האוניברסיטאות הן שצריכות להחליט כיצד לנתב ידע לזירות המסחר

שאלת מסחור הקניין הרוחני באוניברסיטאות זכתה באחרונה לחשיפה בהקשרים שונים. ועדה ציבורית שעסקה בנושא, בראשות הפרופ' חנוך גוטפרוינד, פירסמה את המלצותיה ומהן עולה שחבריה רואים במסחור ובהעברה של ידע בעל פוטנציאל מסחרי ויישומי מהאקדמיה לתעשייה חלק ממשימותיה של האוניברסיטה 

 
מאת: אליהו ג'רבי 
שאלת מסחור הקניין הרוחני באוניברסיטאות זכתה באחרונה לחשיפה בהקשרים שונים. ועדה ציבורית שעסקה בנושא, בראשות הפרופ' חנוך גוטפרוינד, פירסמה את המלצותיה ומהן עולה שחבריה רואים במסחור ובהעברה של ידע בעל פוטנציאל מסחרי ויישומי מהאקדמיה לתעשייה חלק ממשימותיה של האוניברסיטה, לצד הוראה ומחקר. במקביל הוגשה לכנסת הצעת חוק, שחלה גם על אוניברסיטאות המחקר, “לעידוד העברת ידע וטכנולוגיה מגופים ומוסדות מחקר ממשלתיים וציבוריים אל המגזר הפרטי לתועלת הציבור”. עקרונות ההצעה אף החלו להשתקף בטיוטות תקנוני קניין רוחני חדשים בחלק מהאוניברסיטאות.

בכל אלה ניכר הרישום שהותירו הישגיהם החריגים של יזמים אחדים מהאקדמיה בימי “בועת ההיי-טק” על המגמה המוכתבת עתה לכלל חברי הסגל האקדמי. האוניברסיטאות נאלצות עתה לפנות ביתר שאת לזירת המסחר בטכנולוגיות, במאמץ נוסף לשפר את מצב תקציביהן המדולדלים. גישה זו עשויה אכן להניב פירות בתנאים מתאימים, אך מנגד חבויות בה גם סכנות חמורות ובהן החשש לפגיעה ביסודות החופש האקדמי באוניברסיטאות המחקר.

החופש האקדמי הוא נשמת אפה של אוניברסיטה חופשית. הוא מתבטא בחופש האישי המוקנה לכל חברי הסגל האקדמי לפרסם את עבודותיהם המדעיות ללא הגבלה מינהלית. בכך מתממשת ההכרה הרחבה שלפיה הידע הנוצר באוניברסיטה ציבורית הוא נחלת הכלל והפצתו החופשית היא שמאפשרת את המשך פיתוחו וקידומו לטובת הציבור.

לעומת זאת, טיוטת הצעת החוק הנ”ל מטילה על אוניברסיטאות המחקר חובות דיווח על “תוצרי ידע” שיש בהם מרכיב כלשהו בעל פוטנציאל מסחרי ושמירת סודיותם. חובות אלה יחולו הן ברמה המוסדית והן ברמה האישית, ומכאן שתישלל מחברי סגל אקדמי הסמכות האישית להחליט אם לפרסם את עבודותיהם המדעיות ברבים או לנתבן במסלולי הקניין הרוחני והמסחור. כך, למשל, הצעת החוק מטילה על חוקרים אלה ועל תלמידיהם הגבלות אישיות ומקצועיות, שהפרתן תיחשב עבירה על החוק. היא מטילה עליהם חובות ציות להוראות מינהליות, כגון דרישה אפשרית להעברת ידע לחברות עסקיות, גם אם אינם חפצים במסחור המצאותיהם. בכל אלה יש פגיעה ממשית בעקרון החופש האקדמי באוניברסיטאות המחקר.

הצעת החוק, בניסיונה להידמות לחוק Bayh-Dole האמריקאי, מעניקה כביכול לאוניברסיטאות בעלות בלעדית על כל תוצרי הידע הנובעים מן הפעילות השוטפת או המחקרית של חברי הסגל שלהן, ובצדה חובה ניהולית למסחר אותם כהלכה על פי חוק. במתכונתו הישראלית יהיה זה “נכס השמור לרעת בעליו”, שכן כבר כיום הצטברו בגופי היישום של אוניברסיטאות בארץ פטנטים רבים שאינם זוכים לניהול מתאים.

מידת היכולת המוגבלת של גופי היישום באוניברסיטאות לפעול למיצוי הקניין הרוחני המופקד בידיהם היא הגורם העיקרי הקובע את מידת היעילות של העברת הידע מהאקדמיה לתעשייה. לפיכך, המשך קיומם של ערוצים חלופיים למסחור עצמאי של המצאות על ידי ממציאיהן יש בו כדי לשרת את טובת כלל הציבור, ובלבד שיועבר לאחר מעשה תגמול הוגן לאוניברסיטה-האם. התערבות מיותרת של המחוקק ותקנונים ביורוקרטיים חדשים שייגזרו ממנה יכבידו על תהליך היצירה הטבעי של קניין רוחני באוניברסיטה ויפגעו באופיו ההמצאתי, היזמי וההישגי. במקום עידוד ותמיכה, הם יוסיפו למערכת האקדמית מנגנוני מניעה והרתעה, שיפגעו גם בתהליכים אחרים – חיוניים אף יותר – של העברת ידע מהאקדמיה לחברה.

האוניברסיטאות הישראליות תרמו עד היום תרומה נכבדה לחיי הרוח והחברה, לרפואה, לכלכלה ולביטחון – בזכות החופש האקדמי. ההפריה שהפרתה האקדמיה הישראלית את החברה בארץ ובעולם התממשה באמצעות דורות של תלמידים מעולים שהוכשרו בה למקצועותיהם, במחקרים מדעיים שפורסמו על ידה לטובת הכלל, וכן במעורבות האישית החופשית של חברי הסגל האקדמי בכל מערכות החברה. כל אלה עלולים מעתה להיות כבולים בהגבלות חוקיות, בגישה שתחייב על פי חוק המדינה להתייחס מלכתחילה לכל “תוצרי הידע” באוניברסיטאות כאל קניין רוחני סחיר, שיש להגביל את תפוצתו כדי להעלות את מחירו. גישה שגויה מיסודה זו תכרסם גם בבסיס התמיכה הציבורית הרחבה החיונית לעצם קיומן של אוניברסיטאות המחקר, וסופה שייצא שכרה בהפסדה.

* הכותב הוא פרופסור חבר בפקולטה להנדסה של אוניברסיטת תל אביב