תנאי יסוד להתפתחותה של יכולת טכנולוגית

ההתפתחות הטכנולוגית הינה תוצר טבעי של שילוב בין גמישות כף היד וקוגניציה

אם נסקור את כלל התרבויות לאורך ההיסטוריה נראה שכל אחת מהן מאופיינת ברמה טכנולוגית מסויימת, החל מהטכנולוגיה הבסיסית ביותר, בין שמדובר בתקופה הפרה-היסטורית ובין שמדובר בשבטים נידחים בימינו וכלה בתרבות עתירת טכנולוגיה. האוניברסליות של עקרון זה מעלה את הסבירות לתקפותה גם בקרב תרבויות חוץ ארציות. מכאן בעצם עולה שאלת מפתח, מה הם תנאי יסוד שבלעדיהם לא תיתכן שום התפתחות טכנולוגית. במילים אחרות, מה הם אותם אלמנטים ששימשו את החיים התבוניים, במקרה של כדור הארץ הכוונה היא לאדם, בראשית התפתחותם ואשר היוו את התשתית להתפתחות הטכנולוגית לעתיד לבוא. לצורך זה נבחן מה עושים בעלי חיים להשגת מזון ומה עשה האדם הפרה-היסטורי לייצור כלים ששימשו אותו לצרכיו השונים.

תצפיות אחר התנהגותם של בעלי חיים הראו כי ישנם כאלה מביניהם המסוגלים להשתמש בעצמים שבסביבתם להשגת מזון. כך למשל ישנם במזרח אפריקה נשרים הנעזרים באבנים להשגת מזון. "את האבנים הם מחזיקים במקורם בצורה כזאת המאפשרת להם לפצח במהלומות חוזרות ונשנות את קליפתן העבה והקשה של ביצי יענים “פרושים החיים באיי גלפגוס נוקטים בדרך אחרת. הם מחדירים "זרד דק בעל קצה מחודד…לסדקים צרים ונועצים אותם בבשרם של חרקים המסתתרים שם". בדרך דומה נוקטים שימפנזים בגמביה ובטנזניה. הם נעזרים בזרדים לשליית טרמיטים מקנים חבויים בגזעים של עצים ולרדיית דבש".

למרות שמדובר בבעלי חיים שונים שבתי הגידול שלהם מרוחקים זה מזה, הם נוקטים בעקרון פעולה זהה. העזרות בחפץ כל שהוא להשגת מזון. הנשר והפרוש משתמשים במקורם והשימפנזה משתמש בידיו. בעלי חיים אלה, מתוך מטרה להשביע את רעבונם (שאם לא כן לא ישרדו) עושים שימוש בחפצים שונים הניטלים מסביבתם כדי להתמודד עם בעיה קריטית מבחינתם. לסוג זה של פעולה יש הסברים שונים. על פי הסבר אחד, פעולה זו מוטבעת בבעלי החיים גנטית ועל פי ההסבר השני פעולה זו מעידה על איזו שהיא תבונה. בכל הסבר שלא נשתמש, התמונה המצטיירת של בעלי חיים אלה, היא שבהפעלת איברי גופם הם לא יצליחו להשיג את מזונם. הנשר קרוב לוודאי לא ישתמש בכל אבן כדי לפצח את ביצת היען. אבן קטנה מדי לא תשיג את יעדה. הפרוש והשימפנזה יחפשו זרד מתאים כדי להשיג את מזונם. נדרשת כאן פעולת חיפוש כדי למצוא את העצם המתאים. עצם החיפוש והאמידה של גודל החפץ, המתבקשת מהחיפוש מעידים על איזו שהיא תובנה, גם אם היא מינימלית. אפשר להגדיר פעולה זו כראשיתה של אבולוציה טכנולוגית. לפיכך, בכל כוכב בו מתקיימים חיים ואשר קיימים בו חיים תבוניים בעלי רמה טכנולוגית כל שהיא, צעד מסוג זה היה השלב הראשון בהתפתחותה של הטכנולוגיה. כדי שבעל חיים יוכל לעשות צעד ראשון זה צריכים להיות בגופו איברים שיאפשרו לו לאחוז חפצים אלה. אם אפשרות זו איננה קיימת ,שום התפתחות טכנולוגית לא תיתכן. בעלי חיים שיכולים להמחיש עובדה זו הם הדולפינים. הדולפינים מוכרים כבעלי חיים אינטלגנטיים במיוחד, אבל אין להם שום איברים מתאימים המאפשרים לאחוז בחפצים.

אם נקפוץ מספר שלבים קדימה ונגיע לאדם הקדמון, נראה שהוא מבצע פעולות מורכבות. הוא יודע להכין לעצמו כלים שמשמשים אותו לציד כמו החנית, הוא מסתת אבנים והוא יודע להצית אש. בהשוואה לשימפנזה ולנשר הוא מבצע פעולות מורכבות ביותר שדורשות לא מעט תחכום. אם ניקח לדוגמה את החנית הרי שהוא צריך למצוא עצים מתאימים שמהם יכין אותה. עץ כבד לא יוכל לעוף למרחקים ארוכים וצריך גם כוח רב להטיל אותה. כאשר האדם הקדמון החליט להשתמש בחיצים, הוא צריך היה להמצא במרחק מינימלי מבעלי החיים הניצודים ,בלי שאלה ירגישו בו ובה בעת מרחק זה יאפשר לו לברוח כאשר הם מגלים אותו. כאשר האדם נזקק היה לאש, הוא היה משפשף שתי אבנים אחת בשניה. מה שבעצם קרה כאן הוא שבפעולה שביצע על שני חומרים הוא קיבל מה שהוא חדש. האש בוודאי היתה מוכרת לו משריפות יער, אבל במקרה זה היא פרי עמלו ויש לו שליטה עליה.

בשני המקרים נדרשים תכנון ואיברים המאפשרים לבצע פעולות עדינות. בשונה מהנשר ומהשימפנזה המבצעים פעולה טכנית אחת, האדם הקדמון ביצע סדרה של פעולות. האיברים שהוא השתמש בהם לצורך זה הם כף היד והאצבעות. מבנה כף היד הוא כזה המאפשר לאחוז עצמים שונים בתנוחות שונות ובדרגות חוזק שונות. לפעמים האחיזה תהיה חזקה ולפעמים האחיזה תהיה רפויה. לכל פעולה שהוא מבצע הוא חייב להשתמש בשתי הידיים. ביד אחת הוא מחזיק את העצם שעליו הוא רוצה לבצע פעולה כל שהיא וביד השניה הוא מבצע את הפעולה.

לעיתים הוא יעשה את הפעולה תוך אחיזת העצם בשתי הידיים. פעולות מורכבות בעצם אי אפשר לבצע עם יד אחת. חייבים אם כן להשתמש בשתי הידיים. אם למשל היו בעולמנו בעלי חיים הולכי על ארבע בעלי אינטלגנציה גבוהה כדוגמת הדולפינים, במידה והיו רוצים לבצע איזו שהיא פעולה טכנית מינימלית כמו זו של השימפנזה ,היו צריכים לעשות זאת עם רגל אחת וגם זאת לזמן קצר כדי שלא יאבדו את היציבה שלהם וימנעו מנפילה. לכן, טכנולוגיה גם זו שנמצאה ברשותו של האדם הקדמון ,יכולה היתה להתבצע רק משעה שאבות אבותיו במהלך האבולוציה שלהם עברו תהליך של הזדקפות שבסיומו גפי ההליכה הקדמיות הפכו לידיים.

מבחינת התהליך הטכנולוגי יש לנו כאן מפגש בין קוגניציה, איברים מתאימים לביצוע פעולה טכנולוגית וצורך. כאשר הנשר או השימפנזה משתמשים בזרד הם חייבים לעשות זאת מכיון שהם חייבים למצוא מזון . ישנה כאן תובנה(ולו מינימלית) שהם יכולים למצוא פיתרון לתחושת החסך על ידי שימוש בחפץ הלקוח מבית הגידול שלהם ואשר בו צריך לאחוז באחד מגפיהם. מכאן מתבקשת המסקנה שהצורך הוא בעצם המניע הראשון לשימוש בחפצים. ואמנם, האריס עמד על כך שעה שעקב אחר התנהגותם של שימפנזים. התברר לו שבעלי חיים אלה מגלים מיומנות גבוהה ביצירת כלים ושימוש בהם.

באופן ספונטני הם יוצרים כלים ומשתמשים בהם בכוחות עצמם. "תוך שימוש בחפצים שנמצאו להם בכוונה או באקראי, למשל אם מספקים להם ארגזים לעמוד עליהם ,מקלות שאפשר לחברם זה לזה ובננות המצויות מחוץ להישג יד, הם לומדים להציב במהירות את הארגז תחת הבננות, לחבר את המקלות יחדיו, לעלות על הארגז ולהפיל את הבננות. בדומה לכך, הם לומדים להשתמש במקלות קטנים כדי למשוך אליהם מקלות גדולים, ובמקלות הגדולים הם מושכים אליהם מזון שהונח מחוץ לכלובים". מכאן, שבכל כוכב שהוא, בו ישנם חיים תבוניים המשתמשים בטכנולוגיה בין שמדובר בחברה בעלת טכנולוגיה נמוכה או בחברה עתירת טכנולוגיה, ראשיתה של הטכנולוגיה היא בבעלי חיים שהרגישו צורך להשתמש בחפצים שונים להשגת מזון. לגבי האדם הקדמון ידוע שהוא יצר כלים שאינם בטבע ואשר עשויים הן מעץ, הן מעצמות והן מאבן. זהו כבר שלב חדש בו האדם לוקח עצמים מהטבע ומעבדם לצרכיו. בכך הוא בעצם יוצר כלים לשימושו. אלה הן פעולות מורכבות ועדינות שחורגות מעבר לצורך הנדרש מהשימפנזה לאחוז בזרד. לפעולות המורכבות והעדינות יש צורך ביכולת מוטורית מפותחת. יכולת זו היא פונקציה למבנה כף היד.

