הלווייתו של לוויין

ארה"ב השמידה לוויין שהפסיק לעבוד בטענה שהחומר הרעיל הידרזין, הנמצא במכל הדלק, עלול לסכן את הסביבה. מהו אותו חומר והאם החשש היה מוצדק? על השמדתו של הלוויין

טל ענבר, גלילאו, אפריל 2008

מרכז בקרת השיגורים בספינה לייק אירי
מרכז בקרת השיגורים בספינה לייק אירי

לוויין אמריקני סודי, שיצא מכלל פעולה ונותר תועה במסלול חסר תועלת בגובה של מאות ק"מ מעל כדור-הארץ, היה חלק מדרמה חללית ופוליטית, כאשר ארצות-הברית שיגרה לעברו ב- 21.2.2008 טיל שהשמידו. הסיבה שמסרה ארצות-הברית להשמדת הלוויין היתה למנוע משבריו לפגוע במקומות מאוכלסים על כדור-הארץ, ובמיוחד, כך הדגישו דוברים אמריקנים, למנוע את מכל הדלק של הלוויין, שהכיל כ-500 ק"ג של החומר הרעיל הידרזין, מלזהם את הסביבה ולסכן בני-אדם.

הידרזין, 2N4H, הוא תרכובת רעילה ביותר ובלתי יציבה באופן מסוכן. הידרזין נפוץ בשימוש בלוויינים, כדלק למערכת ההנעה ובקרת ההכוון שלהם. חשיפה לטווח קצר לרמות גבוהות של הידרזין עלולה לגרום גירוי העיניים, האף והגרון, סחרחורת, כאבי ראש, בחילה, בצקת ריאות ונזקים למערכות נוספות בגוף. חשיפה ממושכת פוגעת במערכות נוספות ויכולה לגרום למוות.

מדוע הושמד הלוויין?

השערות שונות הועלו בקהילת החלל בעולם, הן באשר לטיבו של הלוויין, ששיגרה הסוכנות הלאומית לריגול ומעקב מהחלל (NRO – National Reconnaissance Office), הגוף האחראי להפעלת מערך לווייני הביון השונים של ארצות-הברית, והן באשר לסיבה האמיתית להחלטתה של ארצות-הברית ליירט ולהפיל את הלוויין ממסלולו. הטענה הרשמית – דאגה מזיהום על-ידי הדלק של הלוויין – התקבלה בביטול ברחבי העולם, שכן לוויינים רבים נפלו אל כדור-הארץ במהלך השנים, והנזק הסביבתי או הסיכון הבריאותי שגרמו היה זניח (אפילו לוויין רוסי שנפל בקנדה, ובו כור גרעיני קטן, זיהם בקרינה אזור מצומצם ביותר ולא גרם כל נזק).

למרות חוסר האמון בהכרזת ארצות-הברית, יש לזכור כי המקרים שבהם נפלו לוויינים מכילי הידרזין, שנסתיימו בלא נזק או נפגעים, אינם יכולים להעיד כי כך יהיה גם להבא. ראש נאס"א, מייקל גריפין (Griffin), הביע חשש מנפילת מכל דלק זה במסיבת עיתונאים שבה נכחו גם נציגים של חיל האוויר האמריקני ומשרד ההגנה. צוות מומחים של נאס"א קבע כי יש סכנה של ממש שמכל הדלק ישרוד מעבר באטמוספרה, ואין ודאות שכל הדלק שבו יתפזר או יישרף.

כמה מומחי חלל העלו את ההשערה כי הלוויין הכיל טכנולוגיות מסווגות במיוחד, וכי ארצות-הברית חששה שגם לאחר הכניסה לאטמוספרה של כדור-הארץ ושרפת הלוויין ייוותרו חלקים שלמים שלו, אשר אם ייפלו בידי מדינות אחרות, יאפשרו להן ללמוד על הטכנולוגיה האמריקנית המסווגת. בהקשר זה מעניין לציין כי בעבר, כאשר לוויינים אמריקניים מסווגים נפלו מהחלל אל כדור-הארץ, לא בוצעו פעולות של יירוט. יתר על כן – סגן ראש המטות המשולבים של ארצות-הברית הודיע, בטרם הירי על הלוויין, כי לארצות-הברית יש יכולת לאתר ולאסוף במהירות את השברים, אך לא פירט מהי יכולת זו (סביר להניח כי כוחות מיוחדים של ארצות-הברית כבר הועמדו בכוננות בעבר, לשם מבצעי איסוף של חומר מסווג, אם חלקי לוויינים ואם מטוסים ללא טייס, או אף מטוסים מאוישים).

