סיקור מקיף

כיפת השמיים – נעים להכיר

הכרת שמיים למתחילים * אמיר גור, עיתונאי וצלם מעל ומתחת למים גם פיתח מפת שמים סובבת, שכל אחד יכול להדפיס לעצמו ולהרכיב בבית (להורדה מהקישור המצורף)

מקטע משמי הצפון. (מקור: ויקיפדיה)
מקטע משמי הצפון. (מקור: ויקיפדיה)

הכרת שמיים זה תחביב מלהיב.  צריך סבלנות וחשוב שתהיה סקרנות בסיסית להבין מה באמת מתרחש שם למעלה, אבל כשיודעים – מרגישים כאילו יש לנו 3000 חברים חדשים, ועוד 3000 מחכים לנו בחצי הכדור הדרומי.

כמו שניחשתם כבר, למרות שביקום כולו יש ככל הנראה אינסוף בריבוע של טריליון כאלו, בסך הכל מכדור הארץ ניתן לצפות בעין בלתי מזוינת בכ-6000 כוכבים.  נכון – אין סיכוי שנראה את כולם ולמעט בודדים מביננו שאסטרונומיה בשבילם היא עיסוק לחיים, אין גם הרבה צ'אנס שנכיר יותר מכמה עשרות בודדות.  אבל בשביל להנות משמי הלילה זה מספיק כהתחלה.  כמעט כל העמים והתרבויות הקדומות התעניינו בשמיים ולמדו אותם.  אותם קדומים, ובעיקר היוונים והערבים, חילקו לנו את הכוכבים לכ-80 קבוצות כוכבים מוכרות.

איגוד מספר כוכבים בקבוצה אחת אינו אלא אחיזת עיניים, שכן במרחב החלל הם יכולים להיות רחוקים עד מאד זה מזה, וחסרי כל קשר ביניהם.  אבל עבור הצופה המביט מכדור הארץ, עבור אותם עמים קדמונים וגם אנחנו כיום, כוכבים המשתייכים לקבוצה מסויימת יראו כסמוכים זה לזה ויוצרים צורה ערטילאית, שעם הרבה דמיון אפשר אולי לשייך לה דמות מיתולוגית או מפלצת מפולקלור העמים.  אז כשיושבים בלילה על הסיפון החשוך (או לחילופין בלב המדבר), ללא אורות חוף ורצוי מאד גם ללא אור הירח, שבנסיבות אחרות יכול להיות מקסים בפני עצמו, הכי פשוט זה לחפש קבוצות של כוכבים.  לכל קבוצה יש כוכב בהיר (חזק) ביותר הנקרא ה"אלפא" של אותה קבוצה, ושני הכי בהיר הנקרא מן הסתם ה"ביטא" שלה, וכן הלאה לפי הא"ב היווני.

קל מאד אם כן, לבחור כוכב בהיר בשמיים, שהוא ככל הנראה אלפא של קבוצה מסוימת, ולהתחיל להזדהות לפיו על מפת השמיים שלמדתם להכיר.  שימו לב שבין מפת השמיים הקבועים, המורכבת (אצלנו) מכל אותם 3000 כוכבים שאפשר להבחין בהם מחצי הכדור הצפוני, מסתובבים להם גם כוכבי לכת ספורים, השייכים למפת השמיים המשתנים.  בעוד כוכבי השבת (stars באנגלית) הם גופי גז ענקיים הפולטים כמויות אדירות של קרינה (כדוגמת השמש, הכוכב ה"פרטי" שלנו)  ונמצאים במרחקים אדירים מאיתנו ( למעט השמש כמובן, שהיא דוקא די קרובה במונחים  אסטרונומיים).

כוכבי הלכת (פלנטות, planets) הם גושים מוצקים או גזיים שאינם גדולים דיים כדי לקיים תהליכים שיובילו קרינה משמעותית ועל כן הם אינם פולטים אור משל עצמם אלא מחזירים את אור השמש.  בגלל קרבתם אלינו הם נראים חזקים ובהירים וחלקם (כגון כוכבי הלכת נוגה וצדק) בהירים מכל כוכב (ושוב, למעט השמש מן הסתם).  עוד בזכות קרבתם אלינו גם תנועתם בשמיים ניתנת להבחנה בדרך כלל במרווחים של שבועות אחדים.  מכאן תבינו שהתרגום של planet ל"כוכב" הוא שגוי מיסודו.  כך למשל בסרט המפורסם planet of the apes שתורגם ל"כוכב הקופים", התרגום המדוייק צריך היה להיות "כוכב הלכת של קופי האדם" (שכן גם  apes אינם קופים – monkeys –  אלא קופי אדם).  מי אמר שעברית שפה פשוטה?

חשיפה לצפון

נחזור נא לרגע אל השמיים הקבועים, אל קבוצות הכוכבים וכוכבי האלפא הבהירים שלהן.  שמי הצפון הם מוכרים מאד יחסית ופופולריים למדי במחוזותינו.  בולט שם במיוחד הכוכב המככב בתפקיד מורה הדרך של הימאים – כמו גם המנווטים ביבשה – הוא כוכב הצפון כמובן, או פולריס (מהמילה האנגלית pole – קוטב).

כוכב הצפון ממוקם בקירוב רב מעל נקודת הקוטב הצפוני של כדור הארץ, ממש מעל ציר הסיבוב, ועל כן הוא אינו משנה את מיקומו בשמיים במהלך הליל.  הוא לכשעצמו כוכב אלפא של קבוצה מוכרת למדי אך קשה יחסית להבחנה – העגלה הקטנה.  העגלות (הגדולה והקטנה) הן שתי קבוצות כוכבים הסובבות את כוכב הצפון במהלך הלילה.  "כשמעליי העגלות בתנועה מתמדת" שר מאיר אריאל וייתכן שאליהן התכוון המשורר. בכל מקרה, אלו הן רק חלק מקבוצות גדולות עוד יותר המורכבות מכוכבים חלשים – הדובה הגדולה והדובה הקטנה.  דובה ביוונית היא ארקטוס ומכאן נגזר שם ארץ הקוטב הצפוני ארקטיקה – ארץ הדובות – ושמה של היבשת שאין לראות את הדובות ממנה – אנט-ארקטיקה.  מכוחו של צירוף מקרים משעשע יצא כך שבארקטיקה מטיילים דובי הקוטב הלבנים ואילו באנטארקטיקה אין כלל דובים.  ארץ הדובות היא גם ארץ הדובים ובארץ ה"אין דובות" – אין דובים.

כל עגלה מורכבת משבעה כוכבים: 4 המרכיבים את העגלה ועוד 3 מהווים את היצול, החבל המושך אותה.  כוכב הצפון הוא קצה היצול של העגלה הקטנה, בעוד בעגלה הגדולה 2 הכוכבים הרחוקים מהיצול מצביעים בהמשכם ישירות לכיוון כוכב הצפון ומהווים שיטה מצוינת ונוחה לאתר אותו (ראו תרשים).

מצידו השני של כוכב הצפון יושבת הקסיופיאה, הידועה בשמה העממי והפשטני ה-W בשל צורתה המזכירה את האות האנגלית.  גם הקסיופיאה צופנת בחובה שיטה קלה למציאת כוכב הצפון.  כל שיש לעשות הוא למתוח קו דמיוני בין שני הכוכבים הרחוקים ביותר בקסיופיאה ולהעביר ניצב לקו זה, שיוביל אותנו הישר לכוכב הצפון (ראו תרשים).  בעוד כוכב הצפון והעגלה הקטנה נמצאות תמיד בשמי הלילה בקו הרוחב של מדינת ישראל ומרבית הים התיכון, העגלה הגדולה והקסיופיאה נוהגות לשקוע מעבר לאופק, אבל תמיד לפחות אחת מהן תתנוסס בשמיים כדי לרמוז לנו על מיקומו של פולריס.  וזה מבלי שנגענו (עדיין) בחץ הצפון, התורם גם הוא למלאכת מציאת הצפון.

זוהי, אם כן, המערכת של פולריס כוכב הצפון, העגלות והקסיופיאה שמקיפות אותו ומצביעות עליו, כל אחת בדרכה היא.  זה אמנם לא הרבה, אבל מספיק מידע עבור הצופה המתחיל.  מי שמתחיל להתאהב, חזקה עליו שימשיך עוד הרבה.  כל מה שצריך, כאמור, זה לצאת בלילה אפל, תחת שמיים ללא עננים, כשהירח במולדו (או לחילופין בטרם זרח או לאחר ששקע), עם תרמוס חם, פנס אדום, מפות שמיים והכי חשוב פרטנר טוב (או פרטנרית טובה) כדי להנות מהחברים החדשים שם למעלה.

אודות המחבר

אמיר גור הוא בוגר קורס חובלים של חיל הים, שם החל ללמוד ולהתעניין בהכרת שמיים. להורדת מפת שמיים סובבת הנכם מוזמנים להיכנס לבלוג האישי שלו: מעל ומתחת למים.

14 תגובות

  1. אריה את המפה הזו עשיתי מתוך מחשבה על ילדים כמו בתך. זו מפה יחסית פשטנית (ויחד עם זאת בעיניי מכילה את כל החומר שצופה חובב צריך, מבלי להעמיס יתר על המידה) וידידותית למשתמש, ונראה לי שגם ההרכבה שלה היא חלק מהתהליך, ויוצרת עניין אצל הילד. אשמח מאד לשמוע תגובות מילדים שנהנו להשתמש בה.
    בהצלחה!

  2. תודה לאמיר על הבדיחה. והכרתי אותה, רק היא לא עלתה לי בזיכרון למקרא דבריו של מיכאל. יש לי ילדה בת שמונה וחצי שאיתה אני עוקב אחרי אירועים אסטרונומיים שמפורסמים פה בידען. אני קצת מראה לה גם כוכבים ולא שאני יודע הרבה, אבל ניעזר במפה של אמיר. הקבוצה שאני הכי מזהה זה כמובן אוריון (חץ הצפון). פעם לפני כשנתיים לקחתי את בתי לערב מדע לציבור שהיה באוניברסיטה בר-אילן (גם זה תודות לידען). איך שנכנסנו שם לפלנטריום הצביעה למעלה ואמרה הנה אוריון. בערב זה ראתה גם (וזה לא קשור לכוכבים) שלד של תרנגול. כששאלתי אותה שלד של מה זה – אמרה דינוזאור; עוד הוכחה שהעופות הם בעצם דינוזאורים.

  3. הכי טוב – בים. לא בחוף הים, בלב ים. או כמובן, בלב מדבר. גם אני זוכר בילדותי שהיינו יוצאים לחצר ואבא שלי היה מראה לנו קצת כוכבים, למרות שלא זכור לי הבדל משמעותי בראות (טוב, הייתי ילד…).

    בכל אופן, הבדיחה היא ששרלוק הולמס ווטסון יוצאים לקמפינג. אחרי שהם פותרים פרשיית רצח מסתורית הם פורשים לישון. באמצע הלילה שרלוק מעיר את ווטסון ושואל אותו: ווטסון, הבט למעלה ואמור לי מה אתה רואה.
    "שמיים זרועי כוכבים, שרלוק ידידי" עונה העוזר חד האבחנה.
    "ומה זה מלמד אותך, ווטסון?"
    "מבחינה אסטרונומית, זה מלמד אותי שהיקום אינסופי ואנחנו רק כוכב לכת אחד מתוך יקום ומלואו, מבחינת מזג האוויר, זה מלמד אותי שאין עננות והולך להיות יום יפה מחר, מבחינה תאולוגית, זה מלמד אותי על קטנות האדם למול גדלותו של האל, ובחינה רוחנית זה מלמד אותי על יופיו של הטבע במלוא עוצמתו. מה זה מלמד אותך, שרלוק ידידי?"

    "ווטסון, יאהבל, גנבו לנו ת'אוהל!"

  4. אכן כן. בימים אלה כשאני עולה לגג אני רואה בקושי כמה כוכבים. דווקא בחורף רואים יותר, אם אין עננים. הסיפור על המילואימניקים ששוכבים על הגג ונהנים ממראה השמיים זרועי הכוכבים אכן מזכיר לי לילות בשירות חובה דווקא. באחד מהם שכבתי על הגב וראיתי בין הכוכבים, כוכב שחולף במהירות על פני השמיים (משהו כמו תחנת או מעבורת החלל היום). הבנתי שזה היה לוויין אקו שהיה לוויין תקשורת פסיבי – מעין בלון אלומיניום ענק בקוטר של עשרות מטרים ששימש כמחזיר גלי רדיו ששודרו אליו מהקרקע. ופעם בדרך חזרה מאילת בלילה, עצרתי את המכונית כדי שהילדים יוכלו לראות את שביל החלב…
    מיכאל – לא מצליחים להיזכר בבדיחה על שרלוק הולמס ווטסון; בבקשה כתוב אותה.

  5. אינני יודע לגבי האחרים אבל אני מניח שיהודה, הוגין, אריה סתר ואנוכי עוד זוכרים תקופה אחרת שבה ניתן היה להביט למעלה ו…כן!!! לראות את כיפת השמיים הזרועה כוכבים.
    בימינו, עם כל זיהום האור והאוויר ועם הבניינים הגבוהים, הפכה הנאה זו לנחלתם הבלעדית של מילואימניקים בפיזדיעץ שיכולים לשכב על הגב באמצע שומקום ולהביט למעלה מבלי ששום דבר יסתיר.
    זה מזכיר לי קצת את הבדיחה על שרלוק הולמס ווטסון אבל מה שכתבתי הוא רציני ואינני רוצה לזהם אותו בבדיחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן