מה ידע קיקרו על הקטבים?

קיקרו טוען שהארץ מחולקת לרצועות. שתי הרצועות המרוחקות ביותר ואשר נמצאות משני צידי הארץ והממוקמות מתחת לקטבים של השמיים מכוסות בשלג – האנשים יושבים בין רצועת האש ורצועת הקרח..

חיים מזר

מרק טוליוס קיקרו המדינאי והסופר הרומי שחי בין 43 –106 לפנה”ס ביצירתו “חלומו של סקיפיו” (זהו פרק הסיום בספרו “על המשטר המדיני” שנכתב בשנת 54 לפנה”ס) מתייחס להיבטים גיאוגרפיים ואקלימיים של כדור הארץ.

קיקרו טוען שהארץ מחולקת לרצועות. שתי הרצועות המרוחקות ביותר ואשר נמצאות משני צידי הארץ והממוקמות מתחת לקטבים של השמיים מכוסות בשלג. הרצועה המרכזית שהיא הגדולה ביותר חרוכה בשל חום השמש ושתי הרצועות האחרות מאוכלסות באנשים. ברצועה הדרומית ,אלה הגרים בה רגליהם נמצאות ממול רגליו של סקיפיו ואין להם שום קשר איתו. ברצועה הצפונית חיים סקיפיו ובני עמו ונושבות בה רוחות צפוניות.
תיאור זה מעורר תהיות לא מעטות מכיון שהוא חורג מעבר למה שהיה ידוע בימיו של קיקרו לגבי כדור הארץ. ישנה כאן התייחסות מפורשת לקטבים. מהיכן קיקרו שאב ידע זה? הדרכים המקובלות בעת העתיקה להגיע למקומות שונים היו בדרך היבשה ובדרך הים ונעשה בהן שימוש במסגרת של נדידות עמים, מסעות כיבושים וקשרים כלכליים, חברתיים וצבאיים בין מדינות. משכם של מסעות אלה ליעדים ארוכים יכל להמשך שבועות וחודשים מה שחייב הערכות לוגיסטית כבדה לקראת היציאה לדרך. במידה והמסע היה נערך במסגרת של נדידות עמים, את הבעיות הלוגיסטיות היו מנסים לפתור עם היווצרותן. אולם אם המסע היה מתוכנן, ההערכות הלוגיסטית היתה חלק אורגני מההכנות למסע. כאשר מדובר בקטבים, המרחקים אותם יש לעבור גדולים יותר, הרבה מעבר למרכזי הישובים המוכרים בימיו של קיקרו. באמצעים שהיו מקובלים בימיו מסעות מעין אלה יכלו להמשך יותר משנה.

יש לשים לב לעובדה כי בתיאורו של קיקרו אין עדות לנוכחות קצרת זמן של קרח בקטבים. הקרח הוא קרח עד, מה שאומר שמי שהגיע לשם שהה שם תקופות ממושכות. באילו אמצעים השתמשו כדי לשרוד בתנאים כה קיצוניים? אם אכן המסעות לקטבים היו מתוכננים, סביר להניח שרק חלק מהיוצאים חזרו בריאים ושלמים וקרוב לוודאי שהיו מתייחסים אליהם כגיבורים והיו עורכים עבורם קבלות פנים מפוארות. אין לכך שום סימוכין בכתובים ולא בידע המועבר מאב לבנו, כדרכה של ספרות אורלית.

מבחינה גיאוגרפית הקוטב הדרומי מרוחק יותר מרומא מאשר הקוטב הצפוני, מה שמעצים את עומק התהייה באשר לידיעה מסוג זה בימיו של קיקרו. אם לקוטב הצפוני חלק מהמסע הוא יבשתי, הרי שלקוטב הדרומי המסע כל כולו הוא ימי. למסע ימי כה ארוך יש לבנות ספינות גדולות מאוד, הרבה מעבר למה שנבנה ברומא. משך המסע היה צריך להיות ארוך במיוחד מספר שנים ,שלא לדבר על ההוצאות הכספיות הכרוכות בכך. בהתחשב בכך שכיפת השמיים הדרומית לא היתה מוכרת, ניווט על פי כוכבים הופך לבעייתי במיוחד. כיום ספינות המגיעות לקטבים חייבות להיות מצויידות במכשור מתאים לשבירת הקרח המכסה את האוקיינוסים בקטבים, טכנולוגיה שלא היתה מוכרת לרומאים.

קיקרו מציין שצידה השני של הארץ מיושב וכי אין שום קשר עם תושבי המקום. וכאן מתעוררת שאלה אחרת. באם לא קיים שום קשר עם הצד השני של הארץ איך קיקרו ידע על כך? באם אנשים אלה או חלקם הכירו את הקוטב הדרומי איך הם עשו זאת? ובאם אין שום קשר איתם אין הם מסוגלים להעביר ידע זה לדריה של אירופה או של הודו, שלמערב היו כבר אז קשרים איתה, הגם שאלה היו בעלי אופי רופף (ראה מסעותיו של אלכסנרר מוקדון לכיוונה של הודו).

נתון אחר שיש לשים לב אליו הוא מיקומם של הקטבים. על פי תיאורו של קיקרו איזורי קרח העד נמצאים מתחת לקטבים של כיפת השמיים. זהו תיאור מדוייק שידיעתו מתאפשרת רק בדרך של הסתכלות מגובה רב והרי לכך דרוש כלי טייס. קשה להאמין שלקיקרו היה רשיון טייס וכל שכן מטוס שיכול להביאו לשם.

מאופיו של קיקרו כפי שהוא מצטייר מכתביו ומעדויות של בני תקופתו, קשה להאמין שידע זה אינו אלא ניחוש מוצלח לגבי הגיאוגרפיה של כדור הארץ. אפשרות שמין הראוי לתת עליה את הדעת היא שהיה בידיו מקור  ספרותי שאבד במרוצת הדורות ואשר מתייחס לתקופות הרבה יותר עתיקות שקיימות היו בהן יכולות טכנולוגיות הרבה מעבר לכישוריה ההנדסיים של רומא. התעמקות באוצר הידע המדעי של קיקרו ובדיקה מחודשת של המדעים ביוון יכולים לפתוח פתח למחקרים חדשים לגבי עברה של ההיסטוריה וקרוב לוודאי צפויות בהם הפתעות לא מעטות.