Nature Astronomy

אסטרונומים גילו גלקסיה מסיבית מהיקום המוקדם שכנראה לא מסתובבת. (הדמיית אמן). אילוסטרציה: depositphotos.com

טלסקופ החלל ווב זיהה גלקסיה עתיקה וכמעט חסרת סיבוב

גלקסיה מסיבית שנוצרה פחות משני מיליארד שנים אחרי המפץ הגדול אינה מראה סיבוב מסודר, בניגוד לציפיות ממודלים של היווצרות גלקסיות. ייתכן שמיזוג קדום עם גלקסיה אחרת שיבש את תנועתה
מחקר חדש בהובלת אוניברסיטת מישיגן מצא כי המים בשביט הבין־כוכבי 3I/ATLAS עשירים במיוחד בדאוטריום. איזוטופ זה של מימן נדיר יחסית במערכת השמש, והממצא מאפשר לחוקרים ללמוד על תהליכי היווצרות פלנטריים שפעלו במקומות אחרים בגלקסיה. קרדיט: U-M News/Hans Anderson

השביט הבין־כוכבי 3I/ATLAS נוצר כנראה בסביבה שונה מאוד ממערכת השמש

מחקר ב־Nature Astronomy מצא כי המים בשביט הבין־כוכבי 3I/ATLAS עשירים בדאוטריום פי עשרות לעומת שביטי מערכת השמש. הממצא מרמז כי השביט נוצר בסביבה קרה ושונה מאוד מזו שבה נוצרה מערכת
רוח חזקה מכוכב על־ענק מסיטה את הסילונים הנפלטים מן החור השחור במערכתCygnus X-1 , וגורמת לשינוי בכיוונם במהלך ההקפה ההדדית. קרדיט: International Centre for Radio Astronomy Research (ICRAR)

סילוני חור שחור נמדדו בעוצמה השקולה ל־10,000 שמשות

תצפיות רדיו במערכת ברבור X-1 הראו כי סילוני החור השחור נעים בכמחצית ממהירות האור ונושאים כ־10% מן האנרגיה של החומר הנופל אליו
מחקר חדש על השביט הבין־כוכבי 3I/ATLAS בהובלת אוניברסיטת מישיגן מראה כי המים שבו מכילים שיעור גבוה במיוחד של דאוטריום. צורה זו של מימן נדירה יחסית במערכת השמש שלנו, ומאפשרת לחוקרים להפיק תובנות חדשות על תהליכים פלנטריים המתרחשים במקומות אחרים בגלקסיה. קרדיט: U-M News / Hans Anderson

השביט הבין־כוכבי 3I/ATLAS נולד במערכת קרה בהרבה משלנו

הכוכב הצהוב WOH G64 שעשוי להפוך לסופרנובה. Credit: ESO / L. Calçada, CC BY

אחד הכוכבים הגדולים המוכרים עשוי להתקרב לשלב האחרון בחייו – סופרנובה

מחקר חדש שפורסם ב־ Nature Astronomy מביא ראיות לכך כי WOH G64 , מהכוכבים הגדולים המוכרים בענן המגלני הגדול, עבר משלב של ענק־אדום לשלב נדיר של כוכב־על צהוב — מעבר
התרשמות אמן של הדמיות שבוצעו במחקר הזה. צדק משמאל, שבתאי מימין. קרדיט: Yuri I. Fujii/L-INSIGHT [Kyoto University], Illustrator: Shinichiro Kinoshita

מחקר חדש: שדות מגנטיים קדומים עשויים להסביר את ההבדל בין ירחי צדק לירחי שבתאי

הדמיות של חוקרים מיפן ומסין מציעות כי השדה המגנטי החזק של צדק יצר חלל בדיסקה שסביבו ושימר ירחים גדולים, בעוד שאצל שבתאי שדה חלש יותר הוביל למערכת דלילה יותר הנשלטת
ברבור X-1 כפי שצולם על ידי טלסקופ החלל צ'אנדרה.

סילונים "רוקדים" מחור שחור חשפו את עוצמתם הרבה

מחקר חדש מראה כי עוצמת הסילונים של ברבור X-1 שקולה לתפוקת האנרגיה של 10,000 שמשות, ומספק לראשונה מדידה ישירה של הכוח הרגעי ושל מהירות הסילון
שכבות עמוקות של סלע מותך בתוך סופר כדורי ארץ מסוימים יכולות ליצור שדות מגנטיים חזקים - יותר אולי מהשדה של הארץ - שעוזרים להגן על כוכבי לכת חוץ-שמשיים אלה מפני קרינה מזיקה. קרדיט: University of Rochester Laboratory for Laser Energetics illustration / Michael Franchot

אוקיינוסי מגמה עמוקים בסופר־כדורי ארץ עשויים ליצור שדה מגנטי מגן

חוקרים מציעים כי שכבות עמוקות של סלע מותך בתוך סופר־כדורי ארץ גדולים יכולות להפעיל דינמו מגמטי, לייצר שדות מגנטיים חזקים ועמידים לאורך מיליארדי שנים, ולשפר את סיכויי החיים באזור החיים.
מעבר “מאחורי” צדק: חסימה ועיקום של אות הרדיו מאפשרים מדידה מדויקת יותר של צורת כוכב הלכת.

מדידות חדשות מצמצמות את צדק: כוכב הלכת הענק קטן ופחוס יותר ממה שחשבנו

ניתוח 26 מדידות רדיו ממשימת ג’ונו, כשהחללית חלפה מאחורי צדק, מצא שהכוכב צר בכ־8 ק״מ בקו המשווה ושטוח בכ־24 ק״מ בקטבים – שינוי שמחדד מודלים של המבנה הפנימי והרוחות
תצלום המחשה שלWASP-107b . הצפיפות הנמוכה של כוכב הלכת והקרינה העזה מכוכב האם שלו מאפשרות להליום לברוח מן הפלנטה וליצור מעטפת אסימטרית, נרחבת ודלילה סביבו. תצפיות באורך גל אינפרא־אדום באמצעות טלסקופ החלל ג'יימס ווב מאפשרות לראות את התופעה הזו. קרדיט: University of Geneva/NCCR PlanetS/Thibaut Roger

טלסקופ החלל ג'יימס ווב חושף כוכב לכת "סופר־נפוח" שמאבד את אטמוספירת ההליום שלו

צוות בינלאומי גילה ענני הליום עצומים הנודדים הרחק מכוכב הלכת החוץ־שמשי WASP-107b.
הירח של שבתאי מימס, צילום של החללית קסיני. קרדיט: NASA/JPL/Space Science Institute; Cassini

אוקיינוסים רותחים? מחקר חדש מצביע על גאולוגיה אלימה בירחי קרח

מחקר שפורסם ב-Nature Astronomy מראה כיצד המסה ועיבוי מחזוריים של מעטפות הקרח על ירחים קטנים כמו מימס, אנקלדוס ומירנדה משנים את הלחץ מעל האוקיינוסים הנסתרים שלהם – עד כדי רתיחה
הדמיה אמנותית של חור שחור על-מסיבי הקורע לגזרים כוכב ענק, שמסתו לפחות פי 30 ממסת השמש. כך מסבירים המדענים את מה שקרה סביב החור השחור הרחוק J2245+3743, שגרם בשנת 2018 להתלקחות הבהירה ביותר שנמדדה מחור שחור – בעוצמת אור של כ־10 טריליון שמשות – שהתגלתה בסקרי השמים ZTF ו-Catalina.

שדה העומק הראשון של ווב וההתלקחות הבהירה ביותר מחור שחור ענק

טלסקופ החלל ג'יימס ווב מציג תמונת עומק מרהיבה של אלפי גלקסיות רחוקות, בעוד סקר השמים ZTF של קלטק מגלה התלקחות שיא מחור שחור על־מסיבי שטרף כוכב ענק במרחק 10 מיליארד
תצלום במיקרוסקופ אלקטרונים סורק של מכתש פגיעת מיקרומטאוריט בחלקיק מחומר האסטרואיד בֶּנוּ.

האסטרואיד בֶּנוּ הוא קפסולת זמן של חומרים המעידים על מוצאו ועל השינוי שחל בו לאורך מיליארדי שנים

שלושה מאמרים מאת צוות חוקרים שניתח דגימות של OSIRIS-REx , בהובלת אוניברסיטת אריזונה, חושפים בהרכבו של האסטרואיד בֶּנוּ ובהיסטוריה שלו פרטים חסרי תקדים
ענן מולקולרי. איור: אוניברסיטת ראטג'רס

ענן מולקולרי עצום ובלתי נראה התגלה בקרבת מערכת השמש

גילוי ענן “אאוס” בפליטת קרינה על-סגולה רחוקה חושף מבנה חמקמק בחלל הבין-כוכבי
תמונה: הדמיית אמן זו של דיסק יוצר כוכבי לכת המקיף כוכב צעיר מראה "פנקייק" מסתחרר של גז ואבק חם שממנו נוצרים כוכבי לכת. באמצעות טלסקופ החלל ג'יימס ווב, הצוות השיג תמונות מפורטות המראות את המבנה השכבתי והקוני של רוחות הדיסק - זרמי גז הנושבים החוצה לחלל. קרדיט: המצפה האסטרונומי הלאומי של יפן (NAOJ)

רוחות של שינוי: טלסקופ החלל ג'יימס ווב חושף פרטים חמקמקים במערכות כוכבים צעירות

אסטרונומים גילו פרטים חדשים על זרימות גז המעצבות דיסקים יוצרי כוכבי לכת ומעצבות אותם לאורך זמן, ומציעים הצצה לאופן שבו מערכת השמש שלנו כנראה נוצרה
התרשמות אמן של הצפיפות של WASP-193b בהשוואה לצמר גפן מתוק. קרדיט: University of Liege

אסטרונומים גילו "תעלומה קוסמית" מוזרה – כוכב לכת ענק אוורירי כמו צמר גפן מתוק

WASP-193b, כוכב לכת ענק עם צפיפות נמוכה באופן חריג שמקיף כוכב רחוק הדומה לשמש. הוא רחוק 1,200 שנות אור בערך מכדור הארץ וגדול ב-50% מצדק, אבל פי שבעה פחות מסיבי