חינוך – לשדרג את המורה למדע / פאט וינגרט

הניסיון והתארים אינם חשובים בכיתת הלימוד כמו השליטה וההבנה במדע ובמתמטיקה וכמו השכל הישר הישן והטוב 

במחסן משופץ באזור עייף למראה של העיר טרוי במדינת ניו-יורק, קאתי בֶּלוצ’י בת ה-25 מרתקת 27 תלמידי כיתה ה’. הם שרים, רוקעים ברגליים, מוחאים כפיים ומנופפים בידיים. ההתלהבות הרבה יותר גדולה מן הצפוי בשיעור חשבון שעוסק ביחסים ובשברים. התלמידים מנסים לפתור יחד בעיה מילולית העוסקת בקבוצת כדורסל בדיונית שיחס הניצחונות להפסדים שלה הוא 3:9. מהו חלקם היחסי של ההפסדים מתוך כל המשחקים ששיחקה הקבוצה? בלוצ’י מערבת כל תלמיד ותלמיד כשהיא שוטחת לפני הכיתה את תהליך הפתרון (“מה צריך לעשות קודם?”). כשהכיתה מגיעה לשבר הזה: ניצחונות ועוד הפסדים חלקי הפסדים, כלומר (9 + 3) / 3, היא מדרבנת את התלמידים לצמצם אותו. “יפה, מי יודע מה זה ממג”ב?” היא שואלת ומתכוונת למחלק המשותף הגדול ביותר. היא סובבת בין התלמידים ומחלצת מהם את חלקי הפתרון. התלמידים אינם גורעים את מבטם ממנה; הם יודעים שהיא תבקש מהם תשובות גם אם אינם מצביעים. “אני רואה כל כך הרבה נורות נדלקות וכל כך הרבה חריצות,” היא אומרת. אם התשובה באה בקלות, היא תלך עוד צעד עם אותו תלמיד ותשאל על האיך והלמה שמאחורי תשובתו. הפעמון מצלצל, וכשהילדים יוצאים בטור מן הכיתה אל ארוחת הצהריים, כל אחד מהם מגיש לבלוצ’י “אישור יציאה”: פתרונות לשתי בעיות המדגימות את עיקר הדברים שנלמדו בשיעור. בלוצ’י תעיין באישורים האלה בקפידה כדי לדעת אם הכיתה למדה היטב את מה שהייתה צריכה ללמוד היום.

בית הספר הציבורי-ייחודי (charter school) שבו מלמדת בלוצ’י הוא אחד מבתי הספר המצטיינים במדינת ניו-יורק, אף על פי שרוב תלמידיו באים ממשפחות מעוטות הכנסה. ב-2011, בשנתו השנייה של בית הספר, 74% מתלמידי כיתה ה’ עומדים בדרישות הבקיאות במבחן החשבון של מדינת ניו יורק, לעומת ממוצע מדינתי של 66% בקרב כלל תלמידי כיתה ה’. ומרשים מזה: לאחר שנתיים בבית הספר, 100% מתלמידי כיתה ו’ עומדים בהן. מה סוד הצלחתו של בית הספר? דאג למוב, יושב ראש רשת בתי הספר Uncommon Schools, שבית הספר בטרוי משתייך אליה, משיב בלא היסוס: מורים מצוינים שקיבלו הכשרה טובה, כמו קאתרין בלוצ’י.

בשנים האחרונות הולכים ונערמים מחקרים המראים שמורה טוב הוא הגורם החשוב ביותר, בלא עוררין, לשיפור הישגיהם של תלמידים בכל נושאי הלימוד. מורה טוב חשוב יותר מרקע סוציו-אקונומי, מגודל הכיתה, מתכנית הלימודים ומרמת ההשכלה של הורי התלמיד. אריק האנושק מאוניברסיטת סטנפורד הראה במחקרו שתלמידים של מורים יעילים מאוד משיגים הישגים אקדמיים טובים פי שלושה מתלמידים של מורים מוכשרים פחות, בלי תלות ברקע הדמוגרפי של התלמידים. זאת היא בדיוק הבעיה עם לימודי החשבון והמדעים: אין די מורים כמו בלוצ’י. שיעור הנשירה של המורים גבוה, ומערכת החינוך מתגמלת את המורים שכן שייכים אליה על פי קריטריונים שגויים.

בארה”ב לא מתעלמים מן המשבר הזה. מאז 1957, כששיגרו הרוסים את הלוויין ספוטניק לחלל, לא היו קובעי המדיניות, המחנכים ואנשי העסקים האמריקנים מרוכזים כל כך בשיפור החינוך למתמטיקה ולמדעים כמו היום. השפל בכלכלת ארצות הברית דרבן אותם לפעול, וכן התחרות הגוברת של סין שתלמידיה מגיעים להישגים הגבוהים ביותר במבחנים הבין-לאומיים. מקבלי ההחלטות הבכירים ביותר, לרבות הנשיא אובמה עצמו, רואים בהידרדרות בהישגי התלמידים האמריקנים במדעים ובמתמטיקה סכנה חמורה ליכולת התחרות העתידית שלה. לפי תוצאות של שני מבחנים לאומיים שפורסמו ב-2012, רק 32% מתלמידי כיתה ח’ בארה”ב מגיעים לרמת בקיאות במדעים, ו-35% במתמטיקה. ב-2010 דורגו תלמידי שנחאי ראשונים במתמטיקה ובמדע במבחן פיז”ה הבין-לאומי להערכת הישגי תלמידים, ואילו התלמידים האמריקנים דורגו בדיוק באמצע. כדי לסייע בצמצום הפער הזה, הציע הנשיא אובמה להזריק למערכת החינוך האמריקנית מנה טרייה של כישרונות. המרשם שהציע היה להעלות לראש סדר העדיפויות את הכשרתם של 100,000 מורים יעילים לחשבון ולמדעים עד 2020 ולהעלות את רמת הלימודים בכל 50 המדינות של ארה”ב. “שמירה על כך שארה”ב תמשיך להוביל במחקר ובפיתוח הטכנולוגי חיונית להצלחתה של אמריקה,” אמר הנשיא בנאומו לאומה ב-2011, “אבל אם ברצוננו לזכות בעתיד, אם אנחנו רוצים שהחדשנות תביא ליצירת מקומות עבודה בארה”ב ולא מעבר לים, הרי שעלינו לנצח גם במירוץ לחינוך הילדים.”

ואכן, ביוזמת הבית הלבן, נדמה שארה”ב פותחת בניסוי ארצי לעידוד הוראה יעילה יותר של מתמטיקה ומדעים. המחקרים חוזרים ומראים שרבים מן הדברים שחשבנו שאנחנו יודעים בדבר הכשרתם של מורים ותִגמולם אינם נכונים. לפי הדעה הרווחת, למשל, בלוצ’י אינה אמורה להיות יעילה אפילו כמחצית מיעילותה בפועל. היא הגיעה אל בית הספר שבו היא מלמדת בלי ניסיון בהוראה מול כיתה ואין לה תואר שני בחינוך. אבל מה שיש לה, והמחקרים מראים שזה הדבר החשוב יותר, הוא שליטה טובה בנושא שאותו היא מלמדת: יש לה תואר ראשון במתמטיקה יישומית, והיא עסקה בחישובים בחברת הנדסה שבה עבדה לפני שעברה הסבה להוראה.
ואולם, ברוב הנפות של החינוך הציבורי, העלאות שכר והטבות בתנאי הפרישה תלויות בניסיון ובתארים מתקדמים בחינוך. לאשורו של דבר, מספר השעות המצטבר שלימד מורה אינו המדד היעיל לניבוי הישגי תלמידיו כפי שהניחו מומחים רבים. כישוריו של מורה חדש בדרך כלל מתפתחים במשך כמה שנים מרגע שהתחיל, אבל אחר כך הם נשארים פחות או יותר ברמה קבועה. אין הבדל ניכר בין הישגיהם של תלמידים למורים ותיקים מאוד לבין הישגיהם של תלמידים למורים בעלי שלוש שנות ותק, כמו בלוצ’י. כמו כן, אין מתאם בין תארים מתקדמים ובין טיב ההוראה. מנתחי הנתונים משערים שהסיבה לכך היא ש-90% מן התארים המתקדמים של המורים הם תוארי מוסמך בחינוך כללי, ולא תארים מתקדמים בנושאי הלימוד עצמם. ולעומת זה, כמה מחקרים מראים שתלמידים למורים בעלי תואר מתקדם במתמטיקה משיגים הישגים טובים יותר במקצוע זה.

“מערכת מבולבלת לגמרי”

חקיקת השינויים לא הייתה קלה. מאז 2001, עם הפעלת הרפורמה שיזם הנשיא הקודם, ג’ורג’ ו’ בוש, בססמה “לא משאירים שום ילד מאחור”, מעודד הממשל האמריקני את המדינות להעסיק מורים בעלי תארים אקדמיים בנושאים שהם מלמדים. ואולם, אפילו ב-2008, רק 25% מן המורים לחשבון ולמדעים החזיקו בתואר ראשון או גבוה מזה ממחלקה מדעית או מתמטית של מוסד להשכלה גבוהה. אחת הסיבות לכך היא הנשירה הגבוהה של מורים. בכל שנה כ-25,000 מתוך 477,000 מורים לחשבון ולמדעים עוזבים את המקצוע, וכשני שלישים מהם מצהירים שהסיבה לכך היא אי-שביעות רצון מן העבודה. כדי למלא את החסר, פיתחה כל מדינה תקנות וכללים משלה להעסקה “חלופית” או “דחופה” של מורים, שקצתם עוברים הכשרה מצוינת וקצתם לא. קייט וולש, נשיאת “המועצה הלאומית האמריקנית לאיכות המורים”, אומרת: “זאת מערכת מבולבלת לגמרי. הדרך הטובה ביותר לסכם את תכניות הכשרת המורים בארה”ב היא ‘הכול הולך'”.

באופן כללי, דרישות הסף לקבלת תעודת הוראה שונים מאוד ממדינה למדינה. במדינות שאפתניות, כמו מסצ’וסטס לדוגמה, מי שרוצה להיות מורה בבית ספר יסודי נדרש ללמוד שיעורי מתמטיקה מחמירים ולהשיג ציונים טובים בבחינות קשות הבודקות לעומק את הידע בחומר הלימוד. במדינות אחרות, כמו ארקנסו ונבאדה, המורים לעתיד נדרשים רק לחזור על הדברים שלמדו בתיכון או ללמוד קורס שמטרתו העיקרית היא להקל את חרדתם ממתמטיקה ולא לשפר את שליטתם בה, כך לפי “המועצה הלאומית לאיכות המורים”.

הכשרה זו מתגמדת לנוכח ההכשרה הניתנת בארצות שהישגיהן טובים משל ארה”ב. מחקר שבדק ב-2007 מועמדים להוראת חשבון בבתי ספר יסודיים ובחטיבות ביניים ב-16 ארצות שונות, מצא שהמורים לעתיד האמריקנים ידעו פחות מעמיתיהם בארצות האלה. כמעט כל המורים לעתיד בחטיבות הביניים בסינגפור, בגרמניה, בטייוואן ובקוריאה למדו בקורסים באלגברה לינארית ובחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי (חדו”א) בסיסי, ואילו רק כמחצית מן המורים לעתיד באמריקה למדו את הקורסים הבסיסיים האלה. כשבדקו את הידע של המורים באלגברה, דורגו האמריקנים במקום האחרון. אחת הסיבות לכך היא שאין הסכמה בשאלה מה אמורה לכלול תכנית טובה להכשרת מורים לחשבון או לכל נושא אחר. “כמה מן [המכללות האמריקניות למורים] אינן נופלות מן הטובות בעולם,” אומר ויליאם שמיט מאוניברסיטת מישיגן, שניהל את החלק האמריקני בסקר. “אבל כמה מהן דומות יותר למכללות בבוטסואנה. הטווח שלנו רחב עד כדי כך.”

מטריד לא פחות היה הממצא שתכניות הכשרת המורים שחניכיהן קיבלו את הציונים הנמוכים ביותר במבחני הידע במתמטיקה היו בדרך כלל תכניות של אוניברסיטות ציבוריות גדולות, כלומר התכניות שמכשירות את המספר הרב ביותר של מורים. “הרבעון התחתון בהתפלגות הציונים, הכולל את המכללות שבוגריהן חלשים במתמטיקה, הכשיר יותר ממחצית מן המורים העתידיים לחשבון בחטיבות הביניים,” אומר שמיט. “כל מדינה צריכה לסגור את המוסדות האלה שעושים עבודה גרועה ממש.”

הדרך לרפורמה

אבל יש מקום לאופטימיות. יש מדינות שמעלות על סדר יומן רפורמות שאפתניות, ואלה נעזרות בתכניות הכשרה מכובדות שהולכות ומגדילות את היקפן באמצעות כספים הזורמים אליהן מחברות מסחריות וממלכ”רים. בשנים האחרונות, הטובים שבמורים לחשבון בלואיזיאנה, מדינה המצויה בעיצומו של תיקון יסודי בנושא הכשרת המורים, באו כולם מתכנית לאומית איכותית מאוד הקרויה Teach for America (“ללמד למען אמריקה”). התכנית מגייסת את הטובים שבבוגרי המכללות הטובות ביותר בארה”ב. במסגרת התכנית הם מתחייבים ללמד במשך שנתיים בבתי ספר שקשה למשוך אליהם מורים. המורים שמגייסת התכנית השיגו במבחני הקבלה למכללה ציונים טובים במתמטיקה יותר מרוב המורים האחרים, ויש נתונים המראים מתאם בין ציונים טובים ובין יעילות של מורה, אומרת ג’ין ברנס, האחראית על היוזמות להכשרת מורים במנהל החינוך של מדינת לואיזיאנה. נתוני התכנית מראים שיפור בהישגי התלמידים במדעים בבתי ספר בטנסי ובקרוליינה הצפונית, בדומה ללואיזיאנה. עד עכשיו רק כשליש ממשתתפי התכנית התמחו במקצועות המדע ובמתמטיקה, אבל הדבר עומד להשתנות. בפברואר 2012, התחייב הארגון לגייס 11,000 מורים חדשים לחשבון ולמדעים עד 2015, שילמדו ב-31 המדינות שהארגון משרת. הבעיה היא שרבים ממגויסי התכנית פורשים מהוראה כעבור שנים אחדות בלבד.

דוגמה ומופת להכשרת מורים מוצלחת היא UTeach, תכנית הכשרה חדשנית שנרקמה באוניברסיטת טקסס באוסטין בשלהי שנות ה-90. מטרתה להכשיר יותר מורים למדע ולמתמטיקה בעלי ידע מעמיק בנושאי ההוראה. השיטה שנוקטת התכנית היא להציע לתלמידי שנה א’ בחוגים המתאימים שתי סדנאות הוראה סמסטריאליות מלאות בחינם, גדושות במדריכים ובחונכים. כ-82% מבוגרי התכנית עדיין עוסקים בהוראה חמש שנים לאחר שסיימו את לימודיהם. ראשי התכנית זוקפים את השיעור הגבוה הזה לזכות העובדה שהחניכים מבלים שעות רבות בכיתות לימוד אמיתיות החל מן הרגע הראשון, “וכך הם יכולים להחליט אם הם אוהבים ללמד או לא,” מסבירה מארי אן רנקין, לשעבר דיקנית הפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת טקסס באוסטין, שסייעה בהשקת התכנית. “יש המתפתים לכך לאחר שחוו חוויה מהנה באמת וראו כמה סיפוק אפשר למצוא בזה.” בתום ארבע שנים, חניכי התכנית מקבלים תואר ראשון באחד מתחומי המדע או במתמטיקה עם כל הקורסים הנחוצים לקבלת תעודת הוראה.

תכנית UTeach זכתה להכרה של המועצה הלאומית למחקר של ארה”ב (NRC) ושל גופים רבים אחרים, ומשכה די מימון ממלכ”רים ומחברות מסחריות, מה שאִפשר להרחיבה. בשלוש השנים האחרונות שולש מספר המוסדות להשכלה גבוהה המציעים את התכנית וכיום היא מתנהלת ב- 30 מוסדות הפרוסים ב-14 מדינות. (רוב המוסדות טובעים גרסה משלהם לשמה המתוחכם של התכנית: באוניברסיטת קנזס, למשל, היא נקראת בשם UKan-Teach [צליל שמה של התכנית דומה למילים “אתם מסוגלים ללמד”, וראשי התיבות UKan הם גם ראשי התיבות של האוניברסיטה – העורכים.]) בינתיים התחייבה רנקין, שמונתה בשנה שעברה לנשיאה ולמנכ”לית של “היוזמה הלאומית לקידום מתמטיקה ומדעים”, להוסיף ולהרחיב את היקף התכנית. היא שואפת לכך שהתכנית תכשיר 4,000 מורים למדע, לטכנולוגיה, להנדסה או למתמטיקה (STEM) עד 2015.

תכניות הכשרה אחרות נחלו הצלחה משום שגייסו אנשי מדע ומתמטיקה מנוסים בשלבים מאוחרים יותר של חייהם המקצועיים. “מיזם המורה החדש” (TNTP) מתמקד באנשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם “שטעו בבחירת הקריירה שלהם בהתחלה” ומחיר הוויתור על הזדמנויות אחרות הכרוך בהסבה להוראה עדיין נמוך בשבילם, אומר טים דיילי, נשיא המיזם. התכנית, מוסד להכשרה אלטרנטיבית שייסדה מישל רי בעת שכיהנה כאחראית על בתי הספר בעיריית וושינגטון הבירה, מציעה הכשרה בחינם לחבריה, שממשיכים גם לתואר שני מסובסד בחינוך תוך כדי עבודה בהוראה. לכל המורים למתמטיקה ולמדע שמכשירה התכנית יש רקע חזק בנושאי הלימוד שלהם, כמו לבלוצ’י.

“פעם חשבנו שיש הרבה אנשים שמוכנים להתפטר מעבודתם ולחזור לבית הספר כדי ללמד. ואפילו חשבנו שהם ייקחו הלוואה כדי לשלם על לימודי התואר השני שלהם ולהיעשות מורים, והכול כדי שיוכלו להרוויח פרוטות בסוף הדרך. זה כמעט לא קורה,” אומר דיילי. “לדעתנו הגיל האידאלי לגיוס מורים הוא בין 25 ל-35. הם התחילו את הקריירה רק לפני כמה שנים, ויש להם כישורים במדע ובמתמטיקה ורצון לעסוק בהוראה כעיסוק לחיים ולא כהתנסות לפרק זמן מוגבל. מדובר באנשים מוכשרים בתחומים האלה ובעלי מוטיבציה גבוהה, גישה משימתית, ורצון ללמד בבתי ספר הזקוקים להם באופן נואש.”

על תכניות כמו TNTP ו-Teach for America נמתחת ביקורת מן הדוגלים בהכשרת מורים במכללות ייעודיות, בשל האופי המרוכז של ההכשרה שהתכניות האלה מספקות. ואף על פי כן, תכניות הכשרה אלטרנטיביות המגייסות אנשים בעלי ידע מעמיק בתוכן המקצועות שהם מלמדים הן מרכיב הכרחי בפתרון הוראת מקצועות המדע, הטכנולוגיה והמתמטיקה, אומר דיילי. “אם לא נציע הסמכה אלטרנטיבית, האם מישהו יתנדב לזה?” הוא שואל. “אני טוען שהתשובה היא שלילית. איש לא ייטול על עצמו קשיים כלכליים באמצע הקריירה, כשהמשכנתה ופרנסת המשפחה על ראשו, כדי לחזור לספסל הלימודים בשביל להיות מורה. מספר האנשים שהיו רוצים לעשות דבר כזה הוא אפס.”

ללמוד מכוכבי הוראה

בעוד המחנכים והחוקרים בודקים מהן הדרכים הטובות ביותר למשוך אנשים להוראה ולהכשירם, הם גם מנסחים מתכונת נכונה להשאירם במקצוע. מת’יו ג’ ספרינגר, מרצה בכיר למדיניות ציבורית וחינוך באוניברסיטת ונדרבילט אומר שהשכר הוא כנראה מניע פחות חשוב מכפי שאפשר לשער. לדבריו “יש רק קומץ מחקרים שיטתיים העוסקים בתכניות המוסיפות שכר על פי כישורי המורה, ומספר הדרכים שבהן אפשר להתוות תכנית כזאת עצום. בדקנו רק כמה דגמים.” אבל, סקר שערך משרד החינוך האמריקני מצא שקשה כפליים למצוא מורה טוב לחשבון או למדעים מלמצוא מורה כללי טוב לבית ספר יסודי. לדעתו, “אפשר להסיק שהדבר נובע מכך שאין לכך גמול כלכלי תחרותי.” מה שהולך ומתברר הוא שיש התאמה טובה בין הכשרה מצוינת לבין סיפוק בעבודה. ג’וליה טואוס, מנהלת בטוסון שבאריזונה בית ספר ציבורי ברשת BASIS שבו לומדים 700 תלמידים והוא מדורג באחד המקומות הראשונים בארה”ב מבחינת הישגי התלמידים במתמטיקה ובמדעים. בית הספר משלב שכר תחרותי, פיתוח מקצועי רצוף ומשוב סדיר כדי לשמור על המוטיבציה של עובדיו. המורים בבית הספר באים בדרך כלל מן האקדמיה: סטודנטים לתואר שני או שלישי ופוסט-דוקטורנטים שהחליטו שהם נהנים ללמד יותר מאשר לחקור.

טואוס מזדרזת לציין שתואר מתקדם באחד מתחומי המדע או במתמטיקה אינו מבטיח משרה בבית ספרה. “כל מורה [מועמד] צריך לתת שיעור לדוגמה, ואני מקבלת אחד מתוך חמישה,” היא אומרת. לאחר שמועמד התקבל לעבודה, בית הספר מספק לו הזדמנויות שוטפות להתפתחות מקצועית ומשוב סדיר על ביצועיו, ומשלם לו משכורת גבוהה מזו שמקבלים המורים בבתי הספר הציבוריים ובבתי הספר הפרטיים בסביבה. והתוצאות טובות, “המורים מקבלים סמכות נרחבת וחופש פעולה ויצירה,” אומרת טואוס. “אנחנו גורמים לאנשים לרצות להישאר.”

דאג למוב מרשת Uncommon Schools מסכים שהכשרה בלתי ראויה היא אולי הסיבה לפרישתם המוקדמת של מורים רבים. “מי לא מכיר הרבה אנשים שהיו מורים ועכשיו הם סוכני נדל”ן?” הוא אומר. “בלי הכשרה הולמת, אין הם מצליחים. כשאדם מחליט לעסוק בהוראה, הוא יודע שלא ישתכר היטב, אבל הוא חושב שהוא ישפיע. אם הוא פורש, זה מפני שלא עלה בידו להשפיע. האמת היא שזה אחד העיסוקים הקשים ביותר שיש. עלינו לצייד את העוסקים בו בכלים טובים יותר.”

מה הם אותם כלים? כלומר, מהן הטכניקות “המכינות” את התלמידים ו”מאצילות עליהם השראה”, אם להשתמש במילותיו של הבית הלבן? אין הרבה מחקרים שהגיעו למסקנות חותכות, בייחוד בנוגע להוראת המדעים, כותבים מחברי דוח שעסק בהכשרת מורים שהוציאה ה-NRC ב-2010. המומחים מסכימים שהתלמידים זקוקים לתערובת של ידע עובדתי, של הזדמנויות להתנסות בחקר מדעי ושל הבנת “מהות המדע”, כלומר האופן שבו מלקטים המדענים מידע חדש ומפרשים אותו. יש יותר נתונים לגבי לימוד מתמטיקה. התלמידים צריכים גם לשנן עובדות כמו לוח הכפל וגם לחשוב לעומקם של דברים בטרם יוכלו לגשת למתמטיקה גבוהה יותר. כמו כן, יש “כמה ראיות” התומכות בלימוד משותף בקבוצות קטנות בשילוב הערכה פרטנית של כל תלמיד כדי לבנות מערך הוראה אישי. אבל ההסכמה בדבר החומר שיש ללמד רחבה מן ההסכמה בדבר האופן שבו יש ללמד אותו.

כבר נעשים ניסיונות לשנות את פני הדברים. דבורה ל’ בול, דיקנית בית הספר לחינוך של אוניברסיטת מישיגן, ייחדה יותר מעשר שנים לזיהוי הכישורים המדויקים הנחוצים למורה חדש לפני שהוא נכנס בפעם הראשונה לכיתה. התכנית שהשתתפה בהקמתה, “ידע מתמטי להוראה”, מבקשת ללמד מורים מתחילים כיצד לזהות נכון את הסיבות לבלבול אצל תלמיד, לשמור על קשב בכיתה ולהרכיב ערכת עבודה הכוללת, למשל, מגוון של שיטות להוראת שברים. ניסיונה הישיר בהוראה ושנים של מחקר, אומרת בול, שכנעו אותה שזאת “טעות גדולה” להניח שהוראה טובה היא “אינטואיטיבית”.

סיכוייו של מורה שקיבל ציון טוב בתכנית “ידע מתמטי להוראה” להביא להצלחת תלמידיו גבוהים מסיכויו של מורה שקיבל ציון טוב במבחן מתמטיקה רגיל, אומר פול קוב מאוניברסיטת ונדרבילט, המלמד סטודנטים להוראה ומורים מנוסים המבקשים להתמקצע את אסטרטגיות ההוראה של התכנית. קוב ועמיתתו קארה ג’קסון מאוניברסיטת מ’קגיל, הבחינו בשיפור חד בטיב הלמידה אצל תלמידים למורים ותיקים לאחר שלמדו להשתמש בטכניקות האלה. אבל הוא מודה שהכיתות היו קטנות, 12 עד 15 תלמידים, והתהליך ארך יותר משנה. האתגר עכשיו הוא להבין איך אפשר להרחיב את היקף ההכשרה. “אנחנו יודעים שיש בתי ספר מצוינים,” אומר קוב. “אנחנו רוצים ליצור מחוזות מצוינים”.

גם למוב זיהה 49 טכניקות שלדבריו “מבדילות בין מורה נהדר למורה טוב.” הוא צפה במשך שנים ב”כוכבי הוראה” וצמצם את מה שראה לתכונות קונקרטיות, הניתנות לחיקוי, שבזכותן הם טובים כל כך. בתחילה התרכזו למוב וצוותו בדרכים לייעל את הוראת הקריאה, ואיך אפשר ליישם אותן בהוראת החשבון והמדעים ולהכשיר מורים כדוגמת קאתרין בלוצ’י. בין העקרונות שזיהה הצוות עד כה: לא לוותר לתלמידים (לחזור לתלמיד שענה בתחילה תשובה לא נכונה ולוודא שהוא מבין את התשובה הנכונה) ו”לנרמל” את הטעות (להראות לתלמידים שקבלת תוצאה שגויה לפני שמגיעים לתשובה הנכונה היא דבר נורמלי).
שאיפה לפסגה

בשעה שנמשך הוויכוח בדבר הדרכים הטובות ביותר לערוך שדרוג כלל-ארצי של הכשרת המורים למתמטיקה ולמדעים, התחייבו ממשל אובמה ומשרד האוצר האמריקני להוסיף ולקדם את החינוך למדע, טכנולוגיה ומתמטיקה. תכנית “המירוץ לפסגה” של הממשל (סדרת תחרויות ארציות המוסיפות סיוע פדרלי של מיליארדי דולרים למדינות שמציעות את רפורמות החינוך השאפתניות ביותר) המריצה מדינות בארה”ב לשנות באופן יסודי את נוהלי הערכת המורים שלהן והקלה את פתיחתם של בתי ספר ייחודיים כדוגמת בתי ספר שברשתות BASIS ו-Uncommon Schools ואת העסקתם של מורים שהוכשרו בהכשרות חלופיות (כמו Teach for America ו-TNTP). התחרויות האלה מעודדות את המדינות לגייס יותר מורי מדעים, טכנולוגיה ומתמטיקה בעלי שליטה יסודית טובה בנושאי הלימוד ולקשור בין הישגי תלמידים לרפורמות חינוכיות בבתי הספר. כספים מן התכנית להמרצת הכלכלה האמריקנית אף ניתנים לבתי ספר המחדשים את מעבדות המדע שלהם, והממשל הפדרלי מממן גם תכניות מלגה להכשרתם להוראה של בוגרים מצטיינים במתמטיקה ובמדעים במסגרת האוניברסיטאות. ואף על פי כן הממשל יודע שעליו לעשות עוד הרבה.

זאת היא אחת הסיבות שפקידי ממשל עובדים במשותף עם עמותת “תאגיד קרנגי” ממדינת ניו יורק על מיזם 100Kin10. ב-2011, הם הצליחו לרתום יותר מ-100 מוסדות ממשלתיים, עסקים ועמותות וגייסו 24 מיליון דולר בסבב ההתרמה הראשון מגופים כמו “קרן ביל ומלינדה גייטס”, “גוגל”, ו”קרן מישל וסוזן דל”. הם מבטיחים לתורמים שהכספים יושקעו אך ורק בתכניות להכשרת מורים שנבדקו ואושרו בידי חוקרים מאוניברסיטת שיקגו ויעילותן הוכחה. (בינתיים, UTeach ו-Teach for America נמנות על כמה עשרות התכניות שקיבלו “אור ירוק” לקבלת התמיכה, כגון תכניות של אוניברסיטת מדינת קליפורניה, אוניברסיטת מדינת אריזונה, אוניברסיטת מדינת מישיגן, מכללת בוסטון וקרן העמיתים הלאומית על שם וודרו וילסון.)

אין ספק שהיעד הזה מעורר הדים, והחותרים אליו סמוכים ובטוחים שהפעם נראה התקדמות של ממש. “אנחנו יודעים שהדבר הכרחי ואפשרי, ואנחנו גם יודעים שעדיין אין בכך די ושזה לא מגיע לדי ילדים,” אומרת טליה מילגרום-אלקוט, המנהלת את היוזמות להכשרת מורי מדע, טכנולוגיה ומתמטיקה בעמותת קרנגי. “אנחנו יכולים לעשות את זה אם נפעיל די אנשים בכל ארה”ב ונגרום להם להחליט להצטרף אלינו ולהביא את המשאבים שלהם, את הידע ואת המומחיות המקומית שלהם. אנחנו יכולים לעבוד יחד כדי להגשים את המטרה.”

אמנם המלאכה עוד מרובה, אבל אין חולק על חשיבותו של המהלך.

על המחברת
פאט וינגרט (Wingert) היא כתבת ותיקה לענייני חינוך בניוזוויק. היא סיימה לאחרונה שנה כעמיתת ספנסר לעיתונאות בנושאי חינוך באוניברסיטת קולומביה, שם חקרה רפורמות בהוראת החשבון והמדעים. היא מתגוררת בעיר וושינגטון.
בקיצור

המשבר הכלכלי בארה”ב והתחזקות כושר התחרות של סין מחדשים את העניין בארה”ב בחינוך למתמטיקה ולמדע ובדרכים לשיפור תכניות ההכשרה למורי המקצועות האלה בבתי הספר.

מחקרים מראים שתלמידים למורים בעלי תארים במתמטיקה ובמדע משיגים ציונים טובים יותר במקצועות האלה, אבל בארה”ב מעטים המורים למתמטיקה ולמדעים המחזיקים בתואר במקצוע שהם מלמדים.

מורים בעלי תואר במתמטיקה או במדע הם יקרי מציאות, אבל תכניות ניסיוניות ובתי ספר ייחודיים מנסים לשפר את גיוס המורים המוכשרים ולהשאירם במקצוע.

גם המחנכים מתחילים להבין אילו טכניקות הן הכי יעילות, הלכה למעשה, כדוגמת שיעורים הכוללים ניסויי תלמיד, הצגת שאלות לתלמיד באופן בלתי צפוי והפחתת החשש מטעויות.

המורים לעתיד לא כל כך מוכנים לעורר השראה

אמריקנים המשלימים את הכשרתם בהוראת המתמטיקה לחטיבות הביניים יודעים הרבה פחות גאומטריה, אלגברה ותורת המספרים (תחום הכולל שברים ושברים עשרוניים) מעמיתיהם בטייוואן ובסינגפור. גם השכלתם הפדגוגית פחותה: הם יודעים פחות כיצד תלמידים לומדים חשבון ומהן הדרכים הטובות ביותר ללמד מתמטיקה.
רעיונות חדשים – למה כדאי להכניס את המדע הביתה / ג’ון ד’ מילר

נכון, הלימודים בבית הספר חשובים, אבל הסיכוי שהורים המעודדים את ילדיהם לעסוק במתמטיקה ובמדע יגדלו את המארק צוקרברג או את המיי ג’מיסון הבאים גדול פי חמישה.

ההורים הם הבסיס החיוני של האוריינות המדעית. החשיבות שמייחסים הורים למדע משתקפת בצעצועים ובספרים שהם בוחרים, בביקורים בגני חיות ובמוזאונים ובסקרונתם שלהם בדבר העולם שסביבנו. והידע ותחומי העניין של ההורים משפיעים השפעה עמוקה על ילדיהם. נתונים מן הזמן האחרון שהעלה סקר שבחן את הנוער האמריקני, שבו עקבנו, עמיתיי ואני, אחר 4,000 נבדקים בני דור ה-X מאז 1987, מראים ש-40% מן הילדים שהוריהם עודדו אותם באופן פעיל לעסוק במתמטיקה ובמדע, אכן התכוונו ללמוד מדע, טכנולוגיה, הנדסה, מתמטיקה או רפואה באוניברסיטה, לעומת רק 8% מן הילדים שלא זכו לעידוד כזה.

מזווית אחרת, אפשר לומר שילדים להורים שאינם מתעניינים במדע מצויים בעמדת נחיתות מובהקת. על מנהיגי מוסדות החינוך והמדינה למצוא דרכים לסייע לכל ההורים, גם להורים שלמדו מוזיקה בתיכון וגם מי שלא הלכו למכללה, לעניין את ילדיהם בנושאי מדע וטכנולוגיה (ראו עמוד ממול).

הם יכולים להתחיל בתמיכה ובקידום תכניות קהילתיות שכבר עושות את זה. מוזיאונים וקבוצות קהילתיות בכל אמריקה אימצו את התכנית ל”מתמטיקה לכל המשפחה”, שמקורה במרכז לורנס הול למדע באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, כאמצעי יעיל לפתיחת שער אל תהליך לימוד החשבון בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים עבור הורים וילדיהם. יותר ויותר בתי ספר מציעים תכניות כאלה, שמקבצות את המשפחה לפתרון בעיות על דרך של התנסות ישירה ויש להן ערך מוסף של עירוב ההורים והמורים באותו התהליך.
באופן אידאלי, הורים, תלמידים ומורים צריכים לעסוק אחרי שעות בית הספר, בערב, בסופי שבוע ובחופש הגדול, בפעילויות לעידוד המתמטיקה והמדעים, ותכניות הפעילות האלה צריכות להימשך גם בשנות התיכון ולא רק במשך כמה ימים או כמה שבועות. עכשיו, כשקשיים כלכליים מכבידים על מערכות בתי הספר הציבוריים בכל ארה”ב, הכרחי שקבוצות קהילתיות ואזרחיות, כנסיות ואיגודים יתמכו בייזום ובמימון של תכניות ממין זה.

במאה ה-20 עשתה ארצות הברית כמה מהלכים שהביאו לאוריינות מדעית חזקה באוכלוסייה הבוגרת הכללית. במבחנים בין-לאומיים מצאתי שהאמריקנים הבוגרים עומדים יפה בתחרות בנושאים של אוריינות מדעית כללית: ארה”ב שנייה רק לשוודיה מתוך 34 הארצות המתועשות המובילות. הנשק הסודי של ארה”ב במאה ה-20 היה מחויבותה להרחבת הגישה להשכלה גבוהה והקפדתה על אוסף של דרישות חינוכיות, ובהן שנה שלמה של לימודי מדע לרוב התלמידים לתואר ראשון.

הציבור האמריקני יכול להתגאות במדיניות הזאת ובהשגיה, אבל אחת התוצאות המצערות של הצלחתנו זו הייתה טשטוש ביצועיהם העגומים של בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים שלנו בהוראת המדעים והחשבון. זהו ליקוי שההורים יכולים לתקן רק במידה חלקית. בתי הספר, המשפחות, התעשיינים, וקובעי המדיניות צריכים לעבוד יחד לשיפור החינוך. אין סיבה שלא כל בוגר תיכון בארה”ב יהיה בר אוריין בענייני מדע.

על המחבר: ג’ון ד’ מילר הוא מנהל המרכז הבין-לאומי לקידום האוריינות המדעית באוניברסיטת מישיגן.

סקר: מה אומרים המדענים

סיינטיפיק אמריקן ואדם מלטזי, חוקר מאוניברסיטת אינדיאנה העוסק בחינוך מדעי, ערכו יחד סקר שנועד להיטיב להבין את התנסויותיהם ואת מניעיהם של סטודנטים למקצועות המדע, המתמטיקה וההנדסה ושל העוסקים בתחומים האלה לאחר הלימודים. על בסיס נתונים שהתקבלו מדגימה אקראית של אוניברסיטאות ומנבדקים שהתנדבו למלא את שאלון הסקר באינטרנט, עולה שגברים ונשים הלומדים לתואר במקצוע מדעי או טכנולוגי בדרך כלל התעניינו במדע עוד בבית הספר היסודי. לשאלה מי הם האנשים ומה הן החוויות שהציתו את אותה התעניינות, יותר נשים מגברים השיבו שזה היה מורה, שיעורים בבית הספר, פתרון בעיות בחשבון ובילוי בחוץ. הגברים, לעומתן, הושפעו יותר מתיקון, מפירוק, מבנייה והרכבה ומקריאה. משהתחילו בלימודים לתואר, התשוקה שלהם לתחום עלתה על כל סיבה אחרת להתמדתם.

עוד בנושא
Breaking the Cycle: An International Comparison of U.S. Mathematics Teacher Preparation. Michigan State University Center for Research in Mathematics and Science Education, 2010. http://hub.mspnet.org/index.cfm/20671
Preparing Teachers: Building Evidence for Sound Policy. National Research Council. National Academies Press, 2010.
Teach Like a Champion: 49 Techniques That Put Students on the Path to College. Doug Lemov. Jossey-Bass, 2010.