מכתש טיכו הוא אחד הצעירים יחסית על הירח
תמי פלוטנר וג'ף ברבר, Universe Today
בתמונה התחתונה: מכתש טיכו כפי שצולם על ידי החללית סרווייר 7. תצלום: נאס”א
היום לפני 36 שנה, בשנת 1970, שוגר למבדה 4S-5, הלווין היפני הראשון,
הלילה ימשיך הירח לשלוט בשמי הערב ותהיה הזדמנות מיוחדת לבעלי משקפות וטלסקופים לגלות את מכתש טיכו. המכתש, הקרוי על שמו של האסטרונום טיכו ברהא הוא מכתש פגיעה מרשים שניתן לצפות בו גם בעזרת עזרי ראיה לא כבדים. רוחבו של המכתש 85 קילומטרים, והוא ניתן לזיהוי בלי טעויות בחצי הכדור הדרומי של הירח.
מערכות הקרניים הניכרות שלו תומכות במקורו כמכתש פגיעה. הקרניים חותכות את פני השטח של הירח במרחק של מאות קילומטרים. טיכו הוא גם אחד הצעירים מבין המכתשים הגדולים על הירח. לעומת המכתשים האחרים שגילם נאמד במיליארדי שנים, גילו של טיכו רק 50 מיליון שנה.
ב-9 בינואר 1968 נחתה החללית הלא מאוישת סרווייר 7 על קרקעית מכתש טיכו. בעוד מבצעי סרווייר הקודמים נועדו רק כדי לספק לתוכנית אפולו את הנתונים החיוניים למשימה אנושית, משימתה של סרווייר 7 היתה משימה מדעית טהורה. שבועיים מאוחר יותר, כאשר השמש שקעה על אתר המכירה, הוכיח סרווייר 7 באמצעות 21 אלף תמונות, את התכונות הפיסיקליות והכימיות של איזורי ההרים הגבוהים בחצי הכדור הדרומי וכן גילתה החללית הרובוטית פעימות לייזר שנשלחו אליו מכדור הארץ בשתי הזדמנויות.
מכיוון שהירח שולט בשמי הלילה, נראה לכם איזו השפעה יש לו על הצפיה האסטרונומית. ברוח התגליות, צו בערפילית הגדולה באוריון. זה לא משהו מרשים שתזכרו? ואולם בעוד אתם צופים ב-M42, הגבירו את עוצמת הטלסקופ וצפו בארבעת הכוכבים שבמרכז. אנו עוד נשוב אליהם.