אחרים העלו את ההשערה, שדוברים אמריקנים הכחישו נמרצות, שלפיה הלוויין היה מצויד במערכת גרעינית לייצור חשמל (RTG – Radio isotope Thermo-electric Generator). טענה זו אינה סבירה כלל ועיקר, משום שחקיקה אמריקנית אוסרת הפעלת לוויינים באמצעות מערכות כוח גרעיניות, אם הם פועלים בקרבת כדור-הארץ. חלליות מחקר לחקר מערכת השמש החיצונית צוידו באמצעים כאלה, אך התיאום בין סוכנויות ארצות-הברית השונות ובהן הצבא, חיל האוויר, נאס"א ו-NRO הוא הדוק ביותר, וכך גם מנגנוני הפיקוח של משרד האנרגיה ומשרדים אחרים. תיאום ופיקוח הדוקים אלה אינם מאפשרים הצבת מערכת גרעינית בלוויינים מסוגו של הלוויין שהופל, בלא ידיעת גורמים רבים וסיכוי סביר שהמידע ידלוף לציבור.

הסברה המקובלת ביותר בקרב האנליסטים השונים היא שארצות-הברית חיפשה הזדמנות להוכיח את יכולתה ליירט לוויינים, ולהדגים את ביצועיו של הטיל נגד טילים שלה, SM-3 ( Standard Missile 3) המיועד לשיגור מספינות מיוחדות.

טיל היירוט

את הטילSM-3 , שפגע בלוויין, מייצרת חברת רייתאון (Raytheon) והוא מיועד במקורו לפגוע בטילים בליסטיים לטווח קצר ובינוני. טילים מסוג זה מותקנים בספינות מיוחדות של צי ארצות-הברית, ויחד עם המכ"ם המיוחד להם, מהווים את מערכת הנשק אג'יס (Agis). הטיל שיירט את הלוויין שוגר מן הספינה לייק אירי (Lake Erie), שהיא אחת משתי ספינות המדגימות את מערכת הנשק אג'יס. הטיל הוא תלת-שלבי, מונע בדלק מוצק, אורכו 6.55 מטרים ומשקלו בשיגור כ-1,500 ק"ג. שלבו השלישי של הטיל מכונה Kill Vehicle והוא בעל יכולת תמרון ומצויד בחיישן אלקטרו-אופטי המאפשר זיהוי המטרה, ואף התבייתות אל נקודת מִכְוון שקובעים מפעילי המערכת.

האתגר הטכני ביירוט הלוויין

כעיקרון, פגיעה בלוויין "מת", שאינו מבצע תמרונים ואשר אורכו מטרים אחדים, ולוֹ חתימה תרמית גבוהה וברורה, אינה אמורה להוות בעיה טכנית ניכרת. חיזוי מסלול הלוויין הוא באחריות פיקוד החלל של ארצות-הברית, המסוגל לבצע משימה זו בקלות יחסית. מהירות הלוויין היתה כ-8 קילומטרים בשנייה (שהיא המהירות הנדרשת להקפה במסלול מעגלי נמוך), בעוד שמהירות הטיל אטית בהרבה, כקילומטר בשנייה. היירוט התבצע כך שהטיל שוגר אל נקודה במרחב, שאליה עתיד היה להגיע הלוויין כעבור פרק זמן קצר. גם חישוב נקודה זו אינו מציב קושי של ממש. ההישג האמריקני ביירוט הלוויין חשוב, הן מהבחינה הטכנולוגית והן מהבחינה המבצעית, ומדגים את יכולת הלוחמה נגד לוויינים שבידי ארצות-הברית. גם בזירת ההגנה מפני טילים בליסטיים יכולה חברת רייתאון להתברך בהישג של הטיל מתוצרתה, וכך גם לוקהיד מרטין, יצרנית מערכת הנשק אג'יס.

מבט מהחיישן האלקטרו-אופטי המותקן בטיל, בעת ניסוי יירוט של טיל מטרה.
מבט מהחיישן האלקטרו-אופטי המותקן בטיל, בעת ניסוי יירוט של טיל מטרה.

תגובות בעולם

יירוט הלוויין עורר תגובות נזעמות ברוסיה ובסין, הטוענות כי למעשה ניסתה ארצות-הברית כלי נשק חדישים, הפרה אמנות בינלאומיות הנוגעות לחלל וחידשה את מירוץ החימוש בחלל. דובר משרד החוץ הסיני אף ציין בהופעתו בפני כלי התקשורת, כי סין מודאגת מן האפשרות לנפילת שברי הלוויין האמריקני בתחומה, ודרש כי ארצות-הברית תגלה אחריות ושקיפות, ותעביר לסין מידע טכני מלא על השמדת הלוויין (נציין כי סין לא עשתה כן בניסוי השמדת הלוויין שלה-עצמה, שנה קודם לניסוי האמריקני).

דובר משרד החוץ האמריקני, שון מקורמיק (McCormick), ציין עוד בטרם הפגיעה בלוויין כי הפעולה האמריקנית נועדה להגנה ואיננה בבחינת עריכת ניסוי בנשק בחלל. שמונה שעות לאחר הפגיעה בלוויין הודיע משרד ההגנה האמריקני כי אינו יכול לשלול את האפשרות שחומר מסוכן ייפול לכדור-הארץ. יחד עם זאת צוין כי לא נצפו שברי לוויין "גדולים מכדור פוטבול".

"יירוט הלוויין הוא איתות של האמריקנים – נדע להתמודד עם כל לוויין שיסכן אותנו," אמר אבי הר-אבן, מנהל סוכנות החלל הישראלית לשעבר, בריאיון לאתר האינטרנט ynet. הר-אבן סבור, כי יירוט הלוויין האמריקני באמצעות טיל בליסטי הוא שלב חדש במלחמת לוויינים. לדברי הר-אבן, היירוט מרמז כי בעתיד, כל מדינה בעלת טכנולוגיה מתקדמת דיה תוכל למנוע צילום ריגול מודיעיני של מדינה אחרת. עד כה, בניגוד לצילומי מודיעין באמצעות מטוסים, המפרים אמנות בינלאומיות האוסרות על חדירה לתחום האווירי, לוויינים היו חופשיים לצלם בכל מקום.

Kill Vehicle, השלב השלישי של הטיל, המצויד במערכת תמרון
Kill Vehicle, השלב השלישי של הטיל, המצויד במערכת תמרון

שברים ופסולת חלל

שברי הלוויין, שנוצרו בעקבות פגיעת הטיל בו, הצטרפו לכ-17 אלף ויותר העצמים שכבר עוקבים אחריהם בארצות-הברית. לדברי מנהלת השברים המסלוליים של נאס"א ביוסטון, מספר העצמים וחלקי פסולת החלל המקיפים את כדור-הארץ גדל בכל שנה, בעוד קצב השרפה של שברים אלה באטמוספרה עומד על אחד ביום בלבד. בשל משך הזמן שבו יימצאו שברי הלוויין האמריקני במסלול, וגובהם הנמוך יחסית, אין הם מהווים סכנה של ממש ללוויינים ולחלליות, וזאת בניגוד לשברי הלוויין הסיני שהשמידה סין בינואר 2007, אשר יישארו בחלל למעלה ממאה שנים.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. חנוך טוען,שזקוקים לסבלנות..על מנת להבין למכלול התובנות הברייתיות.

  2. אומנם זו כתבה יפה, אבל היא נורא חד-צדדית ונוטה להציג באור חיובי את הצד האמריקאי.
    ראוי לציין שהניסוי נערך בהמשך לניסוי הסיני. וראוי היה לציין את ההשלכות הצבאיות, הטכנולוגיות והפוליטיות הרחבות יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן