כשכתב ז'ול ורן את “מסע אל מרכז האדמה” בשנת 1870 לא היה ידע גיאולוגי מסודר על כדור הארץ, ואפילו עובדה פשוטה כמו גילו של כדור הארץ לא היתה ידועה אז לאנושות.
יוסי מרט
כשכתב ז'ול ורן את “מסע אל מרכז האדמה” בשנת 1870 לא היה ידע גיאולוגי מסודר על כדור הארץ, ואפילו עובדה פשוטה כמו גילו של כדור הארץ לא היתה ידועה אז לאנושות. הלורד קלווין סבר שגילו של כדור הארץ הוא 50 מיליוני שנה. כשהגיאולוגים מתחו עליו ביקורת, כעס הלורד קלווין ואמר שגיאולוגיה היא מקצוע המתאים לג'נטלמנים שאין להם עיסוק טוב יותר, ממש כמו איסוף בולים.
במלים אחרות, הפיסיקאים והכימאים, שנחשבו למדענים הרציניים של אותה תקופה, הביטו בזלזול על הגיאולוגים. היו אמנם תחומים ידועים בגיאולוגיה, כמו המינרלים, המאובנים וגם סדר השכבות הגיאולוגיות וגם סדר הופעתם של בעלי החיים בשכבות השונות, אבל התהליכים שעיצבו את כדור הארץ היו בלתי ידועים.
הגיאולוגים לא ידעו מה מתרחש בתוך כדור הארץ, אף שניוטון חישב את המאסה הממוצעת של כדור הארץ עוד במאה ה-17. המאסה הזאת נראתה נמוכה מאוד לחוקרים והיו שתי אסכולות גיאולוגיות בחצי השני של המאה ה-19: האחת שסברה שלבו של כדור הארץ לוהט, והראיה לכך היא מציאותם של הרי הגעש והפעילות הוולקנית המתרחשת בהם; והשנייה שסברה שכדור הארץ התקרר לגמרי, יש בו חללים גדולים והפעילות של הרי הגעש היא תוצאה של ריאקציות כימיות המתרחשות על פני השטח כשחומרים מסוימים באים במגע עם מים.
רק בשנות השלושים של המאה העשרים הוכיח הפרופ' חיים פקריס שמרכזו של כדור הארץ הוא חומר מתכתי לוהט והרדיוס שלו הוא כ-3400 קילומטרים.
הרקע ל”מסע אל מרכז האדמה” הוא הדיכוטומיה בין שתי התיאוריות המדעיות הללו. ורן הימר לא נכון, פשוט מפני שלא היו לו הנתונים הנכונים. גיבורי ספרו נכנסים אל מרכז כדור הארץ באיסלנד בהר הגעש סנפלס, ויוצאים בסטרומבולי שמצפון לסיציליה, כשהם חוצים אזורים ימיים של עידנים קדומים, מה שנראה די סביר לפי אחד המודלים של כדור הארץ כפי שנדמו לאנושות בחצי השני של המאה ה-19.
לפעמים היו ההימורים שלו מוצלחים יותר, כמו למשל בתיאורי הצוללות ב”20 אלף מיל מתחת לפני הים”, או בספר “רובור הכובש” שגיבורו טס באווירון. אבל, ב”מסע אל בטן האדמה” ההימור שלו היה מוטעה.
אין זה פוגע ביכולתו של ורן כמספר, שהתייחס לספריו כאל רומאנים ולא כאל ספרי מדע בדיוני. ספריו גם משולבים במבט אירוני על החברה של זמנו, ודמותו של הפרופסור לינדנברוק שב”מסע לבטן האדמה” הוא דוגמה טובה ליחסו הסאטירי משהו של ורן לאקדמיה.
הפרופ' יוסי מרט, גיאולוג ימי, אוניברסיטת חיפה