כף היד צריכה להיות רחבה דיה כדי שאפשר יהיה לאחוז בעזרתה בעצמים שונים. המבנה המוכר לנו הוא כף יד "מרובעת" בעלת חמש אצבעות, כאשר אצבע אחת, האגודל, מוסטת לצד וכל אצבע עשויה ממספר פרקים. מבנה זה של כף היד מאפשר גם להחזיק וללפות עצמים בדרגות חוזק שונות. בזכות מבנן המפרקי של האצבעות אפשר לבצע מניפולציות שונות החיוניות לביצוע פעולות בעצמים אותם מחזיקים ומעבדים. בנוסף לכך החיבור של כף היד לאמה הוא כזה המאפשר סיבוב שלה ב-°.180 בחינה מדוקדקת של כף היד מראה שיכולים להיות מבנים אחרים שלה ואשר יאפשרו תפקוד זהה, כמו כף יד שבה 3 אצבעות ואגודל או כף יד שלה 3 אצבעות בלבד אלא שהפריסה שלהן היא רחבה יותר מזו של האדם ,כדי להתגבר על אי התפתחותו של האגודל, גם במקרים אלה האצבעות צריכות להיות בנויות מפרקים פרקים.

חלוקה מקובלת של העת העתיקה היא על פי חומרי הגלם ששימשו את האדם בייצור כליו. על פי גישה זו מבחינים בין 3 תקופות והן תקופת האבן, תקופת הברונזה ותקופת הברזל. הברונזה היא למעשה נתך של נחושת עם עם בדיל או אנטימון. על פי התפישה המקובלת השימוש הראשוני בנחושת בא להחליף את האבן. ההערכה היא שהמשתמשים בנחושת מצאו בצורה מקרית כי "אבני נחושת נמסות באש חזקה ומהוות חומר חדש, שבדומה לטין אפשר לצקת אותו בצורות שונות ,ואילו לאחר שנתקרר הוא נעשה קשה כאבן.

תגלית שניה באה מתוך השימוש בנחושת מעורבת (בדרך הטבע) בבדיל או באנטימון" וכי תוספת זו היא שנותנת את החוזק המשמעותי לנחושת. בהשוואה לשימוש שנעשה באבן, בעצמות ובעץ, הרי את הנחושת אפשר להתיך ולצקת בה כל צורה שרוצים ובכך היא נעשית יותר פונקציונלית. אבל כדי לקבל את הנחושת הנוזלית, היה צורך להתקין מנגנון מיוחד והוא כור ההיתוך. כאן האדם פיתח לראשונה מנגנון עזר שאפשר לו לעצב כלים חיוניים שונים לצרכים שלו. זהו כבר הבדל משמעותי בין תקופת האבן לתקופת הברונזה. עקרון זה חל גם על תקופת הברזל שבאה לאחר תקופת הברונזה, אלא שהטכניקה כאן משוכללת יותר. בדרך של ניסוי וטעייה התברר "שעל ידי ריקועו של הברזל בפטיש וחימומו לסירוגין וכן על ידי טבילתו במים קרים , אפשר ליצור כלי ברזל חזקים יותר מכלי הנחושת". מה שתרם רבות להעדפת השימוש בברזל על פני הברונזה הוא זמינותו ועלות ייצור קטנה מזו של הברונזה. סביר להניח כי התפתחות טכנולוגית מתמדת זו למרות איטיותה, לאורך הדורות תרמה את חלקה בשיפור היכולת הפונקציונלית של כף היד, להגמשת השימוש באצבעות ולהעצמת היכולת לבצע פעולות גסות ועדינות כאחד.

התשתית לפוטנציאל טכנולוגי של חיים תבוניים באשר הם , טמונה אם כן בחמישה שלבים והם: צורך בהשגת מזון, שימוש בעצמים מבית הגידול להשגתה של מטרה זו, מעבר מהליכה על ארבעה גפיים להליכה של שני גפיים תוך שחרור הגפיים הקדמיות לביצוע פעולות שונות, ההכרה כי כף היד יכולה לשמש לייצור עצמים שאינם קיימים בטבע , חיפוש חומרי גלם להפקתם של עצמים אלה, תוך בניית מנגנוני עזר להפקתם ונסיון מתמיד לשפר עצמים אלה.

מקורות

.1 ינאי צבי- בעקבות המחשבות הוצאת פואטיקה טובי ספר
מוציאים
1994 עמ. 11
. 2 שם עמ. 11
.3 שם עמ. 17
.4 מרווין האריס- בני מיננו ספרית מעריב 1993 עמ.
26
.5 האנציקלופדיה העברית כרך ט¢ עמ. 531-532
.6 שם. עמ. 654
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~334613612~~~98&SiteName=hayadan

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן