על חיפוש חנייה, דיפוזיה, ומערכת הדם

חברת פינק פארק מספקת את החלום הוורוד על חניה זמינה וזולה, בהשראת מודלים טבעיים.

מקור: Dietmar Rabich, Wikimedia.
מקור: Dietmar Rabich, Wikimedia.

מאת: יעל הלפמן כהן 

חיפוש חנייה בערים צפופות היא בעיה ידועה וכואבת, הכרוכה בבזבוז של זמן ודלק, בזיהום הסביבה, והיא גורמת גם להתהוות פקקי תנועה ולפגיעה באיכות החיים. חניונים אמנם מצויים במרכזי הערים, אך מחיר החנייה בהם גבוה.

תומר בלושטיין חש על בשרו את קשיי החנייה בלב תל אביב, וייסד את חברת פינק פארק כשהיה במסלול מובהק של לימודי ביולוגיה. לאחר תואר ראשון ושני בביולוגיה, ובמהלך עבודת הדוקטורט.

ההיכרות של תומר עם מערכות ביולוגיות סיפקה לו השראה לפתרון המאפשר להפסיק לחפש חניה באופן אקראי, תוך חיסכון בזמן וכסף. תהליך חיפוש החניה והיעילות שלו מזכירים תהליך של דיפוזיה, פיזור חומר במורד מפל הריכוזים, כלומר "פעפוע" של רכבים המחפשים חניה בעיר ללא חוכמה ויעילות. מערכת הניווט (וויז) מתכננת לנו את המסלול ומאפשרת לנו לתכנן הגעה עד רמת הדקה, אך זמן חיפוש החנייה נותר נעלם הטורף את קלפי הוודאות. מערכת החניה יכולה להתנהל ביעילות גבוהה יותר אם תתפקד כמו מערכת הדם, המובילה חמצן מנקודה לנקודה. הגעה אל יעד החניה בצורה מתוכננת ומוגדרת, ולא אקראית.

מערכות ביולוגיות מבוססות על עקרונות של שיתוף ושל זרימת משאבי חומר ואנרגיה. "זבל" של אורגניזם אחד מהווה משאב של אורגניזם אחר. אז למה שחניה פנויה במהלך שעות היום, המהווה ""Waste לבעל החניה, לא תשמש חניה לאחר? הרעיון לפתרון מבוסס על ניצול חניות פרטיות ברחבי העיר, שאינן בשימוש במהלך היום, כשטחי חניה זמינים שניתן לשריין אותם מראש. פינק פארק מספקת פתרון חניה מלא: איתור חניה זמינה עוד לפני הנסיעה (תכנון החניה), הזמנת חניה ושריון (לא צריך יותר לחפש חניה) ותשלום על החניה בהוזלה משמעותית של עד 50% מהמחיר הרגיל. היצע החניות כולל גם חניונים, במסגרת הסדרים עם מפעילי החניונים.

כיום משתמשים באפליקציה כ- 60,000  נהגים באזור תל אביב, ראשון לציון ורמת גן. בימים אלה מתחיל פיילוט בארה"ב.  המודל העסקי מבוסס על חלוקת רווחים, וכעת האתגר הוא להרחיב את הפעילות, בארץ ובחו"ל, ולהגיע לשת"פ עם מפעילי חניונים גדולים. בהצלחה!

הידיעה מבוססת על שיחה עם תומר בלושטיין, מייסד ומנכ"ל החברה.

קישור לאתר החברה

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

  1. משל מגוחך, כי מולקולת O2 בדרכה מהריאות לאיזשהו תא בגוף לא לוקחת פרייבט ששמור רק לה ספציפית ואח"כ מנסה להחנות אותו בנימים הדקיקים והצפופים (ביחד עם שאר מולקולות ה-O2), שם יתפוס מרחב רב ללא תועלת. כל זה עד שתתפנה המולקולה בצורתה החדשה CO2 לחזור אל הריאות ולחפש גם שם חנייה. במקום זה מאכלסות המולקולות האמורות אוטובוס בדמותו של תא דם אדום ונוסעות ליעדן באופן יעיל וחסכוני. את הדרך חזרה הן עושות גם באוטובוס אחד מיני רבים שעבר במקום ואסף אותן.

    ועכשיו בואו נסיק מסקנות לגבי תכנון עירוני ועידוד תחבורה פרטית מול ציבורית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן