדול – התרחבות היקום (נסמכת על עובדות)
שימו לב שהקוסמולוגים לא חושבים על המפץ הגדול בצורה שהיא מועברת להדיוטות בהרצאות יוטיוב אלא ברוח מה שנזכר לעיל ולכן לדעתי הדיון שאתם מקיימים אינו נשען על עובדות.
דרך אגב, לפני כשנה או יותר רפאל (!) הביא רפרנס לתוכנית בי בי סי המדברת על מודלים המטפלים בשאלה מה היה לפני המפץ.
הנה שני לינקים:
https://twitter.com/seanmcarroll/status/734865105792303104
https://www.ft.com/content/f47b8310-0383-11e7-ace0-1ce02ef0def9
ניסים,
עזוב הכל. לא קבלה, לא אבורג’ינים, לא מי אמר לפני מי. יש לי רק שאלה אחת ממוקדת –
האם אפשר או אי אפשר לסתור את הרעיון שהיקום לא נוצר מהתפשטות בתוך כלום אלא מצמצום בתוך אין סוף?
וזאת מבלי לשנות כלום מהממצאים וחוקי הטבע והתאוריות הידועים לנו עד כה?
רפאל
אתה משנה שוב את הסיפור שלך? אין טעם לנהל ככה שיחה, באמת. נסה להיות עיקבי 🙂
בכל זאת – אתה מביא הסבר ישן, שלא מתאר מה שאנחנו רואים ולא מנבא שום דבר.
רפאל, במה ההסבר שלך שונה מההסבר של היוונים להיווצרות העולם? או ההסבר של האבוריג’ינים באוסטרליה? מה הוא מסביר שהמפץ הגדול לא מסביר? אולי תתחיל בזה שתסביר איך ההסבר שלך מסביר את ה-CMB?
נסים,
העובדות ידועות, אבל מה אתה בעצם רוצה לומר?
אתה יודע ממתי אנחנו יודעים שהעולם נברא ע”י צמצום מנקודה אחת?
רפאל
רעיון המפץ הגדול ניתן ב-1927. התצפית של גילוי סימנים למפץ הגדול היה ב-1964.
כדי להבהיר – המאמר של האבל, בוא מתואר לראשונה תצפיות שמתארות את התפשטות היקום, הוא מ-1929. ובנוסף, המאמר הזה פורש במספר דרכים, ולא נחשב לאישוש הרעיון של המפץ הגדול.
אבל רפאל, אל תיתן לעובדות לבלבל אותך 🙂
נסים
ההבדל המהותי בין ההסבר הזה לבין שאר ההסברים הוא ששאר ההסברים ניתנו בדיעבד לאחר שהתגלה שהיקום החל בנקודה סינגולריות והתרחב מאז ואילו התאור של בריאת העולם מפעולה של צמצום נתנה הרבה זמן לפני כן.
אני לא בא לתת תאוריה שתחליף את התאוריה הקיימת. שום דבר לא משתנה חוץ מאשר נקודת המבט.
רפאל
אפשר להמציא כמה הסברים שאתה רק רוצה. אבל, אחרי זה, כדאי לבחון האם ההסבר מתאר את התצפיות, מספק חיזויים שניתן לבחון אותם, ומאפשרת דרך לבחון את נכונותה ע”י מבחן הפרכה.
אשמח לדעת איך ה”צמצום” שלך מסתדר עם הדרישות של הסבר מדעי טוב.
לא חשבתי שתגיב אחרת. מה אכפת לך שזה קבלה? האם אי אפשר להסביר את כל מה שאנחנו רואים כצמצום מבחוץ במקום התפשטות מבפנים?
רפאל
בעיני אדם רגיל, קבלה זו עבודת אלילים……
שכחתי עם מה אני מדבר 🙂
תחפש בגוגל: בריאת העולם צמצום
רפאל
תוכל בבקשה להרחיב? קשה להדיוטות כמונו להבין איך אפשר להצטמצם מנקודה…
דבר נוסף – היקום הוא תוצאה של צמצום מנקודה סינגולרית ולא התפשטות מנקודה סינגולרית.
אין עוד מלבדו
אמונה הוא נושא נפשי וריגשי, ולא נושא מדעי וגם לא לדיון מדעי.
כמו שאמר פרופסור ליבוביץ- “אלוהים לא ירד בהר סיני כדי ללמד אותנו שעור בפיסיקה”.
אז מדענם גדולים הם דתיים יהודים ודתיים נוצרים או בודהיסטים … כל אחד ממאמיןם במה שמאמין ואוהב את האמונה ואת אלוהיו .
כאמור – ריגשי.
כמו שלא באים למומחה לאומנות שיסביר למה הוא מאוהב דווקא באישתו המכוערת.
לא צריך לבא אל מדען דתי בדרישות שיסבירו את הדת שלהם בצורה מדעית.
הנה הרצאתו הנפלאה של לורנס קראוס הנקראת: a Universe from Nothing:
http://www.youtube.com/watch?v=ly6xDuwjLD8
לאחריה התקיים דיון מרתק, שכמובן דן בהגדרה של Nothing
http://www.youtube.com/watch?v=PL84Yg2dNsg
מאמר מעניין, יש פער יסודי בניסיון להתייחס לבעיה בתור אדם לא מאמין.
לגבי ההערה הקודמת החקירה היא לא של אלוקים אלא של הבריאה ומרגע שהוא מובנת השני מיותר כביכול.
לגבי הבעיה של ניוטון אפשר להסביר לפי בעיית הבחירה והידיעה למבניים, כלומר אותו אלוקים שברא גם את הזמן ויודע מה עתיד לקרות יודע אפריורית מה נבחר ולפי זה נקבע גם אותה עולם דטרמיננטי ולא מושפע מכוחות זרים.
אופציה אחרת פשוטה יותר היא שמי שיצר את החוקים יכול לכופף אותם כרצונו.
גם אם נצמצם את כל “הפערים” לא נתקרב כך כלל לאלוהים. הידע הוא רק על הבריאה. כדי להבין מהוא אלוהים צריך לברוא באמת. עד שלא תהיה לנו היכולת נותר רק להעריץ…
בשולי הנושא הזה, בשביל משביליה של השאלה המרחפת על פני המאמר:
‘אנרגיה נשמרת ושום דבר אינו הולך לאיבוד’ – אבל הוא הופך למשהו אחר.אינו נשאר גוף ונפש בצרוף המיוחד לעולם המופלא הזה בו אנו נוטלים חלק ומכירים אותו יותר ויותר עד הגבול האחרון שלנו כבני-אדם בהיותנו בני-אדם שאינם יכולים להמציא חלבון / מולקולה חיה אחת אלא לפתח דבר מתוך דבר…והאם יש איזה משהו היכול לחזור למצבו הקודם ממש – אז יש מצב בו אפשר וניתן לחזור למצב הקודם ממש ויש מצב שאי-אפשר לחזור למצב הקודם כמו שהיה בדיוק אלא להפוך למשהו אחר, שונה מכל שהיה.
מאמר מעולה, נהניתי, תודה ובהצלחה במציאת ההיגס